שהק.ג.ב יחסל את השמאל

מזה זמן שהשמאלנים לוחצים על בלוטות המשמוע הסובייטיות של מנהיגינו. לא מתאים להם שאנשים יפגינו חשיבה עצמאית, ומה שלא הולך בשכנועים, יילך בכוח. טוב שיש מסורת מפוארת ללמוד ממנה
אורה לב-רון

רק אתמול התקבל חוק החרם, וכבר הוחלט על הקמת שתי ועדות לתחמון חקירת השמאל. ולמה צריך תחמון? הרי יש משטרה היכולה לחקור כל עבירה על כל חוק. אז זהו, שלא מדובר בעבירות. השאלה האמיתית היא איך לחקור שמאלנים ולמצוא אותם אשמים. הבעיה היא שמדובר באנשים שלא עברו על החוק, לא עסקו במעשים אסורים כגון ריגול, שיתוף פעולה עם אויב, מסירת מידע. הפעם מדובר ברצון להוציא אל מחוץ לחוק אנשים שעושים דברים שמותר לעשות. אבל רק אותם, ויחד עם זאת לא להפריע לאחרים לעשות אותו דבר בדיוק.

ליתר דיוק, רוצים להעניש שמאלנים שמקבלים מימון מחו"ל, אבל לאפשר ל"אם תרצו", להתנחלויות, לדב ליאור, למדינת ישראל עצמה ולכל מאן דבעי  – לקבל כמה שיותר כסף מכמה שיותר גורמים. הפער הזה מציב שאלה קשה: איך עושים דבר מרושע כזה, תוך שמירה על מראית עין חוקית? בשביל זה צריך ועדת מומחים.

הפקה של "האמן ומרגריטה" לבולגאקוב. כאילו כולנו בוגרי הטראומה הסובייטית. צילום: cc by-UMTAD

הבשורה הטובה היא שדברים איומים כאלו כבר נעשו, ויש מהם המון ניסיון מצטבר. כמה בדיחות שמענו על התקופה הקומוניסטית ועל איסור חופש הדיבור. לא סתם איסור – די היה לומר משהו שנתפש כריאקציוני (במונחים שלנו, פוסט ציוני) – ונפתחו בפניך אופציות להיעלם למשפחה לשנים, עבודת פרך בשלג, או מעבר לעולם שכולו עוד יותר טוב. על השיח המיוחד לתקופה ועל המארג השלטוני הרצחני והחונק העולה בתיאורי הפרוזה של בולגקוב ורבים אחרים אנחנו יודעים לא מעט. ממש כאילו היינו בוגרי הטראומה הסובייטית.

מי שחושב שברית המועצות המציאה את המשטרה החשאית ואת הגלות בסיביר, אינו אלא טועה. השיטה לא פרצה לעולם עם חיסולי הרופאים היהודים של סטלין, ולא עם הגליית "קונטרוולוציונרים".  מסתבר שהשלטון הקומוניסטי פשוט שמר על מסורת רוסית לאומית מפוארת, ששגשגה כבר ברוסיה הצארית. עוד הרבה לפני הצאר האחרון. גם הלפני אחרון.

נדמה כאילו תמיד היה שם השילוב של משטרת מחשבות, עם מעקב אחר אזרחים בעייתיים שחושבים שלא לפי הקו הרשמי, שדרות רחבות של מלשינים, מעצרים סלקטיביים אבל נחושים, ושליפת העבריינים מתוך מרקם החיים אל הגלות. באחדים מהמקרים (מיליונים אחדים) אפילו בחיסול.

בקרוב אצלנו. צילום: cc by-tm-tm

אפילו המשורר הלאומי הרוסי, פושקין, הוגלה על-ידי הצאר אלכסנדר הראשון בגלל האודה לחירות (שליטים לא דמוקרטיים מסתייגים מחירות, בעיקר חירות המחשבה). לאחר מות הצאר קיבל פושקין את חסותו של הצאר החדש, ניקולאי הראשון. איך נותן צאר חסות למשורר? הוא פונה לראש הצ.ק. (הארגון החשאי שכולם רעדו מפניו) ומבקש ממנו לשמור על פושקין. ראש השירות שומר בדרך שהוא מכיר: צנזורה על כל אחד מכתביו, פתיחת כל התכתבויותיו עם סופרים רוסים בגולה, עם בני משפחה, ופתיחת תיק גדול עם כל הפרטים שעשויים להועיל להרשעה, אם יהיה בה צורך. וזה רק קומץ ממסכת הצרת צעדים שנפרשה על כל חיי המשורר.

והנה כאן, מדינה צעירה במזרח התיכון, עם ניסיון להיות דמוקרטיה – ממש כר נפלא ליישם שיטות שליטה מיובאות. ומיהו האלמנט המסוכן, שאמא רוסיה יודעת לזהות כה יפה? נכון, השמאל. מדובר באנשים שחושבים בעצמם, ויש להם השגות. שרים להם התקווה, והם לא עוברים לדום; אומרים להם ציונות, והם טוענים כיבוש; אומרים להם התנחלות והם אומרים חרם.

יחד עם זאת, צריך להודות על האמת, קודם ניסו בטוב. רק כשהתברר שלא הולך בשכנועים, והסמולנים מתעקשים לשמור על דעותיהם וגם לבטא אותן – רק אז הוחלט להראות מי כאן הבוס, ואיפה הכוח.

אז אולי יצליחו להכניס כאן אפס סובלנות לדמוקרטיה, ואולי זה ייכשל. אם זה יצליח, אז רשעים יעלוזו תקופה קצרה, עד שמנגנוני הכוח יזדקקו לדם חדש. וזה יהיה דמם שלהם, של הנותרים. והרי כמי שמכיר היטב את השיטה, הם מכירים זאת מקרוב.

האם הם לא פוחדים? איך יש להם אומץ ליישם שיטה שאת זוועותיה הם יודעים היטב? ושיכולה להיפרע מהם עצמם?

כנראה שאין להם ברירה. דמוקרטיה היא לא השפה שלהם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    הטענה המקובלת נגד חוק החרם המטופש ופעולות דומות היא שהוא מפריע להשמעת דעות ציוניות לגיטימיות. הטענה הימנית היא שהמחרימים, והשמאלנים בכלל, הם ממילא שונאי ישראל שאולי נתלים בהתנחלויות אך מתנגדים לקיום ישראל גם בגבולות הקו הירוק, ואף פועלים בהתאם.
    http://www.uriorbach.co.il/1605/
    שיפטו בעצמכם איזו טענה נתמכמת בהשוואת ישראל לרוסיה הצארית או לבריה"מ. האם לא די לטעון שהימין עושה שטות בכריכת ההתנחלויות עם ישראל, כי בכך הוא מסכן את הלגיטימיות של ישראל כדי להגן על ההתנחלויות האהובות עליו?

  2. אורה לב-רון

    יש והיו לא מעט מדינות פשיסטיות ומעשים של מיני התנכלויות עד רצח עם. אבל המשטר הסובייטי עשה הכל "בשם העם" ובאופן הנראה כחוקי, ותוך הקפדה על קיום מערכת חוק ומשפט המפעילה פרקטיקות חוקיות לכאורה, בעוד שבפועל מדובר היה בעריצות רצחנית.

  3. סמולן

    בלי קשר לתיזה המעניינת, כמדומה שהכותבת לא מודעת להיקף שבו היא מצטטת חומרים שמקורם במוסקבה של סוף שנות השישים. לפסאודו-מדע שהסובייטים פיתחו קראו "ציונולוגיה" (יש עליו ערך בויקיפדיה באנגלית).

  4. יואב

    הויה פראנויה

  5. גרי רשף

    נתחיל ממה שאין עליו ויכוח: חוק החרם והחקירות מיותרים ומטופשים, אינם ראויים למדינה דמוקרטית, ולבסוף- אינם שיוויוניים ומופנים כלפי צד אחד בלבד במפה הפוליטית.

    יחד עם זאת-
    שנים רבות, גורמים בשמאל הישראלי היו עפר לרגליו של המשטר הסובייטי.
    אינני מדבר רק על מפ"ם בשנות ה-50 העליזות את סטאלין כונה "שמש העמים" ומעשיו טרם נודעו ברבים, אלא גם מאוחר יותר בשנות ה-70 וה-80 אנשי רק"ח עלו לרגל למוסקבה לחלות פניהם של ראשי המפלגה שם; וזאת בשעה שכל העולם ידע על הדיכוי, הקג"ב היה שם דבר, כתבי סולז'ניצין – חתן פרס נובל – תורגמו זה מכבר לעברית, והתנהל מאבק על זכותם של היהודים לצאת משם.

    לא סתם אני מתמקח על העובדות ההיסטוריות: לפני כחצי שנה החל תסיסה בעולם הערבי, ולאחר שמובראק הודח פתאום כולם "נזכרו" שהוא בעצם סוכן ציוני. מי זה כולם? רבים וטובים בשמאל שסברו שיש ללמוד מחוכמתו של המנהיג הדגול מדרום הקשוב לרחשי לב העם, בניגוד לדיקטטורה הנוראה כאן בארץ.
    כשידיחו סופסוף את אסאד – גם הוא יוכרז כחבר ליכוד על ידי כל אלו שסגדו לו ולאביו.

    כדאי אולי לציין שטרמינולגיית "הלאה הפאשיזם" המוטחת בישראל באופן כללי ובימין בעיקר – זו טרמינולוגיה סובייטית טיפוסית.
    בערך כשם שהאוייב האולטימטיבי של הדתי אלו הם "הכופרים", ושל הימני אלו הם "יפי הנפש"; של השמאל אלו הם "הפאשיסטים".

  6. observer

    oy vey zmir the zionist left

  7. עפרה

    יכול להיות שנוכן לומר ש"השלטון הקומוניסטי פשוט שמר על מסורת רוסית לאומית מפוארת, ששגשגה כבר ברוסיה הצארית". אבל מי שיקרא את ספרו המצויין של יורי סלזקין "המאה היהודית" (יצא לאור ב-2009 בעברית) יגלה נוכחות מסיבית של יהודים בין מייסדי המשטרה החשאית הקומוניסטית, מפעיליה ומעצביה – ובסופו של דבר, גם קרבנותיה.

  8. אורה לב-רון

    לגרי רשף – לא מדובר בחיפוש השוואה בדומה להשוואת הכיבוש לאפרטהייד הדרום אפריקאי.
    מדובר בתחושה מתגבשת ומתחזקת העולה מספרים רבים, רומנים, ביוגרפיות ועיוניים, ובהם עולה התפתחות השיטה שתארתי, והיא שררה ברוסיה בתקופת הצארים, והלכה והשתכללה עם הסובייטים, ולא נעלמה עד היום. אין מדובר כאן במאבק בין לאומים (גם זה קיים, אבל לא זה הנושא), אלא במתן לגיטימציה לדרך חשיבה והתבטאות אחת, תוך רדיפה חסרת פשרות של כל ביטוי אחר.
    ושוב, לא מדובר בהשוואה, אלא בתחושה שהתחולל יבוא של דרכי המחשבה והפעולה הללו.אחרי הכל יש ציבור עצום שהגיע ממסורת זו, עליה שמע גם מהוריו וגם קרא בספרות הענפה שלו על תקופות קודמות. והנה הגל הזה הגיע למדינה קטנה ובמהירות יחסית הגיע אל לב השלטון.
    האם במצב זה מסוגלת האוכלוסיה הזו לשנות את הרגלי הלב ואת המנטליות, ולחשוף אביטוס דמוקרטי?
    הניסיון העכשווי מלמד שלא. שלילידים הישראלים שהורגלו שמותר לדבר ככל העולה על הדעת, ושהתוצאה היא שזה לא מזיז לאף אחד, מגלים עכשיו שמעתה חופש הדיבור אינו מובן מאליו.

  9. אורה לב-רון

    נכון היהודים הפעילים במהפכה הפכו לקורבנות, בדיוק כמו המהפכנים האחרים. מי כמו השליטים החדשים, שרק לפני רגע היו מהפכנים בעצמם, יודע כמה מסוכנים לשלטונו יכולים להיות 'האלמנטים החתרניים'. נניח מי שסבור שלא טוב לאפשר לסטלין לשלוח לסיביר כל מי שסיפר בדיחה בניגוד לכתבה המרכזית בפרבדה, או מי שסבור שעדיף יועץ משפטי שאמון על ייצוג אנשים לא חשובים מאוד, כדי שיוכל לפעול בחופשיות בתיק ליברמן.
    בכל מקרה, כמו שתארת, גם כאן יהיו גם מחוללי השיטה החדשה וגם קורבנותיהם – יהודים.

  10. ירדנה אלון

    לא מחשבה חדשנית במיוחד,כל מי שעיניים לו בראשו ומכיר הן ההיסטוריה הציונית והן את ההיסטוריה הרוסית לא יכול שלא להימלט מהמסקנה שאורה הגיעה אליה.
    רוב היהודים שהגיעו לכאן למן תחילת המאה שעברה 1905 ואילך הרי באו מרוסיה,וממזרח אירופה,הנ.ק.ו.ד ושיטותיו היו ידועות להם הייטב ולאחר מכן עם עליית הקומוניזם הק.ג.ב.שזוהי בעצם אותה גברת בשינוי אדרת

    ניתן לומר שלא רק בזה,אלא בכלל בכל שיטת המימשל כל צורת האדמיניסטרציה על כל חולייה של הביורוקרטיה שועתקו מרוסיה,גם הדרך של שיסוי ועשיית דמוניזציה ודה לגיטימציה של היריב האידאולוגי כל השיח על שיטותיו באו מרוסיה.

    גלי ההגירה מרוסיה בשנות השבעים ושנות התשעים בעיקר הביאו מסה המונית של אנשים שגדלו על המנטליות הזאת אולם כל עוד הם לא היו במוקדי השפעה פוליטית הם התנגדו לה,עתה משהם נמצאים בלב ליבה של ההשפעה הפוליטית הם משתמשים בה מן הסיבה הפשוטה זה הדבר היחיד שהם מכירים זו המנטליות שעליה הם גדלו.
    גם הימניות שלהם נובעת מן ההיסטוריה הרוסית"האימפריה הרוסית הגדולה"שכבשה שטחים ודיכאה עמים.
    הם הגיעו לכאן,ורוצים להקים מעין "רוסיה קטנה"של המזרח התיכון
    כתבתי על כך בבלוג שלי"העולם כמרקחה" ברשימה שנקראת
    "אנסטסיה מיכאלי – ישראליות מדומיינת"

  11. מישמיש

    חוץ מטפיחה עצמית על השכם לא הבנתי מה מטרת הפוסט הזה. החוק אכן מטופש והפוסט הזה מוכיח יופי שקו מחשבה דומה יכול לצוץ גם לפעמים בשמאל.