ביבי, שופט כדורגל עליון

בצד האחד של המגרש נציגי האוצר, ובצד השני – מעגל נצרכי הרווחה. ההפרטה מכלה כל חלקה סבירה שנותרה לרפואה, וגם רפואה ניתנת קודם כל לחברי הקבוצה המנצחת. ואנחנו? רוצים ליגה כמו באמריקה
סיגל אופנהיים שחר

בשבועות האחרונים מתחוור שוב כיצד ממש לא כדאי להיות מזרחי, חסר בית, תושב פריפריה, ערבי, חרדי או קשיש. שלא לומר מה צופן לך גורלך אם את מזרחית, קשישה, חרדית או ערבייה או חס וחלילה עובדת זרה. גם אם נדבר, נצעק, נכתוב בלוגים וכתבות ומאמרי מערכת – לא נצליח, כנראה, לעצור את הסחף. נשלטים על-ידי קפיטליזם גלובלי, אנו מתנהלים במרחב ששוחק עד דק עוד ועוד סממנים של שוויון וצדק.

כדי להבין איך זה קורה, נדמה את המרחב החברתי-כלכלי למגרש כדורגל. נאמר שמשחקות בו כל מיני ליגות וכל מיני קבוצות. מצד אחד, נגיד, עולה על המגרש קבוצה עם כוח. יש לה הון, יכולת, כישורים ונגישות להרבה משאבים נוספים. כלומר יש להם מדים נוצצים שמצטלמים יפה, יכולת שנרכשה באימונים מתמשכים, תזונה מצוינת, מאמן מצוין, שחקני רכש מחו"ל. חוץ מזה, שחקניה מכירים את הכללים וכנראה – גם את השופט.

ולמנצחים תהיה תהילה. צילום: cc by-Gonzalo Barrientos

ממולה משרכת רגליה קבוצה ללא מדים, ללא כדור, ללא תשוקת משחק. בהיעדר מקום להתאמן בו, הם מתקשים לעלות לשחק, לאחר שעבדו כל הבוקר, בעבודת כפיים מאמצת. לחברי קבוצה זו אין בדרך כלל זמן או יכולת לתרגל משחק קבוצתי, כי אין לה מאמן. כלומר הם חסרי כישורים, קשרים ויכולת יזמות. כך שהאפשרויות לקדם לעצמם ההזדמנויות, על המגרש, כמעט לא קיימות. להיפך,  ניכר שהחוקים מראש מוטים נגדם. ועולה חשש אמיתי שהם אפילו לא יגיעו למחצית השנייה.

המרחב הגלובלי מארגן מחדש את שוק העבודה, ויוצר למעשה מבנה שמאיים על קבוצות אשר מראש אינן מחזיקות בכוח וביכולת להשתתף במשחק הניאו-ליבראלי. וכך, מופעלות יותר ויותר פרקטיקות יצירתיות במיוחד שמדירות את המוחלשים, ומעניקות חיזוק נוסף למחוזקים.

הקבוצה שלא תישאר למחצית השנייה, תהיה בדרך כלל צומת לממשקים כמו מגדר, מוצא אתני, מיקום גיאוגרפי, עדה, לאום וקבוצות גיל. קומבינציה, שיכולה ואף הופכת להיות כזו הדוחקת עוד קבוצות אלי שוליים של אבטלה, עוני וחיים פוגעניים. חיים ללא אפשרות של מילוט עתידי, בשל היעדר תנאי פנסיה הוגנים, ולעיתים אף ללא ערי מקלט מגוננות.

במשחק הכדורגל הדמיוני הזה, מצוי כמובן גם שופט. כמו אלוהים בדת מונותיאיסטית, הוא מנצח מלמעלה על הכללים. קובע את החוקים, מוציא כרטיס צהוב, אדום, שורק, מרחיק מהמשחק, מחליט מי פגע במי, ומתי זה פנדל או שער, ומי ינצח.

את כל זה הוא לא עושה על דעתו. השופט מציית לאותם כללים להם מצייתים גם השופטים בשבדיה, הולנד, בריטניה או תימן. שהרי גם הם כפופים לאותם חוקים גלובאליים, דוגמת הסכמי סחר, למשל, אשר מאיצים את מגמת ההפרטה של תהליכי השירותים הציבוריים. שופט זה, ללא רגולציה מקומית מאזנת, הופך לגוזר גורלות. כזה הקובע, נגיד, מי מהילדים בישראל יקבל חיסון ובדיקת אוזניים, ולמי ייבדקו העיניים (רק לאחרונה למדנו ש-30% מתלמידי בתי הספר לא חוסנו, בשל ההפרטה הכושלת של שירותי הבריאות בבתי הספר).

שר האוצר, יובל שטייניץ. בבושקת ביבי. צילום: cc by-Israel-Ministry of Finance

את תפקיד האלוהים (או שופט הכדורגל) מגלמים אישי האוצר ופקידיו, האמונים על ביטוייה של מדיניות קפיטליסטית זו. את מי שתפקידו לווסת, ללחוש על אוזנם, ולייצר איזונים ובלמים ששומרים על הזכויות, אין לי מושג מי ממלא. נראה שאם יש כאלה, קולם הולך ונמוג או מתקיים כמעט רק בשדה הארגונים החברתיים. כך, שבעולם הקפיטליזם הגלובאלי, אנחנו צריכים לסמוך על כך שלנוחי דנקנר יהיה ממש איכפת מבריאותם של תושבי ערד, ותושבי הכפרים הבדווים באזור, כאשר הוא כורה עוד כסף מאדמות הנגב.

אנחנו יכולים לצעוק עד מחר, לכתוב בעיתון, ללהג בבלוגים ואפילו לנאום מעל במת הכנסת ובדיונים ציבוריים. כל זה לא יעזור, כי אנחנו כבר נטועים עמוק מדי בתוך עולם שרוצה "כמו באמריקה". כזה שמעודד משחק של פרטים מצליחים ויזמים עתירי הון; מעריץ אותם כי הם יודעים לשחק את המשחק הנכון, מאשים את מי שנשרו בדרך ואף בז להם.

נראה שדי לקנות עוד עיתון ולקבוע עוד מסמר בארון השיח הציבורי הפלורליסטי, כדי שהטון יהיה של אותם "בבושקות ביבי" (מהדורות מוקטנות יותר של גברים אשכנזים, חילונים ועשירים) וכבר משתכחת מאיתנו האפשרות להאמין שאפשר לשחק את המשחק הזה אחרת.

ואנו, אלה שמנסים עוד קצת להילחם ולעורר תודעה, מתקשים יותר ויותר לאחוז בכוח במגרש, בניסיון לשרוד במשחק הכלכלי. ועל הדרך, להעניק גם אמפתיה ותמיכה לנושרים ממנו.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    מזרחים, חרדים ותושבי פריפריה מצביעים בהמוניהם לשלטון הנוכחי , ולכן אחת מהשניים או שמדובר במטומטמים שלא מבינים מה טוב להם וזקוקים שסיגל אופנהימר שחר תסביר להם מה טוב בשבילם או שסיגל אופנהימר טועה והשוק החופשי אכן טוב לאנשים יותר מהגדלת מנגנון הרווחה והסעד שטוב בעיקר למי שעובד במנגנון הזה.

  2. נתן שקרצ'י

    שכחת מה קרה לליכוד אחרי ימיו של ביבי כשר האוצר. ויכול מאוד שזה יקרה בבחירות הבאות.

    ביבי בעצמו מתייחס לאזרחי המדינה ככאלה שלא מבינים כלכלה, ולכן צריך להמציא להם משלים מטומטמים כמו ועדת הסופרטנקר (שלפי הפרסומים האחרונים טייסת הכיבוי לא רצינית ולא מתאימה לצרכים)או השמן והרזה (לידיעתך, בכל תוספת העובדים שהורידה את האבטלה, 60% היו במגזר הציבורי, ורק 40% בעסקי)או בהעדפתו להמשיך בהורדת מס הכנסה ומס החברות, כשאפילו באוצר כבר נשמעות התנגדויות, שלא לדבר על גופים סוצייאליסטים כמו בנק ישראל וקרן המטבע הבינלאומית. הרי קיצוץ המס, שמבחינת המאזן הממשלתי הוא הכנסה, ברגע שהיא נעלמת, צריך לקצץ בהתאם בשירותים הציבוריים, או להגדיל גרעון (קרי, להלוות מבנקים).

    וזה נובע מחוסר הבנה וטעות שהשתרשה בישראל, בין המושגים ימין ושמאל, שנתפסים בהקשר המדיני ולא הכלכלי.
    בנושא הכלכלי, לדעתי רוב הציבור בשמאל, רק שאינך יכול לעשות הפרדה בבחירות.

    לגבי ההערה על מנגנון הסעד, לא הקטנת אותו, לפעמים אפילו יותר, רק לגופים עם כוונת רווח, ושקיפות קטנה מגוף במגזר ציבורי, שחייב בדין וחשבון.
    וזה כי נערי האוצר וגם הפוליטיקאים, לא פורשים לארגונים החברתיים והמגזר השלישי, אלא למגזר העסקי. ביבי לא בנה וילה בקיסריה ליד גיאדמק כי הוא הלך ךפריפריה, עבד עם קשישים, שידרג את המציאות החרדית או הצטרף לקשת הדמוקרטית המזרחית…

  3. יואש

    חבל שאיציק ספורטא השחית מליו לשוא כשכתב בהעוקץ על הספר המעניין "23 הדברים שלא מספרים לך על קפיטליזם".
    לשתי אופציות התשובה שנתת יש אפשרויות תשובה טובות יותר. ניתן להוליך אנשים בכחש ולהביאם לבחור במי שיביא את אסונם בהמשך הדרך. לא הכרחי שיהיו מטומטמים לשם כך אלא רק אנשים פשוטים,ישרי דרך שמחפשים להיטיב את תוכן ואיכות חייהם. מי שמוביל אותם בכחש מודע,מנצל את המצב לתועלתו והאדרתו העצמית כבעל הכח.
    יפה עשתה סיגל בהציגה את התמונה הנכונה והמדאיגה הזו של ממשלה ירודה ומשחיתה שעל שריה כבר אמר הנביא: "שריה סוררים כולם" וגו'.