בעקבות האחוזים החסרים

עמוד השער של "ידיעות אחרונות" בישר לקוראיו ביום שישי האחרון (15.07) על רוב בעד חוק החרם: "51% בעד חוק החרם 43% נגד". הקוראים שסבלנותם התירה להם לעבור לעמוד המפורט שבו הוצג הסקר שערכו "ידיעות" ומינה צמח/דחף (עמ' 3) גילו להפתעתם שקיים דווקא תיקו בציבור: 47% תומכים בחוק ו-47% מתנגדים לו.

איך מתיישבות שתי העובדות הללו? פשוט מאוד: בכותרת העיתון נמנים רק היהודים מבין משתתפי הסקר, ואילו בעמוד השלישי, ה"מורחב", מתייחס הסקר למדגם של כלל אזרחי ישראל.

הסקר עוסק בדמוקרטיה (45%, כנראה מן המדגם הכללי, שאינו רק יהודי, חוששים לעתיד הדמוקרטיה בישראל, ואילו 54% אינם חוששים), והעיתון אכן מלמד את קוראיו שיעור בדמוקרטיה הישראלית: כאן סופרים רק יהודים (גם אם לא תמיד את כל היהודים). בעמודים הפנימיים אפשר להתעסק בקטנות, למשל עמדותיהם של כלל אזרחי ישראל, כולל הלא-יהודים, אבל אלו אינם יכולים להיספר בסופו של דבר בהכרעה, בשאלה האם ה"רוב" בעד או נגד דבר מה שעליו יש להכריז בכותרת בעמוד השער, למשל חוק החרם.

והקורא המצוי מעט בנבכי החברה הישראלית תוהה: רק ערבים אינם ראויים להימנות בסקר ובהכרעותיו (ומעניין היכן ממקמים הסוקרים את מי שעלו לישראל מכוח חוק השבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה, האם בין היהודים או שמא בין הלא-יהודים)? ולמה, למשל, שהעיתון הנפוץ (?) במדינה יספור חרדים? והרי סקר אחר יוכל להוכיח שהרוב (לפחות רוב היהודים הלא חרדים) אינו מעוניין לספור אותם. ולמה לספור את תושבי הפריפריה? לא פשוט יותר וחסכוני יותר לעשות למשל סקר של תושבי תל-אביב, ללא ערבים וחרדים?

ואולי פשוט יותר לקיים את הסקר בשני בניינים בתל אביב, במצודת זאב שברחוב קינג ג'ורג' ובבניין המערכת של "ידיעות אחרונות", ברחוב יהודה ונוח מוזס 2? מה יותר דמוקרטי וענייני מכך?