חוק החרם ותעשיות הכיבוש

אחת מהדרכים להתנגד לכיבוש היא לסרב לתחזק את תעשיותיו, להחרים ולהוקיע את חוק החרם. אחת מהדרכים להתנגד למצג השווא של הדמוקרטיה בישראל היא להיאבק על הזכות להשקפת עולם
אילנה ברנשטיין

חוק החרם העלה את תעשיות הכיבוש לראש סדר היום. אמנם לא הייתה זאת כוונת המחוקק ועל כך אין לו אלא להצטער, אך אם עד כה לא חיפשנו את "חותמת הכשרות" על המוצרים שקנינו הרי שעתה ידע כל עקר בית ותדע כל אשה עובדת – מה לא לקנות. לא לקנות פירושו להחרים את חוק החרם, להוקיע אותו ולהפקיע אותו מספר החוקים. לא לקנות פירושו להביע את דעתי, להגן על חופש הביטוי שלי, להילחם על חופש המצפון שלי.

מחאה נגד חוק החרם בכיכר רבין תל אביב, 11.07. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

אך החרמת תעשיות הכיבוש אינה רק פעולת מחאה שביסודה מאבק על זכותי היסודית לבחור לעצמי השקפת עולם. שכן היום נאסר עלי להביע את התנגדותי לכיבוש או למדיניות הממשלה וביום ד' הקרוב ייאסר עלי לתמוך או להשתייך ל"ארגוני שמאל" והרשימה מתארכת מיום ליום.

החרמת תעשיות הכיבוש פירושה שהכסף שאני מרוויחה לא יסייע בגרימת עוול. לא לקנות פירושו להתנגד לכיבוש, לא לקנות הוא צעד מחאתי נוסף בשורה של צעדים שיש לנקוט כנגד השלטון בישראל. לא לקנות אינו מחרים את המתנחלים כפרטים, לא לקנות מחרים את מדיניות הממשלה. את החשבונות של המתנחלים עם ממשלות ישראל לדורותיהן שינהלו בכוחות עצמם.

אין ספק שהילדים בישראל, שנבחנו לאחרונה במקצוע האזרחות, לומדים על בשרם שיעור נוסף בשלילת ערכי היסוד של הדמוקרטיה, קרי שמירת זכויות אדם. היום חוק החרם מופנה נגד עמדותיי –  נאסר עלי להביע את דעתי, אם אביע את דעתי יינקטו נגדי צעדים משפטיים – ומחר יופנה החוק נגד עמדותיהם של אחרים. על הילדים בישראל לדעת שאין דעה או תפיסת עולם שלא ניתן להשתיק אותה. כל מה שנדרש הוא לחוקק חוק ב"הליך דמוקרטי". אך הדמוקרטיה בישראל כבר מזמן אינה חזות הכול. חברה שבה נרמסים כבוד האדם וזכויותיו, שאין בה שוויון אזרחי אינה דמוקרטיה. זוהי דמוקרטיה לכאורה.

דמוקרטיה הרודפת אזרחים אינה דמוקרטיה, וכבר נשאלה בימים האחרונים השאלה מי הם פורעי החוק – אני העוברת על חוק החרם או המתנחלים?! דמוקרטיה המחוקקת חוקים השוללים ממני זכויות אוניברסאליות איננה דמוקרטיה. המדינה היא אני ואת ואתה, על כל ההבדלים שבינינו. המדינה היא בשבילנו, למעננו. השלטון אינו תופעת טבע הרסנית שאי אפשר להביסה. מה שמבקש לעשות השלטון – באמצעות החוק – הוא להשתיק את קולותיהם של אזרחיו. קולות רבים כבר מושתקים שנים רבות כאילו היה הדבר מובן מאליו. מיליוני "לא אזרחים" אינם זוכים לזכויות יסוד ודאי שלא לחופש הביטוי.

הכיבוש אינו הכרח שאין להתנגד לו, הוא אינו גזרה משמים. הכיבוש ולמעשה סדרת הכיבושים – 1948, 1967 – אינם אלא כוחניות לשמה של חברה צמאת דם החיה על חרבה במסווה של דמוקרטיה נאורה השומרת על זכויות אזרחיה. יש חיים אחרי הכיבוש, והם לבטח טובים יותר. אפשר וניתן לחיות יחד. ואם החיים יחד עוברים דרך מדינה פלסטינית בגבולות 67' – אז 67' תחילה. ואחר כך, אינשאללה, נחיה כולנו יחד כאזרחים שווי זכויות, ונאכל ונשתה זה מתוצרתו של זה.

דַּמְיְינוּ!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמית

    שפעולותיה ופעולות הארגון שלה להחרים את ישראל, בגלל "כיבוש" 48 כפי שהיא מכנה זאת בסוף מאמרה, הביאו לנו את חוק החרם החדש. תחילה הוא נוצר כחוק צודק מאין כמותו נגד חרם על ישראל, כלומר, נגדה ונגד חבריה. איפה שהוא באמצע התהליך חטף החוק נחטף על ידי הימין הקיצוני והפך אותו להיות גם נגד חרם על ההתנחלויות.

  2. נתן.

    לפי הבנתך העובדה שאילנה קראה לחרם על ישראל באופן כולל הוא שהביא את הלאומנים בכנסת לחוקק חוק גם נגד חרם על התנחלויות ,ואילו היתה מסתפקת בקריאה לחרם על ההתנחלויות בלבד לא היה נחקק החוק.

    אבל הרי אין לזה גבול.

    בוא נניח שאילנה היתה קוראת לחרם על ההתנחלויות בלבד(כמו שאתה ממליץ לה) ובתגובה היתה הכנסת מחוקקת חוק נגד "חשיבת מחשבות שמאלניות" היית יכול שוב לטעון שהיא הביאה את זה על עצמה מכיון שלא הסתפקה נניח בהפגנות נגד הממשלה.

    יש בכנסת רוב ימני-דתי שלא צריך תרוצים וסיבות והטכניקה של האשמת הקורבן בכך ש"לא הקשיב למה שהסבירו לו" היא נפוצה במשטרים מסוימים מאד.

  3. עמית

    "מדרון חלקלק" זה סוג של כשל לוגי. לחוקק חוק נגד חרם על ישראל, שיחטף להיות חוק נגד חרם על ההתנחלויות – אפשר. לחוקק חוק נגד "מחשבות שמאלניות" – אי אפשר. וזה לא משנה עד כמה אתה ציני לגבי הכנסת הנוכחית – חוק כזה לא אפשרי. לכן דוגמת ה"מדרון החלקלק" שכתבת לא ממש מתאימה, יש פה משהו נקודתי שהטענה היא לגביו.

    אתה צודק שאני מאשים (בין השאר) את כותבת המאמר וארגונה בקיומו של החוק. אבל לא, הם ממש לא הקורבן. חרם על ישראל הוא לא לגיטימי, בעוד שחרם על ההתנחלויות הוא לגיטימי ועוד איך. מי שעושה את הראשון, ומי שממסמס את ההבדל בין השניים, מעבר לקריאתו הלא-לגיטימית, נותן את האמתלא ואת האפשרות לכמה מהמחוקקים בכנסת לאסור גם את השני.

    המאמרים מטעם "קואליצית הנשים" הם מתממים מאוד. הן מדברות על כך שהחרם שלהן הוא על ישראל ברמיזות, ממש צריך ללקט אותן. בכך הן מנסות ליצור זהות בינן לבין אותם איש\אישה שביום שישי הולכים לסופר ולא קונים את תוצרת אזור התעשיה ברקן. ח"כ אלקין ושות' מנסים ליצור את אותה זהות בדיוק בין מי שמחרים את ישראל לבין מי שמחרים את ההתנחלויות. זהות שכזו אינה קיימת, אבל הן עוזרות לו ליצור אותה.

  4. דרור בל"ד

    סמי שלום שטרית: "כל קורס שלי על הכיבוש מתחיל עם מפה של ארץ אחת מהים עד הנהר (לישראל אין גבול קבוע בשום כיוון) ודמוגרפיה אחת ומיד מתברר שהאירופאים הלא-חרדים הם מיעוט קטנטן השולט בכל השאר. מיד מתנדב מישהו בכיתה לזרוק "כמו האפרטהייד בדרום אפריקה." אבל אני מתקן ואומר קולוניאליזם. רוב האשכנזים לא אוהבים קולוניאליזם לכן תמיד יגידו אפרטהייד. תיקון האפרטהייד דורש בסך הכל ביטול חוקי הגזע וההגבלים על הלא-לבנים תוך שמירה על חלוקה תרבותית בין לבנים ללא-לבנים (ראה דר"אפ היום). ואילו בתיקון הקולוניאליזם… נו אתם מכירים היסטוריה, יוותר מעט מקום למאמיני הקולוניאליזם, יעני ציונים-אשכנזים וביניהם רבים שנולדו להורים מרוקאים ועיראקים".
    (תגובה למאמרו לא אחתום על עצומה למען ניב גורדון אלא אם יעלה את עצמו באש)
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2576

    באותו יום מר ונמהר בו הזדעקו הציונים וגרורותיהם בשמאל האשכנזי (יום שחור לדמוקרטיה וכו') נעשה מעשה נבלה חמור אלפי מונים במדינה הציונית שלא עורר את תשומת ליבם של הזועקים. נציגות מערכת המשפט הציוני, אותה נציגות אליה פנו הזועקים לביטול מה שמכונה חוק החרם – קבעו כי רוצחי הילדה עביר עראמין המתנגדים ינקמו דמה ימשיכו להסתובב חופשי. את האחריות לכך הטילו על נציגים אחרים של המשטר הציוני. ביום זה הסתיים גם שלב שמיעת העדים במשפטה של מה שמכונה בלשון המשפטית: המדינה, כאשר אחותה של רייצ'ל קורי מונה אחת לאחת את נסיונותיה הבזויים של "המדינה" לשבש הליכי חקירה, להעלים ראיות (סרטי וידיאו) המראות בבירור כי הנהג הדורס ידע שרייצ'ל קורי הייתה תחת הדחפור – דחפור שכל מטרתו הייתה להחריב את בתי הפלסטינים ברפיח.
    http://rachelcorriefoundation.org/trial

    יש באמתחתי ראיות חותכות כי הדיון בבית המשפט הציוני התנהל תוך כדי האזנה ליצירתו של המלחין הקלאסי גוסטב מאהלר – שירים על מות ילדים.
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2009/10/15/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%AA%D7%A3-%D7%91%D7%A6%D7%A2%D7%A8/

    אל מול יללות התן של טליה ששון (מייצגת ה"מדינה" בעתירתה לפסול את תנועת בל"ד ב2003) ושל זהבה גלאון, יש לומר בקול רם וצלול, בטון אגרסיבי ומרוקאי: "או שבגצ יהיה לכולם, או שלא יהיה בגצ". ארורה תהיי, כבוד השופטת בייניש. ביום זה לא נותר אלא לירוק בפרצופך.