• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

לגדול בבית ישראלי

זה לבנות קוטג'ים על אדמות פלסטיניות, זה להחרים את הגרגרים הלבנים רק כשמחירם חוצה קו שרירותי כלשהו, זה לסרב לדעת כמה עולים לכולנו מפעלות הכיבוש. עם אישור חוק החרם בוועדת חוקה
חגי אלעד

כמה גרגרים יש בגביע קוטג'? אין לי מושג מה התשובה, אבל לפני קצת פחות מעשור, כאשר תאגיד שאינו תנובה "העלה את קמפיין ההשקה" לגבינה הגרגרית מתוצרת מחלבתו הוא, זו הייתה השאלה המזכה את המשיב נכונה בטיסה לניו-יורק. בינתיים קמפיין רדף קמפיין, את המונופול ירש דואופול שאת מקומו תפס לבסוף אוליגופול, ומחיר הקוטג' רק הוסיף ועלה.

הוסיף ועלה עד שעלה קצת יותר מדי על העצבים של יותר מדי ישראלים, שקמו והכריזו על חרם צרכנים כנגד הגבינה שמספר גרגריה לא נודע. על הדרך התברר הרף בו יחליטו עשרות אלפי ישראלים להחרים את הקוטג': בערך שבעה שקלים לגביע.

כמה גרגרים יש בקוטג' ומה מחירו של חרם צרכנים? צילום: cc by-invisible_helicopter

ומה צריך להיות המחיר כדי שיחליטו להחרים את הכיבוש?

ובכן, ניכר שעבור מרבית הישראלים מחיר הכיבוש נמוך בהרבה. זה אולי לא הגון אבל זה בהחלט הגיוני: הרי את מחיר הכיבוש משלמים הפלסטינים, ואכן אלו הם המובילים יוזמות להחרמתו. מי יודע, אחרי למעלה מארבעים שנות כיבוש אולי עבורם מחירו יקר אפילו מגביע קוטג'.

לוגית, אם חרם מאיים על הרווחים, אז חרם על חרם מטרתו לשמור עליהם. כך שאין מנוס מהמסקנה שלא רק שמחיר הכיבוש נמוך מכדי להניע ישראלים רבים להחרימו – אלא אדרבא: שהרווחים מהכיבוש נעשו כה גבוהים, שכדי להגן עליהם יש לאסור את החרמת הכיבוש. אחרת, קשה להבין את המוטיבציה לקידום הצעת החוק "למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011", אשר אושרה אתמול (ב') בוועדת חוקה בכנסת, לקראת הצבעה סופית במליאה. למען הסר ספק, לשון החוק מבהירה ש"חרם על מדינת ישראל" כולל גם "אזור הנמצא בשליטתה".

להחרים את ישראל. אוטוטו לא חוקי. צילום: cc by-afps14

לישראלים, אם כן, יש הן מוטיבציה והן חירות חוקית להחרים קוטג'; ואילו ביחס לכיבוש – למעטים יש מוטיבציה להחרמתו. מספרם, ייתכן, אינו עולה על מספר הגרגרים בגביע של קוטג'. אך כך או כך – למבקשים להחרים את הכיבוש אולי מוטב כי יזכו בכרטיס טיסה לניו-יורק באיזה קמפיין השקה של גבינה זו או אחרת, אחרת עלולים יהיו להסתבך עם החוק כאן.

ובכל זאת, אולי בנוסף לרווחי הכיבוש יש לו גם אי אילו מחירים. לא המחירים השחוקים של הזניית הדמוקרטיה בשל שליטה צבאית מתמשכת על עם אחר – באלו כבר דובר רבות, ועבור הישראלים, מחירם, מסתבר, זעום. אלא, המחירים של זליגת הכיבוש אל תוך הקו הירוק. זה אולי לא הגון אבל זה בהחלט הגיוני: אם המחיר שמשלמים הפלסטינים עבור הכיבוש לא מזיז לנו, אולי המחיר שנשלם אנו – יזיז גם יזיז.

"חוק החרם" הוא דוגמא למחיר שכזה: בשטחים הכבושים הרי אין חופש ביטוי לפלסטינים. אחרי שיעבור חוק החרם, בתוך הקו הירוק יהיה קצת פחות חופש ביטוי לישראלים. הנה נורמה כיבושית, עם תג מחיר, שזולגת מערבה אל מעבר לגדר ההפרדה. מחירה, בשלב זה, עדיין זעום. אולי כשיעלה המחיר יחדלו הישראלים מלהגן על הכיבוש מפני החרמתו. אולי אפילו יפעלו לסיומו.

הקמפיין הנוסטלגי של תנובה "לגדול בבית ישראלי" הושק לפני כשנה וחצי. למרות הביקורת על אשכנזיותו של הקמפיין, מסתבר שתנובה היו ציניים בהרבה, ותכננו בנוסף קמפיינים נפרדים לחרדים ("לגדול בבית למהדרין"), ערבים ורוסים. קצת כמו בבדיחה על הצבא שיש לו מדינה, הסתבר בעצם שתנובה היא מחלבה שיש לה צבא. רמטכ"ל תנובה אמר אז: "לתנובה יש חיל רגלים מאד חזק. המשאיות שלנו מגיעות לכל מקום ומנצחות בקרב בשטח… עכשיו אנחנו מחזקים את חיל האוויר שלנו". על חיל הים, אגב, לא אמר דבר – אולי חזו שם, בתנובה, את המשטים וחששו ממה שיעוללו למותג שלהם.

בית ישראלי: נעל צבאית גסה. מתוך הקמפיין של המחלבה שיש לה צבא

הנה, אם כן, תמונת מצב של "הבית הישראלי", קמפיין קיץ התשע"א-2011: תקווה זהירה לאיפוק מצד תנובה, לבל תנצל את עוצמתה הצבאית באופן לא מרוסן; מיאוס ציבורי הדרגתי ברווחים מונופוליסטיים מנופחים; סירוב לשלם את מחיר פירוקו של מפעל הכיבוש או לוותר על רווחיו. הבית הישראלי הזה בונה קוטג'ים על אדמות פלסטיניות, ומיישב יהודים בבתים פלסטינים בירושלים המזרחית. הבית הישראלי הזה מקים סביבו חומות וממוטט את קירותיו על עצמו. לאן מוביל תהליך המיתוג מחדש הזה?

אין לי מושג כמה גרגרים יש בגביע קוטג'.

הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עומר

    אז לדעתי המחיר האמיתי של הקוטג' (לפחות המתועש) יקר בהרבה משבעה שמונה שקלים ולדעתי יקר, אכזרי ועצוב פי טריליון ממחיר הכיבוש.

    "מישהן" עוברות התעללות ממושכת כדי "לייצר" את הנוזל המיותר לסתימת עורקים, במהלכה הן נאנסות, נלקח מהן הוולד, עטיניהן מודלקות ובסוף הן "זוכות" בדרך ייסורים אכזרית במיוחד.

    לנדכאי הכיבוש יש פה/עט/מקלדת ואוהדים בצד המדכא. אומללות הקוטג' לא מדברות בשפת אנוש. הן נתפסות כאמצעי ייצור במקרה הטוב

  2. שכאשר יבואו לאזוק

    באזיקים,את פעיל החירות , אוכ' צהלה ,למשל, תמשיך ללהג על שפת הבריכה ,כמה אירוני,על מפלצות-אדם ????
    המיין-סטרים הוסלי הכבוש בשטיפת-מוח כרונית,לא יניד עפעף וקומץ גרגרי האדם החירותיים שנותרו יושיט ידיו לעבר יתר האזיקים.
    עם נטול מודעות ,הכרה מתה.
    לפלצן מעלי,הילד הפלשתינאי,שנלקח באשמורת ליל ונפטר בטרם מלאו לו שלושה עשר אביבים,לא יועילו לו לא עטך,לא העט האמפטיה והמחאה,של המזדהים, שעדיין להרף עין הינה מחאה חוקית נגד הקטל,כל אלו לא יועילו לדם שנשפך לשווא,לעויינות שווא ולאופורטוניזם נדלניסטי של גנרלים בדימוס ושל דמוקטטורה שנתיניה הפשיסטים, יכולים להתעלם,ולהסיח הדעת בבשר ציד של המרק הקדמוני, העולה,מתגובתם הפלגית-מדחיקנית מכחישנית,על ערך חיי ילד ואדם ,שלו חי, יכול היה, אולי ,לטפח פרה,וזה מה שבד"כ הם עושים ולא אתה.רק שביחד עם הצעקה שלך,שכחת שאת עדריהם גונבים,את מטעי העדרים שורפים ,ככה בדרך, על עצי הזית.

  3. יעל

    ראשית מסקרן אותי מאוד לדעת היכן אתה גר ולא לשווא אני שואלת.
    יחד עם זאת לצערי, וכתבתי זאת פעמים רבות באתר הזה, כי הצד השמאלני של החברה הישראלי טועה לחשוב שהוא ליברל. רק מלקרוא את המאמר שלך אפשר להבין שרבים מהם אם לא כולם רואים את העולם דרך פריזמה מאוד צרה. דרכה את רואים רק הצבעים שבעולם התוכן שלהם.
    ואני לא קראתי כל מאמר שלך על הפגיעה של קרטלי החלב בילדים ישראלים, במשפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך שמשכורתם דלה מלקנות קוטג' במחיר 7 ש"ח. ואתה ודאי לא אוכל קוטג' כי אם קממבר.
    אז בתוך קו הרצף של הדמוקרטיה יש הרבה מאוד מאוד דברים אבל לצערי בקו הרצף שלכם מעניינת אתכם רק דמוקרטיה אחת – לערבים.
    מעולם לא ראיתי אתכם מפגינים באחת משכונות הדרום וזועקים לעוול וכבודם הנרמס של האתיופים ועניי ארצנו.

  4. סמדר לביא

    לא יודעת אם זה המקום המתאים להעלות את הנושא, אבל משום מה האיפול הכמעט מלא של התקשורת במדינת ישראל על האירועים ההיסטוריים ומחאת הציבור המתרחשים כעת ביוון די תמוה. ואם כבר יש כיסוי תקשורתי, הוא אינו עוסק במחאה ההמונית של היוונים נגד שחיקת הביטחון היומיומי והביטחון לטווח ארוך שלהם באפשרותם לרכוש או לשכור למדור, לביטחון תזונתי, לחינוך ראוי, שירותי בריאות, ושאר זכויות חברתיות. הכיסוי מציג את המחאה הזו כסוג של התפרעות והפרת הסדר הטוב. האם ההיעדרות הזו של יוון העכשווית מבמת התקשורת הישראלית היא עקב חששות, שתתעורר חו"ח גם בישראל מחאה ציבורית מסוג זה? ביוון, כמו בישראל, המערכות הביורוקרטיות שוחקות את "האזרח הקטן" כדי לכאורה להייטיב עמו. בישראל, האזרח הקטן השחוק הוא בד"כ ממוצא מזרחי. המזרחים הם הרוב האזרחי בארץ. ביוון ה"אזרח הקטן" התאגד לתנועת מחאה המונית. בישראל הוא עושה מצעד קטן, מקים אוהל ליד הכנסת, או בבור שיבר, וחוזר הביתה עם הזנב בין הרגליים, ולפעמים עם איזה צ'ופר קטן מהמימסד. אולי התקשורת בעברית חוששת לסקר את יוון כיאוי עקב כך, שהיוונים אינם "מוסלמים חשוכים" (בעיני התקשורת) כמו המצרים, התוניסאים, התימנים, הסורים, ושאר עמי האיזור המתנערים ממשטרים אוטוריטאריים. אולי לגבי התקשורת בעברית, היוונים הימתיכוניים יותר מדי דומים לנו. לכן החשש שהתבערה מיוון תגיע ארצה ותפגע באינטרסים (קל וחומר בממון) של אילי ההון השולטים בתקשורת. דיון טוב בקורה ביוון בעת הזו ניתן להשיג ב-אל ג'זירה באנגלית. והנה קישור ל-יו טיוב על כלב חביב שנתקע באמצע ההפגנות הגדולות:

    http://www.youtube.com/watch?v=_HPb46aK7hM

  5. מאור

    שם המדינה בחובות ענק וצריכה להצטמצם, כאן יש רווחי ענק שלא מגיעים לאזרח. המחאה שם אולי מעניינת מבחינת הפרקטיקה, אבל מטרותיה לא קשורות אלינו.

  6. יעל

    המצב שונה. כאן דואגים לתת שכר נמוך לעובדים כדי שימשיכו לתפעל את המנגנון של הטייקונים.
    מישהו ראה את נוחי דנקנר מבקר בקרית שמונה? במושגים של עלות ותועלת, כמה לדעתכם עלה לו הביקור ומה התועלת שלו?
    אולי אינכם שמים לב אבל נוחי דנקנר בכשרון וכריזמה השייכת לו בלבד, במעין פטריוטיות ואהבת האץ שהוא מפגין הוא חולש את שכבות הביניים בדרכו שלו. הוא מגיע למוסדות, לערים, לישובי פריפריה. הוא זורק כמה מטבעות לקופת הצדקה שלהם וקונה את עולמם.