• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

השמאל הציוני תוקף מהמסך

הסאטירה נובחת, אבל על העץ הלא נכון. איך יוצרי פולישוק מייצרים דמגוגיה נבובה ומשעתקים את קלישאות השיח הניאו-ליברלי
טלי ג.

אחרי תקופה של בדידות טלוויזיונית, נשביתי בקסמה של הסדרה על השר המיותר "פולישוק". לא תהיה בדיחה אחת שכותבי "ארץ נהדרת" ינפיקו היום שאצליח לשאוב ממנה את סוג ההנאה שחשתי לנוכח הפרק הראשון של "פולישוק"; הנאה בוטחת שכזו באפשרות שהכותבים מנסים ליצור סאטירה, כלומר שיש בהם זעם אמיתי כלפי איזו אידיאולוגיה שקרית ושהאכזבה שלהם ממנה מייצרת את ההומור.

במהלך כל העונה הראשונה, זה מה שדמיינתי שעובר על שמואל הספרי, יוצר הסדרה. האופן שבו הוא חושף את הידע שלו על המנגנונים הרקובים ונהנה ליצור התפתלויות ומשחקי אסטרטגיה בעלילה הסבוכה של העולם הפוליטי, גרם לי לחשוב שהוא מנסה להגחיך את העולם הזה כדי להראות לנו, לצופים, באיזו שטחיות האנשים ששולטים על גורלנו נוהגים כלפינו.

ואז נשבר לי הלב.

שחקני "פולישוק". צילום: יח"צ

פתאום הבנתי שיש סיכוי שבכלל טעיתי. אולי פולישוק מראה לנו משחקי אסטרטגיה מתוחכמים רק כדי להראות לנו משחקי אסטרטגיה מתוחכמים? אולי לא הייתה שם כלל שאיפה אמיתית לייצר עומק של סאבטקסט כמו שדמיינתי? אחרת, מה יכול להסביר את השטחיות וחוסר הרצינות שבהתייחסות לנושא החשוב והכאוב של ילדים בסיכון בפרק האחרון (פרק 5 בעונה השנייה, ששודר לפני כשבוע)? להלן כמה דוגמאות:

מסתבר שמספיק שמישהו, הורה, חבר, קרוב משפחה, ידווח שיש בעיה עם הילד או עם ההורה של הילד, כדי שפקידי הסעד יוציאו אותו מהבית ויעבירו אותו למוסד. (סולי, שהיא אוטוריטה של א-מיניות וטוב לב, בערך כמו אמא של טאו-טאו הפנדה)

למעשה, ההוצאה מהבית היא האפשרות האחרונה, ורק שופט מוסמך לקבל אותה – לא פקידת סעד. הרבה לפניה, מציעים להורים אפשרות של מועדונית אחרי הלימודים בה הילד יכול לשהות עד השעה 20:00 בערב. מעולם לא נוקטים צעדים רק בהתבסס על דיווח של שכן או קרוב – תמיד פוגשים את ההורה לפני שנוקטים במהלכים דרסטיים. במקרי חירום של התעללות מערבים גם את המשטרה ומעבירים את הילד למקלט זמני, וזה כמובן מבוסס על הרבה יותר מאשר דיווח של שכן.

אשה מרחובות, האבא לא משלם מזונות, האמא קורעת את עצמה מהבוקר עד הלילה בעבודה, הילד סיפר בביה"ס שהבייביסיטר עישן לידו סמים. הסיפור התגלגל ליועצת שלחו עובדת סוציאלית. תוך יומיים, באו לקחו את הילד מהבית, כשהאמא הייתה בעבודה. זה הסיפור. לדעתי, ולדעת כל המומחים בארץ ובעולם, צריך לטפל במקרה כזה בבית ולא לעקור ילד מאמא שלו. (סולי)

מופרך. אם מקרה כזה מתרחש, הרי שהוא בגדר מחדל נדיר ואשמח לקבל את פרטיו.

אין נתונים על כמה ילדים חיים מחוץ לבית. אני רק יודע כמה זה עולה לנו… הרבה! ארבעה מיליארד בשנה. אין עוד מדינה בעולם שמוציאים בה כל כך הרבה ילדים מהבית. (החשב שרצקי)

לא הבנתי. אם אין נתונים והוא רק יודע כמה זה עולה לנו, אז איך הוא ערך את ההשוואה עם ארצות אחרות? ושוב, אשמח לדעת עם אילו ארצות ההשוואה נעשתה (ברור, ברור, זו רק טלוויזיה, לאנשים הממוצעים הרי יש מקורות ידע מהימנים נוספים מהם הם מקפידים לשאוב ידע מדויק).

אתה באמת לא מבין למה המערכת מעדיפה ילד במוסד מאשר ילד בבית? (חומי, הפוליטיקאי המושחת והממולח)

זה אלפי משרות פולישוק… זה אלפי משפחות שמתפרנסות מהמערכת הזאת… זה בלי סוף ג'ובים לחלוקה, כל המדריכים והפסיכולוגים ויועצים ועובדים סוציאליים ומבשלות וספקי מזון ונהגים ומאבחנים… זה עמותות, זה שליטה, ים שלם של מתפרנסים מתקציב הממשלה. אם לא יוציאו כל שנה לפחות 4,000 צווים להרחקת ילדים מהבית, מגזר שלם יאבד את הפרנסה שלו. (קוזו, הלוביסט הגאון)

והנה, השמאל הלאומי שמדי פעם קורץ לי בשנינות מהמסך בסאטירות כאלה ואחרות (בדרך כלל של קשת), מתגלה שוב במערומיו: שמאל מדיני וסופר ימני כלכלי. השמאל הזה מקפיד לשדר שמי ששותה את הדם של המדינה הזאת וששואב את התקציב שמגיע מהמיסים של כולנו, זה לא אילי ההון ולא מדיניות המיסים המיטיבה עם העשירים, אלא המדריכים שמרוויחים שכר מינימום והעובדים הסוציאליים שמרוויחים טיפה מעליו, הפסיכולוגים שבדרך כלל מובטלים, המאבחנים, המבשלות – כל אלה שבשביל לשמור על פרנסתם מבצעים את הפשע הנתעב של לא פחות מלעקור ילדים מביתם. איזה דמגוגיה נבזית ושקרית.

ואל תגידו, "זו רק טלוויזיה, זה עולם של בדיה". אני בטוחה שהספרי לא היה נותן לסולי אשת העקרונות טובת הלב לדבר בשבחי ההתנחלויות, גם לא בעולם ה"כאילו" הזה, כי זה נושא שבו הוא מבין ואליו הוא רגיש, בניגוד לנושא הזה שבו נראה שהוא שואב את השכלתו משיחות בתחנות האוטובוס, במקרה הטוב.

וכך זה שוב קורה, אני נזכרת באכזבה שחוויתי כש"ארץ נהדרת" חזרו מפגרת הקיץ שבו התרחש המשבר הגדול של 2008, ולא אמרו מלה אחת על המשבר, אלא פתחו במערכון של המתנחלים אוחזים בגלעד שליט. כנראה שאין ברירה, אלא להפנים שאלה פניו של השמאל הטלוויזיוני שלנו. איתו נתקענו וכנראה לנצח הוא יתייחס למתנחלים, לחרדים ולפועלים כאל אויבי המדינה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוגב

    הראשון של הסדרה הבריטית
    in the thick of it
    דימיון שכבר נכתב עליו לדעתי

  2. סמדר לביא

    טלי ג. – חבל שאינך כותב/ת בשמך המלא, כדי שנוכל להבין מה הקשר שלך אל הרשויות.
    להלן קישור לאתר "הירהורים על משפחה וילדים" כדי להבין, שהפרק בסידרה "פולישוק" רק הראה את השכבה החיצונית הדקה של עומק הסבל אותו חווים הורים מגוננים (בד"כ אמהות) וילדים/ות עקב כך, שבדרך כלל, מערכת המשפט, הרווחה, והמימסד של "שיח המומחים" הפסיכולוגים-פסיכיאטרים נוטים לצדד בהורה התוקף (בד"כ אבות) במקום בהורה המגונן
    http://myfamilythoughts.wordpress.com/
    בדרך כלל, המערכות הביורוקרטיות במדינה מפעילות אלימות מתמשכת ונטולת גבולות נגד האוכלוסיה המוחלשת, כדי להתישה, למען לא תתקומם. ואם חו"ח תתעורר אוכלוסיה זו, כשגבה אל הקיר, כמו שהתעוררו האוכלוסיות המוחלשות באיזורנו, כמובן שאפשר יהיה להתחיל איזה מלחמה קטנה למען יוכל עמישראל לשורר שירים על הנופלים, כולם ביחד. ואולי כדאי להעיר את תשומת ליבה של טלי ג. לפועלן הברוך של עמותת ע.ל.י.ה ושל פרופ' אסתר הרצוג בנדון. או לפעלם של ד"ר יאיר רונן, חנה בית הלחמי, ד"ר ישראל-צבי גילת, עו"ד שמעון תג'ורי, ד"ר רונה שוז — כולם זוכים להתעלמות די גורפת ממרבית האירגונים המתקראים "חברתיים", "זכויות אדם", "שלום" וכיו"ב. היות והמשפחה היא עדיין התא החשוב ביותר בחברה באיזור, כל עוד לא ייצאו אירגונים אלה להגן על משפחות — בתי אב ואם — מפני הרשויות, פעלם ימשיך להיות שולי.

  3. מיכל קידר- עו"ס

    והנה שוב מוצגים העובדים הסוציאלים באופן מעוות וזה בהמשך לשביתה שהניבה תוצאות עלובות כל כך והראתה שאפילו שלשלי יחימוביץ' הנושאים החברתיים לא באמת חשובים כשמדובר באוכלוסיית העובדים הסוציאלים. אותה אוכלוסיה שעובדת עם כל האוכלוסיות בארץ. אותה אוכלוסיה שמרוויחה שכר עלוב. והנה כאן מציגים שהעוסי"ם מרוויחים כסף מזה שמוציאים ילדים מהבית? יש כל כך הרבה בעיות וקשיים בארץ. אין מספיק תקנים והעוס"ים לא מספיקים בכלל לטפל בכל הבעיות… פנימיות ומסגרות של המגזר השלישי נסגרות תוך שניה וחצי וקשה למצוא מקום פנוי אז למישהו נראה שבאמת יוציאו ילד מהבית כי אמא עובדת קשה???בתור מי שמכירה את המערכת מבפנים מצוין, ידוע הרי שהגישה היא שלהוציא ילד מבית זה הפתרון האחרון, רק אחרי שנבדקו כל האופציות האחרות ורק אם מדובר במקרים שמצדיקים זאת. כל כך הרבה מקרים של הוצאות מהבית הם למעשה בשיתף פעולה של ההורים והחלק השני הוא דרך בית המשפט. לפקידי סעד יש סמכות להחליט על הוצאה מיידית רק במקרה חירום ואז מדובר בפתרון זמני ביותר ע ששוב ההחלטה הסופית היא בידי בתי המשפט… חבל שגם סדרת איכות נופלת בפח הזה. אם אין לכם מושג מה עוסי"ם עוס"ים עושים אולי באמת תבדקו? מי שצריך בדיקת מציאות הם האנשים שבאמת אין להם מושג. עד אז ימשיכו אנשים כמו אסתר הרצוג ושות' לפרסם שקרים וכזבים על העוסי"ם ולנסות לבטל את המקצוע הזה. אני עדיין לא וויתרתי עליו, למרות השקרים שמסביב, למרות כפיות הטובה, כי אני כמו רבים אחרים עובדת לטובתם של האנשים שצריכים מישהו שיהיה יעיל בחיים שלהם ויספק את צרכיהים או לפחות מה שמתאפשר להם במדינה שלנו… גם לי נשבר הלב וטוב לדעת שיש עדיין אנשים שמסתכלים מעבר לסיפורי מעשיות ומחפשים את האמת כמו כותבת הכתבה.

  4. גרושה בוכיה

    מתוך נסיון מר, בגלל היותי גרושה, מלחמות בין אב לאישה על הילדים, גרמו להם לצאת למוסד. בגלל פקידות רעות כמוך. שרוצות "לעבוד" על חשבון ילדינו. בגלל שהוצאנו את הכביסה המלוכלכת למשרד הרווחה- טעות קריטית, אלו החליטו להוציא את הילדים.
    למה???????? שיוציאו לך הלוואי את ילדייך ואת נכדיין למוסד, שם כולם עבריינים, ועברייני מין מועדים.

  5. ירדנה אלון

    או אולי מן הראוי לקרוא לזה chain of fools
    וזה נכון וזאת לא סטירה והכל אמת לאמיתה.
    המערכת באמת מעדיפה לקחת ילד מהבית כי זו שרשרת מזון שמייצרת ג'ובים ופרנסה לאלפי "בעלי מקצוע,"כמו עוס"ים,פסיכולוגים,פסיכיאטרים,פנימיות(מי שהוא צריך לנהל אותם,ושיהיו שם מדריכים,ואם או אב בית ואנשי שרותים)ומערכת בתי המשפט לענייני משפחה מצד אחד העוסי"ים,מצד שני עורכי הדין של המשפחות,(בערך 10,000 ש"ח לתיק כדי לחלץ את הילד מציפורני המערכת)

    ואת אותה שרשרת מזון דרך אגב אפשר לראות גם בכל מה שנוגע למשתמשי הסמים הקלים כמו הקנביס
    על כמעט כל משתמש ,יש את המשטרה(משכורת)יש את הפרקליטות(משכורת)יש את קצין המבחן(משכורת),יש את השופט(משכורת) יש את עורכי הדין של המשתמשים(הרבה כסף לתיק)יש את כפרי "הגמילה"(המון כסף),יש את חברות התרופות (כל הכדורים הפסיכיאטרים נגד דיכאון).זו תעשייה שמגלגלת מיליונים לא פחות מברוני הסמים(הסמים הקשים)
    אז אם השימוש בקנאביס יהיה חוקי(בהגבלות מסויימות של גיל )מה יעשו כל האנשים שמתפרנסים מההאשמה של משתמשי הקאנביס ? מישהו צריך לדאוג להם לפרנסה לא?אתם רוצים כל כך הרבה מובטלים שיסתובבו לנו ברחובות בחוסר מעש?

    יש שכבה שלמה של אנשים שלא בטובתם נקלעו לקשיים כלכליים (מדיניות אנטי חברתית שלא הם יצרו ואין להם כל השפעה כדי לשנות אותה).
    והמדיניות החברתית כביכול הופכת אותם למטופלים נצחיים לא בגלל שהם רוצים להיות כאלה,או שהם התכוונו להיות כאלה, או שבעזרת סיוע נכון,או שינוי מדיניות כלכלית הם ישארו כאלה לכל ימי חייהם,אלא בגלל שיש מי שהוא טפיל על המצוקה הזמנית שלהם,כופה עליהם להיות מטופלים נצחיים כי יש מזה ג'ובים ופרנסה וגם יוקרה ומעמד.

    אז זה לא בדיחה ולא סאטירה זו האמת לאמיתה,קצה הקרחון של מה שקורה באמת.
    אבל אם מישהו יקום ויאמר את האמת יאשפזו אותו ,יגידו שהוא משוגע,או שיש לו דמיון,או שהוא סאטיריקאן מצויין.

    אבל מעבר לזה אף אחד לא ירים את הכפפה וישנה ,כי זאת מערכת שמאות אלפים מתפרנסים ממנה והם לא השתגעו לכרות את הענף שעליו הם יושבים והוא מפרנס אותם לא רע.
    עדיף להגיד על היחיד שקם ואומר את זה שבמקרה הטוב הוא כאמור סאטיריקן מעולה ואחלה תסרטיאי
    ובמקרה הרע פשוט לאשפז אותו ולהפוך אותו למטופל,לעוד חוליה בשרשרת המזון עם עו"ס,ופסיכולוג,ופסיכיאטור,ןמערכת משפטית,וכ'וכו'
    chain of fools אמרתי?אמרתי.

  6. איילה שטגמן - היועצת והדוברת של השדולה בכנסת למען זכויות הילד והדוברת של עמותת עליה לזכויות הילד וההורים

    לאחר שחשפתי את מחדלירשויות הרווחה בנושא של ילדים בסיכון וכשל המערכות, יזמתי הקמת שדולה בכנסת, ועמותה לזכויות ילדים. יזמתי הצעת חוק לשינוי העוולות והנזקים וממשיכה לקדם את הנושא עד לשינוי נורמטיבי.

  7. יניב

    לבקשתך, לא אגיד "זו רק טלוויזיה" – זה אכן לא עולם של בדיה, אבל זה כן עולם של הגזצות אי-אמיתות, ולכן לנסות לתקוף את התסריט עם נתוני אמת הוא חסר-טעם. והאמנם זונות רוצות להקים איגוד מקצועי?
    המקרים והנתונים המתוארים בתוכנית הם קיצוניים, כי זו (רק) טלוויזיה. האמירות הציניות שמדיניות ההשמה החוץ-ביתית באה לשרת מנגנונים מפלגתיים באות מפי הדמויות שמתאים שיגידו כאלה אמירות (חומי, קוזו).
    אבל אם מתייחסים לעניין, אז כן – יש בעייתיות בהוצאת ילדים מהבית. ואמנם היא מאושרת רק על ידי בית המשפט, אבל לעתים לא רחוקות בדיעבד, לאחר שפקידת הסעד כבר מימשה את ההוצאה.
    ועל הרשימה המכובדת שסמדר לביא מנתה קודם, יש להוסיף את ד"ר מילי מאסס שכתבה לאחרונה ספר בדיוק בנושא זה (אבל רק לגבי אימוץ).

  8. דרור ק

    המידע במאמר הזה מעניין וחשוב מאוד, ואם הטריגר הוא תוכנית סאטירה בטלוויזיה, אז התוכנית עשתה שירות טוב שיוצריה אולי לא התכוונו אליו. הביקורת על התוכנית מיותרת. זאת תוכנית סאטירה שמטבעה מלאה בהגזמות ובקריקטורות, ואין שום כוונה בתוכניות כאלה להעביר מידע שימושי מדויק.

  9. בתיה

    שדולות בכנסת לא באמת מכבסות את הכביסה המלוכלכת. תחת הכותרת כנסת אין להן שום עדיפות על אתרים נחוזים הקיימים בעולמנו הוירטואלי. להיפך, גם הן משמיצות ומכפישות בצורה מגמתית את העוסקים במלאכת הקודש של טיפול בילדים חסרי ישע, תחת המטריה המכובדת לכאורה, של הח"כ סולודקין שמציעה לחוקק חוק נגד המפרים חוק- וכמובן רק נגד אלו שמתחום הרווחה!-הספרי, נדרש פרק בפולישוק על חקיקה בכנסת ישראל! [גם אם לא זה תפקיד השרים-אבל מה איכפת-בכלל ולממשל?]

  10. אבי

    באחד הפרקים שם גם התנגדו לחוק המוצע שהופך צריכה של נערת ליווי לעבירה פלילית כמו שעשו בסקנדינביה.

  11. פלאטו

    אתחיל מגילוי נאות-הנני עו"ס העובד בתחום זיקנה. שנים רבות אני קורא את אתר העוקץ המאופיין בדר"כ בכתיבה מנומקת ועמוקה . אני רואה באתר החלופה לאמצעי התקשורת המיינסטרימים.
    אני תמה על כך שכל פעם שהדיון מתמקד בסוגיית הטיפול של מערכת הרווחה והמשפט בילדים ונוער בסיכון האתר מתמלא בהתקפות פרועות ובלתי מנומקות…דווקא מצד האנשים שבתחומים האחרים מקפידים לפרק את ה"מובן מאליו" ולפתח מבט בקורתי על המציאות החברתית הסובבת אותנו.

    כך לדוגמא בוחרת פרופ' סמדר לביא לפרסם בפוסט שלה קישור לאתר אשר העיון בו מגלה שפע של חומרים פופוליסטים ורדודים בסגנון "..דע את האויב-עובדי רווחה הם אויבי הילדים והמשפחות..".
    אני סבור שהאמת הינה מורכבת יותר מתמונת שחור לבן בה "..מערכות הביורוקרטיות במדינה מפעילות אלימות מתמשכת ונטולת גבולות נגד האוכלוסיה המוחלשת, כדי להתישה..".
    מוסד המשפחה הינו מוסד חברתי אלים , אולי לא פחות אלים ממדינת הלאום המודרנית (ראה למשל את הכתיבה של (Nancy Scheper-Hughes. הילדים הקטינים נחשפים להתעללויות רבות במסגרת המוסד הזה,התעללות שאין בכוחם להפסיק. הקטינים מתקשים עוד יותר מנשים שסובלות מאלימות לצאת ממעגל הטרור והפחד בו הם שרויים ללא התערבות של סוכני המדינה.
    לפעמים צריך להפסיק לעסוק ברפלקסיה אין סופית בהבניית הנרטיבים ולצאת מעולם של טקסט לעולם של פעלה חברתית ממשית. זה מה שאני,יחד עם עוד אלפי אנשי המקצועות הטיפוליים, עושים יום יום ושעה שעה בהתמודדות מול התעללויות בחסרי ישע.
    אני מברך על התעניינות הציבורית בעבודתנו, על ביקורת שיפוטית, ציבורית ואקדמית על צורת העבודה ואופי ההתערבויות שלנו.
    אני מזמין את פרופ' לביא להמשיך ולבקר אותנו אך לא בצורה פופוליסטית אלא
    לפי מיטב המסורת האנתרופולוגית בכלים של עבודת השדה-תצטרפי לחודשיים לעובדה של פקידת סעד לחוק נוער, תקשיבי לסיפורי הילדים על מה שעברו בתוך משפחתם במשך שנים,תראיני בכלא את האבות המרצים עונש בשל פגיעה מינית בילדיהם ואז תגיע למסקנה לגבי אופי ההתערבות הדרושה במקרים הנ"ל.

    בכבוד רב
    פלאטו מלינובסקי
    עובד סוציאלי ירושלים

  12. טלי

    תראה את התכנית הזאת ל10 אנשים ממוצעים שאין להם ידע מוקדם בנושא, תשאל אותם מה הם חושבים על זה שאין עוד מדינה בעולם שמוציאים בה כל כך הרבה ילדים מהארץ אם אפילו אחד מהם יגיד משהו בסגנון של "טוב זאת רק טלויזיה זה לא בהכרח נכון" אני אקנה לך איזו גלידה שתרצה.

  13. תמר

    ראיתי את הפרק ונכנסתי להלם! איזה פרק מדהים וכמה אמת מסתתרת. מי ידע שבטלוויזיה יכולים להגיד את האמת ?? כפעילה בעמותה שמלווה הורים נורמטיבים שהילדים שלהם נלחקו מהבית- כל מילה בפרק- אמת! אמת חלוטה. נהדר לראות שכנראה עוד מישהו יודע מה קורה!!
    לאט לאט חומת ברלין נשברת. פיסה אחרי פיסה.

  14. נירה

    כמה שזה היה כאילו מצחיק, זה היה ממש כואב! כבת למשפחה שהתמודדה עם שירותי הרווחה אני יכולה להגיד תראו את הפרק – ככה הדברים עובדים בפועל. זו המדינה שלנו. וכולם משתיקים, מטייחים….אבל זאת האמת, בפעם הראשונה בטלוויזיה.

  15. א.א.

    למשאל יש בעיה רצינית. הוא לא יכול להרים את עצמו, והעתיד שלו נראה יותר ויותר קודר. הדעות הרווחות אצל הנוער הן דעות גזעניות, חשוכות, ומזעזעות. קחו את זמנכם, הכנסו לידיעה חדשותית ממוצעת בדף של "חדשות 2" שנוגעות בצורה כלשהי לערבים – וראו את הזוהמה שמקלדות הצעירים הללו מקיאות על פני המסך. בעבר טענו כי הטוקבקים – שמעניקים אנונימיות, נותנים לאנשים מסוימים את הפריבילגיה האישית לחוש כאילו יש להם "רשות" לכתוב זוהמה גזענית, אך כנראה שזה מפריך טענה זו.

    לשמאל יש בעיה רצינית: אין אידיאולוגיה, אידאלים וכו'. יש לשמאל פשוט חרא של יחסי ציבור (וסליחה על השימוש במילה, אך זו המילה המתאימה ביותר לעניות דעתי) והנוער פשוט שבוי בקונספציות גזעניות. זכרו, כי זהו הנוער שינהיג את המדינה – ויצביע על מנהיגיה! מפחיד אותי לחשוב מה עלול לקרות למדינה, והאם תנועות נאו פאשיסטיות יחלו לתפוס תאוצה ככל שהשנים יעברו.

    כותרת התגובה הזו הייתה "הבעיה של השמאל", אבל בתגובה לא הצגתי באופן מעמיק (או באופן שטחי..) את אותה בעיה. כולם יודעים שלשמאל יש בעיה. אף אחד, לצערי, לא יודע כיצד לפתור אותה. אשמח אם תעסקו בנושא מיתוג מחדש של השמאל וניסיון להגביר את כמות התמיכה בעקרונות סוציאליים והומניים בקרב הנוער. העתיד שלנו טמון בדור הצעיר, וקבוצות השמאל השונות מתעלמות מכך.

    א.א.,
    בן 17 מודאג.

  16. נתן.

    כל נושא הרווחה והסעד ובמיוחד העמותות למיניהם הם מקור פרנסה אדיר להרבה אנשים שחלקם (במיוחד בעמותות הפרטיות) משתכרים יפה מאד.

    לא לחינם עוררה תוכנית ויסקונסין שנועדה להוציא אנשים ממעגל האבטלה הכרוני כל כך הרבה זעם והתנגדות אצל אלו שמתפרנסים כל כך יפה מהעוני.

  17. דנה

    הפנימיות הן עמותות שצברו כוח עצום ומכתיבות מדיניות שהיא סופר קפיטליסטית לפיה הדרך לטפל בעוני של ילדים הוא לעקור אותו ממשפחתו. כמעט כל הילדים המוצאים מהבית הם ממשפחות עניות ובמקום להשקיע בטיפול בעוני ל המשפחות, מתייחסים לבעיה כאל בעיה של הפרט , של המשפחה. יש כאן הבחנה בין מי ש"ראוי" לטיפול- הילד. למי שלא "ראוי" ההורה שאשם במצבו. זוהי תפיסה קפיטליסטית ואת נפלת שולל