אנגלית, תנ"ך ומארב כוכב

לאחרונה התפרסם, כי מנהלי בתי ספר בירושלים ייבחנו בין היתר על פי שיעור המתגייסים ליחידות קרביות ומספר החברים בתנועות נוער ציוניות. על פי מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים), הקריטריונים נקבעו בתהליך עבודה משותף עם משרד החינוך וראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך).

הערכת מנהלים/ות עשויה להיות מהלך חשוב, כאשר היא מהווה מנוף לשינוי יחסי הכוח בבתי הספר בין צוות בית הספר, התלמידים והתלמידות והקהילה בה בית הספר נמצא, וכאשר היא מקדמת מטרות וערכים אשר משותפים לקהילה ולחברה בה בית הספר פועל. דווקא משום כך יש חשיבות גדולה לבחינת הקריטריונים החדשים שפיתחו במנח"י.

הערכה אינה יכולה להיות אמצעי בפני עצמו, היא תמיד חלק מעשיה חינוכית שלמה. לפיכך יש להתייחס לכוונה למדוד מנהלים על פי השתתפות התלמידים בתנועות הנוער הציוניות והגיוס שלהם ליחידות קרביות, כחלק ממה שמצופה שתהיה העשייה החינוכית של בית ספר. קריטריונים אלו או ליתר דיוק מטרות אלה, אינן חדשות או מפתיעות. הם מתאימים לחלוטין למגמות, הסמויות בעיקר, הרווחות במערכת החינוך. החידוש אם כך בתהליך הערכה זה של המנהלים הוא בחשיפת המנגנונים הסמויים מן העין.

אנו חיים בחברה בה קיימות תופעות מיליטריסטיות רבות, המתרחשות גם במערכת החינוך. המיליטריזם הרווח בחברה הישראלית מחנך אותנו לקבל את אופציית המלחמה כחלק מהחיים ואת הגיוס לצה"ל כחלק מהמסלול ההכרחי וכתנאי להתבגרות ממשית (ראו, למשל, את ספרה של חגית גור זיו מיליטריזם בחינוך).

תנועות הנוער הציוניות שותפות אף הן למגמה זו של מיליטריזם, גם אם זה בא לצד עשייה חברתית משמעותית. השתתפות פעילה בתנועות נוער כשלעצמה היא חיובית, כמובן, אלא שיש לבחון מה היא כוללת. ביום ירושלים האחרון השתתפו בני נוער בצעדה ובין היתר צעדו במזרח העיר תוך שהם צועקים ושרים בהתלהבות: מוחמד מת, מוחמד מת. הצעדה שאורגנה על-ידי עיריית ירושלים כללה תלמידים וחניכי תנועות נוער. האם פעילות זו מזכה את מנהלי בתי הספר שלהם בהערכה גבוהה? האם השתתפות נערים ונערות במחאה השבועית בשייח ג'ראח נגד הכיבוש המתמשך ונגד הגזל וחוסר השוויון הבסיסי בין אזרחים יהודים לפלסטינים בירושלים, מזכה אף הוא את מנהלי בתי הספר בהערכה כלשהיא?

הקריטריון הנוסף הוא זה המעריך את המנהלים והמנהלות על פי מספר המתגייסים ליחידות קרביות, או במילים אחרות: "אחוז מיצוי הלחימה הוא מדד חשוב המשקף את  איכות בית הספר". במנח"י הסבירו, כי בפיילוט פרסום נתוני הבגרות של משרד החינוך הוחלט לציין נתון זה ולכן החליטו בעייריה להכניסו למדדי ההערכה של מנהלי בתי הספר.

חינוך בבתי הספר לחברה בה מלחמה היא גזרת גורל אינו חדש. לפני כעשר שנים כתבתי מאמר שהתפרסם בספרה של חגית גור "מיליטריזם בחינוך", על הוראת ספר יהושע בכיתות ד' בבתי ספר יסודיים. הראיתי כיצד ההוראה של ספר יהושע  מתייחסת לכיבוש ולאכזריות שבו כאל מובן מאליו. התוכנית "קצין לכל בית ספר" בה מוצמדים קצינים לבתי הספר כחלק מחיי היומיום של בתי הספר מחזקת אף היא את המגמה של חברה מיליטריסטית בה הצבא הוא ערך מועדף על פני ערכים חברתיים שונים ומגוונים כמו צדק חברתי, שוויון בין המינים, זכויות אדם ושאיפה לחברה לא גזענית.

בנוסף לכך, החלו להתפרסם בשנים האחרונות בעיתונות הארצית אחוזי המתגייסים על פי רשויות מקומיות. פרסום זה זוכה לכותרות בעמודים הראשיים. אם כך, אין כאן כל חדש מבחינת המתרחש בבית הספר. החידוש הוא בהכרזה הגלויה של משרד החינוך, ראמ"ה ומנח"י על גיוס קרבי כאחת ממטרות החינוך, ובכך לקרוא להגברת הפעילות בנושא.

הקריטריונים החדשים ישפיעו לא רק על מערכת החינוך כיום אלא על עתידה. מנהלים ומנהלות בעלי דעות שונות ומטרות חינוכיות אחרות, לא יגיעו לתפקידי הניהול אם מרצונם ואם כחלק מתהליכי מיון שיותאמו למטרות אלה. מערכת החינוך גוזרת על עצמה ועלינו כחברה להמשיך להיות ולחנך לחברה לא שוויוניות, מיליטריסטית וכובשת.

על פי הכתבות השונות שהתפרסמו בנושא, תגובות המנהלים היו בעיקר חרדה מפני מדידת ההישגים הלימודיים שתכניס את בתי הספר ללחץ ולתחרות. אף אחת מהתגובות שלהם לא התייחסה לנושא מדידת בתי הספר על פי כמות הזיעה והפרופיל שיתרמו למדינה, כלומר מספר המתגייסים ליחידות קרביות, או לרעיון של העדפת פעילות נוער אחת על פני השנייה שלא על פי עמדותיהם של התלמידים.

עוד חשוב לראות כי במהלך המשמעותי הזה, חסרות שתי אוכלוסיות גדולות מאד בירושלים. האחת היא אוכלוסיית החרדים, שספק אם מנח"י רואה עצמה אחראית לה, מעצם זה שרובה שייכת לחינוך העצמאי. האוכלוסייה הנוספת היא של הפלסטינים במזרח ירושלים, שלהם אחראית מנח"י באופן ישיר. מהו חינוך איכותי במזרח ירושלים? כיצד יימדדו המנהלים והמנהלות בבתי ספר במזרח העיר?

אני מציעה למנהלים ומנהלות של בתי הספר מערכת קריטריונים אחרת למדדי הערכה, אשר עשויה להוביל אותנו לחברה צודקת ושוויונית יותר ובנוסף לכך תכיל את האוכלוסיות השונות. ניתן  להעריך מנהלים ומנהלות על פי מספר הבוגרים והבוגרות שלהם שהשתלבו בהשכלה הגבוהה למרות שלא היה להם סיכוי לכך מראש, על פי מידת המעורבות שלהם בפעילויות של שינוי חברתי המובילות לצדק ושוויון וזכויות אדם, על פי מידת ההכרות שבית הספר יוצר עם ה"אחר" ומחנך תוך כדי כך לסובלנות ולחיים משותפים, ועל פי מידת היכולת של התלמידים והתלמידות  לשאול שאלות ולהיות ספקנים כלפי המציאות בה הם חיים, כולל הפערים החברתיים והכלכליים המתקיימים בה, ואולי אף לשאול האם גיוס לצבא בכלל וליחידות קרביות בפרט, הוא כורח המציאות או אולי מציאות שעלינו לפעול כדי לשנות אותה.

הכותבת היא מנהלת שותפה בתוכנית לחינוך לצדק חברתי, מכללת סמינר הקבוצים