קפקא מתנחל במזרח י-ם

הגיע בעקבות שביתת המורים, נשאר בגלל עופרת יצוקה, והפך פעיל מרכזי במאבק לקיום בכבוד של תושביה הערבים של העיר. ראיון עם ארז וגנר, רכז מען בירושלים המזרחית
ערן קריבין ואורי אנזנברג

ארז וגנר, בן 31, נשוי ואב לילדה בת כשמונה חודשים. פרט לפעילותו במען, ארז הוא גם אמן פורה אשר תרם חלק מיצירותיו לתערוכה לחם ושושנים. בימים אלו הוא מעלה תוכנית רדיו חדשה, "שעת עבודה" , בימי חמישי ב-09:00 ברדיו כל השלום (107.2fm).

בוא נתחיל מההתחלה: מה היו הנסיבות שהובילו אותך לעבוד במען?
תקופה ארוכה חיפשתי מסגרת פוליטית פועלית ללא הצלחה. הפחד מפוליטיקה שזיהיתי אצל צעירים רבים שפגשתי נראה היה לי כהתחמקות של אותם הצעירים מניסיון לשנות את פני המציאות בה הם חיים. והפעילות של המפלגות הפוליטיות השמאליות בהן נתקלתי היתה כל כך מנותקת מן המציאות ומהשטח, כך שהיה ברור מדוע הצעירים מפחדים מפוליטיקה.

הפגנת 1 במאי של ארגון מען, 2010

לפעילות של ארגון העובדים מען נחשפתי לגמרי במקרה ועל הרקע של שיא השביתה של ארגון המורים ומפח הנפש שבא בעקבותיו. זה התחיל בחיפוש אחר הסכם פנסיה שהוביל אותי למאמר באתר של מען על הסכם הפנסיה שהם מציעים לחברים המאוגדים בארגון. מה שעוד משך את עיניי בדף היה הפניה למאמרו של אסף אדיב "הנציג הערבי (שלא היה) בהפגנת המורים". השילוב הזה של ארגון שמציע פעילות פרקטית לצד ראיית עולם רחבה וביקורת פוליטית צד אותי, התקשרתי באותו הרגע לברר על הפנסיה ועל הארגון, ומיד התחלתי להיות פעיל.

ההחלטה על העבודה במען נפלה לאחר שהחלה המלחמה בעזה ב-2009. ראיתי את טירוף האלימות שאוחז בחברה הישראלית. הדבר הביא אותי להחלטה – לא לשקוע בנתק מהמציאות הקשה אלא להקדיש את עצמי לפעולה.

אילו היבטים של המציאות חשפה בפניך העבודה בירושלים המזרחית?
נחשפתי לתפקיד המרכזי של שוק העבודה במדיניות הכיבוש. שבוע הפעילות שלי מתחלק בין עבודת שטח בלשכת התעסוקה ובאזורי התעשייה ובין קבלת קהל במשרד לצורך סיוע משפטי. כך אני נחשף למציאות היומיומית שבה אין כל אפשרות למצוא עבודה מלבד עבודה זמנית דרך חברות כוח אדם; שירות התעסוקה פועל מתוך הנחה בסיסית שהתושבים הם מובטלים כרוניים שיש למנוע מהם קצבה, ובוודאי שאין כל רצון ליצור מקומות עבודה בכדי לפתור את הבעיה; והביטוח הלאומי חוקר כל אחד כאילו היה פושע לפני שייתן קצבה כל שהיא. בשורה התחתונה אני יכול לומר לכם כי העובדה ש- 73% מתושבי ירושלים המזרחית חיים מתחת לקו העוני היא לא תאונה, היא מדיניות מכוונת.

בוא נתעכב רגע על נושא הכיבוש במזרח ירושלים: השכונה שבה נמצא המשרד, שייח ג'ראח, נמצאת זה שנתיים בעיצומו של מאבק מתוקשר נגד ההתנחלויות בשכונה. מה ההשקפה שלך על המאבק הזה?

לשוק העבודה האכזר שמנהלת מדינת ישראל בירושלים המזרחית יש תפקיד מרכזי ואפקטיבי בנישול התושבים מאדמתם – הוא שולל מהם את היכולת להתקיים, ובין השאר להחזיק בבתיהם ובאדמתם. מאבק איגוד מקצועי כנגד מדיניות זו, כפי שאנו מנהלים, הוא מאבק שיש בו את הפוטנציאל לספק בסיס לקיום לתושבים ובכך לתת תשובה אפקטיבית להתנחלויות. ככל שממד זה חסר במאבקם של הפעילים בשייח ג'ראח, אני חושש שהם יוצרים מאבק שאיננו אפקטיבי.

נחזור לפעילות מען: טענת במספר הזדמנויות שההתנהלות של הביטוח הלאומי מול המובטלים בלשכה בירושלים המזרחית נראית לעיתים כאילו נלקחה ישירות מכתבי קפקא. תוכל להסביר?
קפקא מתאר את הצדק כשרירותי וחסר ביסוס. ק. ב"המשפט" מוצא את עצמו נשפט מבלי שידע מה פשעו, ולפיכך נשללת ממנו הגנה משפטית אפקטיבית והוא מוצא להורג. תושבי ירושלים המזרחית נמצאים בסיטואציה דומה: תביעה רגילה לקצבה מהביטוח הלאומי, כזאת שבישראל היתה מטופלת תוך שלושה חודשים לכל היותר, עשויה להתברר במשך שנה ויותר, תוך שהיא מטילה על תובע הקצבה עבודת איסוף כמעט מודיעינית על עצמו, משפחתו ושכניו.

לבסוף, הביטוח הלאומי יכול להודיע לתובע הקצבה כי הוא לא נמצא זכאי לגמלה, מבלי לפרט מדוע (דבר שהוא בניגוד לחוק). תושבים שביקשו את תיקי החקירה עליהם נשלחו לסניף הביטוח הלאומי שבמרכז העיר, שם נאמר להם שהם לא יכולים לקבל את התיק ולעיתים אף נאמר כי אסורה הכניסה לערבים.

כך גם בלשכת התעסוקה, דורשי עבודה מגלים בדיעבד שנשללה קצבתם בטענה שסרבו לעבודה, וזאת מבלי שנמסר להם טופס רישום סירוב ואף מבלי שיוסברו להם הסיבות. כך הם מגיעים לוועדת הערר מבלי שידעו במה הם מואשמים ומפני אילו טענות עליהם להתגונן.

ספר לנו קצת על המאבק האיגוד מקצועי שמנהלת מען בשלוש השנים האחרונות במחצבת סלעית שבמישור אדומים – מהי ייחודיותו של מאבק זה?

מדובר במחצבה הנמצאת במישור אדומים שבשטחים הכבושים, והפועלים בה הם פלסטינים מהשטחים ומירושלים המזרחית, והיחס אליהם בהתאם. עד שהפועלים לא התאגדו במען, המחצבה אפילו לא סיפקה תלושי שכר לעובדים מהשטחים. מאבק העובדים שם שובר את היחס השרירותי אליהם והביא למו"מ על הסכם קיבוצי אשר אנו נאבקים על חתימתו בימים אלו.

לפני כחצי שנה נחתם הסכם קיבוצי בין מען ובית הספר לצילום מוסררה בירושלים. כיצד אתה רואה את הקשר בין העבודה עם הפועלים והמובטלים בירושלים המזרחית לעבודה עם ועד המורים במוסררה?

בכדי לשפר את מצבם של המובטלים בירושלים המזרחית צריך הרבה יותר מסיוע משפטי, צריך תנועה חברתית שתשנה את היחס למובטלים בכלל ולמובטלים האלה בפרט. ההתארגנות בוועדים, העובדה ששתי אוכלוסיות שונות מוצאות בית באותו האיגוד, וההגעה להישגים ממשיים באמצעותו, היא התנועה הזו.

בימים אלו אמור לפסוק בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהגישה רשות העתיקות בעניינם של עובדי קבלן העתיקות שהועסקו אצלה, אשר יוצגו על ידי מען – האם תוכל להרחיב מעט על המשפט בהקשר של תופעת עובדי הקבלן בישראל?

תופעת ההעסקה דרך חברות כוח אדם בישראל היא בעלת מימדים של מגפה. 10% מכוח העבודה הישראלי מועסק דרך חברות כוח אדם – האחוז הגבוה ביותר בעולם המערבי. עבודה דרך חברת כוח אדם היא גן עדן למעסיק אשר מסיר מעצמו כל אחריות כלפי עובדיו, וסיוט לעובדים אשר הזכות הבסיסית של התארגנות נשללת מהם כמו שאר זכויות בסיסיות.

עובדי חברת כוח אדם בריק פנו אלינו לאחר שפוטרו מעבודתם כחופרים של רשות העתיקות. מדובר בעובדים שהועסקו במשך שנים ואשר בעקבות תיקון בחוק, היה על רשות העתיקות להתחיל להעסיק אותם באופן ישיר. בית הדין אישר את טענתנו ופסק שהעובדים יחזרו לעבודה כעובדים ישירים של רשות העתיקות.

מעבר למשפט ולהצלחה המסתמנת בו, מדובר במאבק בו התארגנו העובדים והם קוראים תיגר על השיטה הקלוקלת הזו. המשמעות בשטח של קריאת תיגר זו היא שהעובדים הפנו אותנו לעובדים נוספים בחברה. מרגש מאוד היה כשהעובדים המזרח ירושלמים לקחו אותנו לפגוש עובדים נוספים במרכז הקליטה במבשרת ציון וקישרו אותנו עם עובדי קבלן נוספים באשדוד ובקריית גת. העובדה שמדובר בעובדים יהודים וערבים לא עניינה איש. הם רצו שגם חבריהם לעבודה ייהנו מהזכויות שהם נאבקים עליהן.

ארז וגנר. צילום: מען

חשוב לי לומר כי גם אם המשפט יסתיים בהצלחה, המאבק הזה רק בתחילת הדרך. שוק העבודה הישראלי איננו מכבד את חוקי העבודה, והראשונה שמפירה אותם היא המדינה ושלוחותיה. גם במקרה זה, רשות העתיקות סירבה למלא את פסיקת בית הדין האזורי ולהעסיק את העובדים בצורה ישירה. בשורה התחתונה, רק התאגדות יכולה לשפר את תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן.

שאלה לסיום: מה לדעתך צופן העתיד לירושלים המזרחית?

השינויים הפוליטיים באזור, ובראשם המהפיכה המצרית, משפיעים רבות על הסכסוך ועל הכיבוש. ככל שהמהפכה המצרית תביא לדמוקרטיה מתקדמת יותר, כך ישראל תתקשה להמשיך בכיבוש, ובפני הפלסטינים תיפתח דרך מאבק דמוקרטית ואפקטיבית יותר. דרך כזאת – יש בכוחה לשכנע את הציבור הישראלי המפוחד שצריך וניתן לשים את הכיבוש מאחור ולצעוד לעתיד טוב ושוויוני יותר, ממש כמו שהמאבקים של עובדי מחצבת סלעית ושל עובדי בריק המזרח ירושלמים הציתו תקווה בקרב עובדי בריק שבקריית גת ובמרצים לאמנות שבבית הספר מוסררה.

אני מאמין שהאידיאה של השוויון, והפרקטיקה של מימושו באמצעות התארגנות פועלים באיגודים מקצועיים, תמלא תפקיד מרכזי בדרך הזאת.

פורסם גם באתר של מען

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ד

    הבחור מאוד נחמד, ואומר דברים חשובים ולעניין, וכל הכבוד לו על המאבקים אליהם נרתם – אבל מה בדיוק ההקשר של הראיון הזה עכשיו? זה שהוא מעלה תוכנית רדיו חדשה ברדיו כל השלום?

    עם כל הכבוד לבחור, הראיון הוא יחצ"ני לחלוטין. מה עם שאלות קצת יותר קשות, כמו למה מען לא מתאחד עם כוח לעובדים? או לפחות – מה הוא חושב על כוח לעובדים? ולמה מען לא מסוגלת אפילו לצעוד ב-1 במאי ביחד עם ארגונים אחרים? ומה בעצם ההבדל הגדול בין מען לבין ארגונים דומים על אותה משבצת?

    אם ישאלו אותי מה ההבדלים בין תראבוט למאבק סוציאליסטי אני אדע לענות, ואלו 2 תנועות שנפגשות לא פעם ולא פעמיים. אם ישאלו אותי מה ההבדל בינן לבין מען ודעם לא יהיה לי שום מושג.

  2. יונתן

    למען יש הערכה גדולה לארגון כוח לעובדים המהווה חלוץ יחד עם מען בהתארגנות עובדים דמוקרטית מחוץ להסתדרות. מען, בשונה מכוח לעובדים, הוא ארגון יהודי ערבי בהגדרה, אשר משקיע עבודה רבה בחברה הערבית. סולידריות יהודית ערבית היא לחם חוקה של מען.

    האחד במאי הוא היום הכי חשוב בלוח השנה של מען. לכן היינו הראשונים להחזיר את היום הזה לת"א לפני 6 שנים. זה היום בו העובדים המאורגנים במען צועדים יחד, ונציגיהם בוועדי העובדים מקבלים את מקומם על הבמה. ביום הזה חשוב למען לתת את המקום לקאדרים שלה ששמו את הצוואר שלהם אל מול הבוסים במאבקים שהצליחו ובאלו שמתנהלים עכשיו. באופן דמוקרטי ופתוח, מען נותנת מקום ומשתפת פעולה עם כל ארגון עובדים אחר ביום הזה או עם נציגים של מאבקי עובדים אחרים, כמו מאבק העובדים הסוציאלים.

    באחד במאי של חד"ש לא תמצא עובדים על הבמה. אין להם מקום לצד דב חנין, ניצן הורוביץ ועמיר פרץ.
    חד"ש מעדיפה את הקואליציה הזו, שהיא אותה קואליציה לה היא שותפה בהסתדרות, על פני קואליציה איגוד מקצועית, דמוקרטית ופתוחה. ואגב, נדמה לי שלא בכדי חד"ש מעולם לא הזמינה את ארגון העובדים מען או את מפלגת דעם להשתתף בקואליציית האחד במאי (או כל אירוע אחר בעצם), ותמוה שאף אחד לא מרים גבה על כך.

    ואגלה לך סוד – בשנה שעברה היה דיבור על הליכה משותפת של כוח לעובדים ומען באחד במאי.
    באופן לא מוסבר בחר כוח לעובדים לסגת. וחבל.

    ולשאלה האחרונה – מען הוא איגוד מקצועי. דעם היא מפלגה פוליטית. חברים בדעם היו בין היוזמים של הקמת ארגון עובדים עצמאי, כאלטרנטיבה להסתדרות.