פרצת המס ופושטי החברות

על פי המודל האמריקאי, מערכת המשפט בישראל מקלה על חלוקת דיבידנדים מרווחים עתידיים שלא שולם עליהם מס. איך זה עובד, מה ממליצה הוועדה למיסוי דו-שלבי ומה אומרים בעלי ההון המתנגדים לה
אמנון פורטוגלי

אחת מהדמויות בספרו של ג'וזף הלר "מלכוד 22" היא קולונל קרגיל, שהתפרסם ביכולתו להרוס גם את התאגיד המצליח ביותר. משולם ריקליס, שייתכן ומוכר לחלק מהקוראים, שכלל את השיטה כדי להעשיר את עצמו.

ריקליס פיתח את הטכניקה לרכישת חברות עתירות נכסים או מזומנים, ולהעבירן בתוך כמה שנים לפשיטות רגל עם חובות עצומים, כאשר נושיהן נשארו לרוב בידיים כמעט ריקות. לדוגמה, באוגוסט 2001 פנתה לבית משפט לפשיטות רגל חברת דיילקס (DYLEX) הקנדית שאותה רכש ריקליס עם מזומנים בשווי שמונה מיליון דולר. החברה הגיעה לבית משפט עם חובות של 50 מיליון דולר. נושיה קיבלו החזר של 18 סנט לדולר.  בישראל כיום, משתמשים בטכניקות של ריקליס ואף משפרים אותן על-ידי משיכת דיבידנדים מרווחים "על הנייר" ומרווחים עתידיים.

בינואר 2008 עברו החברות הציבוריות בישראל לדווח לפי כללי החשבונאות הבינלאומיים (IFRS). מעבר זה פתח פרצה ענקית בחוקי המס המנוצלת על-ידי בעלי הון ל"חליבת" החברות הציבוריות שבשליטתם. אבל כאשר מנסים לסתום פרצות בחוקי המס, אלו הנהנים והמשתמשים בהן מנסים למנוע זאת.

עקרון המימוש עומד בבסיסה של מערכת המיסוי בישראל, וקובע כי כל עוד הנכס לא נמכר, לא נוצרו רווחים בפועל ולכן לא ממסים את החברה על רווחים שהיו רק על הנייר. הסיבה ברורה. אם ימסו את החברה על רווחי נייר שלא מומשו ולא הכניסו כספים לחברה, ייתכן שלא יהיה לה כסף לשלם את המס. במקרה זה היא עלולה להיכנס לקשיים ולפשיטת רגל למרות שהיא חברה פעילה ורווחית.

בהבדל מעקרון המימוש, כללי החשבונאות הבינלאומיים מאפשרים לשערך נכסים כולל נכסים לא מוחשיים ולקבוע ולדווח על רווחים חשבונאיים גדולים אלו ללא תלות במימוש, ומרווחים אלו אפשר לחלק דיבידנדים.  כתוצאה מכך נפתח פער בין חוקי המס לבין כללי החשבונאות.

לפי עקרון המימוש וחוקי המס הקיימים כיום, רווחים "על הנייר" אלו אינם חייבים במס. לעומת זאת, כללי החשבונאות החדשים מאפשרים לחלק דיבידנדים מרווחים אלו אף שלא מומשו (ולכן לא שולם עליהם מס חברות), חלוקה שלא הייתה אפשרית קודם לאימוץ כללי החשבונאות החדשים. כדי להוסיף שמן למדורה, מערכת המשפט מקלה כיום על חלוקת דיבידנדים מרווחים משערוך ואף מרווחים עתידיים.

בעלי עניין שרכשו חברות כמו בזק או פרטנר באמצעות הלוואות ענק אישיות, מנצלים פרצה זו לחלוקת דיבידנדים ענקית מ"רווחים" על הנייר שלא שולם עליהם מס. למעשה הם "חולבים" את החברות כדי להחזיר את ההלוואות שהם לקחו לרכישת חברות אלו.  מכיוון שלחברה אין כסף לשלם דיבידנדים אלו, שכן הרווחים הם חשבונאיים בלבד, החברה לוקחת הלוואות מהבנקים שכל מטרתן לשלם את הדיבידנד.

תשלום הדיבידנד מרווחי הנייר משרת בעיקר את האינטרס של בעלי השליטה, ואין בהן שום אינטרס וצורך מבחינת החברה עצמה, להיפך, החברה, המשקיעים והמלווים לחברה, העובדים, והספקים מרעים את מצבם.

מעטים העומדים במבחן הרווח

לדוגמה, ב-2009 שיערכה בזק את חברת הבת שלה Yes ודיווחה על הסכום שנוסף לערכה של Yes כרווח בבזק. רווח זה נוצר "על הנייר" בלבד, שכן בזק לא מכרה את מניותיה ב-Yes.  הרווח מהשיערוך היה 1.5 מיליארד שקל ובזק חילקה את כולו, ועוד מעט, כדיבידנד. כדי שתוכל לשלם את הדיבידנד, בזק לקחה הלוואות של כשני מיליארד שקל מהמערכת הפיננסית.

חלוקת הדיבידנד של בזק הינה חריגה, לא רק שאינה נעשית מרווחים שצברה אלא שהיא מבוססת על רווחי שיערוך ועל רווחים עתידיים. ואכן, כלכלני חברת דירוג האשראי, מידרוג, פרסמו באחרונה כי החלטת דירקטוריון בזק על חלוקת הדיבידנד אינה עומדת במבחן הרווח, והכניסו אגרות חוב של החברה לרשימת מעקב (Watch List), עם השלכות "שליליות".

הפתרונות הנכונים לסגירת הפרצה הזו הם: החלת עקרון המימוש על חלוקת דיבידנדים, כלומר איסור חלוקת דיבידנדים מרווחים שלא מומשו, או הטלת מס חברות על רווחים שלא מומשו במידה וחולקו מהם דיבידנדים, או איסור חלוקת דיבידנדים מרווחים שלא שולם עליהם מס חברות. הפתרונות המוצעים בין השאר על-ידי הוועדה למיסוי דו-שלבי הם למסות "רווחים" (רווחי הנייר) אלו תוך מתן זיכוי מהמס ומניעת כפל מס במכירה העתידית של הנכסים, בדומה לחשבונאות שמכירה ברווחים אלו.  המלצות הוועדה היו מחייבות את בזק במס של 24% על הרווח שנרשם – כלומר מס בהיקף של 360 מיליון שקל.

בעלי ההון שייפגעו מהתיקונים המוצעים על-ידי הוועדה למיסוי דו-שלבי, עורכי הדין ומומחי המס מטעמם, מסבירים כי מדובר בלא פחות מ"קטסטרופה" מיסוית. וכי מדובר במיסוי המנוגד לעיקרון המקודש של אי-חיוב במס לפני מימוש.  כמובן שאין להם כל בעיה למשוך דיבידנדים גם בניגוד לעיקרון זה.

כך למשל, עו"ד בכיר נותן דוגמה בה כתוצאה משערוך ציוד נוצר רווח המחולק כדיבידנד. לטענתו, אם יוטל מס חברות על הרווח שחולק כדיבידנד, ויתברר בעת המימוש כי ערך הציוד לא עלה, פירושו של דבר שהטלנו ושילמנו מס על משהו שלא היה עליו רווח.

טענה מעניינת ודוגמה מעניינת. לפיה מסתבר שכל השערוך היה שווה כקליפת השום ומטרתו האמיתית הייתה לאפשר דיווח על רווח ו/או חלוקת דיבידנדים. בנוסף, במקרה זה שבו הציוד נמכר לפי ערכו בספרי החברה טרום השערוך, חולק דיבידנד מרווח שלא רק שלא היה בפועל אלא לא היה כלל. אבל המומחה לא חושב כלל על האפשרות להחזיר את הדיבידנד שחולק מהרווח שלא היה.

ברור שזה לא מעשי לדרוש ממקבלי דיבידנד להחזיר כספים אחרי שנים. אבל זה בהחלט אפשרי, הוגן וצודק, למנוע הוצאת כספים מהחברה לטובת פרטים או בעלי שליטה, שלא באו מרווחים בפועל, או ללא מיסוי. חשוב ששר האוצר יפעל במהירות ובנחרצות למנוע תקלות אלו ויאסור חלוקת דיבידנדים מרווחים שלא מומשו. לכל הפחות, יש למסות את הרווח שממנו מחולק הדיבידנד, במועד חלוקת הדיבידנד כפי שמציעה הוועדה למיסוי דו-שלבי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור

    אם הבעיה הינה היא אי-התאמה בין מערכת המס הישראלי לכללי החשבונאות הבינ"ל, מעניין לשמוע מה קורה במדינות אחרות בהן כללי החשבונאות האלו נהוגים.

    מעניין גם לשמוע איך נפתחה הפירצה- כלומר, כיצד זה לא שונו חוקי המס בהתאם לכללי החשבונאות.