• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

קיווי + עזה = מותרות

הסרט "מותרות" עוקב אחר תקנוני האיוולת הכוחניים שקובעים מה נכנס ומה לא נכנס לעזה. באופן מטאפורי, הוא גם מציג את הסגר המנטאלי שהולך ומתהווה בישראל
סיגל אופנהיים-שחר

מה זה מותרות, בישראל של שנות האלפיים? איך זה משפיע על אוכלוסייה בת מיליון וחצי בני אדם? איך זה משפיע על מי שלוקח לעצמו את הזכות להטיל סגר כה ממושך על אוכלוסייה בת מיליון וחצי בני אדם? שאלות אלה חלפו בי עת צפיתי בשבת האחרונה בסרט "מותרות" (במאי: דוד אופק), המתחרה בקטגוריה "רוח החופש" בפסטיבל ירושלים. הגם אם הסרט מנסה להשיב על השאלות האלה בדרך מצודדת ורבת הומור ואירוניה, אין בו את היכולת להמתיק את המסקנה הקשה העולה ממנו.

לפני שאמשוך את הטיעון לכיוון של "עזה זה כאן" או "מסגר ממשי לסגר מטאפורי", ראוי להקדים כמה מלים על הסרט הראוי הזה. בימים אלה, כשישראל מתלבטת עם עצמה כיצד להתייחס ל"משט" או ל"מטס" לאור תשומת הלב הלאומית שניסו לעורר ביחס לסגר על עזה, אפשר להבין את הצורך של יוצרי "מותרות" לבחון למשך תקופה ממושכת את הסגר על עזה – טרם המשט הקודם ולאחריו.

בעוקבו אחר הידפקותן של סחורות מגוונות על שערי עזה, מנסה הבמאי להתחקות אחר ההיגיון של מתאם הפעולות בשטחים (בהנחה שיש כזה). הסגר כזכור, הוטל על הרצועה כעונש קולקטיבי לאחר חטיפת גלעד שליט, כשהעיקרון המנחה אותו גורס: "מה, נראה לך שהם יאכלו קיווי מעל לראש של גלעד שליט?" (ציטוט של מי מלשכת מתאם הפעולות בשיחה טלפונית עם יו"ר מגדלי הפירות, כאשר זה האחרון מנסה להבין מדוע אסור לתושבי עזה לאכול קיווי אם באותו הזמן מנגו או אבוקדו למשל מותר להעביר).

הסרט אינו מתייחס ישירות לסוגיית השבי, וגם לא מכוון לעמדה בנושא. אך הוא מציג קשר (בהחלט לא לוגי) בין הניסיון ללחוץ את חמאס מחד, ובין ההחלטה להרעיב מ"מותרות" את תושבי הרצועה, מאידך; במיוחד כשההגדרה של מה נחשב "מותרות" היא כה שרירותית, משתנה חדשות לבקרים, ואינה נהירה לסוחרים בעזה או בישראל – מה שמאפשר בזבוז אדיר של כסף, משאבים ואוכל שפג תוקפו הנזרק למטמנת דודאים לאחר שנתקע במחסומים.

לאור הממצאים האלה אני מניחה שממשלת ישראל חשה כנראה אשמה גדולה על כך שאינה סוגרת עם חמאס את העסקה המצופה, ומשחררת את גלעד שליט. ועל כן מרגישה, אולי, צורך עז להראות שהיא עושה רבות ודואגת לעניינו. ואיך היא עושה זאת? הצבא מפעיל לחץ על התושבים הכמהים לקבל בשר טרי, למשל. מניעת הבשר הלוא תגרום בוודאי לתושבי עזה ללחוץ על חמאס. שוביו של שליט לא יעמדו בלחץ, יתרצו ויסכימו לשחרר אותו – בלי לבקש כל כך הרבה גופות ואסירים בתמורה (כך כבר חמש שנים).

מסמכים צבאיים  שנחשפו לאחר עתירה של עמותת גישה, ניסו להבין מהו ההיגיון שעומד מאחורי תפיסתו של מתאם הפעולות בשטחים לגבי הגדרתן של "מותרות". המשוואה, שנפרסה על פני עמודים רבים, מכמתת לכדי נוסחאות מוזרות את סוג המזון והכמות המותרת לכניסה לעזה לאור צריכה משוערת, על מנת שניתן יהיה לחשב מהו אורך הנשימה הלגיטימי שלאורו מותר לאסור עתה את כניסת מזון מסוג זה או אחר. צפייה בתקנוני האיוולת הכוחניים הללו, אשר מעידים יותר מכל על ראייה קטנונית, רשעות ואטימות לב מיותרת, עולה בי שוב השאלה – מה זה "מותרות"?

קיווי אסור, מנגו ואבוקדו מותר

אני מוצאת את עצמי נודדת משתי זברות וחומוס קלוי, למשל, שכניסתם נאסרה, להגדרה מופשטת יותר; כי נדמה לי שבישראל של היום,  צדק, הגינות בסיסית וזכות לחיים בכבוד הופכים ל"מותרות".

לדאבוני, אני משכללת את ההגדרה, לאור חוק החרם שעבר שלשום בכנסת. שכן יש להניח שמדובר בתהליך שיילך ויתרחב ויכלול עוד ועוד כאלה שאינם חושבים כמו ליברמן. לאור האופן שבו עבר החוק, אפשר להגיד ש"מותרות" מציג באופן מטאפורי את הסגר המנטאלי שמתהווה במדינת ישראל על הזכות להציג עמדה מנוגדת לקונסנזוס, ועל החופש לבטא עמדה ביקורתית.

כך שאם אנחנו מרשים לעצמינו להשאיר במחסום חלווה ושוקולד למריחה עד שפג תוקפם, במקום לאפשר לתושבים ברצועה להמתיק מעט את חיי הגטו שנגזרו עליהם, הרי שבאותו רגע פג תוקפו של "המרחב הדמוקרטי". כל מה שנגזר ממנו, הופך להיות בבחינת "מותרות".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עדי בן יעקב עו"ד

    מבלי להתיחס לעצם נחיצותו או אי נחיצותו של החרם הייתי מציע לעקוב אחרי הכסף. לכל קיווי שלא ניתן להכניס יש מנגו שנכנס במקומו.

    כמה אנשים נהפכו ליותר עשירים בעזרת הסגר הזה.

    follow the money

  2. מאור

    אלא גם מהשתלטות החמאס על עזה ותוצאותיה. חמאס הפסיק את סידורי בקרת הגבול שהיו עם הרש"פ (מה שהביא גם את מצרים לסגור לגמרי את מעבר רפיח עד ללפני מספר שבועות, ואותם אי אפשר להאשים בשינאת ערבים), והסגר אמור היה ללחוץ את החמאס לקבל אותם שוב. בבחירות 2006 62.5% מהנבחרים במחוזות הבחירה ברצועה שייכים לחמאס*, תנועת טרור אנטישמית שמסרבת לקבל אפילו את עקרונות הקוורטט. אפשר לשאול באיזו מידה תושבי עזה חיים "בחיי גטו שנגזרו עליהם"- ובאיזו מידה יש לציבור אחריות לתוצאות מעשיו. אחת משתיים: או שהעזתים תומכים בחמאס (ואז כל המתואר, ויותר מכך, מגיע להם), או שהחמאס הוא שלטון עריץ שניכפה עליהם- ואז המעשה הצודק וההוגן הוא לכבוש את הרצועה ולשחרר אותם ואותנו מהצרה הזו.

    * מקור PDF- http://www.elections.ps:90/admin/pdf/Final_Result_PLC_Dist_Seats_2_En.pdf