בעקבות האחוזים החסרים

האם "ידיעות אחרונות" מודאג ממצב הדמוקרטיה? סקר ברחוב מוזס
אלמוג בהר

עמוד השער של "ידיעות אחרונות" בישר לקוראיו ביום שישי האחרון (15.07) על רוב בעד חוק החרם: "51% בעד חוק החרם 43% נגד". הקוראים שסבלנותם התירה להם לעבור לעמוד המפורט שבו הוצג הסקר שערכו "ידיעות" ומינה צמח/דחף (עמ' 3) גילו להפתעתם שקיים דווקא תיקו בציבור: 47% תומכים בחוק ו-47% מתנגדים לו.

איך מתיישבות שתי העובדות הללו? פשוט מאוד: בכותרת העיתון נמנים רק היהודים מבין משתתפי הסקר, ואילו בעמוד השלישי, ה"מורחב", מתייחס הסקר למדגם של כלל אזרחי ישראל.

הסקר עוסק בדמוקרטיה (45%, כנראה מן המדגם הכללי, שאינו רק יהודי, חוששים לעתיד הדמוקרטיה בישראל, ואילו 54% אינם חוששים), והעיתון אכן מלמד את קוראיו שיעור בדמוקרטיה הישראלית: כאן סופרים רק יהודים (גם אם לא תמיד את כל היהודים). בעמודים הפנימיים אפשר להתעסק בקטנות, למשל עמדותיהם של כלל אזרחי ישראל, כולל הלא-יהודים, אבל אלו אינם יכולים להיספר בסופו של דבר בהכרעה, בשאלה האם ה"רוב" בעד או נגד דבר מה שעליו יש להכריז בכותרת בעמוד השער, למשל חוק החרם.

והקורא המצוי מעט בנבכי החברה הישראלית תוהה: רק ערבים אינם ראויים להימנות בסקר ובהכרעותיו (ומעניין היכן ממקמים הסוקרים את מי שעלו לישראל מכוח חוק השבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה, האם בין היהודים או שמא בין הלא-יהודים)? ולמה, למשל, שהעיתון הנפוץ (?) במדינה יספור חרדים? והרי סקר אחר יוכל להוכיח שהרוב (לפחות רוב היהודים הלא חרדים) אינו מעוניין לספור אותם. ולמה לספור את תושבי הפריפריה? לא פשוט יותר וחסכוני יותר לעשות למשל סקר של תושבי תל-אביב, ללא ערבים וחרדים?

ואולי פשוט יותר לקיים את הסקר בשני בניינים בתל אביב, במצודת זאב שברחוב קינג ג'ורג' ובבניין המערכת של "ידיעות אחרונות", ברחוב יהודה ונוח מוזס 2? מה יותר דמוקרטי וענייני מכך?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דוד

    נשמע מוזר מאוד

  2. איתי קנדר

    כאן יש מי שסופר, ומי שנספר. ומי שמסופר עליו שנספר, שהוא מי שנספר כמסופר. פשוט שערוריה, סיפור לספר לספר…

  3. איזי גור

    כן סקר. לא סקר. זה מה שאמור לעניין את הציבור.
    מה שאמור לעניין ו מ א ו ד מ א ו ד, זה אחוז היהודים הישראלים התומכים בחוק נגד החרם.
    מי שלמד, וטוב יותר, מי שזוכר אישית את שנות הארבעים של המאה שעברה ולא קם על רגליו וזועק עד לב השמיים, דן את נכדיו וניניו לחיים לא חיים.
    על מה ולמה זה קורה לנו?

  4. עמית

    המידע הזה חשוב שיוצג בבהירות מול עיני הקוראים היהודים. שלא יסתתרו מאחורי עמדות המיעוט הערבי התומך בדמוקרטיה – אלא יראו בצורה ברורה, בעמוד הראשון, עם מספרים בולטים בצבע בולט – כי רוב הציבור היהודי במדינת היהודים, היא "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת", הוא אנטי דמוקרטי!!!
    ונדע מול מה אנחנו עומדים.

  5. פינגבאק:

    شوتفوت- شراكة

  6. פינגבאק:

    Shutafut Sharakah