עשירים נקודה גוב

העובדה שעשירי ישראל לבדם ממשיכים להתעשר מדי שנה מחייבת להחליף את הבחירה הכושלת בשוק ה"חופשי"
איציק ספורטא

לפני כמה ימים התחלתי לקרוא את הספר 23 Things They Don’t Tell you about Capitalism. בספר מוצגות עשרים ושלוש אמירות מקובלות על הקפיטליזם והשוק, ולצידן מופיעות ההפרכות שלהן. הראשונה בהן טוענת שאין דבר כזה שוק חופשי, אחרת שמכונת הכביסה שינתה את העולם יותר מהאינטרנט והפרכה נוספת – שהפיכת עשירים לעשירים יותר, אינה גורמת לכולנו להיות עשירים ואפילו להיפך.

כריכת הספר "23Things they don't tell you about Capitalism"

והנה אתמול פורסם שעשירי ישראל התעשרו בתשעה מיליארד דולר בשנה הקודמת, שמחה וששון. ישראל היא במקום התשיעי בעולם במספר העשירים שלה יחסית לאוכלוסייה, אכן הצלחה כבירה. למה הצלחה? כיון שהתעשרותם מראה לנו שהמדיניות הכלכלית הננקטת בישראל מצליחה כשעושים הכל כדי שהעשירים יתעשרו, וזה אכן קורה. אם לחילופין היו נוקטים במדיניות שבה המטרה הייתה להגביר את השוויון ולהקטין את העוני גם זה היה קורה, וזו בכל זאת נקודה אופטימית.

מדינת ישראל בחרה במדיניות כלכלית המבוססת כולה על אמונה בשוק החופשי, קרי שרוב הפעילויות צריכות להיעשות בשוק הפרטי ועל הממשלה להימנע ממעורבות בו, על מנת שזה יתממש, על הממשלה להשקיע חלק קטן והולך מהתוצר בשירותים חברתיים כמו חינוך, בריאות ושירותים אחרים. כדי להמריץ את המגזר הפרטי לפעולה, יש להפריט פעולות של הממשלה ולהפחית מס לאותו מגזר, כי זה כידוע אינו פועל ללא תמריץ כספי מספק.

בדיוק כך, תאגיד כמו "החברה לישראל" נהנה מהטבות של יותר ממיליארד שקל לשנה, "טבע" זוכה לשני מיליארד שקל לערך של הטבות, ו"אינטל" שכבר קיבלה מעל למיליארד דולר בהטבות, עדיין מבקשת ומקבלת סכומים לא מבוטלים. חברות אלה ותמריציהן אמורים להיטיב עם כולם, אך זה לא ממש קורה בפועל ואין גם שום סיבה שיקרה.

הטענה היא שיעילותו (מה זה?) של השוק הפרטי תגביר את הצמיחה ואז ייצאו כולם נהנים. אבל מה לעשות שהדרך הזאת פועלת כך שהיא תעשיר את העשירים ממילא, והיתר – את מי הם ממש מעניינים? ידוע שהמעמד הבינוני מתכווץ, שהעוני הוא בשיעור בלתי מתקבל על הדעת במדינה עשירה כמו מדינת ישראל, כפול מאשר במדינות המפותחות האחרות, ושמערכות חשובות כמו חינוך ובריאות אינן פורחות ואולי להיפך. שלא לכתוב על אותם שירותים שהופרטו והאיכות שלהם מתחת לאדמה.

מבחר מעשירי ישראל: אליעזר פישמן, מוזי ורטהיים, חיים סבן, צדיק בינו, לב לבייב, שרי אריסון, דודי ויסמן, יוסי מימן. צילום: cc by-שאול חנוכה Shaul Hanuka

המשבר הכלכלי של 2008 היה צריך לשנות משהו, אבל הממשלה פעלה היטב כדי לחלץ מן הבוץ את העשירים ואת המערכות המשמשות אותן כדי להתעשר, גם בשעת משבר. הם או השוק אמורים לדאוג ליתר הדברים: צמיחה, אבטלה, עוני ושאר מרעין בישין. לממשלה, לעומת זאת, אסור לפעול ישירות כי אז היא תפר את חוקי הטבע של הכלכלה. לא משנה שאלה אינם חוקים ובטח לא טבע.

כל זאת למה? כי אין בשטח, בעיקר בישראל, תפיסת עולם שאמורה לטעון את מה שאני טוען כאן באופן נגיש. לעיתים, כאשר אני מדבר בפני קהלים שאמורים להיות ביקורתיים אני חש שגם שם האמונה התמימה בשוק קיימת כאיזו תפיסה שאין שום דרך להתמודד איתה אלא בהצטרפות לקהל מאמיניה.

את האמונה התמימה בכוחות השוק צריכה להחליף ההבנה שהשוק אינו קיים אלא כתוצר של החלטה חברתית. שום משתנה במארג הכוחות הכלכליים אינו קבוע מראש אלא מהווה תוצר של החלטה של יחידים ושל החברה בה אנו חיים. עד עכשיו בחרנו, ביודעין או שלא, בדרך אחת. הגיע הזמן לשנות כיוון, כי העשירים שבקרבנו דואגים די לעצמם ואל לנו להתרשם מהבכיינות שלהם. אם אנחנו רוצים להקטין את אי השוויון, יש לפעול ישירות בנושא, למשל להשקיע בחינוך כמו שצריך, עד כדי כך שמוצאו החברתי של התלמיד יאבד ממשמעותו. יש לדאוג לכך שלעובדים תהיה עוצמה מספקת כדי לקבל את חלקם ברווחים. דרך טובה לכך היא התארגנות, ותפקידה של המדינה לדאוג שיהיה קל להתארגן.

מי שרוצה להקטין את ממדי העוני, לא צריך לחכות עד שהעשירים יתעשרו ובטובם יעניקו לאחרים משהו. מטרת המדיניות צריכה להיות הקטנת העוני, וזה אמור להיעשות באמצעות הכשרה מקצועית, חיזוק כוחם של העובדים והגדלת קצבאות. פטנטים שוקיים לא עבדו ואין סיכוי שיעבדו בעתיד.

העובדה ששועי ישראל מתעשרים מהווה סימן לכשל של הבחירה במדיניות ממשלתית קלוקלת שצריך לשנותה. ראיתם? לא כתבתי כלום על העשירים עצמם, כי מהם איני מצפה לכלום והם ממש לא מעניינים אותי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאיר עמור

    איציק תודה עבור עוד מאמר שאומר את שצריך לומר. עשירים נתפסים אצל אנשים כמו מזג האויר. אין דבר שניתן לעשות לגביו. בעשירים גם מקנאים. הקנאה מערערת את המשען עליו יכולה לצמוח ביקורת עיניינית. הטענה היא כי כולם היו רוצים להיות עשירים (לו זה היה ניתן להם)מחסלת את אפשרות הביקורת הפוליטית של עשיית העושר. מה שבאמת צריך לעניין אינו העשירים אלא הדרך שבה העושר נצבר, נחמס, מועשק (עושק), מוענק (מהענקה) וכיצד הניצול הוא הדרך המרכזית ביצירותו של העושר. למשל אומרים כי בישראל כ-50% מהעובדים אפילו לא משלמים מס הכנסה. כמובן שהמס הישיר הוא רק חלק מהמיסים הניגבים והמס העקיף בישראל משולם על ידי העניים ביותר לסיבסודם של העשירים (מדוע אני צריך כבישים מהירים אם אני נוסע בתחבורה ציבורית רוב חיי?). צריך לפתח ביקורת נגד יצירת העושר ולא רק נגד העשירים. אז, אולי, התהליך עליו אתה מדבר יובהר יותר ואולי יהיה סיכוי להוציא את העושר ממסגרת ההתייחסות של מזג אויר או פורטונה (מזל) או "כישרון" או "יעילות" או אפילו "חיוכו של אלוהים הטוב". למשל: "אין תרומה ללא תמורה" – צבא למשל – כמוטיב דמוקרטי. או "אין מיסוי ללא ייצוג" כסיסמה מהפכנית, או "עושר זה לא כסף! עושר הוא פוליטיקה של ניצול".
    תודה
    מאיר עמור

  2. כרמלה

    תודה איציק על הדברים הנכוחים. מדהים שאנשים מתעקשים על "חופשיותו" של השוק בעידן שבו כל כך קשה להאמין שהוא אכן חופשי. הקישור שהבאת למאמר של שטרסלר הוא מאיר עיניים לא פחות. כשהתקשורת רובה מגויסת להגן על בעלי ההון, אין פלא שהציבור מאמין בשוק החופשי ובנפלאות הצמיחה.

    שטרסלר, כדרכו במופת של נאמנות כלבית לאדוני הממון, מפגין גם אוריינטליזם נהדר עם "צרות העין" שהוא מייחס לסינים. מומלץ בחום!

  3. מאור

    משפחת ורטהיימר, ארנון מילצ'ן, בני שטיינמץ, גיל שוויד, מוריס קאהן מנהלים להבנתי את רוב עסקיהם עם חו"ל, והתעשרותם אינה נובעת "מהמדיניות הכלכלית הננקטת בישראל".אני מניח שגם הכותב לא היה רוצה לראות מעורבות ממשלתית בניהול אמדוקס, ישקר וצ'קפוינט דווקא.

  4. עמית

    לפני מספר ימים התפרסם דירוג ה"תורמים" של המשק הישראלי, כמה כל עשיר תרם כאחוז מהונו. זה לא משנה כרגע מי ראשון ומי אחרון (כמובן, המתאם הוא הפוך בין אחוז מההון שנתרם לבין כמה אותו עשיר הרוויח מהמדינה), מה שחשוב הוא שכל עשירי ישראל תרמו באופן דיי פתטי. התורם הכי גדול תרם 3 אחוז מהונו, והתרומה הממוצעת היא של פחות מאחוז מההון.

    בארה"ב, כאשר עשיר מנסה לתרץ את התנגדותו להעלאת מיסים, הוא אומר "זה לא שאני דואג לכסף שלי, אני ממילא תורם אותו, אני רוצה לדאוג לכלכלה..", עכשיו התברר שגם זה בלוף, לפחות בישראל (בארה"ב העשירים דווקא תורמים הרבה יותר, אף יש רשימה של עשירים שהתחייבו לתרום מחצית מהונם – לא ידוע לי איך זה נגמר).

  5. עומר

    הדרום קוריאני שכתב את הספר הזה הוא כנראה המומחה מספר אחד בעולם בחשיפת המוסר הכפול והשקריות שמאחורי רטוריקת השוק החופשי והנאו-ליב.

    בספר שלו "שומרונים רעים" הוא מקדיש פרק לספר של תומס פרידמן "הלקסוס ועץ הזית". התזה של פרידמן היא כזו: היפנים עודדו יוזמה חופשית ולכן הם הצליחו למכור את המכונית היפנית המצליחה טויוטה לקסוס לאמריקאים. המזרח התיכון הוא נחשל וממשלתי ולא מעודד יוזמה חופשית ולכן אנשים רבים בו על עצי זית עד היום הזה במקום להיות כמו היפנים.

    לפי צ'אנג, האמת היא שטויוטה התחילה בתור חברה ממשלתית; בהתחלה הם ניסו שוב ושוב לייצר מכוניות ולמכור אותם לאמריקאים ונכשלו. חרף הכשלונות, הם המשיכו לשפוך הרבה מאוד כסף ממשלתי על טויוטה עד שהחברה התרוממה והפכה למה שהיא היום. במלים אחרות, אם היפנים לא היו משקיעים את כל ההון הציבורי הזה על טויוטה הם אלה שהיו נלחמים היום על עצי זית ולא הפרימיטיבים האלה במזרח התיכון.

    בקיצור, קריאה חובה לטכנוקרטים בשירות הציבורי.

  6. עדי בן יעקב עו"ד

    הטועות הזאת חוזרת כל פעם .ומודה שזה קצת מפתיע שזה מגיע ממך.
    השיטה הזאת של כלכלה חופשית מוחלטת אינה מתימרת אלא לצרכי פרופגאנדה לטעון שזה יותר שוויני . אני מאמין להם שהם חושבים שמבחינה מצרפית זה יותר יעיל. אבל יותר שוויוני? הם כולם יודעים שלא.
    ג'ימי ביקר אמר פעם שהמטרה שלהם (הם היה אז ממשל בוש האב) לשמור את העובד האמריקאי משכורת אחת מפשיטת רגל.
    אבל הם גם לא רוצים כלכלה חופשית. כי באמת כלכלה חופשית אמיתית יכולה להיות שיווינית היא רק צריכה רגולציה מאד יעילה וחזקה למנוע את שלל כשלי השוק שקימים. וההוכחה הכי טובה לכך היא כמות הרגולציה בשוק המניות.

  7. חנה קים

    נו באמת, לא הגיע הזמן לנסח את המניפסט החדש, עם כותרת נכונה, שיגיד שהן הקפיטליזם והן הקומוניזם נכשלו, והגיעה העת לסדר יום חדש (איפה הקופירייטרים שביניננו), שימצא את האמצע מבלי לקרוא לכך סוציאל-דמוקרטיזם אלא בשם אחר?
    לא להפרטת משאבי-מדינה, כן למדינת רווחה, רק עם שם אחר? מישהו?

  8. אסנת אלון

    ע"פ העמדה המוצגת במאמר למעשה ניתן להמשיג ככה: כמובן שהעשירים מאוד בעד מעורבות של המדינה בכלכלה (המדינה בהחלטותיה תמיד מעורבת)אלא שהם דואגים שמעורבות זו תייטיב עמהם.
    כך עלינו לשנן: הקפיטליזם דוגל בכל מאודו במעורבות של הממשלה בכלכלה…השאלה היא עם מי מעורבות זו מיטיבה.

  9. טלי ק

    "את האמונה התמימה בכוחות השוק צריכה להחליף ההבנה שהשוק אינו קיים אלא כתוצר של החלטה חברתית. שום משתנה במארג הכוחות הכלכליים אינו קבוע מראש אלא מהווה תוצר של החלטה של יחידים ושל החברה בה אנו חיים."

    אין מה להוסיף בעצם – או שיש מוטיבציה לשנות כיוון, או שיש ותרנות וקרבנות.

  10. נתן.

    כל הבעיות שנובעות מיחסי הון שלטון הם לא בגלל "שוק חופשי" אלה בדיוק להיפך, בגלל העדרו של שוק חופשי אמיתי.

    בשוק ריכוזי שיש בו כל כך הרבה כוח לממשלה כמו הכלכלה הישראלית, השלטון יכול לרפד את ההון בטובות הנאה ,הטבות,מתנות, העדפות במכרזים,הנחות במס וכולי.

    ככל שיש לשלטון יותר שליטה על ברזים מרכזיים כך הוא יכול להזרים יותר מתנות לדנקנרים ולתשובות למינהם.

    ככל שתהיה ממשלה קטנה יותר עם מעורבות מינמלית במשק שתתמקד רק בתחומים כמו חינוך בריאות וביטחון , ממילא היכולת שלה להיטיב עם בעלי ההון יקטן.

    ה"חברתיים" אצלנו שדורשים ממשלה יותר גדולה עם מעורבות יותר גדולה במשק דומים לשחקן שמבקיע גול עצמי.

  11. יהודה עתי

    אני מסכים בעצב לעובדה שאנו עומדים רפי כוח ותושיה לנהל את חיינו מיתוך חרות שיוויון וסולידריות חברתית. הדוגמה הקרובה לטיפשות והריפיון תוך ניצול מתוכנן ומתוזמן מראש הינו המקרה של ועדת שישנסקי שהתקבלה על האזרחים שטופי המוח.

    חשוב להדגיש מעל כל במה

    1. בעלי הזכיונות יכולים למכור את אוצר המדינה למרבה במחיר-נגיד אירופה ובכך לדלל לנו את הרזרוות העתידיות של הגז, של אנרגיה שלנו.
    2. בעלי הזכיונות, "תשובה ואחרים" יכולים להעלות את מחיר הגז והוא יעלה כי אוכלוסיית העולם גדלה. לכן גם 50% תמלוגים שישולמו למדינה יהיו ממומנים על ידי עליית מחיר הגז. טוב לטייקונים וטוב לפקידי אוצר המדינה (לא לאזרחים).
    3. הטייקונים יתחילו לשלם תמלוגים רק לאחר שיחזירו 300% על השקעתם. לפי הערכתי זה יקרה רק בעוד 8-10 שנים לאחר הפעלת השאיבה בפועל.

    אבל נאמר ש"תשובה" היה מוצא את ארון הברית. עם הלוחות השבורים. והנה "תשובה" רוצה לבנות היכל ללוחות והארון לכל האנושות. הוא יהיה הבעלים של האוצר כי הוא השקיע והוא מצא אותו. ישראלים ויהודים ישלמו מחיר זול יותר לאחר החזר ההשקעה. הרווחים הצפויים ל"תשובה" הם במיליארדים.

    האם הפוליטיקאים או האזרחים בישראל היהודים הפטריוטים, הציוניים הדתיים והחילונים היו משאירים ל"תשובה" את הארון עם הלוחות? הם מיד היו טוענים לבעלות על אוצר המדינה, מפקיעים את זה ממנו, משלמים לו כמה שעלה לו באמת מכיסו בתוספת רווח נאה לסיכון הכספי שלקח. כי – אוצר מדינה זה אוצר מדינה.

    אז אני שואל: למה כאן עם הגז שהוא אוצר מדינה ברור, אוצר שיכול לתת לנו חיים כמו חשמל ומים בחינם בתוספת של קרן לבריאות, סיעוד ותרבות + שליטה על מקורות אנרגיית חיינו.

    אז למה אנחנו לא מלאימים ל"תשובה" את הגז ושמחים כמו טפשים על "דוח ששינסקי" שמשאיר ל"תשובה" את אוצר חיינו ולנו את הטיפשות הסבל והשעבוד.

    כמו שאומרים הכלבים נובחים והשיירה עוברת…

    עדין אין מנהיגות מוסרית הרואה את הדרך

    יהודה עתי