מרוקו בדרך לחוקה

האמנם תהפוך הממשלה לעצמאית יותר ופעולותיה יופרדו מאלה של הרשות השופטת? האם השפה האמאזיע'ית תזכה למעמד של שפה רשמית ומצבן של הנשים ישתפר? תקוות לרפורמה שלטונית במרוקו
ליקט ותרגם: נדב פרנקוביץ'

מתחזקות ההערכות כי מרוקו ניצבת על סיפם של שינויים מפליגים, וכי המלך מוחמד השישי צפוי לאשר רפורמות מרחיקות לכת בעקבות גל המחאות ההמוניות השוטף את המדינה בחודשים האחרונים. כזכור פרצה ההתקוממות ביוזמתה של תנועת "ה-20 בפברואר" שביקשה לאמץ את הדגם של תנועת ה17 בדצמבר, (שחוללה את "מהפכת היסמין" בתוניס) ושל תנועת ה"25 בינואר" במצרים, לשחזר את דפוסי פעולתן ולהביא לדמוקרטיזציה.

ראשיתה של היוזמה בהתארגנות של פעילים צעירים ברשתות החברתיות, שפרצה לתודעה הציבורית כאשר פעיל שמאל צעיר בשם אסאמה אל-ח'לפי  הפיץ סרטון וידאו קצר שבו קרא לציבור לצאת להפגנות ב-20 בפברואר. בעקבותיו פרץ גל של סרטונים הקוראים לשינוי.

הסרטונים נפוצו ברחוב המרוקאי ובקרב תנועות האופוזיציה השונות, ומספר מפלגות ותנועות צעירות הודיעו על הצטרפותן  ליוזמת המחאה. שלושה דפים מהפכניים ("חירות ודמוקרטיה עכשיו", "העם רוצה שינוי" ו"ההתקוממות היא הפתרון שיביא לחיים בכבוד") זכו לפופולאריות רבה ברשתות החברתית, ובמיוחד לאחר הצלחת "מהפכת הפייסבוק" המצרית והדחת הנשיא מובארכ.  שלוש הקבוצות חברו והיו ל"תנועת ה-20 בפברואר".

תוך שבועות ספורים שרפו עצמם למוות שישה אזרחים מרוקאים, בחקותם את האזרח התוניסאי מוחמד אלבועזיזי, שהתאבדותו הציתה את ההתקוממות העממית בתוניס. 20 ארגוני זכויות אדם במרוקו הודיעו על תמיכתם ביוזמת היציאה לרחובות.

פעילי תנועת "ה-20 בפברואר" התכנסו במשרדי "האגודה המרוקאית לזכויות האדם", קיימו מסיבת עיתונאים, חשפו פרטים אודות התנכלויות ואיומים כלפיהם מצד השלטונות ועל מעצרם של חלק מפעילי התנועה, הכריזו על כוונתם לצאת לרחובות, והציגו את דרישותיהם:

1) ניסוח חוקה חדשה לממלכה שתבטיח את הפרדת הרשויות, תוביל לכינון ממשלה חדשה שתיבחר על-ידי העם, ותהפוך את מרוקו למלוכה חוקתית דמוקרטית שבה למוסד המלוכה יהיה תפקיד סמלי בלבד.

2) עריכת רפורמה פנימית במערכת המשפט והבטחת עצמאות פעולתה.

3) פיזור הממשלה והפרלמנט ומינוי ממשלת מעבר זמנית עד לקיום בחירות חופשיות.

4) העמדת אנשי ציבור מושחתים לדין, פתרון מצוקת האבטלה (שניכרת אף בקרב בעלי תארים אקדמיים) ופתרון בעיות אספקת המים והחשמל בחלק מן הערים, שבהם הופרטו השירותים הללו וניתנו לזכייניות, חברות פרטיות זרות.

5) שחרור כלל האסירים הפוליטיים וסגירת בתי הכלא הסודיים במדינה.

6) שיפור מצב זכויות האדם והזכויות האזרחיות והתרבותיות. הפסקת השימוש בעינויים.

7) הכרה בשפה האמאזיע'ית כשפת מדינה רשמית, לצד השפה הערבית.

ב-20 בפברואר נענו מאות אלפים לקריאה ויצאו לרחובות בכל רחבי מרוקו, ומאז לא  שקטו הרוחות בממלכה. הרחובות והרשת מלאים הפגנות, משמרות מחאה, סרטונים, שירים, מיצגים אמנותיים ואפילו מעין הצגות רחוב בעלות מסרים מהפכניים.

הצגת רחוב מהפכנית במסגרת משמרת מחאה שקטה בוג'דה:

שלטונות מרוקו מנסים לדכא את תנועת המחאה באמצעות מעקבים ואיום על פעילים, מעצרים פוליטיים, ניסיונות לשלוט במידע ולזרוע דיס-אינפורמציה, וכן בעזרת פיזור אלים ויומיומי של הפגנות ומשמרות מחאה. מאידך, עד כה נמנעו השלטונות מלהגיב באלימות כאשר תנועות האופוזיציה הצליחו, אחת לחודש, לארגן ימי-הפגנות-ענק מתואמים ברחבי המדינה.

השלטונות מעדיפים להימנע מן האפקט התקשורתי והמדיני שיכול היה להיגרם כתוצאה מעימותים בסדר גודל שכזה, לשמור ככל שניתן על התדמית האבהית והחיובית ששושלת המלוכה זוכה לה מחוץ ומבית (ושנשענת במידה רבה על האהדה העממית המסורתית בשל קרבת היחס לנביא מוחמד), ולמנוע הסלמה שתשרת את שתי תנועות האופוזיציה הרדיקליות והבלתי חוקיות, תנועת "הצדק והצדקה" האסלמיסטית (המזוהה עם הזרם הסלפי השמרני-קיצוני), ותנועת "הפעולה הדמוקרטית" (השמאלית רדיקלית).

גורמים ברבאט טוענים כל העת כי תנועת "הצדק והצדקה" האסלאמיסטית היא זו שעומדת למעשה מאחורי תנועת "ה-20 בפברואר" ומכוונת את פעולותיה מאחורי הקלעים כך שתשרתנה את מטרותיה, במסווה של תנועת מחאה אותנטית צעירה. הם טוענים גם שתנועת "הפעולה הדמוקרטית", שעל פי המתואר בעיתונות הרשמית במרוקו "שולטת באגודה המרוקאית לזכויות האדם שפרשה את חסותה על תנועת ה-20 בפברואר", מבקשת לנצל את המגמה בכדי לקדם את שאיפותיה. שר התקשורת המרוקאי ח'אלד א-נאצרי, שמרבה לדברר את עמדת השלטון ביחס  להתקוממות, אמר כי "איסלמיסטים ושמאלנים קיצונים פועלים להפיץ כאוס במרוקו תחת מסווה של מחאה", כאשר נדרש להתייחס לאופן שבו פיזרו כוחות הביטחון התקהלויות ומשמרות מחאה שנערכו בחודש האחרון.

אלא שהמחאות לא שככו, והמתח הגואה העלה את חשש השלטונות כי מרוקו תלך בדרכן של מצרים, תוניס או אפילו לוב, אשר שקעה במלחמת אזרחים עקובה מדם. בנאום מיוחד שנשא ב-9 במארס הודיע המלך מוחמד השישי כי יפעל לעריכת רפורמות חוקתיות, וכי הוא מינה ועדה ש"תבחן את ההליכים לקראת ניסוח חוקה חדשה", ושתמליץ על מתווה לרפורמות שיובא לאשרור העם במשאל "בקרוב".

המלך הצהיר בנאומו כי הצעדים יביאו לכינון חוקה חדשה שתבטיח את הרחבת סמכויות ראש הממשלה והפרלמנט, תאפשר את צמצום סמכויותיו של המלך ותחזק את הפרדת הרשויות ואת עצמאות מערכת המשפט. הוא גם הבטיח לפעול לקידום המיעוט האמאזיע'י, עידוד הפן הרב תרבותי של הזהות המרוקאית, הרחבת חירויות הפרט והחירויות הקיבוציות ועידוד פעולתם של הארגונים האזרחיים וארגוני זכויות האדם בממלכה.

הנאום תואר בכלי התקשורת הממלכתיים כמענה לדרישות המפגינים, אך הוא גרר שביעות רצון חלקית בלבד בקרב פעילי תנועת "ה-20 בפברואר" ותנועות האופוזיציה, ועורר ויכוח לגבי הפרשנות הראויה לדברי המלך ולמשמעות הצהרותיו. פחות משבועיים לאחר הנאום,  במלאת חודש לפרוץ המחאות, גדשו כ-400,000 מפגינים את רחובות מרוקו. הם קראו לזרז את ביצוע הרפורמות, "לבוא חשבון עם מי ששודדים את כספי הציבור", לקיים דיון ציבורי על אודות פרטי הרפורמה ולהפעיל את לחץ דעת הקהל על "הוועדה לבחינה מחודשת של החוקה" שמרבית חבריה הינם שמרנים,  ואשר עלולים לדעת פעילי התנועה למנוע את גיבושה של חוקה דמוקרטית ראויה לשמה.

הפגנה בדאר אל-בידאא:

מה שהחריף אף יותר את תחושת המשבר והקפיץ את מפלס המתח במדינה היה הפיגוע שהתרחש בסוף אפריל בבית קפה במרקש, שבו נהרגו 17 בני אדם, רובם תיירים. גורמים רשמיים במרוקו טענו שאל-קאעידה היא זו שעומדת מאחורי המעשה, אבל יש החוששים שגם לגורמים פנימיים יש יד בדבר.

ביום ראשון שעבר שוב נערכו הפגנות ענק לא-אלימות בכל רחבי מרוקו. תנועת "ה-20 בפברואר" הכריזה מבעוד מועד על יום מחאה המוני, "כיוון שבשלושת השבועות האחרונים סבלה התנועה מדיכוי אלים מצד שלטונות מרוקו, בניסיון למנוע כל ביטוי צודק ובלתי אלים של מחאה". הפגנות גדולות במיוחד התקיימו בבירה רבאט, בדאר אל-בידאא ובטנג'ה.

האלפים קראו: "העם רוצה להפיל את הרודן", ו"העם מבקש להפיל את העריצות". הפגנה גדולה שנערכה בעיר אאספה התמקדה בדרישה לחקור את נסיבות מותו של הפעיל כמאל עמארי, שנהרג לפני כשבועיים כתוצאה ממכות שספג מידי כוחות הביטחון בעת שהשתתף במשמרת מחאה בעיר.

חרף הודעת השלטונות כי ההפגנות הינן בלתי חוקיות ונערכות ללא היתר, נמנעו הפעם כוחות הביטחון משימוש באלימות. זאת, כאמור, בניגוד ליד הקשה יחסית שננקטה כנגד ההתקהלויות בשבועות האחרונים, ושגרמה לעלייה במספר הנפגעים.

ואולם בימים האחרונים נדמה שהערפל מתפזר, ודמות חוקתה העתידית של מרוקו, שעל ניסוחה שוקדת הוועדה לבחינה מחודשת של החוקה, מתחילה להתבהר. ביום שלישי התקיימה פגישה מרתונית של 33 נציגי מפלגות, תנועות ואיגודים מקצועיים עם מוחמד אל-מעתצם, יועצו של המלך, ועם יו"ר "הוועדה לבחינה מחודשת של החוקה" עבד א-לטיף אל-מנוני, במסגרת הניסיון לשתף את הציבור במעקב אחר עבודתה של הוועדה ולהגביר את האמון בצעדים שנוקט המלך. בתום הפגישה החלו "הדלפות" רבות לזרום ממקורות שונים.

חלק מנציגי מפלגות האופוזיציה הביעו "הקלה מסוימת" לאחר ששמעו הבהרות מפיו של יו"ר הוועדה ביחס לחוקה המתגבשת, ואולם כמה מנציגי השמאל מסרו כי עזבו את הפגישה באקט של מחאה, לאחר שבקשתם לקבל את טיוטת נוסח החוקה החדשה בכתב נדחתה. המקורות מסרו שבכוונת השלטונות במרוקו להקים מעין "מועצת ביטחון" שבראשה יעמוד המלך מוחמד השישי, אשר תהא בעלת סמכויות ביטחוניות, צבאיות ואסטרטגיות.

ביחס לסעיף 19 לחוקה, שמעורר את ביקורת השמאל שכן הוא מגדיר את מעמדו של המלך כ"מקודש" (ולמעשה כעליון לחוקה), הדגישו מקורות בהנהגות המפלגות והאיגודים כי ישנה הסכמה רחבה למדי על הצורך להקים מעין "נסיכות מאמינים" שהמלך יעמוד בראשה, ושהחוקה החדשה תכפיף את סמכויותיה לסמכותה של המדינה, כך שהן תוגבלנה בעיקר לתחום הדתי והצבאי. ב"ממלכה המרוקאית השנייה", מטעימים הגורמים, יהיה הפרלמנט לרשות היחידה שבידיה סמכויות חקיקתיות, ו"החוקה תערוב לכך שהוא יבטא את רצון האומה", בכך שתחייב ותסדיר את קיומן של בחירות ישירות וכלליות לפרלמנט. כיום, לממשלה (הנשלטת בידי המלך) ישנן סמכויות חקיקתיות הגוברות על אלו של הפרלמנט, כך שתפקידו של הפרלמנט כגוף מחוקק הינו משני בלבד.

שינוי נוסף, שנוי יותר במחלוקת, נוגע לרשות המבצעת. בראשות הממשלה שתורכב לאחר משאל העם לאשרור החוקה החדשה (ושאמור לדברי הגורמים להיערך כבר ביולי) יעמוד, לראשונה במרוקו,  "ראש-ממשלה". כיום "השר הראשון מטעם המלך" הוא שמנהל את ישיבות הממשלה, ומשמש למעשה כמתאם פעולותיה והאחראי על הקשר בין השרים, כך שלמעשה המלך הוא גם ראש הממשלה.

לפי החוקה המתגבשת ראש הממשלה ייבחר מקרב המפלגה שתזכה לתמיכת הרוב בפרלמנט, אבל לא ברור למי תהיה הסמכות למנות ולפטר אותו –  למלך, או לפרלמנט? השינוי אמור לייצג את הפיכת הממשלה לגוף עצמאי יותר, אשר יישא לבדו בסמכויות הביצועיות ובאחריות לניהול ענייניה השוטפים של המדינה. לממשלה גם תועבר הסמכות למנות את ראשי המחוזות, ראשי הערים, הצמרת המנהלית של המדינה, שרים ושגרירים. נראה אם כן שישנו חוסר בהירות מסוים לגבי אופן הרכבת הממשלה. האם החוקה החדשה אכן תערוב לכך שהיא תהיה כפופה לאמונו של העם ולא של המלך?

החוקה החדשה אמורה גם להבטיח את אי מעורבותה של הממשלה בפעולתה של הרשות השופטת, לפי שלשר המשפטים לא תינתן עוד הסמכות לעמוד בראש "המועצה העליונה של בתי המשפט", ששמה ישונה ל"מועצה העליונה של הרשות השופטת", ושאליה יצורפו כמשקיפים נציגי הארגונים לזכויות האדם והאזרח. במקום "המועצה החוקתית" הקיימת יוקם "בית המשפט העליון לחוקה", שכל אזרח יוכל לעתור אליו.

מרוקו נגד השחיתות - אחד מסמלי המהפכה

המקורות אמרו גם שהשפה האמאזיע'ית אכן צפויה לקבל מעמד של שפה רשמית, לצד הערבית, וכי המיעוטים יזכו להתייחסות בחוקה באופן ש"יעלה בקנה אחד" עם ההסכמים הבינלאומיים הנוגעים בדבר.

עוד צוין, כי החוקה החדשה צפויה לכלול ערבויות לשיפור מצבן של הנשים ולמניעת אפלייתן, וכי נשקלת אף האפשרות שהחוקה תחייב לשריין שיעור מסוים של מושבים בפרלמנט ובמועצות המקומיות לנשים, ותבטיח את זכותן להציע את מועמדותן לכל תפקיד בזירה הפוליטית.

כל האמור לעיל הינו בגדר הערכה לא סופית ובלתי רשמית של מתווה הרפורמה החוקתית, שתהא כפופה כאמור לאישורו של העם במשאל. ואולם ניתן כבר לומר בוודאות שמרוקו אכן עתידה לעבור שינויים מהותיים.

השאלה הגדולה היא האם השמאל יסתפק במתווה שיוצע, או שיוסיף להפעיל לחץ על השלטונות, ידבק בדרישותיה של תנועת "ה-20 בפברואר" ויתעקש שמרוקו תשלים את הפיכתה למלוכה חוקתית  ודמוקרטית, שבה יסתפק המלך בתפקיד סמלי בתכלית. ולא פחות מכך: האם הימין הדתי-קיצוני לא יפעל לסכל את מתווה הרפורמה ולשנותה כך שתתאים יותר למטרותיו, אשר אינן בהכרח מתיישבות עם כמה מן השינויים הצפויים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.