• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אוטובוס לאנשים כמוני

לפני שעולים על גל השנאה לרפורמה בתחבורה הציבורית ומצלמים עוד כתבה דומעת על קשיש/סטודנט שקו האוטובוס שלו בוטל, צריך לזכור מה המטרה האמיתית והצודקת שלה: להחזיר את האוטובוסים אל כלל האזרחים. דעה לא פופולרית
אבי צוק

גל עכור שוטף בימים אלו את המדיה. רעה חולה אדירה נחתה על מדינת ישראל, שכידוע אסונות לא חסרים בה. אמנם היה ידוע מראש שתגיע, אך בכל זאת ציבור האזרחים נתפס לא מוכן. לא, איני מדבר על משט או מטס של פעילים הבאים חלילה להעכיר את שלוותנו במחאות. אני מדבר על מה שנקרא "הרפורמה", או בשמה המלא "ארגון מחדש של קווי האוטובוסים בגוש דן".

מי שלמד על הנושא אך ורק מכלי התקשורת יכול היה לקבל את הרושם כי זו הרפורמה הגרועה ביותר שהייתה פה מזה שנים. קווים שבוטלו, מחאות מכל עבר, צעדות זקנים הצועדים בשמש הקופחת לתחנות החדשות אשר מוקמו כמעט בזדון רחוק מביתם, נסיעות שהתארכו. הגדילה לעשות כותבת טור בעיתון "הארץ" שהטיחה בשר התחבורה: "למה לתת למערכת תקינה לתפקד אם אפשר לקלקל אותה?". בקיצור, פלישתים עליך ישראל, או במקרה הזה – ישראל כץ עליכם, תושבי גוש דן.

קמפיין הרפורמה. ישראל כץ עליכם, תושבי גוש דן

בתור משתמש ותיק ונטול מכונית במערכת התחבורה הציבורית, לא הצלחתי בתחילה להבין את קמפיין השנאה שהתפתח כלפי הרפורמה. כיצד ניתן לתקוף שינוי שהינו כל כך מתבקש, שכל שר תחבורה התעקש להתחמק ממנו במשך עשרות שנים, באחת המערכות הציבוריות המיושנות ביותר בישראל? האם באמת החום הקיצי עירפל עד כדי כך את חושיהם של כותבי הטורים וכתבי הטלוויזיה, שנשכחה מהם חוסר היעילות המוחלט של מערכת האוטובוסים בגוש דן?

ברור כי בניגוד למתכנני הרפורמה אשר טרחו לבצע סקר מעמיק בטרם בוצעה, איש מהמבקרים לא טרח לעשות מחקר מינימלי בנושא (אלא אם ניתן לשים את הכותרת "מחקר" על עוד ראיון עם סטודנט זועם שקו האוטובוס שלו בוטל, או כתבה מצולמת עם הקשיש מחולון שכעת נאלץ ללכת ברגל מאחר שתחנת האוטובוס הסמוכה לביתו הוזזה).

ההסבר ההגיוני היחיד להתנהלות זאת הינו השתלטותו הסופית של "סינדרום החמלה" על השיח הציבורי בישראל. מה שמאפיין את הסינדרום הזה הינו היעלמותו הסופית של כל צורך במחשבה לטווח ארוך. בסופו של דבר מדובר בתחבורה ציבורית, לא פרטית. ולמי מיועדת תחבורה ציבורית? למי שמיועדות כל המערכות הציבוריות בישראל – זקנים, עניים, צעירים מעוטי יכולת. אם סבור אתה שמי מהם נפגע כתוצאה משינוי כלשהו, הרי שברור שקהל היעד של המערכת אינו מקבל שירות. ועל כך, גבירותיי ורבותיי, יש למחות.

המטרה האמיתית של הרפורמה אינה רק להקל על הזקן מחולון, עם כל האמפתיה למצבו. המטרה היא להחזיר את התחבורה הציבורית אל מעמד הביניים, לאזרחים כולם. להפסיק את העיוות האיום והנורא שנוצר כתוצאה מהתלות ברכב הפרטי ומשפיע על כולנו, מהפקקים באוטוסטרדות, דרך מחירי המכוניות והדלק ועד לענן הזיהום העומד מעל גוש דן.

אני עצמי מתגורר במרכז תל אביב ועובד באחד ממרכזי התעסוקה הגדולים בפרברי העיר בו ישנו גם בית חולים גדול. אני מרשה לעצמי לומר במלוא הצניעות – הרפורמה נועדה לאנשים שכמותי. לפני הרפורמה הייתי תלוי באוטובוס יחיד בעל תדירות נמוכה ומסלול בלתי הגיוני. אחריה נוספו לי שני קווים בעלי תדירות גבוהה, העוברים בנתיבי תחבורה מרכזיים, כולל נתיב תחבורה ציבורית. זוהי מטרת הרפורמה – להפוך את מערכת התחבורה הציבורית לאופציה אמיתית עבור מרבית תושבי גוש דן.

כמו בכל תחום, נוח לאליטות הכלכליות להפגין את חמלתם על-ידי דאגה מזויפת לאוכלוסיות החלשות, ולהתעלם מכך שלטווח הארוך אין דבר מחליש יותר מאשר הכרזה רשמית עליהן כקהל היעד של המערכת. זהו המסלול הבטוח להידרדרותה של כל מערכת לרמת עולם שלישי, מסלול אותו כבר עברו מערכות החינוך, התחבורה הציבורית והרווחה בישראל, ואותו עוברת כיום מערכת הרפואה.

פקק תנועה בתל אביב. ככה זה כשתלויים ברכב פרטי. צילום: Papito, cc by-sa

אם באמת ברצוננו לדאוג למערכת תחבורה ציבורית ראויה, עלינו להפוך את המגמה האבסורדית לפיה למרות הגידול האוכלוסייה – מספר המשתמשים באוטובוסים כמעט ולא עלה כמעט ב-30 השנים האחרונות. ולשם כך נועדה הרפורמה, להפוך שוב את אופציית האוטובוס לזמינה עבור אנשים מכל שכבות האוכלוסייה. מערכת חזקה שכזאת, העונה על צרכי אוכלוסיות מגוונות היא המתכון הבטוח ביותר לחיזוקה לאורך זמן, והפניית תקציבים מהשלטון המרכזי.

קשה לטעון כמובן שהרפורמה בוצעה בצורה אופטימלית. די ברור בדיעבד שכדאי היה לפתוח במסע ההסברה מוקדם יותר, להכין אתר ראוי ולא מינימלי המסביר את השינויים בקווים, ולהשתמש בדיילי הסברה מנוסים ולא נערים חסרי הכשרה. עם זאת, באותה מידה ברור כי הרפורמה הייתה חייבת להתבצע. את הצלחתה לא ניתן לשפוט באמצעות מדידת זמנים ביום הראשון להחלתה, אלא רק לאחר מספר חודשים לפחות בהן תינתן הזדמנות לקהל הנוסעים והנהגים להסתגל אליה.

בשורה התחתונה, המסקנה מהשבוע האחרון היא עגומה לכל מי שחפץ ביקרן של המערכות הציבוריות בישראל. מי ירצה להיכנס בכלל לרפורמות שכאלו בעתיד? מה חושבים עמיתיו של השר ישראל כץ כשהם עדים לוויה דולורוזה אותה הוא עובר על כך שהעז לבצע רפורמה במשמרת שלו, ולא להעביר אותה כמו תפוח אדמה לוהט לבא אחריו? אין לי ספק שכל אחד מהם הסיק את המסקנה הנכונה – אל תזוז, אל תעשה.

בפרפראזה על אימרתו המפורסמת של ז'בוטינסקי, יידע כל שר בישראל: "עשייה היא רפש", במקום זאת הקפד להפגין "חמלה". מלמל מנטרות על הצורך בייעול, ומנה עוד ועדה שאת מסקנותיה תוכל לקבור. לך לסיורים במעונות קשישים מתפקדים, ודלג על אותם רבים אחרים שקרסו עקב הפרטה. אחת לכמה זמן זרוק איזו עצם לתקשורת, בדמות "תוספת תקציבית" חסרת משמעות שתועיל כמו אקמול לחולה סרטן.

בינתיים, ישראל תמשיך להידרדר במסלול הבטוח להפיכתה למדינת עולם שלישי. מדינה המלאה כוונות טובות וחמלה כרימון, אך כמו בניין אשפוז חדיש המתהדר בשלט תרומה עולז של מיליארדר תורן, עוטפת בחזות נוצצת מערכת רקובה על סף קריסה תמידית.

כנראה שיעניין אותך גם: