בונים את הפער

נתניהו כבר הודה שמצוקת הדיור בישראל היא פצצת זמן חברתית, אבל בפתרון הדגל שלו אין כל בשורה חברתית. הצעת חוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות), אותה הוא מקדם ככלי לעידוד האצת הבנייה למגורים, תהווה מנגנון עוקף להליכי תכנון תקינים לתוכניות של שכונות מגורים גדולות. התוכניות יקודמו תוך עקיפת התוכניות המחוזיות, במהירות, ויאושרו בתוך ישיבה אחת ללא עררים. יהיה מאוד קשה לשמור על הסביבה, ולהקפיד על תשתיות ומוסדות ציבור נאותים. לא תהיה בהן בחינה מספקת של השלכות על שכונות וערים סמוכות והן יתבססו על יועצים פרטיים שביום-יום מועסקים על ידי יזמים.

הצעת החוק, שעברה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה ונידונה השבוע בכנסת, גם מפספסת את הצרכים האמיתיים. אם היו מציעים לתת קדימות לתוכניות מגורים גדולות במוסדות התכנון, להגדיל את כוח האדם העוסק בהן או לזרז את הליכי הרישוי – היתה לכך הסכמה רחבה. אלא שכאן הולכים ישר על הבוננזה – מערכת התכנון. זוהי אחת המערכות הציבוריות הרגישות ביותר, בה מחולקים העושר ומשאבי החברה, בה אמורים לאזן בין מה שנחוץ לחברה היום ומה שיהיה נחוץ לה בדורות הבאים. נכון שיש בחיים אילוצים וצרכים דחופים, אך לפי דוח של החברה להגנת הטבע, המבוסס על נתוני הממשלה, יש כיום 160 אלף יחידות דיור מאושרות בתוכניות המחכות למימוש, ועדו 280 אלף יחידות דיור בצנרת.

אם אין מחסור אקוטי ביחידות דיור מתוכננות, מהי ההצדקה לפגוע בהליכי התכנון התקינים ובאיזונים העדינים שקבועים בחוק התכנון?

מה שמקומם בתוכנית במיוחד, הוא שמצוקת הדיור החריפה מנוצלת כדי לקדם את הוד"לים בתמיכה ציבורית, ומי שמתנגד (זהירות, pdf) מיד מוצג כמי שמפריע לפתרון המצוקה. ובכן, קראתי היטב את הצעת החוק; אין בה כל בשורה לאלו מאיתנו שמשכורתם ממוצעת ומטה, או דיור לאנשים עם מוגבלויות המשוועים לדירה נגישה או לזכאי דיור ציבורי הממתינים שנים בתור לדירה. הוד"לים יאפשרו לקבלנים לאשר בצורה מזורזת תוכניות עבור עתודות קרקע מניבות באזורי הביקוש. שם, הם ימשיכו בדפוס הבנייה הנפוצים – עוד מגדלים עם דירות גדולות מאוד ויקרות. זה צריך להטריד אותנו מאוד, כי משאב הקרקע מוגבל. כל עתודת קרקע שתאושר – אבודה לנצח. מגמת הקיטוב המרחבי והדחיקה לשוליים של אוכלוסייה פחות אמידה תתגבר.

בדיון הראשון בהצעת החוק שהתקיים אתמול, אמר נציג ראש הממשלה, גבי גולן, כי הממשלה רוצה לאשר 50,000 יחידות דיור בשנה על קרקעות ציבוריות – אך אפילו לא אחת מיועדת לדיור ציבורי חדש או לדיור בר-השגה, או להשכרה מפוקחת למי שאין לו הון ראשוני לרכישת דירה, או לאנשים עם מוגבלות. זה לא לחוק הזה, אמר גולן. יש כעת משבר ואין כוונה להתערב במה שייבנה על אותן קרקעות, אף שהן קרקעות ציבוריות. המדיניות אם כך, היא שהשוק ייקבע.

גולן הבהיר כי הממשלה אפילו לא מוכנה לשקול מחדש את הנושא, חרף ביקורת מקיר לקיר מצד חברי הכנסת. זה מצער, כי על אף מגרעותיהם, לוד"לים יכול להיות פוטנציאל. דווקא פרויקטים נדל"ניים באזורי ביקוש על קרקעות מדינה הם המתאימים ביותר לשילוב של דיור להשכרה ארוכת-טווח, דיור בר-השגה ודיור ציבורי, לטובת משפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה, בכמות משמעותית וליצירת שכונות מעורבות הכנסה ככלי למאבק בקיטוב ההולך וגובר. מדובר, כזכור, בקרקעות ציבוריות ולא בקניין פרטי, והיזמים לא ייפגעו כי יוכלו לתמחר את ההוראות התכנוניות במחיר שיציעו על הקרקע במכרזים.

אם ראש הממשלה רק היה רוצה לתת מענה למצוקת הדיור של כל האזרחים, הוא היה יכול היה לקבוע למשל שלפחות חמישית מהדירות שיאושרו במסגרת הוד"לים יהיו להשכרה ארוכת-טווח, לטובת אלו שאין להם אפשרות לרכוש דירה; שיובטח תמהיל של דירות בגדלים שונים, כולל דירות קטנות יותר; שלא תאושר תוכנית אלא אם לפחות 30% מהדירות שבה יהיו דיור בר-השגה להשכרה או מכירה לזכאים בעלי הכנסה ממוצעת ומטה; שחלק מהדירות בייעוד של דיור בר-השגה ינוהלו כדיור ציבורי או דירות לחסרי דיור בעלי מוגבלויות.

אלא שנכון לעכשיו ראש הממשלה פשוט לא רוצה, ושר הבינוי והשיכון – שותק.

הכותב הוא עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח וחבר הקואליציה לקידום דיור בר-השגה