מתקפלים או מתפרשים

לאן מועדות פני המחאה הספרדית? פרק שלישי בסדרה מלב המהפכה
איה שושןאיה שושן

השתתפה במחאת האוהלים בספרד ובישראל ב-2011. עורכת מחקר השוואתי של המחאות בדגש על הפרקטיקות הארגוניות שלהן, במסגרת לימודי דוקטורט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון

המאהל בפוארטה דל סול נכנס לשבוע הרביעי והאחרון שלו, והקשיים בגיבוש כיוון פעולה חדש ניכרים. הפעילים והפעילות, שישנים ברוטציה בכיכר כבר 26 ימים, בילו עשרות שעות בשבועות האחרונים בנסיון להכריע האם, מתי וכיצד נכון לפרק את המאהל ולעבור לשלב הבא של הפעילות.

לקריאת חלק א': מ"סול" לא יזיזו אותנו

לקריאת חלק ב': אנחנו העם, אנחנו כולם

הרצון לפרק את המאהל נבע בעיקר משיקולים פרקטיים. פעילות רבות מעידות על קשיים פיזיים ופסיכולוגיים שמלווים את השינה בכיכר במשך זמן כה רב. בלילות המאהל פרוץ לעוברי אורח שלא בהכרח חולקים את הכוונות הטובות של הפעילים, וכבר דווח על מקרי שוד ואלימות. הפחד מפני פינוי משטרתי ובעיות החשמל והמים לא עוזרים. בנוסף לשיקולים הפרקטיים, חזר ועלה הטיעון שתדמית ה"נוער הזרוק" שמקבל המאהל בכלי התקשורת אינו מועיל, וכמות האנרגיה והמשאבים שנדרשת לתחזוקו גורעת מהשקעה בערוצי פעולה אפקטיביים יותר.

מנגד, עלה כמובן עניין הסמליות של הפעילות בסול. ביטול הנוכחות בכיכר, אמרו אחדים, יעלים למעשה מקור השראה של מאות התארגנויות דומות ברחבי ספרד, אירופה ואמריקה הלטינית. דוברים רבים שהגיעו לסול מרחבי המדינה איששו את החשש, כאשר אמרו שאם סול מתקפלת, גם הם יקפלו את המאהלים שלהם. לצד אלו, היו אחרים שהסכימו שהמאהל צריך להתפרק לבסוף אך רק כאשר יושגו מטרות קונקרטיות. שעות של דיונים סבבו סביב השאלה האם "מטרות קונקרטיות" משמעותן הישגים פוליטיים מוחשיים, או ביסוסה של התנועה ברמה כזו שתאפשר את לפרק את המאהל מבלי לסכן המשך פעילות לטווח ארוך.

האוהלים בפוארטה דל סול. מקור השראה להתארגנויות דומות באירופה. צילום: ruukel, cc by-nc-sa

לא מוותרים על קונצנזוס מלא

שיטת קבלת ההחלטות, הדורשת הסכמה פה-אחד, מייצרת כצפוי אתגרים לא פשוטים. לפי השיטה, אדם אחד יכול לחסום הצעה גם אם היא זוכה לתמיכה של רוב מוחלט במליאה. כך קורה שהדיון בשאלה מתי נכון לפרק את המאהל נפרש על פני שבועות, וכל הצעה שמועלית חוזרת לוועדה הרלוונטית לשם תיקון, שינוי והתאמה בעקבות ההתנגדויות שהועלו. לצופה מבחוץ זה נראה ארוך ומתיש, ולעתים אף מיותר ומתסכל. התנועה סובלת מביקורת חריפה בכלי התקשורת בשל מה שנתפס כעיכובים ממושכים וחוסר כיוון. הפעילים, מצידם, משוכנעים שזו הדרך היחידה לקבל החלטות באופן דמוקרטי אמיתי, וקוראים לאלה שדוחקים בהם להיאזר בסבלנות.

לזכותם ייאמר שהם הצליחו לקבל החלטה אסטרטגית פה-אחד בתום שבועיים, פחות זמן ממה שלוקח בדרך כלל גם בארגונים פחות מבוזרים. אבל זה לא אומר שהפעילות לא מודעות לבעייתיות. בדיון האחרון בנושא שנערך ביום שלישי, העייפות והמתח ניכרו על פניהן של המשתתפות, כמו גם בטון של הדוברות. הפתרונות הטקטיים לתהליך המתיש כללו בעיקר הגדרה קשוחה יותר של פרוצדורות הדיון.

כך, לדוגמה, הוחלט שמי שמתנגד חייב להציג הצעה אלטרנטיבית, והוקדש ערב שלם לסדנת "מיני-אסיפות", שנועדה לעזור לפעילות לתאם עמדות בקבוצות קטנות כדי לעודד ייצוג של חלקים גדולים יותר של הקהל בידי מספר מצומצם של דוברות במליאה.

בתום מרתון הדיונים הוחלט לפרק את המאהל ביום ראשון הקרוב. בכיכר ימשיך לפעול דוכן תיאום ומידע, ועשרות הוועדות השונות שנמצאות עדיין בתהליכי גיבוש האג'נדה הפוליטית ימשיכו לעבוד במרחב הציבורי. הפעילויות התרבותיות והחברתיות שנערכות כעת בכיכר, הכוללות ספרייה של מעל לאלף ספרים, תחנת רדיו, סדנאות מוזיקה, ציור, תיאטרון, ריקוד ומדיטציה, יעברו לפעול במרכזי קהילה מוסדרים. הפעילות מבהירות שלא מדובר בסיום הפעילות, ושרמת המחוייבות והאנרגיה גבוהה מתמיד. עם זאת, אף אחד אינו יודע כיצד תראה התנועה יום אחרי פירוק המאהל.

לא רק מדברים, גם עושים

למרות כל הנאמר לעיל, תהיה זו טעות לתאר את השבועיים האחרונים בסול כרצף אינסופי של דיונים בעתיד המאהל. במקביל לאסיפות הקדחתניות, התנועה הספיקה לעשות לא מעט. ביום שישי לפני שבועיים הכל התגייסו לתמיכה במאהל בברצלונה, שסבל ניסיון פינוי אלים במיוחד מצד המשטרה הקטלונית. במדריד התאספו מעל ל-3,000 בני אדם בקריאות "ברצלונה, את לא לבד!". מאז חוזרת ועולה הקריאה לשחרורם של העצורים ולהדחתו של פליפ פויג, שר הפנים הקטלוני, שגיבה את האלימות המשטרתית.

התנועה ממשיכה לארגן הפגנות באופן קבוע, עם או בלי הסכמה משטרתית. כך, ביום רביעי בערב התארגנה צעדה לכיוון הקונגרס במחאה על כוונת הממשלה להעביר רפורמה בכללי ניהול משא ומתן של תנאי העסקה בין מעבידים ועובדים, לאחר שנסיונות פשרה בין ארגוני העובדים הגדולים ונציגי המגזר העסקי כשלו. ההפגנה, שבשיאה השתתפו כמה אלפים, נמשכה משבע בערב עד שתיים וחצי בלילה.

כשנתקלו המפגינים בחסימה משטרתית בדרך לקונגרס, הם התיישבו על הכביש וקראו במשך שעות סיסמאות כגון "תנו לנו לעבור או שנקים פה מאהל", "את הרפורמה הזאת אנחנו עוד נעצור", "אלימות זה כשלא מצליחים לגמור את החודש", ו"א-אנטי-אנטי-קפיטליסטים!".

הפגנה מול הקונגרס. היחס של המשטרה מפתיע במתינותו. צילום: איה שושן

לפנות ערב חילקה ועדת המזון סנדוויצ'ים למפגינים, והאסיפה הכללית העתיקה את מקומה הקבוע בסול למקום בו נעצרה הצעדה, לרגליהם של השוטרים החוסמים. ביום שבת הקרוב מתוכננת הפגנה גדולה מול בית העירייה, במחאה על בחירתו מחדש של ראש העיר ממפלגת הימין, וביום ראשון הבא מתוכננות צעדות ברחבי ספרד במחאה על התמודדות הממשלה עם המשבר הכלכלי.

יחס המשטרה להתארגנות במדריד מפתיע במתינותו. נראה שבחלונות הגבוהים הבינו שעימות אלים עם המפגינים לא ישרת את האינטרסים של הרשויות, ורק יחזק את התנועה, כפי שקרה בברצלונה. בהתאם לכך, נוכחות המשטרה בכיכר מינימלית, והשוטרים מתירים לפעילים לצעוד, להתאסף בכיכרות ולחסום רחובות ללא אישורים.

המפלגות הפוליטיות הגדולות, מצידן, מתעלמות באופן מופגן מהמתרחש בכיכרות המרכזיות בכל המדינה. מאז הצהרתו של ראש הממשלה זפאטרו ימים ספורים לפני הבחירות המקומיות כי "צריך להקשיב למפגינים" ו"יש להם סיבה לכעוס", שכוונה כנראה לצמצם את הנזק האלקטורלי שהסוציאליסטים בראשותו עמדו לספוג, דממת האלחוט של גורמים רשמיים בנוגע להפגנות נותרה בעינה.

מלבד ארגון הפגנות נקודתיות, אנרגיה רבה מושקעת בביסוס התנועה ברמה המקומית והלאומית. סוף השבוע האחרון הוקדש כולו לסדנאות ודיונים עם פעילים מרחבי המדינה. נציגים ממעל ל-50 מאהלים בערים שונות הגיעו למדריד לשם כך, והפעילות הסתיימה בהצהרת עקרונות משותפת ומחוייבות להמשך פעולה מתואמת. אך אולי ההישג המרשים ביותר הוא הצלחתן של האסיפות השכונתיות.

בשבת לפני שבועיים השתתפו קרוב ל-30 אלף איש במעל למאה אסיפות ברחבי מדריד. בחלק מהאסיפות נכחו מעל ל-500 איש, ורובן הגדול החליט לקיים מפגשים שבועיים בהם ידונו בפתרונות לבעיות שונות, מרמת השכונה ועד לרמה הגלובלית. פעם בשבוע מתכנסת בסול אסיפת השכונות הכללית, בה נציגים מהשכונות מעדכנים אחד את השני בהחלטות שהתקבלו אצלם באסיפה.

לסיום, נראה שאין מנוס מלדון בתוכניות התנועה לטווח ארוך. הפעילים והפעילות נמנעים מהצגת תחזיות קונקרטיות ומסבירים שהעתיד נמצא בידיים של כל אחד ואחת מהשותפות לעשייה. עם זאת, מסר ברור חוזר ועולה בדיונים: התנגדות מוחלטת להפיכת התנועה למפלגה פוליטית. דוברים שהעזו לרמוז על כיוון כזה במליאה נתקלו במאות ידיים מוצלבות, סימן מוסכם להבעת התנגדות, כמו גם בקריאות המוניות ספונטניות "הם לא מייצגים אותנו", המכוונות כלפי פוליטיקאים באשר הם. עוד על יחסה של התנועה למפלגות הפוליטיות ולארגוני העובדים יהיה ניתן לקרוא בסדרת ראיונות עם פעילים ופעילות שתפורסם בקרוב.

הפוסט התפרסם במקביל באתר Mysay

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.