קול צעדינו

לעתים ניתנת לאדם הזדמנות לנקוט בצעד המבטא באופן עמוק את מחאתו וסלידתו מעושק אכזרי הנעשה בשמו. מדוע חייבים להצטרף לצעדה הישראלית-פלסטינית בשישי הקרוב
דויד שולמן

רות גביזון כותבת ב"הארץ" (10.7.11) כי לא תשתתף בצעדת סולידריות המתוכננת ליום שישי הקרוב, 15 ביולי, וזאת על אף תמיכתה ארוכת השנים במתווה "שתי מדינות לשני עמים." נימוקיה הם תועלתיים ופוליטיים (במובן הצר) באופן מוחלט. לדעתה, צעדת תמיכה בעצמאות פלסטין אינה מוסיפה לחץ על ההנהגה הפלסטינית לעשות את הוויתורים הדרושים על מנת להגיע להסכם ואולי אף גורעת מלחץ חיוני זה.

אם כן, מדובר בשיקול פוליטי עכשווי שהינו חזק מספיק כדי להרחיק את פרופ' גביזון מהבעת סולידריות עם הפלגים הפלסטינים הרבים ונציגי וועדות השכונות במזרח ירושלים שיצאו לרחובות יחד עם שואפי השלום הישראליים. ואמנם, למיטב זכרוני לא ראיתי את פרופ' גביזון אף לא באחת ההפגנות השבועיות בשייח ג'ראח בשנה וחצי האחרונות. איני יודע אם היא שלמה עם גירוש התושבים הפלסטינים מבתיהם בשכונה המיוסרת.

שייח' ג'ראח, ינואר 2011. צילום: אקטיבסטילס

אני חולק על דעתה ועל הערכת המצב שלה, אבל אין זה העיקר. למען הדיוק אומר רק שלהערכתי, שניזונה גם מניסיון ממושך והיכרות עם פלסטינים מכל רחבי הקשת הפוליטית בשטחים, ההנהגה הפלסטינית המתונה ברמאללה מוכנה ומזומנה זה זמן רב לפשרה ההיסטורית המתבקשת. המעצור האמיתי והעיקרי העומד בדרך לשינוי חיובי במצבנו הוא חוסר העניין של ממשלת ישראל בהסכם שלום ואי-נכונותה לעשות אפילו צעד קטן ביותר לקראת אפשרות של שלום אמת. ממשלה שממשיכה לגזול אדמות, לבנות עוד ועוד בהתנחלויות, ולגרש פלסטינים מבתיהם במזרח ירושלים – ממשלה כזו מפגינה בריש גלי את סירובה אפילו לדמיין את מהות השלום ואת קהות חושיה המשוועת בכל הנוגע לחיי הפלסטינים החולקים אתנו ארץ זו.

אך חישובים ושיקולים כגון אלה – שיקולי תועלת ותבונה פוליטית – הם משניים במקרה זה. האמירה הטמונה בצעדה הממשמשת ובאה היא מוסרית במהותה. מי שמכיר את המציאות בשטחים לאשורה ואת אופיו השגרתי של הכיבוש, על אי הצדק הבלתי מושג הטמון בו מיסודו, לא יוכל שלא למחות נגד העוולה והאלימות המערכתית שעיניו רואות. משמעות הכיבוש היא בראש וראשונה שלילת זכויות אדם בסיסיות מאוכלוסייה אזרחית גדולה. על זה יש להוסיף את מרכיבי הגירוש, טרור המתנחלים, ההשפלה המתמדת, עיוות מערכות המשפט הצבאית והאזרחית, וההתעמרות המתמשכת באוכלוסייה תמימה.

לעתים ניתנת לאדם הזדמנות לנקוט בצעד המבטא באופן עמוק את מחאתו ואת סלידתו מעושק אכזרי הנעשה בשמו. אך ברגעי פקודה כאלה תמיד יהיו כאלה – אולי רובנו – שימצאו סיבה טובה או רעה להימנע מהצעד הצודק, גם אם הוא בעיקרו סימלי. רובנו ככולנו נישאר בבית, במיטה, בגינה, בבית הקפה. בוודאי שלא ניקח על עצמנו סיכון כלשהו למען עשיית צדק או תיקון העוולה. לא עלינו המלאכה לגמור ולא עלינו אפילו להתחיל בה, ונוכל גם נוכל להיבטל הימנה.

כדי להיבטל, תגויס רציונליזציה מושכלת כזאת או אחרת או יוטל האשם על מטלות השיגרה המסיחות תדיר את דעתנו, על מזג האוויר או מורכבות המצב הפוליטי (אף כי מורכבות זו היא הסיבה המיידית וההכרחית לפעולה), ותמיד נאשים כמובן את הצד השני, כפי שעושה פרופ' גביזון, ונתחמק מאחריותנו לנעשה ומחובתנו לשנות מציאות בלתי נסבלת ובלתי אנושית.

ייתכן שתהיה יום אחד צעדה שכולה חסד ואמת ואין בה עמימות ואין בה הכרעה ואין בה סכנה, אך ספק שנגיע רובנו אפילו לצעדה מיתולוגית כזו. מעטים הם האמריקנים שטרחו לעזוב את בתיהם ולכתת את רגליהם עד לסלמה אלבמה ב-1965 (רבים יותר היו ההודים שנחלצו לפעולת מחאה נגד הקולוניאליזם הבריטי תחת פיקודו של מהטמה גנדי). אני, מצדי, הייתי רוצה שנכדיי ידעו יום אחד שצעדתי עם מחנה החופש ולא נמניתי עם המוני שווי הנפש והאלמים. יתרה מזו, לא הייתי רוצה להחמיץ את רגע הבחירה החופשית והמודעת שניתנה לי היום.

שישי הקרוב, 15 ביולי, בשעה 14:00 –צועדים לעצמאות

לקריאה נוספת:

בצד הנכון של ההיסטוריה | יעל שטרנהל

לא אדונים ולא אשמים, שותפים | ישי רוזן-צבי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איציק כהן

    שייח' ג'ארח אינה קיימת!
    השמאל הוא האויב האמיתי – הערבים רק משתפי הפעולה.
    לא היה ולא יהיה הסכם עם המחבלים הללו.
    ואגב, נאסר ראווי (המזוקן שבתמונה) הצהיר שהוא היה רוצה לחסל את כל היהודים.
    אני נמצא בשכונה הרבה, ונתקלתי בחלאה הזאת לא פעם.
    אבל מה זה לעומת אנשי השמאל הבזויים שמגיעים לשם? דוגמת עמיאל ורדי, שרה בנינגה, גיל סוסברי עזרא נאווי וחבריהם השפלים והבוגדים!!