שיעור בסיסי במיתוג מדינה

ממשלת נתניהו מודאגת מהתאוצה שצוברת תנועת ה-BDS בעולם. במקום להתמודד עם הביקורת המוטחת בישראל מבחוץ, היא מבקשת לדכא קולות ביקורתיים בישראל. בעקבות אישור חוק החרם
תמרה טראובמן

יש אנשים שמחרימים מוצרי בשר. יש כאלה שמחרימים קוטג'. ויש מי שמחרימים את הכיבוש וההתנחלויות. רק את זכויותיהם של אלה האחרונים מתכוונת כעת הקואליציה לשלול.

הצעת החוק "למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם התשע"א – 2011" נועדה כדי למנוע מחאה אזרחית, המתבטאת בקריאה לאי-שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ואקדמי עם תעשיית הכיבוש וההתנחלויות. ביום שני שעבר אישרה ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת את העברתה להצבעה סופית במליאת הכנסת, הצפויה להיערך החודש.

לא רק שמאלנים רדיקליים מתנגדים ל"חוק החרם". הנה, גם במשרדי התמ"ת, המשפטים והחוץ מתנגדים להצעה, מפני שלטענתם היא קיצונית ובפועל תביא דווקא להגברת החרמות נגד ישראל במקום לסיכולם. כך, בשל הנזק הכלכלי והתדמיתי שתגרום, עשויה הצעת החוק להפוך מ"החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל" ל"חוק לעידוד פגיעה במדינת ישראל".

BDS: חרם, הסטת השקעות וסנקציות נגד ישראל

ההצעה, שיש לה השלכות כלכליות-פוליטיות ומוסריות מרחיקות לכת, מהווה ניסיון לא חכם ובלתי מוצלח להתמודד עם כוחה הגובר של תנועת ה-BDS הבינלאומית (ראשי תיבות באנגלית של חרם, הסטת השקעות וסנקציות נגד ישראל). בתנועה זו שותפים אירופאים ואמריקאים שנענו לקריאת ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית, לחרם כלכלי, אקדמי ותרבותי על חברות עסקיות ישראליות ומוסדות רשמיים של המדינה, והיא כבר מסבה נזקים כספיים לחברות הפועלות בהתנחלויות או מעורבות בכיבוש.

כך, למשל, לאחר שקבוצת דקסיה הבלגית לא הצליחה להביא להפסקת מתן השירותים הפיננסים שבנק דקסיה-ישראל שבבעלותה (לשעבר בנק אוצר השלטון המקומי) מספק להתנחלויות, החליטה השנה הקבוצה למכור את הבנק הישראלי. דקסיה הודתה שהבנק נמכר במחיר הפסד בעקבות הלחץ של תנועת ה-BDS. חברות-האם האירופיות של מול-טי-לוק ובייגל-בייגל, אסא אבלוי ויוניליבר, נכנעו ללחץ של פעילי BDS והודיעו שהן מעתיקות את מפעליהן מההתנחלויות לישראל.

חרם הוא אמצעי מחאה בלתי אלים, חוקי ולגיטימי לקידום מטרות ציבוריות ופוליטיות, המעוגן בזכויות האזרחיות לחופש ביטוי, דעה, התארגנות ומחאה. הצעת החוק מהווה פגיעה אנושה בכל הזכויות הללו. "חוק החרם" הוא השלב הבא במסע הרדיפות הפוליטיות שמנהלת הממשלה נגד אזרחיה במטרה להשתיק את המחאה האזרחית נגד הכיבוש, ולמזער את ההשלכות הכלכליות השליליות שמביאה השליטה המתמשכת בשטחים.

ממשלת נתניהו מודאגת מהתאוצה שצוברת תנועת ה-BDS. היא אינה מצליחה להתמודד עם הביקורת כלפי ישראל מבחוץ, אך את הביקורת היא מנסה לדכא בפנים, בתוך ישראל.

חרם הוא אולי אמצעי חריף, אך גם המשך הכיבוש והקיפאון המדיני אינם קלים ומתונים. האיום בחרם יוסר רק כשייגמר הכיבוש, ואין דרך אחרת להתמודד באופן מהותי עם הפגיעה הכלכלית הפוטנציאלית שיש בכוחה של תנועת החרם לחולל. אפילו אנשי הון ישראלים, כמו עידן עופר, הבינו את זה לאחרונה. גם ממשלת ישראל צריכה להבין זאת.

חוק החרם מהווה פגיעה אנושה בחופש חופש הביטוי, הדעה, ההתארגנות והמחאה. צילום: גלית לובצקי

הצעת החוק היא חלק ממסע ההסתה והדיכוי הפוליטי הגובר שמנהלת הממשלה נגד פעילים וארגוני שמאל, הכוללת שרשרת הצעות חוק שנועדו להגביל את צעדיהם. הצעת החוק האמורה מבקשת להתמודד רק עם סוג מסוים מאד של קריאות לחרם, של קבוצות ותנועות אופוזיציה, המתנגדות לכיבוש והנמנות היום על המיעוט הפוליטי בישראל. בכך, רומסת הצעת החוק המוצעת זכויות אזרחיות ונורמות דמוקרטיות בסיסיות ויוצרת אפקט מצנן בחברה האזרחית.

החוק מספק תמריץ חזק לחברות שלהן להגיש תביעות מרובות, מפני שהוא מאפשר להן לקבל פיצויים כספיים ללא הוכחת נזק – כל מי שרואה את עצמו כניזוק יוכל לתבוע אדם או ארגון שתמך בגלוי בקריאה להחרמת הכיבוש. אם החוק הזה יעבור, ארגונים שתומכים באי שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי או אקדמי עם הכיבוש יוצפו בתביעות. רק מכמות הפעמים שארגונים יצטרכו לרוץ לבית המשפט לא יישאר להם זמן לעשות שום דבר אחר – וזה בדיוק מה שהחוק הזה מנסה להשיג.

המדינה משקיעה מיליוני שקלים במיתוג מחדש של ישראל בעולם. ואולם כל מי שהשתתף בקורס מיתוג למתחילים יודע שניסיון למתג דבר שאינו קשור למציאות נידון מראש לכישלון. האליטה בדרום אפריקה הבינה את העיקרון הזה רק לאחר שבנקים בינלאומיים משכו את השקעותיהם ממנה בזה אחר זה, עד שהבורסה נפלה וכלכלת דרום אפריקה עמדה בפני קריסה טוטאלית. יש לקוות שממשלת ישראל תלמד מהשיעור ההיסטורי הזה, ואם לא, אנחנו, כאזרחים, מחויבים להזכיר לה אותו.

הכותבת היא עיתונאית ופעילה ב"קואליציית נשים לשלום". גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה הבוקר ב"הארץ"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמירם ברוטמן

    2
    התנגדות עממית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. סוג של מחאה עממית אפשר לראות במחאת הקוטג' , או בחרמות החרדיים שקבעו מדיניות כלכלית על רשתות שיווק, או על מיקומו של בנק חדש שלא יבנה חס וחלילה על קברות צדיקים. הכנסת חוקקה השבוע חוק המונע לקריאה לחרם על מוצרים בשטחים. בעצם הזכות הדמוקרטית של אזרחים הנלחמים נגד כלכלת הכיבוש נמנעת מהם באמצעים דמוקרטים. אם זה מזכיר למישהו משהו זה על אחריותו בלבד.
    http://www.monitin.org.il
    מוניטין עיתון למסרים מידיים

  2. דרור בל"ד

    אוסף של חצאי אמיתות והסתרת מידע חיוני מלווים את המאמר מתחילתו ועד סופו. כידוע, החרם אינו תומך רק בהסטת ההשקעות מאלו המרוויחים מהכיבוש, אלא גם בחרם אקדמי ותרבותי וכלכלי על המדינה הציונית כולה – מדינה שמשטרה הוא זה שאחראי לכיבוש.

    הנסיון להציג את מארגני החרם כתומכים אך ורק בחרם על מוצרי ההתנחלויות הוא נסיון נואל. מטרתו היא ליצור דה לגיטימציה לאלו התומכים בהחרמת המשטר הציוני כולו עד שיהפוך לדמוקרטי. היללות על שמירת המרחב הדמוקרטי (אנשי חד"ש סבורים שאם את מפלגתם לא פסלו מעולם ולא התנכלו למנהיגיה אזי יש כאן דמוקרטיה ותפקידם לשמור עליה) הן יללות קוזק נגזל.

    סיום הכיבוש לא רק שלא יתרום להחזרת מה שמכונה דמוקרטיה בשיח הציוני והסמי ציוני, אלא יגביר את אי השוויון ועלול להביא לאסון ולמרחץ דמים. אנשי מרצ וחד"ש יודעים זאת ובכל זאת מסיטים את הדיון ממהותה של הציונות אל עבר מה שמכונה כיבוש.

    כידוע, ולא רק מהאינפורמציה המסופקת במאמר זה, החרם בדר' אפריקה הוכרז על משטר לא דמוקרטי ולא לגיטימי. הטהרנים יחמירו ויאמרו כי היה זה משטר גזעני. יש לקוות שממשלת ישראל לא תלמד דבר וחצי דבר מהשיעור ההיסטורי הזה. כך סיכויי ההצלחה של החרם (כאמצעי) והשוויון בין כל תושבי הארץ מהנהר ועד הים (כמטרה מוצהרת של מייסדי החרם) יהיו מקסימלים.

    הצביעו נתניהו ומחל
    הצביעו מחל ונתניהו
    הצביעו נתניהו ומחל
    הצביעו מחל ונתניהו
    (בני בגין, בחירות 96)

    פתק ועוד פתק
    מחל ועוד מחל
    נביא לקריסתה של הלגיטימיות של המשטר הציוני. (מנחם בגין, בחירות 77)

  3. עמית

    ה-BDS הוא לא חרם על ההתנחלויות, אלא על ישראל. אל תנסו ליצור זהות ביניכם לבין האיש שנמנע לקנות תוצרת אזור ברקן ביום שישי בסופר – היא לא קיימת, היא גם לא תמנע מכם את תשלום הקנס – המטרה הרשמית של הBDS בכל אתר שלו הוא חרם על ישראל, ואכן לשם כך פועלים, ללא הצלחה, כל שליחיו.

    החרם שלכם הוא על מדינת ישראל. מפאת העובדה שאין מוסד כלכלי בשם "מדינת ישראל", אזי המשמעות של חרם על מדינת ישראל הוא חרם על הפרטים והחברות הכלכליות שפועלות בה, מפאת קשריהן איתה.
    למדינת ישראל, אם כן, יש אינטרס להגן כלכלית על הפרטים והחברות הכלכליות שפועלות בה מפניכם. יש לה גם זכות וחובה לעשות כן. כשאתם קוראים להחרים את אלביט מערכות, אתם קוראים להחרים את המפעל בפריפריה שבו אלביט מייצרת. אל תתפלאו אם נציגיהם של עובדי המפעל הזה יחוקקו חוק שידרוש מכם קנס של 30 אלף ש"ח על הפגיעה בהם.

  4. מאור

    שים לב שאת הזהות הזאת בין השטחים וישראל יוצר דווקא החוק (שלא מבדיל בין חרם על ישאל וחרם על התנחלויות). זה ניסיון ישראלי טיפוסי ללכת עם ולהרגיש בלי: להתייחס לאריאל ולביקעה כחלק מישראל בלי לספח אותן. להשקיע מיליארדים ולהקים שכונות באזורים שלכאורה עומדים למו"מ. לטעון שגם אותו איש שנמנע מלקנות תוצרת אזור ברקן הוא למעשה אנטישמי שחותר נגד קיום ישראל.

  5. דניאל

    אולמרט אמר דבר נכון: אם אני הייתי נתניהו הייתי אומר לאובמה שאני מוכן להכפיל את זמן הקפאת הבניה בהתנחלויות. ביבי משחק לידי הקיצוניים ותנועות החרם. אין ממשלה טובה יותר עבור השמאל הרדיקלי, מאשר הנוכחית.
    לעומת זאת, ואני פונה לשפויים שקוראים כאן: תנועת החרם קוראת לשיבת פליטים פלשתינאים לישראל. לא מדובר כאן בצדק, גם לא היסטורי. מדובר כאן בקריאה לחיסול מדינת ישראל כמדינה ריבונית. החרם הוא לא רק על התנחלויות (שגם אני מחרים), אלא על כל ישראל. מדובר ב 48, לא ב 67.

  6. דניאל

    קצת קשה לי להאמין שאתה בבל"ד ושקוראים לך דרור. הסיבה שבאוניברסיטת ת"א קיים סכסוך בין חד"ש לבין בל"ד היא לא קרב בין פוסט ציונים לאנטי ציונים (לא שיש הבדל מבחינתי). הסכסוך נובע מכך שבל"ד לא מוכנים לקבל את חד"ש, כל עוד יהודים הם חלק מהתא שלהם. כך שאם אתה יהודי/ לא ערבי, בל"ד לא ממש מקבלים אותך. איקרא (התא של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית) לעומת זאת היו מקבלים אותך, אם היית מוסלמי, אבל לא אם היית אישה (מה לעשות, בשם הדימוקרטיה).

  7. דרור בל"ד

    הסכסוך בין חד"ש לבין בל"ד באונ' ת"א נובע אך ורק ממחלוקת בנוגע לתכנית המיתאר לבניית הכפר שייח מוניס. בבל"ד לא מוכנים להשאיר שריד מבניין גילמן ואילו חד"ש מתעקשים לשמרו בטענה כי הוא שומר על המרחב הדמוקרטי.

    צר לי על אי ההבנה המצערת שנבעה מדבריו של זחאלקה. זחאלקה אמר שראאד סאלח וטלי פחימה (אישה, מוסלמית, שייכת לפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, התקבלה בברכה) הם לא גילמן, איתם אפשר יהיה לבנות צוות עבודה יעיל אחרי הבחירות, אבל גילמן, שבא מארץ אחרת, מביא חמולות של אנשים שלא שייכים לשייח מוניס".

    לא הייתה כוונה, חלילה, לרמוז למוצאו הגאוגרפי או לדתו של גילמן. הכוונה הייתה כי גילמן בא מתרבות אחרת, או מתרבות פוליטית שונה.
    http://news.walla.co.il/?w=//1430528