הדמוקרטיים כערי מקלט

אחרי שהונשר מהמערכת הממלכתית, התקבל נועם למזלו לבי"ס דמוקרטי. רבבות ילדים בעלי לקויות למידה מונשרים מדי שנה, ומשרד החינוך צריך ללמוד מהצלחתם המוכחת של בתיה"ס הדמוקרטיים איתם
אתי דיאמנט

כשעלה לכיתה ד' אמר נועם (שם בדוי) להוריו: "בית ספר זה לא בשבילי. חלמתי שהלכתי למגדת עתידות והיא קראה לי את העתיד בכדור בדולח ואמרה שאהיה שף. ובגלל שאני אוהב להמציא דברים, אמציא מאכלים. אז אני רוצה לפתוח לא מסעדה אחת – רשת של מסעדות, ואני מחפש משקיע. אתם מוכנים להשקיע בי?" מרגע זה סירב הילד ללכת לבית הספר. הוריו הסבירו, הפצירו, לחצו – ללא הועיל. באבחון התברר שהוא לקוי למידה. "הוא יהיה non reader & non writer" – קבעה המאבחנת.

הבשורה נחתה עליהם כרעם. עד אז לא הבחינו בשום בעיה. נועם, שהיה ילד נבון, רהוט, חברותי ובעל ידע עולם נרחב, עקף את הקשיים עד שלא יכול עוד. הוסיפו לזה מורה מתעללת שקראה לו "מפגר" ו"דפוק בשכל", ילדים שלעגו לו ומנהלת שהתעקשה על כיתת חינוך מיוחד, ותבינו את הייאוש ותחושת העלבון של הילד שמצא מוצא ביזמות.

ילדי סאמרהיל בבקתת העץ שבנו, קיץ 2003. צילום: אתר בית הספר סאמרהיל

אחרי שתכנן את שתי המסעדות הראשונות שיפתח, נרשם נועם לקורס בישול. הוא המציא רוטב פסטה שנמכר יפה ביריד האוכל, אבל ייצור בכמויות מסחריות היה קשה מדי לילד בן 10. משרד החינוך לא הציע שום פתרון. בלית ברירה שכרו הוריו מורים שלימדו אותו לקרוא ולכתוב, אנגלית וחשבון. אבל הוא היה בודד ועצוב.

כך עברו שלוש שנים. הנער, כבר לא ילד, הודיע שהוא רוצה לפגוש את המאפיה הסיציליאנית ולהתעשר בגדול. מחקרים מגלים כי 70% מהאסירים בישראל היו ילדים לקויי למידה שנפלטו ממערכת החינוך כבר בבתי הספר היסודיים והידרדרו לפשע. מי יערוב להם – דאגו הוריו – כי בנם לא יתעל את תסכוליו לכיוון קרימינלי? שוב חיפשו עבורו בית ספר.

מספר התלמידים בכיתה בחטיבת הביניים בחינוך הממלכתי הוא 40. הישגיות ולחץ. "הבן שלכם," אמרו להם בחמישה בתי ספר, "לא ישרוד כאן יותר מחודש." ביום פתוח באחד מהם אמרה המנהלת כי העירייה חייבה אותה לפתוח כיתה מיוחדת לתלמידים לקויי למידה. "אבל," הרגיעה את ההורים שנכחו במפגש, "לא יהיה שום קשר בינם ובין הילדים 'הנורמטיביים' של בית הספר."

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, מעריך כי 60-40 אלף תלמידים נשרו או הונשרו בשנה שעברה ממערכת החינוך, ונזרקו לרחוב בלי שהוצעו להם פתרונות מתאימים משום ש"קלקלו" לבית ספרם את ממוצע ציוני הבגרות. בית הספר הדמוקרטי היה היחיד שהציע לנועם השתייכות לקהילה מעורבת של ילדים "רגילים" וילדים מתקשים שלומדים יחד בלי סטיגמה שלילית ובלי לחשוש מהנשרה נוספת.

לא רק לפי הישגים

בכל כיתה בבית הספר הדמוקרטי למדו 24 תלמידים שחולקו מדי פעם לקבוצות קטנות ורב-גיליות, חלקם עם תוכנית לימוד אישית (זו של נועם כללה קולנוע, גרפיקה ומחשבים עד שהתגבר על הטקסטים בהם התקשה). לכל תלמיד הוצמד מורה-חונך שעזר לו להתמודד עם בעיות לימודיות וחברתיות. מוסד מוצלח במיוחד היה בית דין של מורים ותלמידים שדנו בסכסוכים שלא נפתרו בדרך אחרת. אלימות הייתה אם כן, תופעה לא שכיחה.

כל תלמיד החליט אם ברצונו לגשת לכל בחינות הבגרות, לחלקן או בכלל לא. וכולם היו חברים שווים בקהילה שלא שפטה אותם רק לפי הישגים לימודיים. יצירתיות, חברותיות והומור נחשבו לא פחות. ולמרבה ההפתעה, רוב התלמידים ניגשו לבחינות הבגרות והגיעו להישגים נאים.

שיעור בסאמרהיל, 1930. צילום: אתר בית הספר

חשוב לציין, כי כמחצית מתלמידי ז'-יב' בבית הספר היו לקויי למידה. חלקם למדו שם מכיתה א' וחלקם אחרי שנשרו מבתי ספר אחרים. לפעמים נוספו אליהם ילדים עם משברים רגשיים שנזקקו לפסק זמן. כך, למרות שלא התכוונו לזה מלכתחילה, הפכו רבים מבתי הספר הדמוקרטיים לערי מקלט לילדים שאינם מתאימים לשטנץ המקובל במערכת החינוך.

בכיתה י"א קרא נועם את הספר הראשון שלו ונהנה. בי"ב צילם סרט גמר שהפך להיט בפסטיבלים של סרטי תלמידים. ציוניו בבחינות הבגרות נעו בין גבוהים, בינוניים וקומץ נמוכים, והוא היה מרוצה. למנגל שעשה הזמין את המחנכת והמורה החונך. לחבר מתיכון אחר ששאל: "מה פתאום הזמנת אותם?" אמר: "אצלנו זה לא כמו אצלכם. אצלנו אוהבים את המורים."

יעקב הכט. צילום: cc by-yardensachs

בית הספר הדמוקרטי הראשון הוקם ב-1987 בחדרה על ידי יעקב הכט, שהיה ילד לקוי למידה שנשר מבית הספר בגיל 16 ורק בבגרותו רכש השכלה אקדמית. הכט, שהבין את מגבלות המערכת הממוסדת בהתמודדות עם ילדים כמוהו, אימץ את דגם סאדברי, בית הספר הדמוקרטי שהוקם בסאדברי ואלי בארה"ב בהשפעת סאמרהיל – בית הספר הפתוח שנוסד ב-1921 על ידי אלכסנדר ס. ניל. ניל, שדגל בלימוד שנעשה מבחירה ולא מהכרח, הפך יחד עם ממשיך דרכו דניאל גרינברג למקור השראה ל-500 בתי ספר אלטרנטיביים ב-32 מדינות, 25 מתוכם בארץ.

כותב ד"ר אילן גור-זאב:

ההורים שהקימו את בתי הספר הדמוקרטיים טוענים כי התחרותיות הקשה של מבחני ההישגים בבתי הספר הממלכתיים הורסת כל חלקה טובה, והתסכול של התלמידים החלשים מתבטא לעתים קרובות בגילויי אלימות. עוד טוענים ההורים כי בתי ספר אלה מאוימים מכל הצעה של שינוי וחדשנות ועושים הכל כדי לקעקעה. הם מצדיקים את הקמת בתי הספר הדמוקרטיים בייאוש שתקף אותם בחשבם על הסיכוי הקלוש לשנות את המערכת הקיימת.
(כתב העת "חברה", גיליון 9, ספטמבר 2003)

עם סיום כהונתו הקים הכט את המכון לחינוך דמוקרטי. כחלק ממאמציו באזורים מוחלשים ליווה המכון את הפיכת מערכת החינוך של מצפה רמון לניסויית, את הפיכת בית הספר "רוגוזין" בדרום תל-אביב לבית ספר דמוקרטי מצליח, ואת הקמת "מודל בת-ים לחינוך אישי".

ב-2006 הוקם בגבעת אולגה שבחדרה בית ספר דמוקרטי ציבורי שנתמך על-ידי העירייה ואינו גובה תשלומי הורים. כיום לומדים בו כ-300 תלמידים, רובם עם קשיי למידה ומצב סוציו-אקונומי קשה. שלושה בתי ספר דומים נמצאים בהליכי הקמה.

אביב חינוכי או הפרטה לדעת?

לאחרונה איפשר גם משרד החינוך את הקמתם של כ-110 בתי ספר ממלכתיים ניסויים, שחלקם אימצו אלמנטים של החינוך הדמוקרטי, כמו כיתות קטנות ורב-גיליות, שיתוף הילדים בבחירת חומרי הלימוד ועוד. האם יוזמות אלו הן סנוניות שיבשרו אביב חינוכי? לא בטוח.

אבל הצגת בתי הספר הדמוקרטיים כשורש הרע במשבר המתמשך של מערכת החינוך עושה להם עוול. יצוין כי שכר הלימוד ברוב בתי הספר הדמוקרטיים הוא כ-7500 ₪ לשנה – לא שווה לכל נפש, אבל כולל את עלות המורים הפרטיים להם זקוקים הילדים המתקשים, ורחוק משכר הלימוד של "חברותא" שממריא  ל-35,000 ₪ לשנה.

מנהל תוכנית היל"ה לילדים שנשרו ממערכת החינוך, מרסלו וקסלר, מתריע כי לאחרונה עוברים בתי הספר הממלכתיים תהליכי הפרטה במסגרתם מוקמות בהם כיתות עם שיעורי העשרה, הממומנות על-ידי ההורים או תורמים שהם מגייסים, בשעה שלילדים להורים חסרי אמצעים אין בהן דריסת רגל. "כך נותן משרד החינוך יד להפרטת המערכת, בזמן שמסגרות תומכות עם כיתות קטנות, כמו מב"ר, היל"ה ואומ"ץ המיועדות לתלמידים בני 18-15 מועדות לקיצוצים חוזרים ונשנים עד שהן מתקשות לענות על צרכי הלומדים. בעיה נוספת היא שרבים מהילדים המתקשים נשלחים לחינוך המיוחד שהורג להם את העתיד, משום שהפיגור שהם צוברים אינו מאפשר להם לגשת לבחינות הבגרות", מוסיף וקסלר.

בית הספר הדמוקרטי בזכרון יעקב. צילום: אתר בית הספר

מנהל היל"ה קורא למשרד החינוך ליזום תוכנית מיוחדת לשילוב ילדים לקויי למידה מבית הספר היסודי ועד לחטיבה העליונה, כזו שכל מערכת החינוך תפעל לפיה, כדי שיתאפשר להם לגשת לבחינות הבגרות. פרופ' מלכה מרגלית, ראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס, ממליצה כי משרד החינוך ישקיע יותר משאבים באבחון ובטיפול בילדים לקויי למידה כבר בגני הילדים, בדומה לארה"ב שם מדביקים הילדים את הפער עד חטיבת הביניים. גם בפינלנד, שמתמודדת עם התגברות הפשיעה, נמצא כי אבחון וטיפול בילדי הגן שיפרו את יכולתם ללמוד והביאו לירידה של 30% בהידרדרות לעבריינות.

בתחילת כל שנת לימודים, מתרוצצים מאות אם לא אלפי הורים נואשים ומחפשים בית ספר מתאים לילדיהם שלא השתלבו במערכת החינוך. לנוכח הצלחת בתי הספר הדמוקרטיים בהתמודדות עם ילדים מתקשים ראוי כי משרד החינוך יממן את לימודיהם בבתי ספר אלה. ובמקביל, יאמץ אפיונים רבים ככל האפשר של החינוך הדמוקרטי בחינוך הממלכתי. למותר לציין כי לו נתנה מערכת החינוך לילדים אלה ואחרים מענה הולם לא היו מוקמים כל כך הרבה בתי ספר פרטיים.

הכותבת היא בלוגרית ועורכת

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יונתן ברזילי

    ברור שאם מערכת החינוך הממלכתית היתה נותנת מענה הולם לא היו מוקמים כ"כ הרבה בתי"ס פרטיים. אף אחד לא טוען שבעלי אמצעים עושים דווקא, אלא שהם מנצלים את המשאבים העודפים שלהם כדי לספק לילדיהם אלטרנטיבה למערכת שאנשים ממצב סוציו אקונומי נמוך פשוט צריכים להשלים איתה. כמובן שכאשר יש פחות הורים "חזקים" במערכת הרגילה, אפשר לשלול ממנה תקציבים ביתר קלות, דבר שרק יעמיק את הפערים.

    אני מניח שהטענה הבאה היא שבתי הספר הדמוקרטיים מחלקים מלגות. מלגות, באופן מבני, הן עלה תאנה. אם יהיו יותר מדי מהן, כך שכל תלמיד חלש כלכלית שירצה בכך יתקבל לביה"ס, ביה"ס יקרוס כלכלית, ולכן הן לא יכולות להוביל לשוויון אמיתי.

    הטענה היא גם לא כלפי ההורים ה"חזקים". כל הורה היה עושה מה שהכי טוב בשביל הילד שלו בסופו של יום. זאת בדיוק הסיבה שצריכה להיות תוכנית ממלכתית שתתעסק בכך, ולא תפקיר כל אחד לאפשרויות הכלכליות שלו.

    מעבר לכך, גם מסגור כל העניין סביב לקויות למידה חוטא לאמת. יותר מלקויי למידה, מי שנפלט מהמערכת הוא ילדים שנכנסו אליה ממצב סוציו-אקונומי נמוך. שלא לדבר על זה שגם בקרבם יש לקויי למידה, שלא מתגלים עקב עלות האבחונים.

    7,500 ש"ח לשנה הם בלתי אפשריים עבור הרבה מאוד מהמשפחות בישראל.

    שוב, לא מופרך שאם הייתי הורה לילד לקוי למידה, הייתי מוחל על עקרונותיי ושולח אותו לבי"ס פרטי, אבל מערכת החינוך צריכה לחשוב על כל הילדים.

  2. מורה ורעיה וכל זה

    איך שלא תהפכו את זה, בתי ספר דמוקרטיים הם בתי ספר פרטיים, מה שהופך אותם לבתי ספר סלקטיביים לאוכלוסיות מוחלשות. ההתייחסות לבתי ספר דמוקרטיים כמקום מקלט ללקויי למידה היא עיוות ציני של המציאות. למעשה, ילדים לקויי למידה נופלים בין הכיסאות בבתי הספר הדמוקרטיים משום שיש באפשרותם להימנע משיעורים שמטרתם רכישת הקריאה והכתיבה עד גיל מאוחר. סיבה נוספת לכך היא ההכשרה הלא רלוונטית של המורים בבתי הספר הדמוקרטיים, הכשרה שלא מתמקדת בתחומי הפדגוגיה בכלל ולקויות הלמידה בפרט. כך, בית הספר מפספס את המקום האבחוני, המאתר והמטפל שהוא אמור להיות עבור ילדים אלו.
    לדוגמא, מבית הספר הדמוקרטי בחולון, שהוא בית ספר דמוקרטי מסובסד מלא, ללא תשלום הורים, נפלטים בכל שנה ילדים לקויי למידה שלא אובחנו וטופלו בזמן. הם מגיעים במצב מאוד קשה לבתי הספר הרגילים ורובם המכריע לא מצליח להשלים את הפער הלימודי (אליו מתווספת פגיעה מצטברת בדימוי העצמי) ועובר למסגרות החינוך המיוחד.
    ילדים לקויי למידה יצליחו אם יהיו להם הורים חזקים שידעו איך לנתב את דרכם במערכת החינוכית בה הם משולבים. יהיה זה בית ספר דמוקרטי, אנטרופוסופי, חברותא או ציבורי.

  3. יעל

    הילד הזה נזרק מבית ספר ממלכתי סבל השפלות, הוריו סבלו איתו ובית ספר אחד הציל אותו החזיר לו את האמון בעצמו ובכך שיכולה להיות מערכת אלטרנטיבית שתתאים לו. בדרך כלל אומרים דווקא על הדמוקרטיים שהם לא מתאימים לילדים שצריכים מסגרת נוקשה, כמו ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. הנה דוגמה לכך שהטענה הזאת שטחית. הרי הילדים שוני הלמידה סובלים במערכת החינוך הרגילה כתוצאה מיחס גרוע כלפיהם מדימוי עצמי נמוך.החינוך הדמוקרטי עוזר להם למצוא בעצמם את הצדדים החזקים ומחמיא להם עליהם. אפשר ללמוד כל כך הרבה מהחינוך הדמוקרטי ביחס לתלמידים שצריכים את החמלה הסבלנות, העזרה. הלוואי שהמערכת הציבורית תושפע מהם בסופו של דבר ושכל המנגחים הצדקנים יחשבו קודם כל על טובת הילדים.

  4. אלמוג לוין

    גיליתי שבשמאל החברתי יש הסתייגות מבתי ספר דמוקרטיים, בתור בתי ספר פרטיים לבעלי יכולת בלבד. אני מוצאת את עצמי, בנושא שיקר לליבי, בקונפליקט עם רבים מחברי לדרך. לכן אני שמחה שהדיון הזה עולה בבמה המכובדת הזאת, ושמחה גם כמובן לקבל קצת אהדה.
    הגעתי לחינוך הדמוקרטי מתוך אמונה תמימה, שילדים צריכים להתפתח בסביבה של חופש בחירה, ואפשרות להשפיע בצורה אמיתית על סביבתם. לא ועדת קישוט, ולא מועצת תלמידים שהחלטותיה מותנות באישור הצוות החינוכי, אלא שותפות אמיתית. השנים שעשיתי כאמא לתלמידים וחברת קהילה בבית ספר דמוקרטי (רעננה) חיזקו את אמונתי.
    אני לא חושבת שאני אליטיסטית, במובן הזה שאני לא מסתייגת מילדים שהולכים לבתי ספר ציבוריים. הילדים שלי פוגשים אותם בהרבה הזדמנויות ויוצרים איתם חברויות. זה לא מצב של "הילדים שלי לא ילמדו עם הילדים האלה". להיפך, במובנים מסויימים (כמו אלה שמודגמים במאמר הזה) אנחנו קהילה פתוחה במיוחד. היה יכול להיות נחמד אילו החינוך הציבורי היה פורש חסות על החינוך הדמוקרטי. זה לא שזה נעים לי במיוחד להיות בנפרד. וברור לי שזה תענוג שיש משפחות שלא יכולות להרשות לעצמן, והייתי שמחה אם זה לא היה כך. אבל החינוך הציבורי לא רוצה לפרוש חסות על החינוך הדמוקרטי, ולכן אני צריכה לבחור: חינוך ציבורי, או חינוך שאני מאמינה בו.
    במשך השנים נוספה עוד סיבה לכך שאני בחינוך הדמוקרטי ולא בחינוך הציבורי. לדוגמה, התהליך שעוברים לימודי האזרחות וההיסטוריה. האם נכון, שחינוך ציבורי ממומן, הוא בהכרח חינוך ציבורי שתכניו מוכתבים? כדי לנתק את הקשר הזה, צריך היה לתת אוטונומיה רבה למנהלים של בתי הספר. אבל זה לא יקרה, כי השלטון לא מעוניין לנתק את הקשר הזה.
    אז מה המחוייבות שלי, בעצם, לחיזוק החינוך הציבורי? ובאיזה אופן הייתי מחזקת את החינוך הציבורי אילו הילדים שלי היו שם? מלבד להגדיל עוד קצת את הכיתות הגדולות במילא, ולשלם עוד קצת תשלומים נוספים כחוק ושלא כחוק, כדי לקבל חינוך כאילו-ציבורי כאילו-חינם?
    (יצא לי דפנסיבי…)

  5. יעל

    ילד בן 7 עם בעיה של ויסות תחושתי. מי ירצה? הורים שמשלמים שכר לימוד לבית ספר פרטי לא רוצים שעם הילדים שלהם ילמדו ילדים בעייתיים. ככה הפך בי״ס דמוקרטי מעיר מקלט לעיר מוקפת חומה ושעריה סגורים.  

  6. דוד

    רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.
    .
    אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת — יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות — היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?
    .
    העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה — לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.
    .
    כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-64 למדינה!
    .
    הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.
    .
    .