• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

אנגלית, תנ"ך ומארב כוכב

המטרות החדשות שמציב משרד החינוך למנהלי בתי הספר בירושלים מקדשות את החינוך לחברה לא שוויוניות, מיליטריסטית וכובשת
גליה זלמנסון לוי

לאחרונה התפרסם, כי מנהלי בתי ספר בירושלים ייבחנו בין היתר על פי שיעור המתגייסים ליחידות קרביות ומספר החברים בתנועות נוער ציוניות. על פי מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים), הקריטריונים נקבעו בתהליך עבודה משותף עם משרד החינוך וראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך).

הערכת מנהלים/ות עשויה להיות מהלך חשוב, כאשר היא מהווה מנוף לשינוי יחסי הכוח בבתי הספר בין צוות בית הספר, התלמידים והתלמידות והקהילה בה בית הספר נמצא, וכאשר היא מקדמת מטרות וערכים אשר משותפים לקהילה ולחברה בה בית הספר פועל. דווקא משום כך יש חשיבות גדולה לבחינת הקריטריונים החדשים שפיתחו במנח"י.

הערכה אינה יכולה להיות אמצעי בפני עצמו, היא תמיד חלק מעשיה חינוכית שלמה. לפיכך יש להתייחס לכוונה למדוד מנהלים על פי השתתפות התלמידים בתנועות הנוער הציוניות והגיוס שלהם ליחידות קרביות, כחלק ממה שמצופה שתהיה העשייה החינוכית של בית ספר. קריטריונים אלו או ליתר דיוק מטרות אלה, אינן חדשות או מפתיעות. הם מתאימים לחלוטין למגמות, הסמויות בעיקר, הרווחות במערכת החינוך. החידוש אם כך בתהליך הערכה זה של המנהלים הוא בחשיפת המנגנונים הסמויים מן העין.

חיילים קרביים. ציון גבוה למערכת החינוך. צילום: cc by-http://edo.medicks.net

אנו חיים בחברה בה קיימות תופעות מיליטריסטיות רבות, המתרחשות גם במערכת החינוך. המיליטריזם הרווח בחברה הישראלית מחנך אותנו לקבל את אופציית המלחמה כחלק מהחיים ואת הגיוס לצה"ל כחלק מהמסלול ההכרחי וכתנאי להתבגרות ממשית (ראו, למשל, את ספרה של חגית גור זיו מיליטריזם בחינוך).

תנועות הנוער הציוניות שותפות אף הן למגמה זו של מיליטריזם, גם אם זה בא לצד עשייה חברתית משמעותית. השתתפות פעילה בתנועות נוער כשלעצמה היא חיובית, כמובן, אלא שיש לבחון מה היא כוללת. ביום ירושלים האחרון השתתפו בני נוער בצעדה ובין היתר צעדו במזרח העיר תוך שהם צועקים ושרים בהתלהבות: מוחמד מת, מוחמד מת. הצעדה שאורגנה על-ידי עיריית ירושלים כללה תלמידים וחניכי תנועות נוער. האם פעילות זו מזכה את מנהלי בתי הספר שלהם בהערכה גבוהה? האם השתתפות נערים ונערות במחאה השבועית בשייח ג'ראח נגד הכיבוש המתמשך ונגד הגזל וחוסר השוויון הבסיסי בין אזרחים יהודים לפלסטינים בירושלים, מזכה אף הוא את מנהלי בתי הספר בהערכה כלשהיא?

הקריטריון הנוסף הוא זה המעריך את המנהלים והמנהלות על פי מספר המתגייסים ליחידות קרביות, או במילים אחרות: "אחוז מיצוי הלחימה הוא מדד חשוב המשקף את  איכות בית הספר". במנח"י הסבירו, כי בפיילוט פרסום נתוני הבגרות של משרד החינוך הוחלט לציין נתון זה ולכן החליטו בעייריה להכניסו למדדי ההערכה של מנהלי בתי הספר.

חינוך בבתי הספר לחברה בה מלחמה היא גזרת גורל אינו חדש. לפני כעשר שנים כתבתי מאמר שהתפרסם בספרה של חגית גור "מיליטריזם בחינוך", על הוראת ספר יהושע בכיתות ד' בבתי ספר יסודיים. הראיתי כיצד ההוראה של ספר יהושע  מתייחסת לכיבוש ולאכזריות שבו כאל מובן מאליו. התוכנית "קצין לכל בית ספר" בה מוצמדים קצינים לבתי הספר כחלק מחיי היומיום של בתי הספר מחזקת אף היא את המגמה של חברה מיליטריסטית בה הצבא הוא ערך מועדף על פני ערכים חברתיים שונים ומגוונים כמו צדק חברתי, שוויון בין המינים, זכויות אדם ושאיפה לחברה לא גזענית.

בנוסף לכך, החלו להתפרסם בשנים האחרונות בעיתונות הארצית אחוזי המתגייסים על פי רשויות מקומיות. פרסום זה זוכה לכותרות בעמודים הראשיים. אם כך, אין כאן כל חדש מבחינת המתרחש בבית הספר. החידוש הוא בהכרזה הגלויה של משרד החינוך, ראמ"ה ומנח"י על גיוס קרבי כאחת ממטרות החינוך, ובכך לקרוא להגברת הפעילות בנושא.

הקריטריונים החדשים ישפיעו לא רק על מערכת החינוך כיום אלא על עתידה. מנהלים ומנהלות בעלי דעות שונות ומטרות חינוכיות אחרות, לא יגיעו לתפקידי הניהול אם מרצונם ואם כחלק מתהליכי מיון שיותאמו למטרות אלה. מערכת החינוך גוזרת על עצמה ועלינו כחברה להמשיך להיות ולחנך לחברה לא שוויוניות, מיליטריסטית וכובשת.

תלמידים מתיכון הראל במבשרת ציון. כמה מהם יהיו קרביים? כמה מהם ילמדו לחשוב באופן ביקורתי? צילום: ליאור צדוק cc by-תיכון הראל

על פי הכתבות השונות שהתפרסמו בנושא, תגובות המנהלים היו בעיקר חרדה מפני מדידת ההישגים הלימודיים שתכניס את בתי הספר ללחץ ולתחרות. אף אחת מהתגובות שלהם לא התייחסה לנושא מדידת בתי הספר על פי כמות הזיעה והפרופיל שיתרמו למדינה, כלומר מספר המתגייסים ליחידות קרביות, או לרעיון של העדפת פעילות נוער אחת על פני השנייה שלא על פי עמדותיהם של התלמידים.

עוד חשוב לראות כי במהלך המשמעותי הזה, חסרות שתי אוכלוסיות גדולות מאד בירושלים. האחת היא אוכלוסיית החרדים, שספק אם מנח"י רואה עצמה אחראית לה, מעצם זה שרובה שייכת לחינוך העצמאי. האוכלוסייה הנוספת היא של הפלסטינים במזרח ירושלים, שלהם אחראית מנח"י באופן ישיר. מהו חינוך איכותי במזרח ירושלים? כיצד יימדדו המנהלים והמנהלות בבתי ספר במזרח העיר?

אני מציעה למנהלים ומנהלות של בתי הספר מערכת קריטריונים אחרת למדדי הערכה, אשר עשויה להוביל אותנו לחברה צודקת ושוויונית יותר ובנוסף לכך תכיל את האוכלוסיות השונות. ניתן  להעריך מנהלים ומנהלות על פי מספר הבוגרים והבוגרות שלהם שהשתלבו בהשכלה הגבוהה למרות שלא היה להם סיכוי לכך מראש, על פי מידת המעורבות שלהם בפעילויות של שינוי חברתי המובילות לצדק ושוויון וזכויות אדם, על פי מידת ההכרות שבית הספר יוצר עם ה"אחר" ומחנך תוך כדי כך לסובלנות ולחיים משותפים, ועל פי מידת היכולת של התלמידים והתלמידות  לשאול שאלות ולהיות ספקנים כלפי המציאות בה הם חיים, כולל הפערים החברתיים והכלכליים המתקיימים בה, ואולי אף לשאול האם גיוס לצבא בכלל וליחידות קרביות בפרט, הוא כורח המציאות או אולי מציאות שעלינו לפעול כדי לשנות אותה.

הכותבת היא מנהלת שותפה בתוכנית לחינוך לצדק חברתי, מכללת סמינר הקבוצים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ירושלמי

    התקיימה בבית ספרי בית חינוך תיכון ג' אינדוקטרינציה לתנועות נוער ציוניות – בעיקר הצופים, שקיבלו כל מיני העדפות וחיבת יתר ממורים מסויימים (אולי משום שאהרון ידלין שלא מזמן קיבל פרס ישראל על מפעל חיים הקשור בתנועה זו, היה אז שר חינוך…). היה מקרה שבו תנועות הנוער צעדו בצעדת יום סיפוח מזרח ירושלים (כן, פעם צעדו בצעדה הזאת גם 'חילונים') וקיבלו כמובן חופש מבי"ס, והאחרים שלא צעדו הוכרחו לבוא ולבזבז יום באפס מעש בבית הספר, כסוג של הענשה-השפלה על זה שהם לא בתנו"ת. הדבר הזה נרגע קצת דווקא עם המהפך, אבל אינדוקטרינציה קרבית גלויה וסמויה המשיכה להתקיים, למרות שכללית תקופת בגין היתה התקופה שבה החלה הפוסט ציונות לתפוס לגיטימיות בבתי הספר, גם ביחס לצבא, ולא שהיא לא היתה קודם.

  2. פוניו דב

    נכון. חינוך לערכי סובלנות אינו מתישב עם מדד הערכה של רוח המיליטריזם. בו זמנית מתעלמים מיצירת מדד במערכת החינוך החרדית , שם מטפחים כוחנות גזענית ללא צורך בגיוס לצבא.
    עצוב שהתהליך הולך ומתעצם מיום ליום ואין רואים את סופו.
    עצוב כפליים, שמאמר הדן בגורמי יסוד בחינוך(הוא צריך לעמוד בראש סדר העדיפות הלאומית)בחלוף יומיים יש רק תגובה אחת.
    תגובה לא לעניין. עם כל הכבוד, גם המערכניקים לא היו ל"ו צדיקים. מישהו מדבר כאן על פוליטיקה?

  3. אלי אמינוב

    מאז 1948 ועד היום מתפקדת מדינת ישראל כמנגנון צבאי שיש לו מדינה. הצבא ושירותי המודיעין הם עמוד השדרה שסביבו מסתדרים המבנים הממלכתיים השונים, לרבות הכלכלה והחברה. כך נגזר על המדינה הזאת להתקיים. סיבת הקמתה הייתה כדי לשמש אבן ראשה של הסדר האימפריאליסטי במשרק, כלומר הסדר שחילק את העולם הערבי למדינות הקשורות כולן לשליטה האמריקנית באזור. כל קיומה של ישראל בנוי על היותה מבצר שמירה מרכזי על האינטרסים של האימפריאליזם. הכוח הצבאי שלה הוא סיבת קיומה היחידה.מכך נגזרים גם אופי המדינה וגם אופי החברה השרויה בה. מה שחדש בענין הוא סיומה של העמדת הפנים שאנו בדרך להפוך לחברה נורמלית. לא! אנחנו ספרטה המודרניתוהבלתי עצמאית. זהו התפקיד שיצרה הציונות ליהודים שהצליחה לרכז במזרח התיכון, בגטו היהודי הגדול ביותר והמסוכן ביותר בעולם.

  4. גורדון

    כמנהל ביה"ס קרה בעבר שעודדתי תלמידים להצטרף לפעילות תנועת נוער, ואף התקשרתי למדריכים בבקשה שיסייעו בשילוב חברתי של ילדים ו"יחזרו" אחריהם. בעתיד אחשד כמי שלא טובת הילד מניעה אותו אלא אינטרסים אישיים….