תרצו לשדרג?

האם, בשם השוויון בלבד, נהיה מוכנים למנוע מקבוצות חזקות "להשתדרג" במסגרת השירותים הציבוריים? בעקבות הדיון הציבורי בשירותי הרפואה הפרטיים
תומר לוטן

הדיון הציבורי בשביתת הרופאים הצליח לעורר מחדש את המחלוקת בדבר החלת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בבתי החולים הציבוריים. בלב המחלוקת מצוי הוויכוח על האופן בו ישפיע השר"פ על מערכת הבריאות בישראל. כנגד עמדתם של המצדדים בשר"פ, אשר מתאמצים להצביע על תרומתו לשיפור שירותי הבריאות למערכת כולה, מציעים המתנגדים למהלך טיעוני נגד המתמקדים בסכנות שמדיניות זו עלולה להמיט על הרפואה הציבורית בישראל. טיעונים אלו מצביעים על השחיקה הצפויה במתן שירותי רפואה עבור אלו שידם איננה משגת, על ההתייקרות העתידית שלתרופות וטיפולים רפואיים ועל סיכוני ההפרטה הבלתי מרוסנת שמשקפת את התנערות המדינה מאחריותה לבריאות הציבור.

אלו הם טיעונים נכונים ומוצדקים מאין כמותם אשר ראוי שיושמעו במסגרת הדיון הפוליטי-חברתי. אולם במקביל, סוגיית השר"פ מגלמת בתוכה מימד נוסף, אשר נוכח-נפקד בשיח הציבורי וחורג מהדיון הקלאסי בדבר גבולות ההפרטה. זהו המימד הנוגע באופן בו אנו מפרשים ומבטאים את ערך השוויון. נראה שכולם יסכימו כי מדיניות אשר יש בה בכדי להיטיב עם קבוצות חזקות אך עלולה לפגוע בקבוצות חלשות, הינה מדיניות פסולה. אולם מה לגבי מדיניות אשר תיטיב עם החזקים ולא תפגע כלל בחלשים?

הבה ונניח (את התסריט הבלתי סביר) לפיו ניתן ליישם את מדיניות השר"פ וזאת מבלי לפגוע כלל בשירותי הבריאות הציבורית. כלומר נניח כי החלת השר"פ בבתי החולים הציבוריים אכן תשפר באופן ניכר את שירותי הבריאות לעשירים אך לא תרע (ואולי אף תשפר במעט?) את מתן השירותים הציבוריים לכל השאר. האם גם אז נוכל לטעון באותה המידה כנגד מדיניות זו?

מחלקות הטיפול בבתי החולים הן דוגמה למרחב שבו הבחירה בערך השוויון מבטאת בחירה בסולידאריות, בלכידות חברתית ובתחושת שייכות. צילום: Valerie Everett, cc by-sa

אחד הדיונים המרתקים והבלתי פתורים בפילוסופיה הפוליטית עוסק בדיוק בשאלה זו, המנסה לברר האם קיימת הצדקה מוסרית להרע את מצבם של החזקים בחברה מבלי לשפר את מצבם של כל השאר, בעבור העיקרון היחיד של השגת מצב חברתי שוויוני יותר (the "levelling down" objection). דוגמת השר"פ מספקת גירסה מעניינת לשאלה הקלאסית הזאת ולמעשה שואלת האם, בשם השוויון בלבד, נהיה מוכנים למנוע מקבוצות חזקות "להשתדרג" במסגרת השירותים הציבוריים.

לכאורה, התבוננות מפוכחת על פני הדברים מחייבת אותנו לאפשר את אותו "שדרוג". הרי מדוע עלינו להלין על כך שבאותה מחלקת אשפוז מקבל חולה אחד טיפול משופר, אם החולה האחר נהנה מאותה רמת טיפול לה זכה בכל מקרה? ניתן אפילו לטעון כי סך השירות הבריאותי עבור השניים הינו גבוה יותר, ועל כן סך "הטוב הכללי" במצב שכזה הינו עדיף.

אולם עבור רבים מאיתנו אשר השוויון יקר ללבם, התמונה הבלתי שוויונית הזו צורמת ומקוממת. היא מקוממת כיוון שאנו רוצים להאמין שחרף כרסומי ההפרטה והאינדיבידואליזם אשר בוודאי עיצבו מחדש את מערך השירותים הציבוריים, קיימים עדיין "מרחבים מוגנים" המשקפים אתוס חברתי משותף, בהם נכון יותר להעמיד את ערך השוויון כערך אוניברסאלי וכצו מוסרי לקובעי המדיניות. כיתות הלימוד בבתי הספר, מחלקות הטיפול בבתי החולים ואפילו יחידות צבאיות הינן דוגמאות למרחבים שכאלה, בהם הבחירה בערך השוויון מבטאת בחירה בסולידאריות, בלכידות חברתית ובתחושת שייכות.

עבור שוחרי השוויון שבינינו הבחירה מסוג זה הינה כמעט אינטואיטיבית, ויש בה בכדי לבטא את עקרונות הצדק החברתי. אולם עלינו להכיר בכך שבחירה שכזו הינה אמיצה במיוחד שכן משמעה הצדקת מדיניות המונעת את שדרוגם של החזקים, גם אם אין בהתחזקותם בכדי להרע את מצב האחרים, וזאת בשם ערך השוויון בלבד.

מדיניות של "מניעת שדרוג החזקים" איננה נפוצה בעולם המדיניות הציבורית. ברובן המכריע של דוקטרינות צמצום/מניעת פערים, מצויה הנחת היסוד לפיה יש בראש ובראשונה לחזק ולהעצים את החלשים. זוהי בוודאי הנחה נכונה ומוצדקת, אך מתבטאת בחולשותיה באותם שירותים בהם קיימת האפשרות לקיים מסלול מקביל עבור החזקים בתוככי המערכת הציבורית. במקרים אלו, כפי שמודגם היטב במקרה השר"פ, עלינו לאמץ במקביל גם את הגישה האחרת, זו המעמידה ללא חשש את השוויון כטיעון מוחץ , ולומר ללא חשש, "לא לשר"פ, בשם השוויון".

הכותב הוא מנהל תוכניות בג'וינט ישראל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עדי בן יעקב עו"ד

    דברים כנוכחה ברם אולם עדינים מדי. הדיון תאורטי לחלוטין. כל נושא השידרוג בשרותי חרפואה (וחינוך) עבר כבר מזמן את שלב האקסטרא ואו שדרוג הוים זה על חשבון השירותים לציבור "הרגיל". אסותה ברמת החייל (בית חולים מיותר לחלוטין) נבנה בכספי ציבור בשעה שבית חולים כזה נמנע מאשדוד מטעמים תקציבים. צוותים שעובדים בבתי הולים הפרטיים ובמכונים שמבצעים פרוצודורות כירוגיות ואחרות באם על חשבון בתי החולים הרגילים, אבל למה לדבר על המכונים הפרטיים? כ75% אוחזים בביטוח משלים לפחות של הקופה. כלומר? משני העשירונים הנמוכים נמנע טיפול רפואי שניתן בקופת החולים ובבתי החולים לכלל עם ישראל.
    לבטל את הביטוח המשלים לחלוטין. להעלות משכורות בצורה דרסטית רופאים וצוותים רפואיים ופארא רפואים ולאסור לחלוטין את השדרוגים הממסדיים.

  2. מאור

    המדרון חלקלק- ככל שהמסלול לעשירים מהותי יותר, תהיה הידרדרות במסלול הרגיל, בגלל מספר סיבות:
    – ההנהלה תקצה פחות תקציבים (כי יש מצוקה תקציבית והרי אפשר לפצות ע"י פיתוח המסלול לעשירים).
    – ההנהלה המקומית תעבור למחשבה עסקית יותר, תתרכז בשירות העשירים ולא הציבור הכללי (שהוא לקוח שבוי במונחים עיסקיים).
    – תורמים ירצו פחות לתרום למוסד חצי-עיסקי, מה שיגביר עוד יותר את התלות במסלול לעשירים.

  3. טלי

    וזאת תשובתי: העולם מסתובב על פי עיקרון אחד: אינטרס אינטרס אינטרס, אם יהיה בית ספר פרטי שבו מקבלים שירותים מצויינים לא יהיה לבעלי האמצעים שבחברה אינטרס להצטרף למלחמת העניים יותר למען שירותים מצויינים במערכת הציבורית כי הם כבר יקבלו את המענה במערכת הפרטית. כנ"ל לגבי רפואה, אם שירותי הבריאות הפרטיים יספקו את כל הצרכים של בעלי האמצעים והם יוכלו לעמוד במחירים לא יהיה להם אינרס לשדרג את המערכת הציבורית והם יוכלו להתפנות למלחמות שיותר יועילו עם כיסם. אפשר לראות בקלות שבמדינות בהן שלטה הגישה המיתממת שמתעלמת מחשיבותו של האינטרס המשותף יש פחות שוויון בכל החזיתות והמערכות הציבוריות הן בזיוניות ולא מוסריות.

  4. שרון

    האם לעמדה שלי בסוגייה יש איזשהי השפעה?
    בימים אלו משפחתי ואני נאבקים על קבלת טיפול הולם עבור בן משפחה, נכה צה"ל שפציעתו החמירה. הוא חייב ניתוח דחוף (לא ברמה של חיים או מוות אך בהחלט ברמה של חיים עם כאב מייסר בהרבה מכפי שהתנסה בו עד היום עקב הפציעה) אישית אני מודה שלי ולמשפחתי אין שום כוונה להפקיר את בריאותו של האיש (שכבר תרם מעל ומעבר למדינה) למען טובת הכלל (למרות שאני בהחלט רואה לעצמי זכות וחובה להאבק למענה), אבל אפילו אם היינו מוכנים לעשות זאת, האמת המרה היא שאין שום טעם לשבור את הראש מה נכון וצודק כשאתה חסר אונים וטובתך ודעתך בכלל לא ישפיעו על התוצאה בפועל. אולי המאבק שלנו על שיוויון צריך להיות ברמה הרבה יותר בסיסית: מאבק לדמוקרטיה ולמען ממשלה שלא פועלת רק לטובת חבריה (לבריאותם של אנשי ממשלה ובני משפחותיהם יש סעיף מיוחד בתקציב המדינה. הם לא צריכים להתחנן לטיפול כדי שבן משפחה שלהם לא ישב את שארית חייו על כסא גלגלים)