• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תרצו לשדרג?

האם, בשם השוויון בלבד, נהיה מוכנים למנוע מקבוצות חזקות "להשתדרג" במסגרת השירותים הציבוריים? בעקבות הדיון הציבורי בשירותי הרפואה הפרטיים
תומר לוטן

הדיון הציבורי בשביתת הרופאים הצליח לעורר מחדש את המחלוקת בדבר החלת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בבתי החולים הציבוריים. בלב המחלוקת מצוי הוויכוח על האופן בו ישפיע השר"פ על מערכת הבריאות בישראל. כנגד עמדתם של המצדדים בשר"פ, אשר מתאמצים להצביע על תרומתו לשיפור שירותי הבריאות למערכת כולה, מציעים המתנגדים למהלך טיעוני נגד המתמקדים בסכנות שמדיניות זו עלולה להמיט על הרפואה הציבורית בישראל. טיעונים אלו מצביעים על השחיקה הצפויה במתן שירותי רפואה עבור אלו שידם איננה משגת, על ההתייקרות העתידית שלתרופות וטיפולים רפואיים ועל סיכוני ההפרטה הבלתי מרוסנת שמשקפת את התנערות המדינה מאחריותה לבריאות הציבור.

אלו הם טיעונים נכונים ומוצדקים מאין כמותם אשר ראוי שיושמעו במסגרת הדיון הפוליטי-חברתי. אולם במקביל, סוגיית השר"פ מגלמת בתוכה מימד נוסף, אשר נוכח-נפקד בשיח הציבורי וחורג מהדיון הקלאסי בדבר גבולות ההפרטה. זהו המימד הנוגע באופן בו אנו מפרשים ומבטאים את ערך השוויון. נראה שכולם יסכימו כי מדיניות אשר יש בה בכדי להיטיב עם קבוצות חזקות אך עלולה לפגוע בקבוצות חלשות, הינה מדיניות פסולה. אולם מה לגבי מדיניות אשר תיטיב עם החזקים ולא תפגע כלל בחלשים?

הבה ונניח (את התסריט הבלתי סביר) לפיו ניתן ליישם את מדיניות השר"פ וזאת מבלי לפגוע כלל בשירותי הבריאות הציבורית. כלומר נניח כי החלת השר"פ בבתי החולים הציבוריים אכן תשפר באופן ניכר את שירותי הבריאות לעשירים אך לא תרע (ואולי אף תשפר במעט?) את מתן השירותים הציבוריים לכל השאר. האם גם אז נוכל לטעון באותה המידה כנגד מדיניות זו?

מחלקות הטיפול בבתי החולים הן דוגמה למרחב שבו הבחירה בערך השוויון מבטאת בחירה בסולידאריות, בלכידות חברתית ובתחושת שייכות. צילום: Valerie Everett, cc by-sa

אחד הדיונים המרתקים והבלתי פתורים בפילוסופיה הפוליטית עוסק בדיוק בשאלה זו, המנסה לברר האם קיימת הצדקה מוסרית להרע את מצבם של החזקים בחברה מבלי לשפר את מצבם של כל השאר, בעבור העיקרון היחיד של השגת מצב חברתי שוויוני יותר (the "levelling down" objection). דוגמת השר"פ מספקת גירסה מעניינת לשאלה הקלאסית הזאת ולמעשה שואלת האם, בשם השוויון בלבד, נהיה מוכנים למנוע מקבוצות חזקות "להשתדרג" במסגרת השירותים הציבוריים.

לכאורה, התבוננות מפוכחת על פני הדברים מחייבת אותנו לאפשר את אותו "שדרוג". הרי מדוע עלינו להלין על כך שבאותה מחלקת אשפוז מקבל חולה אחד טיפול משופר, אם החולה האחר נהנה מאותה רמת טיפול לה זכה בכל מקרה? ניתן אפילו לטעון כי סך השירות הבריאותי עבור השניים הינו גבוה יותר, ועל כן סך "הטוב הכללי" במצב שכזה הינו עדיף.

אולם עבור רבים מאיתנו אשר השוויון יקר ללבם, התמונה הבלתי שוויונית הזו צורמת ומקוממת. היא מקוממת כיוון שאנו רוצים להאמין שחרף כרסומי ההפרטה והאינדיבידואליזם אשר בוודאי עיצבו מחדש את מערך השירותים הציבוריים, קיימים עדיין "מרחבים מוגנים" המשקפים אתוס חברתי משותף, בהם נכון יותר להעמיד את ערך השוויון כערך אוניברסאלי וכצו מוסרי לקובעי המדיניות. כיתות הלימוד בבתי הספר, מחלקות הטיפול בבתי החולים ואפילו יחידות צבאיות הינן דוגמאות למרחבים שכאלה, בהם הבחירה בערך השוויון מבטאת בחירה בסולידאריות, בלכידות חברתית ובתחושת שייכות.

עבור שוחרי השוויון שבינינו הבחירה מסוג זה הינה כמעט אינטואיטיבית, ויש בה בכדי לבטא את עקרונות הצדק החברתי. אולם עלינו להכיר בכך שבחירה שכזו הינה אמיצה במיוחד שכן משמעה הצדקת מדיניות המונעת את שדרוגם של החזקים, גם אם אין בהתחזקותם בכדי להרע את מצב האחרים, וזאת בשם ערך השוויון בלבד.

מדיניות של "מניעת שדרוג החזקים" איננה נפוצה בעולם המדיניות הציבורית. ברובן המכריע של דוקטרינות צמצום/מניעת פערים, מצויה הנחת היסוד לפיה יש בראש ובראשונה לחזק ולהעצים את החלשים. זוהי בוודאי הנחה נכונה ומוצדקת, אך מתבטאת בחולשותיה באותם שירותים בהם קיימת האפשרות לקיים מסלול מקביל עבור החזקים בתוככי המערכת הציבורית. במקרים אלו, כפי שמודגם היטב במקרה השר"פ, עלינו לאמץ במקביל גם את הגישה האחרת, זו המעמידה ללא חשש את השוויון כטיעון מוחץ , ולומר ללא חשש, "לא לשר"פ, בשם השוויון".

הכותב הוא מנהל תוכניות בג'וינט ישראל

כנראה שיעניין אותך גם: