רקוויאם לגדר

עם תחילת הסוף של הגדר בבלעין
חגי מטר

השבוע, באיחור נונשלנטי של ארבע שנים מאז שבג"ץ קבע שהיא לא חוקית, התחילה המדינה לפרק את הגדר בבלעין. בשבוע הבא, כבר מבטיחים לנו, נזכה להפגין מול החומה החדשה, שגם היא מספחת קרקעות חקלאיות ואחרות רבות של הכפר, בניגוד להחלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, רק הפעם עם חותמת השופטים בירושלים. כבר היום ראינו, בסרטון ובתמונות ששלחו החברים מהכפר את תחילת הפירוק של חלקים מהגדר, ובעיקר את עקירת המגדל שליד הגדר, אותו מגדל שהפך עבור רבים לסמל שלה, ושהמצלמה שבראשו סיפקה חומר לאינספור משפטים נגד מפגינים.

עם הפלת הגדר, הפעם על ידי הצבא, שווה להזכר כמה דם, יזע ודמעות, כמה אנרגיה וכסף, נשפכו על הגדר הזאת, שהמדינה התעקשה לבנות למרות המחאה ולמרות האי-חוקיות. שווה להזכר במחאה עממית ייחודית, שנמשכת כבר למעלה משש שנים, בנחישות שלא תאומן, עם יצירתיות ודבקות במאבק לא חמוש ומשותף שעוררה השראה והזדהות בכל רחבי העולם.

שווה להזכיר את ימי העימותים עם ראשוני המודדים והבולדוזרים, את אמצעי הכבילה המקוריים שפיתחו בכפר כדי למנוע – או לפחות לעכב – עקירת ושוד עצים עתיקים, ואת המכות והמסורים והקאטרים והמעצרים ההמוניים שהצבא הפעיל כדי להמשיך בעקירה, בהריסה, בחישוף, ביישור, בשיטוח, ובהקמת היסודות.

שווה להזכיר גם את ההצלחות לפגוע בגדר, ואת הכישלונות, ואת הרעיונות המקוריים להפגנות שהפתיעו כמעט כל שבוע: את הפגנת מסירת כדורי הרגל לחיילים בסגנון הפרסומת של סלקום, את העפיפונים, את הפסנתרן ניצול השואה שניגן ליד החומה, את הביקור של משלחת "זקני השבט", את תחפושות האווטאר, את תחפושות נלסון מנדלה, את תחפושות ההתנחלויות, את ההפגנות הקרקסיות והצבעוניות, את הפגנות הלילה עם הפנסים והנרות, את הפגנות הרעש, את המפות המוגדלות שנועדו לשיעוריה היסטוריה וגיאוגרפיה לחיילים, את המראות שעמן הוקרן על הג'יפים הצבאיים "די לגדר", את הופעת הרקדנים הבאסקים ואת הצגת אנשי תיאטרון החופש מג'נין, את משלחות הסולידריות לכפרים אחרים במאבק, את החיילים ששירתו כמדכאי הפגנות אבל לאחר שחרורם הצטרפו למחאה, את משחקי המחשב "בלעין" ו"בלעין 2" שבהם היו צריכים הגיבורים לברוח מגז מדמיע וחיילים כדי להגיע לגדר, ואת ה"מאחז" שהוקם בצד השני של הגדר ואויש ותוחזק ופורק והוקם שוב ושוב ושוב ונהרס בחופזה פעם אחר פעם בעוד שההתנחלות גדלה בסמוך ללא היתרי בנייה על קרקע פרטית.

הפגנה נגד הגדר בבלעין, ינואר 2010. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

ביום כזה, חשוב לעצור ולזכור את הדיכוי, שהושקעו בו זמנם ומרצם של אלפי חיילים לאורך השנים, ולפחות עשרות מיליוני שקלים מכספנו.

לזכור את הפלישות הליליות שהטילו אימה על הכפר וגרמו לילדים לחזור להרטיב במיטה. לזכור את הסוכנים של מצדה שנשלחו לפחות פעם אחת לתוך ההפגנה כדי לזרוק אבנים על החיילים ולהצדיק בכך את האלימות כלפי המפגינים הלא אלימים, ושעצרו את מי שניסו למנוע מהם לזרוק אבנים ובכך חשפו אותם. מי יודע כמה פעמים אחרות נזרקו אבנים על ידי פרובוקטורים של הצבא.

חשוב לזכור את השקרים של מערכת הביטחון לבג"ץ, על תוואי "הכרחי משיקולי ביטחון", שנחשפו בדיעבד כמסווה לתוכניות ההתרחבות של ההתנחלות, את בני הנוער שנחקרו בתנאים קשים במיוחד כדי להוציא הודאות והלשנות זה על זה ועל הפעילים המרכזיים, את המשפטים הארוכים, את הייאוש והבדידות שבתקופות מעצר ומאסר ארוכות, ואת העלות הכספית של כל אלה.

לזכור את מאות השעות של עבודה לציבור שנאלצנו להקריב בשל העוון שבהשתתפות בהפגנה, ואת ההרחקות מהבית, או מהכפר. לזכור את הנשקים שניסו עלינו כמו היינו מטווח, את המכות והאלות, את אינספור הפציעות הקלות, ואת הפצועים הקשים הרבים, אחד מהם חייל – רובם המכריע פלסטינים. ואת שני ההרוגים. באסם. ג'וואהר. יזכור.

באסם אברהים (פיל) אבו-רחמה, 2008. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

אבל חשוב גם לזכור את השמחה ואת הטוב. את המסיבות הגדולות שחלקנו כשחברים שוחררו מהכלא, כשפצועים חזרו מבתי החולים, כשניתנה ההחלטה בבג"ץ. את החברויות והקרבה, את האמון והאהבה, את הכוח, ההעצמה והתקווה, שחלקנו כולנו. נזכור גם את ההצלחה האדירה הזו – לא רק בהפלת גדר הסיפוח, אלא גם ביצירת תנועה ופעילות וחיבורים שמצליחים לחצות את גבולות ההפרדה הגזענית ולבנות אלטרנטיבה שפויה מלמטה.

נזכור את כל אלה, נחגוג את נפילת הגדר, ונמשיך כל עוד שהגדר והחומה עוברות בתוך השטח הפלסטיני, כל עוד ההתנחלויות גונבות קרקע, והצבא כובש, והעצמאות נמנעת מעם שלם, והמלחמה היא ברירת המחדל שמוצעת לנו.

להתראות גדר, שלום חומה. גם יומך עוד יבוא.

הפוסט פורסם באתר mysay

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איזי גור

    הסרת הגדר בבילעין מזכירה את מיליו של שיר ישן.
    "כאן בארץ חמדת אבות- תתגשמה כל התקוות…"
    האם ניתן לקוות כי סופה של הגדר מבשר גם את התחלת סופה של ממשלת ביביהו, איווט, ברק וישי?
    ובכלל, למה לא סגרו עליהם את שערי הבור-בונקר?!
    יה אללה. הלוואי!

  2. נפתלי אור-נר

    יישר כח. אכן, צריך להמשיך במאבק עד למיטוטה של החומה הבנוייה על אדמה פלשתינאית

  3. אהרון

    את האמת צריך להגיד ולהחליט איך להתמודד איתה

    אולי היתה פעפ אחת פרובוקציה אולי מאה אבל אבנים נזרקות כחלק קבוע מההפגנה תמיד
    ולא ע"י פרובוקטורים
    ע"י השבאב

    ועם כל היצירתיות המוטיב החוזר בהפגנות כבר הרבה זמן הוא אבנים וגז

    רובנו מכירים בזכות לזרוק אבנים גם אם לא מוצאים זאת כפעולה החכמה ביותר

    אין צורך לטייח את זה או לכתוב כך שמי שלא היה שם לא יבין את המציאות,מספיק שקרים יש מהצד השני (בלי השוואה כמובן), יותר מעניין להתייחס לזה

  4. אהרון

    תומך בכתוב
    וגם כתבת יפה
    תודה

  5. רתם א

    אני מנחשת שההיסטוריה תחקור את הסיפור המדהים של בלעין, מה היה שם בא/נשים האלה, מאיפה היתה להם נחישות כה מיוחדת, נגד כל הסיכויים, למאבק לא אלים, לגיוס חברות ישראליות ובינל למאבק, מה היה שם? מאיזה מים הא/נשים האלה שתו? ולעניות דעתי, כשההיסטוריונים יחקרו, מדינת ישראל תתנפנף מעל המחקר הזה בדגל של בושה, בושה, בושה.

  6. רמי יובל

    מסיבות בריאות חדלתי להפגין בבלעין, אבל אני עוקב מדי שבוע. כמו שנפלה חומת ברלין, כך תיפול חומת בלעין וכל חומות האפרטהייד היודופשיסטי. זו אינה חומת בטחון ולא גדר הפרדה אלא חומה גנבה המנסה לגנוב "שטחים" בתואנות שקריות. ולכל בוני החומה, החל באריק שרון וחיים רמון ועד ביבי ושרה והילד הבור והחצוף שלהם אני אומר: גנבים אתם. גנבים ולא שום דבר אחר. אמנם משה רבנו ציווה עלינו "לא תגנוב!", אבל אתם אינכם שמים קצוץ על משה ומצוותיו ומה שמעניין אתכם זה רק חאפ וחאפ, הבו עוד ועוד נדל"ן ורכוש של איכרים עובדי אדמתם חסרי מגן. כל הכבוד ללוחמי בלעין, פלסטינים, ישראלים ואנשי מצפון מכל העולם שנאבקים על חרות וכבוד אנושי ואשר בבוא היום יפילו את חומת האפרטהייד כפי שנפלה חומת יריחו ולגנבים לא תהיה תקווה וכל שודדי הדרכים ומזנבי החלשים כרגע יאבדו.