הפילוסוף הכוכב וצדק גלובלי

בעבר כתבנו באתר על הרצאותיו של מייקל סנדל (Sandel), פרופסור לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת הרווארד. סנדל מלמד זה למעלה מעשרים שנה את אחד הקורסים הפופולאריים ביותר באוניברסיטה – "צדק". בכל אחת מההרצאותיו נוכחים כאלף סטודנטים, ועד עתה למדו את הקורס 15,000 סטודנטים. על מנת להפוך את ההרצאות לנגישות לציבור הרחב החליטה האוניברסיטה לשתף פעולה עם רשת הטלוויזיה הציבורית בבוסטון – הן שודרו בערוץ וכן אפשר לצפות בהן באתר מיוחד המוקדש לדיון עליהן. בהרצאות המעניינות הללו, מציג סנדל דוגמאות אקטואליות מעוררות מחשבה: "האם זה צודק שדיוויד לטרמן מרוויח פי 700 ממורה?", או "האם אנחנו אחראים לתקן את העוולות שנגרמו על ידי דורות קודמים?". סנדל הוא אמן במה בעל איכויות נדירות שמצליח לרתק את אלף הסטודנטים תוך ניהול דיאלוג מעניין איתם.

בשנים האחרונות הפכו סנדל והרצאותיו ללהיט עולמי בעיקר בסין וביפן. העיתונאי תומס פרידמן מה"ניו יורק טיימס" מספר על התופעה בטור שפירסם לפני יומיים, ובו מצוין שסנדל הוכתר על ידי "Newsweek China" כ'זר המשפיע ביותר בסין". הטלוויזיה היפנית תרגמה ליפנית את הסדרה האמריקאית, ואילו בסין סטודנטים תירגמו באופן עצמאי את ההרצאות לסינית והעלו אותן לרשת – שם צופים בהן מיליונים. להרצאת אורח שלו בטוקיו המתינו אנשים בתור שעה לפני תחילת ההרצאה ובעלי כרטיסים הציעו את כרטיסים באינטרנט ב-500 דולר . סנדל, מספר פרידמן, התחיל את ההרצאה בשאלה "האם זה הוגן לספסר בכרטיסים?". התופעה חזרה על עצמה גם בביקוריו באוניברסיטאות בסין.

סנדל מסביר את הפופלריות שלו ושל הרצאותיו בכך ש"סטודנטים בכל מקום רעבים לדיון בדילמות מוסריות שאנו נתקלים בהן ביום-יום. בשנים האחרונות שאלות טכניות כלכליות דחקו לפינה שאלות אודות צדק והטוב החברתי הכללי. בחברות רבות, כותב סנדל, קיימת תחושה שה-GDP (התוצר הלאומי הגולמי) וערכי השוק אינם יוצרים לכשעצמם אושר וחברה טובה. החלום שלי הוא ליצור כיתת וידאו גלובלית, שתחבר בין סטודנטים מלאומים ותרבוית שונות – ובה הם יוכלו לחשוב ביחד על שאלות מוסריות קשות ולראות מה הם יכולים ללמוד אחד מהשני".

באשר לסנדל עצמו, הוא מחזיק בעמדות פוליטיות שמאליות אולם דוחה את בסיס ההצדקה הליברלי של עמדות אלו. הוא בעל עמדות קהילתניות היוצא נגד הבסיס האינדיבידואליסטי של הוגים ליברליים דוגמת ג'ון רולס (ספרו הראשון, Liberalism and the Limits of Justice, הוא ביקורת על הליברליזם נוסח רולס). הוא גם יוצא נגד עמדה עקרונית נוספת של הליברליזם והיא הנייטרליות שהוא נוקט כלפי תפיסות ערכיות שונות אודות מהם החיים הטובים. עמדה שנגזר ממנה שעל המדינה ומוסדותיה להשאר נייטרליים כלפי אמונות, השקפות וערכים שונים. סנדל סבור שהמדינה לא יכולה וגם לא רצוי שתמנע מקידום מדיניות המממשת ערכים מסוימים. מדינה חייבת לקדם סולידאריות, פטריוטיזם ולחנך את אזרחיה להפגנת מידות טובות. מבקריו של סנדל טוענים שהוא משרטט קריקטורה של ליברליזם, דחליל קש שיצר על מנת להכות בו; שהוא בעצם סוג של אנטי-ליברל רך, שבחיים המעשיים מאמץ עמדות ליברליות אולם מלווה אותן ברטוריקה אנטי-ליברלית.