ובינתיים, שביתות

התרדמת שאחזה בציבורים רבים בארץ מתחילה להתפוגג, בינתיים בנושאי צרכנות ועבודה. רצוי כמובן שרוח אזרחית זו תנשב גם לכיוונים אחרים, אפילו, רחמנא ליצלן, לנושאי מדיניות וביטחון. בעניינים אלה רוב הציבור מתכנס לתפישה שמקלה על הממשלה להטיל אימה מפני, לא פעם, דחלילים של סיכון קיומי, שלא לדבר על החקיקה שמטילה חרם על אזרחים שמשום מה לא מסכימים עם מדיניות הממשלה. מעניין שהדואגים לשמה הטוב של מדינת ישראל, לא ממש איכפת להם מאזרחים והתושבים החיים כאן.

על כל חלק משפט בפסקה שלעיל אפשר לכתוב פוסט, אבל אתמקד דווקא במאבקי עובדים. כעת יש שביתות ומחאות במספר יחסית גדול של ארגונים, ועל-ידי עובדים מתחומים שונים. שביתת הרופאים, השביתה במחצבה (סלעית) של עובדים פלסטינים, שביתת מורי המכינה באוניברסיטת בן גוריון, שביתת העובדים התאילנדים במושב אחיטוב, השביתה על הספינה העוגנת בנמל אשדוד בשל פשיטת רגל של הבעלים ואי תשלום משכורות ושביתתם של עובדי חיפה כימיקלים צפון. כל שביתה ומאפייניה, אבל כמכלול יש פה תנועה ודינמיקה שצריכים להמשיך אותה ולו בגלל שבלי מאבקים אלה תמשיך מדינת ישראל להתהדר במצב כלכלי טוב, בעוד אזרחיה ותושביה נאבקים כדי להשתכר כראוי ולחיות בכבוד.

כאשר כל הכוח מרוכז בממשלה שאימצה לעצמה תפישה כושלת של שוק ותחרות, של ממשלה קטנה ומיסים ישירים נמוכים, ובידי מעסיקים שבראש מעייניהם כסף ועוד כסף ועוד קצת מאותו מוצר מתכלה, מה שקורה כאן הוא כמעט תוצאה טבעית. העובדה שעובדים פלסטינאים, מהגרי עבודה, מורים מהסגל הזוטר באקדמיה, עובדים במפעל שהופרט ומאז העובדים הם כלי משחק ואף רופאים שובתים, מייצגת את הצורך בעוגן אזרחי שישפיע על מהלך העניינים בנושאי עבודה ונושאים אחרים.

אפשר גם להבחין בלי קושי שהשובתים הללו לא שייכים להסתדרות העובדים החדשה. כך, הסתדרות הרופאים היא עצמאית, לפלסטינאים עוזר ארגון מען, למהגרי העבודה "כוח לעובדים", ואת עובדי חיפה כימיקלים מייצג "כוח לעובדים", לאחר שאלו עזבו את ההסתדרות. ההסתדרות, כזכור, גם שמה רגל לעובדות הסוציאליות בזמן שביתתן. כך שבמקום לעזור או לפחות לא להכשיל פעולה של עובדים, ההסתדרות אף משמשת לא פעם כלי שרת של המעסיקים של העומד בראשה.

את השורשים של מה שקורה עכשיו בחיפה כימיקלים אפשר לראות בהסכמה של הסתדרות ב-1997 להגיע להסכם שבו נקבע שלעובדים חדשים יהיה הסכם של דור ב' שהוא רע משמעותית מזה של העובדים הוותיקים, דור א', וזאת לאחר שביתה של חמישה חודשים, אחת השביתות הארוכות בתולדות ימי השביתות בישראל. כך שעכשיו יש במפעל מיעוט של עובדי דור א' לעומת עובדי דור ב' ועובדים בחוזה אישי.

כמו כן, זכור המאבק להתארגנות בחיפה כימיקלים דרום ב-2003 שבו הוועד של הצפון ניסה להניא את אותם עובדים מהדרום מלהתארגן. היום בדרום קיים ועד אשר קולו לא נשמע, אולי כי הוא ועד של ההסתדרות שמשום מה רוצה בלעדיות בייצוג עובדים בלי להיות ערה למה שקורה ובלי לפעול בנושא.

קשה לנתח את מאפייני כל השביתות ביריעה קצרה זו, אך באופן כללי חלקן הגדול עוסקות במאבק לתנאי עבודה ושכר בסיסיים. העובדים השובתים לא יתעשרו מהתוספות שיקבלו, אבל ברור להם שללא מאבק, חלקם הגדול ימשיך להיות מנוצל על-ידי מעסיקים ישירים ומשתמשים שהעובדים מעניינים אותם כשלג מלפני שישים שנה בתל אביב. אפשר לטעון ששביתת הרופאים שונה מהשביתות האחרות, אבל גם כאן יש במאבק אלמנטים שאמורים לנער את מערכת הבריאות הציבורית, לא רק למען שכר הרופאים, אלא גם כדי שמערכת בריאות ציבורית איתנה, מושקעת ושוויונית לא תקרוס אלא תשתפר משמעותית.

חשוב שהשביתות הנפרדות הללו תהיינה מורה דרך לעובדים אחרים, לפעילות במקומות העבודה שלהם ובכלל כדי לייצר לחץ ציבורי שתוצאותיו תשפענה על כלל העובדים, המאורגנים ואלו שאינם מאורגנים, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי. חשוב שהשביתות הללו יגרמו לריכוז כוחם של עובדים כך שלא יהיו נתונים לשרירות ליבם של מעסיקים או ממשלה.

חלק מהפערים המדוברים בחברה הישראלית הם תוצר של חולשתם של רוב העובדים בישראל, ולכן רק פעולה מתמדת בנושא תשפר את מצבם של העובדים ובכך גם של החברה בישראל. עכשיו זה הזמן לתמוך בשובתים.