• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

סד האין ברירה של המכרז

כמו במקרי הפרטה רבים, גם בסוגיית אחיות בית הספר המתעוררת שוב לאחרונה, היעדר התחרות מביא לשירות לקוי ולשיתוק המדינה. זוכה פרס נובל לכלכלה מספק הסבר מוצלח יותר מכשל השוק המסורתי
איציק ספורטא

ב-2007 הופרטו שירותי הבריאות לתלמיד בבתי הספר. אתם יכולים להעלות בדעתכם למה ובאילו טיעונים. כפי שמתברר, ההפרטה הזאת כמו רבות אחרות נכשלה. החברה שזכתה במכרז לא קיימה את חלקה בעסקה ואף לא חיסנה רבע מהתלמידים, והמדינה מגלה כרגיל חוסר אונים מבחירה.  בנוסף, בית המשפט ביטל את זכייתה של החברה במכרז אבל משרד הבריאות מתעקש להמשיך להעסיקה משום שלכאורה, אין ברירה אחרת.

בדרך כלל כאשר מדברים על הפרטה, מדברים על כך שהיא תביא לתחרות שתיטיב עם כולם. אלא שלגבי רבים מהשירותים, מתברר אחרי זמן מועט מאוד שאין תחרות כזאת. כלכלנים מסורתיים ידברו על כשל שוק ותו לו, ונטייתם תהיה שוב לחפש את הגביע הקדוש של התחרות. אלא שגם בין התיאוריות הכלכליות בנושא יש, לפחות, תיאוריה אחת שמתייחסת לנושא הזה ומסבירה אותו. אפילו הממסד הכלכלי העולמי הכיר בתרומה של מפתחי התיאוריות הללו והעניק להם את פרס נובל בכלכלה.

אחות בית ספר. צילום: cc by-expertinfantry

זה קרה בשנת 2009 ומקבלי הפרס היו אלינור אוסטרום ואוליבר ויליאמסון, כאן אתייחס בעיקר לתיאוריה של ויליאמסון-Transaction Cost economics. ההנחות ההתנהגותיות של המודל הן של רציונאליות מוגבלת (חסומה), והתנהגות אופורטוניסטית של הצדדים ביחס לחוזה. ויליאמסון טוען שאף שנדמה שכאשר מוציאים משהו מהארגון, יהיה זה מיקור חוץ או הפרטה, תהיה תחרות רבה על מתן השירות, מה שנקרא בתיאוריה מספרים גדולים,  זוהי במידה מסוימת אשליה. התחרות, לדבריו, עשויה להתקיים במכרז הראשון אבל לא באלה שבאים לאחר מכן.

למה זה קורה? משום שמי שזוכה במכרז לא פעם צובר גם כוח מיקוח כלפי מקבל השירות, ואולי יותר חשוב מבחינת התיאוריה הזאת זה שהוא נצרך להשקעה ספציפית שלא משרתת אותו בתחומים אחרים של פעילות. כאשר נגמר המכרז הראשון, במכרז השני מספר הניגשים הוא בדרך כלל קטן ולעיתים רק המפעיל הנוכחי (מספרים גדולים הופכים למספרים קטנים). כאן מנצל הספק את כוחו ומבקש מחיר גבוה הרבה יותר מאשר זה שניתן לו קודם. כך מצטמצמת הבחירה של המפריט לשתי אופציות: קבלת התנאים של הספק או להשיב את אספקת השירות לעצמו.

על שולחן הכנסת הונחה החודש הצעת חוק שקוראת להחזיר את שירותי בריאות התלמיד למדינה. הבעיה בהחזרת השירות למשרד הבריאות היא שסביר שתהיה לזה עלות גבוהה, כי עכשיו צריך לבנות את המערכת מחדש ולשכור עובדים, במקרה הזה עובדות, ואף שכלכלית לאורך זמן זה יכול להיות טוב לכולם, חסר הרצון הפוליטי לעשות זאת. שמעתי את סגן הבריאות אומר שהבעיה היא שאין די תקנים לצורך החזרת השירות החשוב הזה למשרד הבריאות, וכברירת מחדל יש להמשיך עם החברה הנוכחית. בעולם כזה נשארת אופציה אחת והיא להיכנע למפעיל ולשלם לו הרבה על שירות פחות.

מעניין כמה מהמומחים במשרד האוצר והבריאות מודעים בכלל שבדיסציפלינה שלהם יש כלכלנים שמסתכלים על העולם לא רק דרך המודל האידיאלי, המוטה ביסודו, שבו הם מחזיקים. מאחר שכנראה אין הרבה כאלה, אנו נידונים לקבל שירותים ברמה נמוכה ובעלות גבוהה ומסתפקים בכך בלית ברירה. כמובן, שגם אם תיאוריה זאת לא הייתה קיימת היו לנו מספיק טיעונים מוצקים נגד ההפרטה, אבל כאשר מומחים אינם יודעים מה מסתתר מתחת לחוטמם, הם בבעיה ואנחנו בעקבותיהם. עלינו להיחלץ מחוסר הברירה המצמית הזה, ולדרוש לממש את זכויותינו הבסיסיות, כן גם הזכות לשירותי בריאות.

כנראה שיעניין אותך גם: