ירושלים של מטה

אלפי הצעירים המלעיגים ששטפו את הרחובות ביום ירושלים מדגימים כיצד השתנתה העיר לבלי הכר. על הרגשתה של ישראלית-אמריקאית המשתתפת במשט לעזה ביחס למתרחש בעיר הולדתה
ANNIE

חגית בורר עזבה את ישראל ב-1977 כדי ללמוד בארצות הברית. היא הפכה לאזרחית אמריקאית ב-1992 וכיום היא מכהנת כפרופסור לבלשנות ב-USC. בורר תעלה על סיפונה של "Audacity of Hope" במשט לעזה, ספינה ששמה ניתן לה בהשראת ספרו של ברק אובמה. היא מזהה עצמה כישראלית-יהודייה-אמריקאית. אתמול  פרסמה בורר מאמר דיעה ב"LA Times" תחת הכותרת "להפליג בשלום עם ישראל" בו היא חולקת עם הקוראים מחוויות ילדותה בירושלים, ומתובנותיה על ישראל של ימינו.

חגית בורר. ירושלמית במקור

להלן קטע מדבריה:

חייל עזר לי להתגנב אל העיר העתיקה. צלפים עדיין ניצבו על החומות והעיר הייתה סגורה לאזרחים ישראלים. ליד הכותל המערבי, שהיה עבורי מיתוס עד אז, הצבא הישראלי כבר עסק בפינוי תושבים פלסטינים באישון ליל ובהרס כל הבתים ברדיוס של כחצי קילומטר. בסופו של דבר, האיזור יהפוך למשטח המרוצף הגדול שאנו מכירים היום, מקום שבו רק בחודש שעבר, ביום ירושלים, המוני ישראלים צעירים קראו "מוחמד מת" ו"שיישרף לכם הכפר".

זוהי ירושלים אחרת עכשיו. זו לא ירושלים שלהם. היא נלקחה מהם. מדי יום, נחנקים הפלסטינים של ירושלים מפשיטות והריסות בתים, ומשכונות יהודיות חדשות שנועדו לנתק אותם מפלסטינים אחרים. למשל, בשכונת שייח ג'ראח, שנבנתה בשנות ה-50 על-ידי הירדנים עבור פליטים פלסטינים שפונו מבתיהם באיומי רובה ובטיעוני בעלות יהודית קודמת מ-100 שנה קודם לכן על האיזור בו גרו.

לעומת זאת, שום הוכחת חזקה פלסטינית במערב ירושלים מעולם לא ניצחה בבתי המשפט הישראלים. טלביה, קטמון, בקעה, מלחה, עד 1948  שכונות פלסטיניות אמידות, היום הן באופן כמעט בלעדי יהודיות, ולא ניתן בהן מחסה חוקי לפלסטינים שחיו שם עד לא מזמן וגידלו בהן את משפחותיהם.

זוהי לא ירושלים שלי. אלפי הצעירים הלועגים ששטפו את הרחובות ביום ירושלים לקחו את העיר הזו גם ממני. העובדה שהם מדברים את שפת האם שלי היא בלתי תאומן בעיניי. אין בהם או בחברה שהצמיחה אותם שום דבר שאני מצליחה לזהות. האם ידענו ב-1967, ב-1948, שזה יגיע לכדי כך?

היו שידעו. היו שהבינו שחברה שמושתתת על כיבוש וגירוש סופה להעביר את נכבשיה במכבש של דה-הומניזציה ולדכא אותם כדי לתחזק את הכיבוש. מכתב עליו חתמו, בין היתר, חנה ארנדט ואלברט איינשטיין, נשלח לניו יורק טיימס ב-1948 והוא חושף הרבה ממה שעתיד להתרחש. גם מרטין בובר לא חסך מדוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, את העמדה שלו ביחס לגירוש הפלסטינים בשנים 1948 – 1949.

אבל רבים מדי אחרים, כולל חברי קונגרס אמריקאים שיצאו מגדרם מהתלהבות בנאומו של רה"מ בנימין נתניהו, נחושים לא לייחס לממשלת ישראל אחריות או לחברה היהודית-ישראלית בכללה. בנאומו ביום ירושלים, יצחק פינדרוס, סגן העיר של ירושלים התחייב לקהל מריע שיעמול על המשך הרחבת השכונה היהודית "שמעון הצדיק", שמה היהודי של שייח ג'ראח.

זוהי לא ירושלים שלי.

פורסם באנגלית בבלוג Mondoweiss

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורי

    ב- 15 ביולי תקיים תנועת סולידריות צעדה משותפת של ישראלים ופלטסיני על קו התפר, למען עצמאות פלסטין.
    כולן מוזמנות, להראות שאפשר גם אחרת. לאזן את כוחות השנאה ולבנות חזית מושתפת של ישראלי ופלסטינים העומדים יחד מול כוחות הכיבוש.

    לפרטים:
    http://www.justjlm.org/1433

  2. יוסף

    מדהים לגלות שמי שהגיעה לתואר פרופסור וראתה דבר או שניים בחייה, רואה את החיים בישראל בצורה כה חד משמעית, נטולת כל גווני ביניים. יש רק "טוב" ו"רע" בעולמה של חגית בורר.
    ולמה הגעתי למאמר הזה באתר למשוכנעים כמו העוקץ? כי ראיתי את שמה בכתבה על המשט ונזכרתי בשם שלה מתקופת לימודי הבלשנות שלי אי שם בשנות ה – 90'…

    מקווה שלא יצונזר, למרות שלא תואם את קו המפלגה הנוקשה של האתר הזה, שבו מרוב פלורליזם, אין מקום לאף דעה שונה.

  3. גיל

    הבורר הזאת היא מחלה נוראית שפוקדת כנראה אחוז מהאוכלוסיה שטוב לו והשעמום הורג אותו, ראו ערך יונתן שפירא, יום אחד הם קמים ואומרים לעצמם/ןמשעמם לי בו נעשה משהו "מיוחד" בו נבדוק איך זה להיות הגייס החמישי מן סוג של בוגדים הכי שפלים שיש, נעלה על ספינות לעזה נקשקש גרפיטי על קירות גטו ורשה,זה מן סוג של זבל שיעשה הכל בכדי לפרסם את עצמו, אני רק מקווה שלא יעשו ילדים ואם יש להם ילדים שישלחו אותם מהר לאימוץ לפני שיקלקלו גם אותם/ן