• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

למה לא נרפה מהאדמות

משום שחוק הדיור הציבורי לא מומש; משום שלמרות "בג"ץ הקרקעות", תושבי הקיבוצים והמושבים יכולים למכור קרקעות ולהרוויח עליהן בעוד אזרחי העיירות נאבקים על קורת גג; משום שהשוואת דונמים לנפש מייצרת תמונה ברורה של עוול חלוקתי. תשובה לחבר קיבוץ
משה קריף

סוציאל-דמוקרטים ותיקים ומתחדשים כמו אורי יזהר ממשאבי שדה לא רואים ולא מבינים מה יש לה, לקשת הדמוקרטית המזרחית, עם סיפור הקרקעות. איך לא נחה התנועה המזרחית על זרי הישגיה הצודקים מאז שוכנע בג"ץ לפני כעשור לאמץ את מושגיה לצדק חלוקתי בקרקע.

כמו לחש קדום במקרה הטוב, ועל פי תיאורו של חבר הקיבוץ מתוך אופורטוניזם תקשורתי במקרה הרע, חוזרת הקשת לסיפור האדמות ולא מרפה. מה יש להם שם בקשת מהאדמות? אולי תפסיקו כבר? הוא שואל. ואנחנו, למה שנפסיק?

מאז התקבל בג"ץ הקשת, לא עבר כאן יום אחד בלי לנסות להתעלם מהפסיקה ומרוחה. רק לפני פחות מחודש ימים למדנו כיצד פסיקת בית המשפט העליון בנושא הצדק החלוקתי בקרקע הייתה הבלחה חד-פעמית. כיצד חזרו בהם שופטי ישראל בראשות עדנה ארבל מאומץ הלב החברתי שגילו ברגע נדיר אחד לפני עשר שנים, ושבו אל טיעוני החלוציות ההיא כשריח אספסת באפם, שירה במקצב רוסי בגרונם ומדביקים לחלוציות הזו הטבה כלכלית משמעותית.

עשור כמעט מאז הבג"ץ ההוא, וכעת מאפשר בית המשפט העליון לתושבי הקיבוצים לרכוש את דירותיהם ולהוונם תמורת אחוזים מסוימים, ואילו לתושבי המושבים מתיר בית המשפט העליון לבנות על חלקתם מספר דירות ולמוכרן בשוק החופשי. כך מאפשרת מדינת ישראל לבני המושבים לקבל מתנת חינם ששוויה הכלכלי עצום, בעוד אלה שנולדו במקום אחר צריכים לייגע את חייהם, לקחת משכנתא פראית ומשעבדת רק כדי להגיע למינימום קורת גג נדרשת. כל זאת גם בשעה שאנשי הדיור הציבורי לא ראו ולו לרגע אחד את מימוש חוק הדיור הציבורי.

מאז התקבל חוק הדיור הציבורי בכנסת בשנת 1998, על מנת שיאפשר לתושבי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחה ניכרת, הקפיאו ממשלות ישראל את החוק באמצעות חוק ההסדרים בטענה של עלות כבדה למשק המדינה. רק מבצעי מכירות מצומצמים הביאו לרכישתם של אלפי דירות בודדות מתוך מאגר של למעלה ממאה אלף דירות בדיור הציבורי.

את מה שכעת מאפשרת הממשלה לאנשי התיישבות העובדת, דיירי הדיור הציבורי לא חלמו לקבל. לאלה מאפשרים למכור בעוד דיירי הדיור הציבורי לא יכולים לקנות. אלה משייכים את הדירות השייכות להם ממלא תמורת אחוזי ההיוון, בעוד אחיהם בצד השני מתקשים למצוא את מעותיהם האחרונות על מנת לממש את הזכות לרכוש.

לא הקשת גילמה באדמות את מקורותיו של הסכסוך, היא הגיעה לכאן כשאלה הופקדו מזמן בידיו של שומר חקלאי שפתאום ביקש ומבקש להרוויח עליהם. על הטענה למאבק משותף אמרנו, לפני היציאה למאבק מול בעלי ההון, מול הבנקאים והאוליגרכים המקומיים צריך להחליט למי שייכות האדמות. צדק חברתי קודם כל בבית, עם השכנים.

מעולם לא ביקשנו לכרות את מטה לחמו של החקלאי. אדרבא, שיעבד החקלאי את אדמתו. אולם דמי השמירה, האדמה, שייכים גם לחקלאי וגם לשכנו – פועל הטקסטיל.

שיכון במצפה רמון. ממשלות ישראל מקפיאות את ביצוע חוק הדיור הציבורי באמצעות חוק ההסדרים. צילום: cc by-shaul Hanuka

אורי יזהר מטפס לבריכת מגדל המים שבביתו בנגב בניסיון לראות ולברר את הטענה לפיה יישובים חקלאים רבים הפכו לפרברי וילות ונחלות חקלאיות למצודות פאר. הוא לא רואה. אבל אם יסייר בארץ ויצא למועצות האזוריות בגליל העליון והתחתון, בבית שאן, בבני שמעון, בלב השרון, בדרום השרון, במטה אשר, בעמק יזרעאל, בגלבוע ויספור איתנו דונמים לנפש עם העיירות הסמוכות, יבחן תשלומי ארנונה פנטסטיים המגיעים ליישובי מעטים עם חקלאות דלה במקום לערי פיתוח שכנות, אולי ביושרו מגג הבריכה בנגב יזהה גם הוא אי-צדק חברתי.

פנייתה האחרונה של הקשת לשר הפנים בדרישה לבטל את המועצות האזוריות אינה סיפור חדש. כבר בדצמבר 2001 ארגנה הקשת את פורום ראשי ערי הפיתוח בנושא בהובלתו של ראש עיריית קריית שמונה לשעבר. מאז ועד היום לא מצליחים לבנות שם לבני ולבנות העיר, בדיוק בשל אותו עיוות חלוקתי בינם לבין המועצה האזורית גליל עליון.

במסגרת קמפיין הדה-לגיטימציה שערך הפרסומאי מוטי מורל לקשת מטעם המושבים והקיבוצים. הכול כדי לא לוותר על פריבילגיות. צילום: הקשת הדמוקרטית המזרחית

אבל לא רק את העובדות החברתיות הראויות לתיקון לא רואה יזהר, הוא לא רואה את הקשת במאבקים החברתיים מאז 2002, הוא לא מצליח לראות את פעילות התנועה במאבקי האיגוד המקצועי מאז – לא בחיפה כימיקלים ואף לא מול חברות התחבורה בבאר שבע. יזהר לא מזהה כיצד הבג"ץ היחיד שהוגש כנגד בריכות המלח בעסקת דנקנר שייסדו את אצולת ההון המקומית היה של הקשת בלבד, הוא לא רואה כיצד חלק ממייסדי התנועה "כוח לעובדים" באו מהקשת, ואינו מכיר בפעילות התנועה כנגד תופעות גזעניות או מזהה את פעיליה במאבקים מול הבנקים ובעלי ההון.

אולי קוצר הראייה של יזהר נובע מהעובדה שסוציאל-דמוקרטים מתחדשים כמו אלה הוותיקים, מבחינים בעיקר בבני מינם המתמעטים ולא רואים את האחרים. והרי תמיד היינו אחרים.

למאמרו של אורי יזהר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורי יזהר

    תגובתו של משה קריף הייתה צפויה ואינה לעניין.
    א. אין קשר בין אי מימושו של חוק הדיור הציבורי לבין הקרקעות ביישובים החקלאיים והמועצות האזוריות.
    ב. רוב שטחי המועצות האזוריות אינם מניבים ארנונה. אלה שטחים חקלאיים, שמורות טבע, קרקע לא ראויה לעיבוד, וכד'. מפעלי התעשייה במועצות האזוריות מניבים ארנונה מופחתת לעומת אלה שבישובים עירוניים.
    ג. כתבתי ואני חוזר וכותב שאינני מתנגד להתווייה מחודשת של הגבולות בין המועצות האזוריות לבין הערים שבקרבתן. את זה צריך לעשות גוף ממלכתי שרואה את כל צידי הבעיה ולא נגרר אחרי דמגוגיה.
    ד. דמי ההיוון של דירות משויכות בקיבוצים המופרטים הם גבוהים בצו המינהל ולכן לא צפויים רווחים גדולים משיוך הדירות המלא. הקיבוצים כבר לא מתלהבים כל כך מהמהלך הזה.
    ה. התניית המאבק נגד ההון הגדול בפתרון שאלת הקרקעות לפי גישת הקשת היא סתם תרגיל בהסחת דעת.
    ו. העובדה שלא ראיתי את אנשי הקשת במאבקים נגד טייקונים ומעסיקים פוגעניים אינה בגלל שאני מחפש את בני מיני המתמעטים, אלא מפני שברוב המקרים הם לא היו נוכחים או שלא הובילו.
    ז. ברוסיה של תחילת המאה הקודמת היה ארגון אנטישמי בשם המאה השחורה, שסיסמתו הייתה "הכה ביהודים והצל את רוסיה". הקשת, אולי מבלי להיות מודעת לכך חוזרת על האסטרטגיה הזאת: הכה בקיבוצים והצל את החברה בישראל. דמגוגיה מהסוג הזה מעולם לא הביאה לשינוי חיובי.

  2. מזרחיהו

    נכון, דבר ראשון יגידו שאתם גזענים, ואחר כך שונאי ישראל, אבל צריך להתעקש ולעבור את השלב הזה. מאז ומתמיד מדינת ישראל מנהל פוליטיקה כלכלית לטוב האשכנזים, ובשנים האחרונות דרך האינטרסים האלה אכן נכנסים כמה מזרחים בקצוות. אזל זה לא משנה שהמדיניות מאז הקמת המדינה ממשיכה להיות אותה מדיניות. בקיצור ניתן לומר שאם הקיבוצים היו מיושבים כולם על ידי מזרחים אף ממשלה לא היתה מחוקקת חוקים כאלה ואף בית משפט לא היה נותן להם הטבות מפליגות כפי שהם מקבלים. חלק מהמושבים עם מזרחים נהנים מהפסיקה הזו, אבל המדיניות היא לטובת החלקאות העובדת האשכנזית. מדובר בסוג של פסיקה אוניברסאלית, זה תמיד כך, כי אי אפשר לומר ישירות זה לטובת האשכנזים, אבל המטרה היא להמשיך לקדם את האשכנזים מבחינה כלכלית. עד שלא נבין את זה לא נבין את חוקי הקרקעות ולמה דימונה לא מקבלת אגורה מהארנונה של האחים עופר במפעלי ים המלח.

    ונראה לי שרצוי מאוד להתחיל לקרוא לילד בשמו. זו הקשת המזרחית, דחילאק, זה לא פשוט אבל אי אפשר לדחות את זה יותר בהנחה שזה משתלם.

  3. אבי

    כאשכנזי אני מרגיש נבגד לנוכח מדיניות ממשל מפלה, המגבה אדמות -חינם לקבוצה A 'נניח מתנחבלים ושוללת זכות זו ממני תושב ת"א.
    בעוד שלמילוא הותרו אחוזי חריגת בנייה על שפת קצה אדוות הגל שלחוף הים הציבורי,אני כעמל וייגע מזה עשורים מספר,איני יכול לרכוש אפילו את חדר הכביסה שלו.
    מכאן שמדיניות העל הפיסקאלית,ויישומה המוניטרי שמה דגש מקל למקורבי חלוקת העוגה התקציבית,על הוצאות, סובסידיות,-(העידר או קטיעה ושמיטה,ע"ח פועל הייצור בלבד,המממן את השמיטה וחו"ח)-מיסוי, מלוות,מענקים ולאלו הרחוקים מן הקומץ האופורטוניסטי ,אך מהווה את מסד מצע הייצור, המעשירים את הפלוטרך ואת המדינה,נוהגת היא מדיניות מחמירה מצרה ומגבילה, והפועל כמותי,יכול,במקרה הטוב,לחלום לקבל נתח שווה מהעוגה הלאומית,למרות שביחס של אנרגיית השקעה ועבודה פיסית ומנטלית חלקו גדול לאין שיעור.
    עד שלא יקום האספסוף וישנה את תודעתו, בניגוד למשנת הגל ,-המודעות קיימת וניתנת לשינוי בכל רגע נתון ולא ע"י בעל אמצעי הייצור וההון-,עד אז ,עולם עיוור ונפלא, כמנהגו המקפח והעוול נוהג.

  4. כרמלה

    אתה באמת לא רואה קשר בין הדיור הציבורי למאבק הקרקעות? זה נראה לך הגיוני שיש למדינה הזו בנים מועדפים, שללא כל סיבה הוגנת מקבלים שפע של תנאים והטבות, ובנים חורגים שנאבקים על עצם קיומם פה?

    למה מוחקים לקיבוצים חובות? למה הם נהנים במשך כל השנים מתנאים שאנשי עיירות הפיתוח או סתם עירוניים יכולים רק לחלום עליהם?

    ואתה קורא לזה השתלחות שאין לה סיבה. מאוד תמוה.

  5. אורי יזהר

    אין שום קשר בין כירסום חוק הדיור הציבורי שיזם רן כהן לבין הקרקעות שעליהם יושבים ואותם מעבדים חברי הקיבוצים ושאר קרקעות המועצות האזוריות. הממשלה ניטרלה את חוק הדיור הציבורי מנימוקים פוליטיים בעיקרם. עיצבן אותם שאיש השמאל רן כהן העביר חוק כזה. חברי הקיבוצים אינם יכולים למכור את דירותיהם לפני שהן שויכו להם בטאבו. החלטות המנהל כיום מחייבות דמי היוון גבוהים עבור שיוך קנייני של הדירות, לכן מעט קיבוצים עושים זאת והתהליך לוקח שנים. הרוב המכריע של הדירות הקיימות בקיבוצים שייכות לקיבוצים והחברים הגרים בהן לא יכולים למכור אותן ולא להוריש אותן. במקרה שהחבר נפטר או עוזב, חוזרת דירתו לרשות הקיבוץ.
    הקיבוץ יכול להשכיר דירות למי שאינם חברים וגם זה מוגבל עד אחוז מסוים מכלל הדירות, לפי הוראות המנהל.
    גם ההרחבות בקיבוצים מוגבלות עתה לפי הוראות המינהל. דמי ההיוון גבוהים ולא כדאי לבנות ברוב המקומות. גם התהליך מאד מסורבל.
    אם הממשלה רוצה, היא יכולה מחר בבוקר לחדש את מכירת הדירות של השיכון הציבורי לדיירים, בלי שום קשר לנושא הקרקעות.
    אני מקווה שאת לא חושבת שמחיר הקוטג' עלה מפני שפעם תנובה הייתה שייכת לחקלאים.

  6. נתן

    זו איכות חיים מאוד מאוד גבוהה. אין צורך לווסת את זה- מדובר במרחבים עצומים ושירותים נוחים המשפיעים על מדדי רמת חיים מהגבוהות בעולם- זה ממש לגדול בכפר נופש(לא סתם יש תרבות נופשים המבוססת על לינה קיבוצית). כן וכל זה על חשבון צפיפות במטרים של עיירות פיתוח שכן מטרתן זה לספק לקיבוצים ולמושבים הקרובים כוח עבודה זול, על מנת שימשיכו לחיות טוב- אנשים לבנים מתעשרים על חשבון אנשים חומים- זה כל ההגיון הכלכלי פה.רוצה לומר, סוגיית הנדל"ן הנידונה פה היא רק אחד מההיבטים הבולטים של הגיון זה. הגיע הזמן שזה ייגמר כך שזו הזדמנות היסטורית טובה להתחיל להיגמל-היה גיבור הכובש את יצרו ולא את אדמות הנגזלים- ולהחזיר את האדמות לבניה הטבעיים של הארץ המאוד לא לבנה הזו.

  7. נתן.

    כמה דונמים עברו עד היום בעקבות בג"ץ הקרקעות מהקיבוצים והמושבים לידי החלכאים והנדכאים המזרחיים בשכונות ובעירות הפיתוח?

    בין הפותרים נכונה יוגרל הספר "הקשת הדמוקרטית-ההישגים הגדולים"(ברגע שיהיה מה לכתוב בו…)

  8. מאיר עמור

    להיות עיוור זה אסון. לרצות להיות עיוור זוהי כוונה מכוונת. אין שום ספק כי הקיבוצים והמושבים או ההתיישבות העובדת אינם אחראים לכל תחלואי החברה הישראלית. הקישור שעשה מר אורי יזהר לטענה האנטישמית הוא קישור דמגוגי ולא עינייני. בישראל יש אי-שיויון כלכלי אשר חופף במידה רבה ביותר למוצא אתני. חלוקת העבודה האתנית בישראל היא מציאות שנוצרה בישראל על ידי ממשלות ישראל היהודיות והציוניות למיניהן. במסגרת זו, משאב הקרקע היווה ועדיין מהווה מקור חשוב ביותר להון. ברור לגמרי כי קרקע אינה מהווה את כל מרכיבי ההון. בישראל כמו בכל מקום אחר. הטענה של משה קריף היא טענה העומדת במבחן הבחינה המעשית. רוב האדמה (כחלק מההון בישראל) נמצאת בשליטה או בפיקוח של אנשים הקשורים חברתית אל "ההתיישבות העובדת". אחד מהכלים לשליטה זו הינן המועצות האיזוריות. ה"התיישבות העובדת" שכבר מזמן אינה התיישבות חקלאית עדיין שולטת במשאב הקרקע כחלק מההון הציבורי שהופקד בידיה. נציגיה משתדלים לשמר את היתרון הזה בידם.
    איך?

    אפרט פה רק חלק ידוע וברור של תהליך שימור היתרון. שתי שיטות חשובות נקוטות כיום. הראשונה נקראת: "בנים ממשיכים". השניה נקראת "בנים חוזרים". שתי השיטות הללו, אם מסירים את מעטה האידיאולוגיה השמנונית ("הציונית" "החלוצית" או "מלח הארץ" שלה) העוטפת אותם, הן הדרך המרכזית לשימור האינטרס הקרקעי של אנשי התיישבות בקרקע. רובם המכריע של הבנים הממשיכים והבנים החוזרים מקבלים, בדרך זו או אחרת, הטבות מפליגות ברכישה של אדמות ציבוריות ההופכות עם הזמן להון כלכלי כזה או אחר. התהליך הזה מתרחש במושבים ובקיבוצים. אין הוא מתרחש בעיירות פיתוח. התוצאה הישירה של הליך זה היא הגדלת הפערים החברתיים בישראל ועיבוייה של חלוקת העבודה האתנית בישראל.

    מאחר ואשכנזים ומזרחים נולדו בישראל. התהליך שהביא מזרחים ואשכנזים לעולם הוא בדיוק התהליך שיוצר את אי-השיויון בישראל. זהו תהליך ידוע אך הוא משתנה עם הזמן.

    למשל: ניתן היה לחלק את כספי השילומים מגרמניה בדרך שלא היתה מבססת אי שיויון בין יהודים ישראלים שונים. אך לא זו היתה הדרך והמדיניות שננקטה. ניתן היה לפזר את האוכלוסיה בדרך אחרת ממה שנעשה בשנות ה-60 אך לא היתה זו המדיניות שננקטה ונעשתה. ניתן היה לתת סיבסוד להון בדרכים אחרות אך לא היתה זו המדיניות שנעשתה. ניתן היה לסייע לעבודה ולא להון אך לא היתה זו המדיניות שנעשתה. מדיניות חלוקת משאבים זו שננקטה היתה ועודה חלק מתהליך יצירתה של חלוקת העבודה האתנית בישראל. מצד אחד ניצב צד שברובו מאוכלס על ידי מזרחים/ת. מצד שני ניצב צד שברובו מאוכלס על ידי אשכנזים/ת. רואים זאת על כל צעד ושעל בחברה הישראלית. רואה זאת מי שבוחר לראות. סוציאל דמוקרט שלא רואה את המציאות הישירה הזו בוחר להיות עיוור מרצון. עיוורון מרצון הוא בחירה פוליטית ברורה.

    מה ניתן לעשות?

    הסובלים מקיומה של זכות יתר לאחרים חייבים לטעון באורח דמוקרטי ואזרחי. צריך להתארגן ולדרוש טענות אזרחיות של ובעבור שיויון. טענה שכזו מחייבת שינוי חברתי.

    שינוי חברתי יהיה תמיד "רע" (או נוגד את האינטרסים) של אלה הנהנים מהסדר הקיים. במסגרת מחשבתית זו, אורי יזהר נמצא בצידם של אלה הדוחים שינוי.

    משה קריף מבקש – עם הקשת הדמוקרטית המזרחית ואחרים/ת – מבקשים להביא שינוי חברתי. זוהי כל התורה כולה. הדרישה לשינוי חברתי אינה קשורה להעדרן של ווילות בקיבוץ משאבי שדה. תורת השינוי החברתי בהחלט קשורה לקיומה של זכות יתר (פריבילגיה) אשכנזית בישראל.

    מאיר עמור

  9. אורי יזהר

    לנתן
    לידיעתך. המרחבים העצומים שאתה מדבר עליהם אינם שטחי מגורים אלא שטחים חקלאיים, שמורות טבע, טרשים ומגבר. חברי הקיבוצים גרים בדירות צנועות עד בינוניות, בין 50 מ"ר (כמוני) ל- 100 מ"ר. נכון שיש לנו שטחי נוי רבים שמוסיפים לאיכות החיים, אבל זה ממש לא כפר נופש. פארקים קיימים גם בערי פיתוח ולידן בהרבה מקרים. עיריית בית שמש קיבלה מעל 40 אלף דונם מאדמות המועצה האזורית מטה יהודה וייעדה את כולם למגורי חרדים ולא לשטחי תעשייה מניבי ארנונה וגם לא השאירה שטחים ירוקים. אז שתבוא בטענות רק לעצמה.
    למאיר עמור,
    התיאוריה שלך מוכרת לי. היא תיארוית קונספירציה "לייט" ואינני מאמין שאיזשהו נימוק רציונלי או עובדתי יכול לשכנע אותך לשנות את עמדותיך.
    בכל זאת אעיר כמה הערות לדבריך.
    הקרקע כמייצרת הון היא רק קרקע נדל"נית. מחקלאות אפשר להתפרנס לעיתים בכבוד ולעיתים בדוחק, אבל זה הכל. פרשת הנדל"ן בקיבוצים די נבלמה ואמרתי כבר שאני התנגדתי למגמה הזאת, אבל עליך זה כנראה לא משפיע כי אתה כותב שאני מתנגד לשינוי.
    כתבת ש"ההתיישבות העובדת" (המרכאות שלך) כבר מזמן אינה חקלאית.
    כנראה שזה מה שרואים מקנדה. מעניין אותי מתי לאחרונה היית בעמק יזרעאל, או בנגב המערבי, או בחבל לכיש, או בכל אזור חקלאי אחר במדינה. נכון שיש נדלניזציה של חלק מהאדמות החקלאיות, אבל היא אינה כוללת את רוב האדמות. וכבר נאמר שחצי אמת גרועה משקר.
    וחוץ מזה, חלק גדול מהקיבוצים והמושבים יושבים עד היום בספר ונתונים לסכנות מצד החמאס וחיזבאללה ושאר "אוהבי ישראל" למיניהם. ועמם יחד ערי פיתוח כמו שדרות וקריית שמונה. לאחר שנים של יריבות ועימותים מתסמנים שיתופי פעולה ופשרות גם בנושא הקרקעי בכמה מקומות. אני מקווה שזה לא מפריע לך במיוחד, למרות שזה מקלקל את התזה על היריבות האימננטית בין מזרחים לאשכנזים, קיבוצים וערי פיתוח.
    ברוב מושבי העולים שהוקמו בשנות החמישים הייתה אוכלוסייה מזרחית. גם הם נהנים כיום מהסדרי בנים חוזרים. אז היכן כאן האפליה לטובת האשכנזים?
    אתה לא מבחין בין השילומים שממשלת גרמניה המערבית שילמה לממשלת ישראל לבין הפיצויים האישיים שהגיעו לניצולי שואה.
    השילומים נוצלו בעיקר ליצירת תשתיות תחבורתיות ואחרות עבור כל המדינה – אוניות, מטוסים, כבישים, מפעלי יסוד, וכד'. הפיצויים הגיעו ישירות לידי ניצולי השואה שכמעט כולם אשכנזים. נכון שהכסף הזה תרם להגדלת הפער בין אשכנזים למזרחים, אבל אפשר היה להפקיע אותו מידיהם?
    נכון שיש אשכנזים ויש מזרחים בישראל וקיים פער ביניהם. אבל יש גם מגזר של בין רבע לשליש מהילדים שהם צאצאים של נישואים בין עדתיים. איך הם מתיישבים בתוך הסכמה שלך? התמונה היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת מזו הפשטנית שאתה מציג.
    ולבסוף, ההשוואה עם המאה השחורה האנטישמית.
    הייתה תופעה בישראל של האשמת הקיבוצים בכל תחלואי החברה הישראלית. הליכוד היה הנושא המרכזי שלה. זכורה אמירתו של בגין, למראה בריכת השחייה של קיבוץ מנרה על הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה.
    כיום הליכוד כבר חדל מהפרקטיקה הזאת. מי שנשאר אתה אלה חלק מפעילי הקשת, שזהו הסוס הפוליטי העיקרי שלהם.

  10. עמית

    הציבור המזרחי בישראל – כמעט מהיום שהיגר למדינה, והתנועה הקיבוצית – בשנים האחרונות (30 שנה), סובלים ממדיניות ההתיישבות הנוראה של ממשלות ישראל. והמדובר הוא כמובן בהעדפה המוחלטת להתנחלות בשטחים הכבושים. אבל במקום לאחד כוחות, שתי הקבוצות הללו מורטות שערות אחת לשנייה, ומהצד השני משתלטים האינטרסנטים של הימין הדתי, בעלי הון בעלי עניין ועוד, על תקציבי המדינה וזורקים לזבל גם את הקיבוצים וגם את ציבור תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה.

  11. מאיר עמור

    אני מכיר היטב את ציפורי, בית לחם הגלילית ומזור. אני יודע על הרבה מושבים (וגם קיבוצים) שהחקלאות בהם כמעט ולא קיימת ושחלקים גדולים מהאדמות שלהם, הסמוכות לבתים וגם החלקות הרחוקות יותר, משמשות לכל מיני דברים החל בצימרים, בתים המושכרים לדיירים, המשך במחסנים וכלה בבתי מלאכה העומדים להשכרה. הכל לא חוקי. הכל ידוע. והכל מתבצע. אני מכיר היטב את החומר עליו אני מדבר. הניסיון לתאר דינמיקה חברתית שיצרה את הפערים המעמדים בישראל עלולה ליצור תחושת ורטיגו אצל אנשים מסויימים. אצל אחרים היא מסבירה מציאות באופן טוב למדי. באשר לשילומים מגרמניה – ניתן היה גם את השילומים האישיים לחלק באופן אחר. על השילומים ה"כלליים" בטוח ניתן היה ניתן להשתמש בהם באופן אחר ושיויוני יותר. מפתח זכות היתר הפך את הישראלים ממוצא אירופאי בישראל לקבוצה האשכנזית. כעת, לאחר שנוצר המבנה המעמדי המוצק למדי, שינוי חברתי פירושו ברוב המיקרים "פגיעה" במעמד המועדף של הנהנים מזכות היתר. אני מקדם בברכה כל שיתוף פעולה דמוקרטי אזרחי. אפשר להמליץ על פירוק המועצות האיזוריות או על רפורמה אגררית בישראל אשר תתיחס לפערים הכלכלים העצומים בין "מרכז" ו"פריפריה" במה שנקרא הפריפריה הישראלית. על המרכז של המרכז אין צורך להכביר מילים. מעניין מה קורה לתנועה הקיבוצית הנאיבית בתנועת העבודה ומהי מהות הקשר שבין "תנועת העבודה" ומפלגתו החדשה של אהוד ברק. האם שם אנחנו רואים שמרנות פוליטית או ראקציה חברתית? ההצהרה על מחשבה קיבוצניקית כאילו היא פוליטיקה נאיבית מעולם לא היתה נכונה ולבטח היא לא עובדת יותר, אפילו לא על תושבי עיירות הפיתוח.
    מאיר עמור

  12. אורי יזהר

    מאיר עמור שבוי בקונצפציה פשטנית של קיום מדיניות מכוונת לאפליה וקיפוח של מזרחים והעדפת אשכנזים שהתחילה עם קום המדינה (ואולי לפני כן) ונמשכת עד היום.
    אינני מכחיש קיומן של תופעות כאלה, אבל המציאות הייתה ועודנה מורכבת ומסובכת הרבה יותר מהקונצפציה הזאת ולא כאן המקום להראות זאת.
    אני גם סבור, כפי שכתבתי בתגובה ללעיל כי שום נימוק רציונלי או ראיה עובדתית לא יזיזו את עמור מעמדותיו. עמור וקריף ועוד חברים בקשת מתייחסים באובססיביות לעניין הקרקעות ולא יעזור בית דין.
    אני סבור שאין טעם בהמשך הוויכוח. מאיר עמור יכול לראות בזה את נצחונו ולחשוב שאני מפחד להתעמת עם האמת שלו. שיחשוב כך ויבושם לו. ממילא הוא נמצא רחוק מכאן ואינו שותף לאלה שבאמת כואבים את מה שקורה כאן בכל התחומים ועושים כמיטב יכולתם לשנות.

  13. אם יש בן שאר-רוח

    ואם הוא סבור שנגרם עוול מבלי להסתתר אחרי תורות מורכבות שאינו יכול לפרטן משום שכל פירוט שלהן הינו רדוקציה של מגמה מתמשכת של הדרה.
    המודעות הינה של עוול הווי.מי שאינו מכיר בה המכשיר המוחי נסתם ותקוע אצלו וכך ימות.צודק הקיבוצניק בעמדתו הבלתי פשרנית אחרת הדיסוננס הקוג' לקיומו המושחת ,יהיה חריף מדי עבור יתרת חייו.
    לו היה מודע היה מכיר ולו הכיר המסקנה ברורה.