להיות חזק

תנו לנוער מהקטמונים – זה שמוגדר במערכת הנורמטיבית אוטומטית כ"נוער בסיכון", כ"ילדים מופרעים" – לשיר לכם. על פרויקט חינוכי שמצליח להעצים על אמת
אופיר טובול

ילד, איפה זה בית ספר גבעת גונן?

בוא אחרי, אני בדיוק הולך לשם.

גם אתה הולך לאירוע של שבועות בבית ספר?

כן.

מה אתה עושה פה?

הזמינו אותי להעביר לכם הרצאה על מוזיקה מזרחית.

וואלה. איזה מוזיקה אתה שומע?

מזרחית. לא רק מזרחית, הרבה סגנונות.

וואלה. לא רואים עליך.

למה?

לא יודע, יש לך שיער ארוך.

תלמידי כיתה ט' בבית הספר גבעת גונן

מגיעים לבית ספר "גבעת גונן", אני נפרד מהמלווה המזדמן שלי. פעם ראשונה בחיים אני מגיע לשכונה הזאת, הקטמונים. האירוע אליו הוזמנתי הוא "תיקון ליל שבועות", כדי להעביר הרצאה על מקורות המוזיקה המזרחית – נושא מוזר להעביר לילדים שמכירים כל שיר מזרחי מג'ו עמר ועד עומר אדם. הרעיון הוא להעביר הרצאה על מוזיקה מזרחית, נושא שמעולם לא נכנס עבור התלמידים הללו לקטגוריה של "חינוך" או "תרבות" שיש מה להרצות עליה.

התלמידים הפגינו בקיאות מושלמת בחומר. בן שמונה שישב בקהל הכיר כל שיר ששמתי וידע לספר על זוהר ארגוב ש"הוא נפל לסמים ונכנס לכלא ושם הוא התאבד". חבורת בנות שישבה בצד כל הזמן ביקשה שירים: "שים יוסי עדן, שים דודו אהרון" – שירים שהן שומעות יום ביומו, ועדיין היה חשוב להן לשמוע אותם שוב, הפעם בקונטקסט מכובד: באודיטוריום של בית הספר, מול המורות והמנהלת. השמעתי את דאוד אל כווייתי ודודו טסה, שרית חדד ורמי בנדלי (הם נקרעו מצחוק מהגירסה המקורית של "Do you love me"), נוריאל ואיברהים טטליסס. הנערים שישבו שם, הקשיבו בסבלנות לשעה וחצי של הרצאה על הדבר שהם הכי אוהבים בעולם – מוזיקה.

גולת הכותרת של הערב הייתה הופעה בת שיר אחד של קבוצת נערים בכיתה ט', עם קטע ראפ שלא היה מבייש את סאבלימינל. ברצינות, זאת אולי הפעם הראשונה ששמעתי קטע ראפ בעברית בדיוק כמו שראפ אמור להישמע. שאלתי אותם – מה זה הדבר הזה? וכך גיליתי את סיפור הלידה של השיר "להיות חזק":

נדב הבר, שהוא מורה למוזיקה ביום וסקסופוניסט בלילה (בין לבין הוא כותב לנו כאן את הפוסטים המאלפים על ג'אז) ועמית אליאסי, עובד סוציאלי מסור, נפגשו עם הקבוצה פעם בשבוע במשך שנתיים, בשיעור קבוע במערכת השעות. התהליך התחיל בשיעורי היפ-הופ בכיתה ח'. בכל מפגש צפו יחד בקליפים של היפ-הופ אמריקאי וישראלי. הם ראו את הקליפים והיו מדברים על המסר ועל המוזיקה. בכיתה ט' עברו שלב והתחילו לדבר על להפיק שיר משלהם.

נדב ועמית ביקשו מהקבוצה לבחור נושא לשיר. הנערים העלו נושאים שקשורים לספורט, לבנות, לבית הספר ולשכונה. בסוף הם הצביעו בעד "השכונה". לאט לאט הם סיפרו דברים שקורים בשכונה – פשע, סמים, אלימות. הם ניסו לרשום הכל בחרוזים. בשלב הבא, נכנסה הקבוצה לאולפן של המוזיקאי יהודה אשש. הם בחרו קצב, מזרחי כמובן. יהודה הציע ליווי מסויים והקליטו יחד דמו ראשוני. נדב ועמית אירגנו מפגש עם הראפר המעולה קלקידן בנושא הטקסט של השיר. הם נכנסו שוב לאולפן עם התיקונים שהושפעו מקלקידן והקליטו את השירה. את הגירסה הראשונה והלא גמורה העלו ליו-טיוב ותוך חודש הגיעו לאלף צפיות.

אחרי ההופעה הקצרה שנתנו באותו ליל שבועות, הייתי בהלם. הנוער המקסים הזה, שמוגדר על ידי המערכת הנורמטיבית אוטומטית כ"נוער בסיכון", "ילדים מופרעים" ושלל כינויים אחרים, שכל חייו יאלץ להילחם בממסד כדי לפלס דרך לחיים בכבוד, למשך 5 דקות היו בפיסגת העולם בהופעה קטנה מול כל בית הספר והראו כמה כוח יש להם שמחכה לפרוץ.

נדיר לראות פרוייקט חינוכי שמצליח להעצים נוער באמת. נדיר לראות מורים כמו נדב הבר וענת לוזון, ועובד סוציאלי כמו עמית אליאס, שאוהבים את התלמידים ומדברים בשפתם. צוות שמצליח להתרומם מעל למערכת החינוך המדכאת – שדואגת בכל הזדמנות להשפיל את התרבות של נערים בכל הפריפריה. התוצאה של התהליך החינוכי היא שיר נפלא, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית.

שמעו את השיר הזה, שתפו אותו עם חבריכם בכל דרך אפשרית. תנו לנוער מהקטמונים לדבר אליכם.

להיות חזק / תלמידי כיתה ט': נדב אברהם, דניאל אהרון, אורי זהר, אלעד כהן, מאיר כהן, סתיו מיכאלי, עמית ניסים, בניה פורת, טאצ'ילו יואב קאסה, בן שנצר

להיות חזק

שום דבר לא יפיל אותי

הולך אחרי הלב שלי

/

יש דקירות, יש גניבות, אצלנו בשכונות

בלגאנים, עניינים, הכל יכול להיות

אצלנו השוטרים אוכלים סרטים

חוויה קולנועית גדולה מהחיים

כי יש פשע ברחובות, אנשים הולכים מכות

אפילו יש בנות שיודעות לתת פצצות

כי הבתים לא בטוחים, לשם כולם פורצים

מהחלון הם  נכנסים, וכסף הם לוקחים

השוטרים לא עוזרים ,את הגנבים הם לא תופסים

את האמת הם לא אומרים, רק לוקחים עוד מיסים

/

להיות חזק

שום דבר לא יפיל אותי

הולך אחרי הלב שלי

אנשים כמוני עוצרים לרגע

חושבים פעמיים, לא שולפים את הברטה

הולך אחרי הלב שלי

/

כל השכנים את המשטרה מקללים

את המקצוע של האמא של השוטר מזכירים

גונבים מהעניים ולא מהעשירים

כי המשטרה שומרת על בעלי האמצעים

תעבור במלחה – כל בית מצלמות

כל חצי דקה יש שתי ניידות

אצלנו בשכונה – מתקשרים למשטרה

עושה טובה ובאה אחרי שעה

אצלנו בשכונה, אלכוהול ומנה

שותים ומזריקים כל החבורה

רובים, סמים, רק את זה הם מבינים

גניבות, רציחות ואגרופים לפנים

רק עומדים ומסתכלים, בבתי משפט מסתבכים

אותי מאשימים כי אלה החיים

/

להיות חזק

אני חזק על חבל דק

כמעט נזרק, נשאר לבד

הולך אחרי הלב שלי

אנשים כמוני עוצרים לרגע

חושבים פעמיים, לא שולפים את הברטה

הולך אחרי הלב שלי

/

בכל השכונות תמיד משפצים

רק אותנו משאירים בשיכונים

כל היום נרקומנים מהמרים

ובסוף היום את הכסף מפסידים

אנשים שותים

על הספה זרוקים

את הילדים עוזבים

אלה לא חיים

תראו את יוסי

היה בסמים, אכל מהפחים

נהרסו לו החיים

היה בקנטים בלי דרך חזרה

תנחשו היום למי יש משפחה

בכל שכונה יש פשע

אבל אנחנו מחפשים את הישע

/

להיות חזק

שום דבר לא יפיל אותי

הולך אחרי הלב שלי

אנשים כמוני עוצרים לרגע

חושבים פעמיים, לא שולפים את הברטה

הולך אחרי הלב שלי.

פורסם במסגרת שיתוף הפעולה של העוקץ עם בלוג המוזיקה קפה גיברלטר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ריטה פינקלמן

    בעולם שבו אנו חיים, מילים כמו תחרות והישגיות הינן דומיננטיות. אנשים רודפים אחרי ההצלחה, ההוקרה, שואפים להתקדם, ואלו שאינם מצליחים נאלצים להישאר מאחור. קל לנו כחברה להגיד -"הם
    נוער בסיכון, שום דבר טוב לא ייצא מהם, רובם יהפכו לעבריינים…". אנו עסוקים רוב הזמן בעצמינו, עד שאנו שוכחים שיש אנשים שנסיבות חייהם מקשות עליהם להתקדם, כגון אותם הנערים שנאלצים בעל כורחם להתגורר בשכונות אשר תרבות רעה שוררת בהם, ולעיתים בלית ברירה אף להתחבר לאותם גורמים אשר עלולים יהיו לגרור אותם לסמים, לאלכוהול וכו'. קל לנו לתייג אחרים השונים מאיתנו, אך האם אי פעם חשבנו שאולי בכל זאת ניתן למצוא אפיקים אשר דרכם נוכל להגיע לאותם נערים ולעזור להם לחלום, ולהגשים את עצמם?! אותו שיר מחאה, אשר מורכב לכאורה ממילים כה פשוטות , אך יחד עם זאת כה אמיתיות, מצליח לא רק לבטא את אשר על ליבם של נערים אלו, אלא אף להעצים אותם, ולתת להם הרגשה שהם יכולים, שהם חזקים, ושאמנם התשתית ההתחלית שממנה הם באים מעורערת, יש להם סיכוי להתקדם, ולהשפיע על חייהם למרות ההרגשה " שהתסריט כבר נקבע מראש". יוזמות כגון אלו שמתוארות בכתבה, מבורכות בעיני, וסבורה אני שככל שיתרבו פרוייקטים מעין אלו, יותר ויותר " נערים במצוקה", יוכלו להיחלץ מאותו מעגל קסמים, בין אם מדובר בהיחלצות פיזית, ובין אם מדובר בהיחלצות נפשית ותודעתית.

  2. נתן.

    פזמון :
    אותנו בשכונות תמיד דופקים
    כי חושבים שאנחנו פריירים

    אנחנו לא טיפשים
    כמו שאנחנו נראים
    וכשיגיעת תורנו בבחירות להשפיע רק
    לביבי ליברמן וש"ס נצביע

    והם יחלצו אותנו מהאסון הנוראי שהביא עלינו השלטון הנוכחי

    וגם בעזרת השם יכנסו באם-אמא של הערבים והשמאלנים

    פזמון :
    אותנו בשכונות תמיד דופקים
    כי חושבים שאנחנו פריירים

  3. אור

    העצמה תהייה כשהמצב ישתנה, שתושבי השכונות יקחו את הכוח לידיים שלהם

  4. יואש

    אופיר טובול מצביע על נתיב של תקווה לבני נער שמסלול חייהם גזר עליהם תנאים של נחיתות מובנית. יש הרבה יופי ועצמה במה שנערים אלו ,בית ספרם ומוריהם השיגו.
    מההיבט הרחב יותר, ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים מגדילות את הפערים החברתיים, ותחת אידיאולוגיה של הפרטה והעברת שירותים חיוניים של המדינה לידיים פרטייות חמסניות הן גוזרות עוני והזנחה על חלק הולך וגדל של אזרחי המדינה. זה לא עוני של רעב קשה אבל עוני חמור של אפשרויות חינוך, בריאות תעסוקה ואיכות חיים.
    מי שקרא את הספר שהוזכר ב"העוקץ" על ידי איציק ספורטא "23 הדברים שהם לא מספרים לך על קפיטליזם" יכול לתפוס עד כמה הרסנית וחסרת סיכוי היא האידיאולוגיה שביבי מחזיק בה ובאמצעותה הוא מדרדר את ישראל למצב של מדינה מפגרת חברתית וכלכלית.

  5. ג. אביבי

    תבורך על הפעילות, על שימור המוסיקה המזרחית ועל הכתבה היפה.

  6. כנרת

    מקסים ומעצים, ישר כוח לנערים והמחנכים וכמובן תודה לך שחלקת.