לא רק בלונדיניות

השבוע פורסם בפעם העשירית הדו"ח השנתי של משרד המדינה האמריקאי בנושא הסחר בבני אדם ברחבי העולם. הדו"ח דירג את ישראל, כפי שעשה בשנים הקודמות, במדרגה השנייה בה מצויות מדינות עולם שלישי שאינן עומדות באמות המידה המינימאליות למיגור בסחר בבני אדם בתחומן, אך עושות מאמצים לשיפור.

דו"ח זה, עבורו מכין "מוקד סיוע לעובדים זרים" מדי שנה בעשור האחרון דו"ח צללים מקיף, המכיל את כלל הפרות זכויות קורבנות הסחר בבני אדם בהם נתקלו פעילי המוקד במהלך השנה, הוא שהביא למהפכה בתחום המאבק בסחר בנשים למטרות זנות בישראל ולמיגור כמעט מוחלט של תופעת הסחר בנשים ממדינות מזרח אירופה לישראל. עם זאת, הביקורת העזה שמטיחים כותבי הדו"ח במדינת ישראל השנה, מוכיחה שרשויות המדינה אינן משכילות להתמודד עם השינויים בדפוסי הסחר.

המלצותיה העיקריות של מחלקת המדינה האמריקאית למדינת ישראל:

למגר את מדיניות הכבילה והגבלות אחרות שעלולות למנוע בעד מהגרי עבודה להחליף מעסיקים בתחום עיסוקם, להקפיד על זיהוי קורבנות סחר המגיעים ממדבר סיני ולהעניק להם הגנה מלאה וטיפול רפואי, ולהפסיק השימוש בנוהל "החזרה חמה" מבלי שנבחנה האפשרות שהפליטים המוחזרים הנם קורבנות סחר בבני אדם.

ממצאי הדו"ח והמלצותיו מאשרים את טענות ארגוני זכויות האדם, כי הסדרים האוסרים על מהגרי עבודה להחליף מעסיקים יוצרים קרקע פורייה לתופעות של סחר בבני אדם וניצול חמור. כן מאשר הדו"ח, כי נדרשת אכיפה נמרצת כנגד מעסיקים פוגעניים וחברות כוח אדם המביאות עובדים זרים לישראל תוך גביית דמי תיווך מופקעים מהעובדים.

הדו"ח מתייחס גם לקורבנות הסחר בבני אדם מקרב הפליטים, רובם ניצולי הדיקטטורה באריתריאה, ומדווח על 14,000 מבקשי מקלט, שחצו את מדבר סיני לישראל בשנת 2010. בדו"ח נכתב, בין היתר, שקבוצות בדואים מאורגנות החזיקו רבים ממבקשי המקלט בשבי במדבר סיני. "לא ידוע כמה מהם נאלצו לשמש כשפחות מין או כעבדים והועסקו בתנאי עבדות בבניית בתים ועבודות משק בית."

איך בוחרת מדינת ישראל להתמודד עם התופעה?

במקום להשקיע מאמציה באכיפת החוק על מעסיקים פוגעניים, היא בוחרת להעביר חוק המכונה על ידנו "חוק העבדות", חוק מכוחו תיכבלנה מהגרות עבודה בתחום הסיעוד למעסיקיהן בניגוד לפסיקת בג"צ בעניין זה. חוק זה צפוי להעמיק את פגיעותן של מהגרות העבודה לניצול וליצור קרקע נוחה לסחר בבני אדם.

במקום להבין שלא רק בלונדינית כחולת עיניים מאוקראינה שהייתה כלואה ב"מכון בריאות" בבאר שבע יכולה להיות קורבן סחר בבני אדם, מגרשת מדינת ישראל חזרה למצרים גם פליטים ופליטות קורבנות סחר ללא כל בדיקה. את אלו שאינה מגרשת, כולאת מדינת ישראל באוהלי כלא סהרונים.

מדינת ישראל כולאת נשים שהיו קורבן לאונס מתמשך מדי יום במשך חודשים ארוכים בידי סוחרי האדם במדבר סיני, נשים שמגיעות לכלא כשהן בהריון מתקדם, נושאות את ילדי מעניהן, ילדים אותם אינן רוצות ללדת. ישראל כולאת גם גברים שהיו קורבן לעינויים קשים במשך חודשים ארוכים בידי אותם סוחרי אדם, בציפייה לאלפי הדולרים, כספי הכופר שישלחו קרוביהם מהעולם המערבי. רבים מהגברים גם הועסקו בכפייה בעבודות בניין בחודשי השבי הארוכים.

עם שחרורם של אותם קורבנות ממעצר, ובדרך כלל רק משום שהמדינה זקוקה למיטות פנויות בכלא, הם זוכים למעמד של "משוחרר בתנאים מגבילים" ללא אשרת עבודה, ללא זכאות לשירותים רפואיים מינימאליים וללא כל זכויות סוציאליות.

בזכות "שוט הדו"ח האמריקאי" שהביא לנחישותה של מדינת ישראל למגר את הסחר בנשים ממדינות חבר העמים, נפתחו מקלטים לקורבנות סחר, אך המקלטים יכולים להכיל יחדיו פחות ממאה קורבנות והמקום נדרש בעיקר לאכלוסם של קבוצות עובדי חקלאות מתאילנד אותם מצילה מעת לעת משטרת ישראל ממעסיקיהם בעקבות תלונות של ארגון "קו לעובד".

על אף דו"חות שפרסמו בנושא "מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"רופאים לזכויות אדם" ועל אף אינספור כתבות בארץ ובעולם המתארים בהרחבה את הסחר בבני אדם, בפליטים אפריקאים על גבול מצרים, מדינת ישראל נמנעת מלהתייחס לתופעה קשה זו.

היא אינה פועלת למיגור מחנות העינויים על הגבול, על אף שחלקם מצויים במרחק הליכה של מספר דקות מגבול ישראל, היא אינה מצליחה לזהות את מרבית קורבנות הסחר והבודדים שאכן מזוהים על ידה וזוכים לטיפול מסור ביותר בידי האגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים, אינם מוצאים מקום במקלט. על מנת להשלים את מכסת ייסוריהם, משרד הפנים גם מקפיד להימנע ממתן אשרות עבודה לאותם קורבנות שאולי יכלו להתחיל לעבוד ולפעול לשיקום רסיסי חייהם.

כולנו תקווה שמקבלי ההחלטות יפנימו את המלצות דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית, ישנו את התייחסותם לקורבנות הסחר ויביאו לכך שבשנה הבאה תדורג מדינת ישראל, לראשונה, בקבוצה הראשונה, בין מדינות דמוקרטיות, מערביות, מתקדמות שאינן מוכנות לסבול עבירה בזויה כסחר בבני אדם ואשר נוהגות במבצעי ובקורבנות העברה בהתאם לכך.

הכותבת היא רכזת פעילות ציבורית במוקד הסיוע לעובדים זרים