למען ההוגנות האנושית

העובדה שהחוק הבינלאומי מחשיב את ההתנחלויות לבלתי חוקיות אינה מספקת תוקף מוסרי לחרם, ודאי לא על המתנחלים. משטר האפליה הצבאי, על מגוון צורותיו, הוא לבדו ראוי לגינוי ולחרם. תשובה למתנחל
יריב מוהר

אני מתנגד להחרמת מתנחלים כקבוצה, כאוסף של קהילות סוציולוגיות מובחנות. מאידך, הטיעון הרווח נגד החרמת ההתנחלויות הוא שמדובר בהחרמה של קבוצה מובחנת בחברה ולפיכך זוהי החרמה מפלה. אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, טען כך. בואו נעשה רגע ניסוי מחשבתי, ונבדוק האם באמת מדובר בהחרמת המתנחלים.

מתנחלים בראס אל עמוד, 27.05. אין להחרים אותם בשל היותם קבוצה מובחנת. צילום: אקטיבסיטלס

הקריאה לחרם כוללת מפעלים ישראלים שיושבים בשטחים. נדמיין לרגע מפעל ישראלי הממוקם בשטחים אך לא בהתנחלות, ושכל עובדיו ומנהליו אינם מתנחלים ואולי אפילו אינם ימניים, האם אינו כלול בחרם? ודאי שהוא כלול. אם יחליטו תושבי הההתנחלות X לוותר על אזרחותם הישראלית, לקבל אזרחות של הרשות הפלסטינית ולחיות עם שכניהם כשווים בין שווים, האם עדיין יהיה מוסרי להחרימם רק בגלל שהם "מתנחלים"? ודאי שלא. האם יהיה זה מוסרי להחרים מתנחל שעבר מיצהר לרחובות או מפעל בשטח ישראל שהמנכ"ל שלו גר באריאל? ברור שלא. ואם להרחיק לכת: האם נכון יהיה להחרים מפעל שנמצא בשטח שיפוט של התנחלות אבל מהווה מיזם כלכלי של שותפות ישראלית-פלסטינית שוויונית?

התשובות לשאלות הללו ידגימו מהר מאוד שהחרם איננו נגד המתנחלים כקבוצה מובחנת, ואסור שכך יהיה. החרם גם איננו נגד תא שטח גיאוגרפי ואף לא נגד אידיאולוגיה או פעולה מעשית. החרם, בצורתו המבוססת על הוגנות אנושית בסיסית, הוא נגד שיטת משטר – נגד משטר אפליה צבאי המתקיים בשטחים ומבחין בין יהודים לפלסטינים ברמה הכי בסיסית של מעמד הפרט מול המשטר: נתין או אזרח. ומשום שכל ההתנחלויות המוכרות לי כיום נמצאות בצד של קבוצת האדונים במסגרת משטר האפליה, ורק משום כך, אני קורא להחרים את תוצרתן. ברגע שלא יקחו חלק כזה במשטר האפליה הצבאי בשטחים, באחת תיעלם הזכות המוסרית להחרימן.

מאותה סיבה, כפי שהיטיבה להסביר אילת מעוז, ראויה לחרם גם חברה שלא יושבת בשטחים אך תומכת במשטר האפליה הצבאי – למשל אלביט. שוב ניתן לראות שלא מדובר במוטיבציה לפגוע במתנחלים כקבוצה, אלא למחות כנגד משטר האפליה, שקיומו מספק את ההצדקה המוסרית לפעולת החרם.

ולכן גם מרגיזות ומסוכנות כל כך מיני הטענות המושמעות כנגד המתנחלים כקבוצה סוציולוגית או פוליטית מצד תומכי החרם. האם נכון להחרים קבוצה רק משום שלפי הניתוח הפוליטי הספקולטיבי שלי מקום מגוריה הוא "מכשול לשלום"? איזו צורה גסה ופרימיטיבית של תועלתנות מוסרית מקופלת בטיעון הזה? הרי מחר עשוי כפר פלסטיני הנמצא בתוואי של כביש מהיר מתוכנן להיות "מכשול לצמיחה". ואז אנה אנו באים?

מאותה סיבה, לא מעניין אותי הפורמאליזם הגורס כי ההתנחלויות אינן חוקיות לפי החוק הבינלאומי. ואם יוכשרו בזירה זו, יהפוך משטר האפליה למוסרי? והאם לא הכשירו הגופים הבינלאומיים עוולות וגזל כגון פעולותיו של הבנק העולמי בעולם השלישי? מדוע שיהוו מקור סמכות כה משמעותי עבורנו? או במילים בוטות: מה איכפת לי מהם?

ולסיום, הטיעון שמדובר בשטח כבוש מצחיק אותי. כל ישראל היא שטח כבוש בהסתכלות היסטורית, ואילו בהסתכלות משפטית-פורמאליסטית הטיעון של כיבוש מושפע מאותם מוסדות בינלאומיים שמחר יכולים, כאמור, להכשיר את כל העסק הזה. בנוסף, החשבתה של הסוגיה כסוגיית כיבוש לוקחת אותנו לזירה של היחסים הבין-מדינתיים. ואילו כאן, העוולה הזועקת אינה כלפי מדינה (פלסטינית? ירדנית?) אלא כלפי קהילה וכלפי פרטים שזכויותיהם הבסיסיות נרמסות באופן שיטתי.

לאור כל הכתוב לעיל, המסגור היחיד של החרם שעומד על קרקע יציבה הוא כזה הנוגע לאופי המשטר: משטר אפליה צבאי, ממוסד ואפל; משטר שכמותו לא מוכר לי בעולם. ללא ספק יש משטרים גרועים ממשטר הכיבוש, אבל אין משטר דומה לו: אפילו בסין יש לטיבטים אזרחות סינית (שאכן לא שווה הרבה), ואפילו באיראן זוכים היהודים לאזרחות איראנית. נגד משטר זה, ונגדו בלבד, אני יוצא בחרם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בועז

    חברת החשמל מספקת חשמל להתנחלויות, ולכן תורמת להם, בערך כמו שאלביט תורמת להתנחלויות. יש ךי תחושה כותב מאמר זה אינו מחרים אותה.
    ישנם תחנות דלק של כל החברות הגדולות בהנתחלויות, אך לא נראה לי שהכותב לא מתדלק.
    המיסים (שאני מקווה) שהכותב משלם, חלקם הולכים להתנחלויות. בין אם זה סיבסוד תחבורה ציבורית בהם, או מימון השמירה עליהם.
    צה"ל, כמובן, תומך בהתנחלויות, אחרת לא היה שומר אליהם, אז אני מניח שצריך להחרים את כל מי שמשרת בצה"ל. ורצוי אף לא להתגייס, שמה נחרים את עצמנו.

    אז במקום להחרים רק מה שנוח להחרים, נאה דורש נאה מקיים, נתק את חשבון החשמל שלך והפסק לשלם מיסים למדינה.

    ועכשיו ללא ציניות. נכון, יש התנחלויות לא חוקיות. נכון, יכול להיות שהם מיכשול לשלום (כולם, לא רק הלא חוקיות). אך מי בנה, מימן אישר ועודד מעבר להתנחלויות? ממשלת ישראל, כולל ממשלות שמאל, שנבחרו על ידי העם. יש בעיה אם החלטת ממשלה? אפשר להפגין נגדה, ואפשר להצביע בבחירות. להחרים את מי שההחלטה נוגעת אליו היא אבסורדית. לדוגמא, בצה"ל חייל דרוזי מאורס מקבל תנאים של חייל נשוי. על איזה דלת צריך לדפוק (אם בכלל) של הדרוזי, שמקבל כסף שאילו היה יהודי לא היה מקבל? או שמה על המדינה/משרד הביטחון/צה"ל?
    למה כאן ברור שלנקום בדרוזי זו שטות, אבל לנקום במתנחל זו חובה מוסרית?

  2. דרור בל"ד

    כפי שהיטיבה להסביר אילת מעוז, וכפי שהיטיב להסביר יהודה שנהב בספרו האחרון, וכפי שהיטיב להסביר עומר ברגותי בספרו על החרם (האמיתי, לא זה של שלום עכשיו) וגם כאן
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/04/12/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99/
    , חוק החרם הוא חוק מטופש. מטופשת ממנו ההסברה נגדו.

    הלגיטימיות לה זוכה עדיין המשטר הציוני נובע בעיקר מ"שמו הטוב" של בגצ בפרט ושל מערכת המשפט הציונית בכלל. סביר להניח כי זהו תירוץ עלוב של העולם הנאור (וע"ע משטרו של אסאד. גם הוא "עדיין לגיטימי" בעיני העולם הנאור) אך אין לספק לעולם נאור זה בכלל, ולברק (אהוד) אובמה בפרט, שום עילה לחבל במאבקו הצודק של העם הפלסטיני.

    השאלות המוסריות לכאורה בהן מתחבט יריב מוהר מעידות על בלבול הנובע מדחיית ההכרעה המוסרית היחידה. תן דעתך יריב, האם כל אם עברייה השולחת את בנה לצבא הציוני ראוייה אף היא להחרמה?

    הפרוייקט הציוני כולו הוא הראוי להחרמה. מגשימיו, הלא הם הציונים, אותם יש להחרים. את זה עושים בעזרת אופוזיציה גולה.

  3. כפיר אזולאי

    בברקן למשל עובדים במפעלים באותם תנאים לחלוטין יהודים מזרחים, רוסים, פלסטינים וחרדים. בעלי המפעלים הקמעוניים הללו הם לרוב גם הם יהודים מזרחים שנאלצים להתחרות בתאגידי הענק בתוך הקו הירוק של ההגמוניה הישראלית הלבנה. אז את מי אתה מעניש בחרם? את הפלסטיני והמזרחית מהמפעל בברקן? תחרים את הצבא, אל תשלם מיסים, תאבק במשטרה, אבל להעניש אוכלוסיות מוחלשות, יהודיות ופלסטיניות, כדי להרגיש 'טהור'?

    אגב, תושבי אריאל בוודאי היו שמחים לחיי שיתוף ושוויוניות עם כפל חארס, מרדה וסלפית ועשייה תרבותית שוויונית וכך אפילו חלק מיהודי קריית ארבע וחברון שרוצים לחיות בשכנות שוויונית ללא חלוקה ריבונית בינם ובין הפלסטנים השכנים. הם לא אשמים שהממשל הישראלי בונה חומות, גדרות ומצוי בפארנויה של הבעיה הדמוגרפית ולכן רואה בכל פלסטיני סכנה ובוודאי לא יקבלו הטפה על דו קיום ממי שחי בסביבה יהודית עשירה והומוגנית כמו מרבית השמאל הישראלי

  4. שבי

    ההתנחלויות אינן "משטר אפליה", מכיוון שהן פשוט לא "משטר". יש רק משטר אחד באזור הזה, והוא המשטר הישראלי שבירתו בירושלים (או תל אביב, תלוי איזה שגרירות זרה שואלים). למשטר הזה יש חלק מערבי, עם פחות ערבים, וחלק מזרחי, עם יותר ערבים. חלק טוב יותר וחלקו טוב הרבה פחות. אבל עדיין, מדובר באותו משטר. מי מפעיל אותו? אני ואתה, המתגוררים בתל אביב, באר שבע, פתח תקווה, נהלל, חיפה, אריאל, דימונה, תפוח, מעלה אדומים, אילת, כרמיאל וכו'. לדבר על מה שקורה מעבר לקו הירוק כאילו מדובר ב"משטר" אוטונומי, זאת אשליה ופרכה.

  5. דרור ק

    מרענן לקרוא סוף-סוף מאמר שמסביר את סוגיית החרם בצורה ברורה והגיונית, בלי ליפול ל"פחים" הרגילים של "כיבוש", "נכבה" ושאר הקלישאות השגרתיות. צריך רק לתקן שני דברים – (1) לא נכון להגיד שכל ישראל היא "שטח כבוש", אפילו לא כתרגיל אינטלקטואלי. ישראל היא מדינה. ככזו יש לה שטח מסוים. ישראל מעולם לא התייחסה לשטח הגדה המערבית (למעט מז' ירושלים) כאל חלק מהשטח שלה, וגם שום מדינה אחרת בעולם מעולם לא ראתה בשטח הזה חלק מישראל. לכן הקמת ההתנחלויות היא כל-כך בעייתית. במז' ירושלים לפחות קבעו שוויון (ברמת העיקרון) בין כל התושבים כתושבי מדינת ישראל שיושבים על שטח ישראלי, יהא החוק הבינלאומי אשר יהא. זה לא המצב בחברון (למשל).

    לגבי המשטר הצבאי – עם כל הביקורת, יש משטרים גרועים בהרבה. אחד מהם הוא המשטר הסורי שאזרחיו מתקוממים נגדו בימים אלה, אחרי עשרות שנים. המשטר הזה סירב (עד לימים האחרונים ממש) להעניק אזרחות לתושבי סוריה הכורדים. המשטר הסעודי מדכא נשים עד עפר (אסור להן לעזוב את הבית ללא ליווי אב, אח או בעל!) ועדיין נותן לגיטימציה לעבדות (באופן רשמי! לא כתוצאה של הזנחה או שחיתות). המשטר הצבאי בגדה רחוק מאוד מכל זה, וצריך לזכור שהעילה לקיומו עדיין קיימת – אין ערובה לכך שמדינה פלסטינית עתידית תחיה בשלום עם מדינת ישראל, למרבה הצער.

  6. יריב מ

    אם יש בברקן מפעל בניהול משותף פלסטיני-יהודי אני מודיע לך שמייד אאבק נגד כל מי שמתכוון להחרימו.
    העובדה שבמפעלים הללו מנוצלים יחדיו יהודים קשיי יום ופלסטינים עדיין לא מונעת ממני להחרים את המפעל (קרי – הנהלתו) שהיא יהודית ומתבססת על משטר האפליה שלו גם השלכות מעמדיות ברורות. וכמו שלא אאסס להחרים "סווט-שופ" בסין המעסיק ילדים במשכורת רעב על אף הסיכוי הספקולטיבי לפגיעה בפרנסתם, כך לא אמנע בהכרח מהחרמת מפעל רק בשל אותו סיכוי לפגיעה בפועלים. אם אכן תיהיה סכנה מוחשית למקום הפרנסה של הפועלות והפועלים אנסה להתייעץ איתן לגבי מה הן רוצות ומעדיפות.

    בכל מקרה, אם תושבי אריאל רוצים בשת"פ שיוויוני [בחלק שאיננו גזל ישיר של אדמה פלסטינית פרטית – חלק ניכר מאריאל], שיתכבדו לעשות כאלו ולהכריז על רצונם לחיות באותו מעמד אזרחי כמו הפלסטינים. ואז אעבור מתמיכה בחרם על תוצרי המקום לתמיכה כלכלית בו.

    ולסיום, ברור לי שאין פה בחירה נקייה לחלוטין מבחינה מוסרית, אני מנסה להציע קריטריונים שימזערו הפגיעה במי שאינם אחראים למשטר האפליה וטיפוחו.

  7. יריב מ

    אותה ממשלה מפעילה את המשטר הזה ואת המשטר המוכר בישראל, אבל היא מפעילה שני משטרים שונים בשני תאי-שטח שונים (גבולות 48 לעומת השטחים).

    עובדה שהשטחים הם תחת משטר צבאי (במובן מסויים גם ביחס למתנחלים), שהם לא סופחו לישראל ושיש שם שיטת קלאסיפיקציה למיון המעמד האזרחי על בסיס אתנו-דתי.

  8. שבי

    שמע, לפני כמה שנים ביקרתי באריאל, ואני מודיע לך שלא החתימו לי בכניסה את הפספורט או העבירו אותי בעמדת ויזה.
    ההתנחלויות הן ישראל, וישראל הן (גם) ההתנחלויות. אין טעם לחלק ביניהן. אין ישראל הנחמדה וישראל המרושעת, זאת אותה ישראל. זה כמו שתגיד שבנגב, איפה שהורסים בתים של בדויים, זה משטר אחר לעומת צפון תל אביב. זה אותו משטר, פשוט יש לו פנים שונות. תתחיל בלהחרים את עצמך.

  9. עמית

    המתנחלים משתתפים בגזל, בדיכוי, בכיבוש. הם חלק מהבעיה – למעשה החלק העיקרי. לכן החרם מופנה גם אליהם כפרטים וכציבור.
    לגבי היותה של כל ישראל שטח כבוש – חצי עולם הוא שטח כבוש. היום הציבו האו"ם, העולם והפלסטינים, סיג ברור לכיבוש – קוי 67.

  10. סמולן

    השאלה המלאה היא לא מדוע יוצאים נגד הכיבוש, אלא מדוע הם יוצאים על דרך החרם. על כך שהכיבוש נראה – במבט שטחי למדי – כמו בחירה רצונית ומתעללת, או במקרה הטוב אידיאולוגית – של ישראל, כבר נשפכו הרבה ביטים. נניח לכך לעת עתה: השמאל נוטה שלא לראות שום דבר אלים בפלסטינים. הם כבושים ללא סיבה, ולכן השמאל נלחם בכך. משהו כזה.

    אבל החרם מבטא דבר מה אחר. לדעתי, מדובר בביטוי של אסימטריה כלכלית וחברתית בין השמאל והימין, ולמעשה בין השמאל וישראל באשר היא. השמאל אינו יצרני. אין לו מוצרים שאפשר להחרים. למעט, אולי, עתון הארץ. זו פחות או יותר הסיבה המרכזית שבגינה החרם בא בקלות רבה כל כך לשמאל.

    כמובן, לא מדובר בחרם שלהם-עצמם. זו זכות שאינה נתונה במחלוקת, ובכך ההטעיה שבפוסט. הנקודה היא שמתוך המקלט המוגן של הרשת החברתית-כלכלית של השמאל (אני מתייחס, למשל, למה שכתב יונתן פלדמן בזמנו), פועלים אנשים על מנת לגרום לאחרים להחרים, והאחרים המחרימים הללו הם לא-ישראלים כלל, שהמטיפים לחרם פונים אליהם מתוך עמדה של ידע: המטיפים להחרמה הם ישראלים, הם יודעים את האמת על פשעיה הנאלחים של מדינת היהודים, ומכח הידע הזה הם מייצרים את ההחרמה-על-ידי-לא-ישראלים. הצד השני, כמדומה, שותק לגמרי בהקשר הזה, ורחוק מלנסות לבלום מימון לסרטים אנטי-ציונים, או ספרות אנטי-ציונית. הנקודה שאני רוצה להדגיש היא שמדובר בעימות לא סימטרי, ושהמטיפים לחרם עושים שימוש בחוסר הסימטריה הזו. החוק המדובר כל כך בא לשוויין את המצב, ולאפשר לגבות מחיר כלכלי מהמטיפים לחרם (ולא מהמחרימים). שאלת הנזק השולי של החוק (לדמוקרטיה) היא עניין אחר שיש לענות בו ועליו (אישית, נראה לי שהחוק פגום). אבל העיסוק ב"מדוע אני מחרים" ככה וככה, הוא הטעיה רבתי. השאלה היא "מדוע אני מטיף" להחרמת ככה וככה על ידי אנשים אחרים.

    ההיבט המבני, הכלכלי-חברתי שמייצר את פריבילגיית ההטפה לחרם אינו קשור כלל למה שמוטף נגדו. הוא מבנה של כוח, וכוח, כידוע, נוטה להשחית מחד, ולייצר תגובות נגד מאידך.

  11. נתן.

    כתבת משפט מעניין : "שמע, לפני כמה שנים ביקרתי באריאל, ואני מודיע לך שלא החתימו לי בכניסה את הפספורט או העבירו אותי בעמדת ויזה".

    אתה צודק, אבל זה בגלל שאתה יהודי, לערבי אין כניסה לאריאל אפילו לא עם ויזה , ואם אתה חושב שאני בודה דברים אתה מוזמן לבדוק בעצמך, ובכל מקרה למניעת ספקות אני אכתוב את זה שוב – לערבי באופן כולל אין כניסה לעיר אריאל.

    אז עכשיו אולי אתה רוצה לחשוב שוב על מה שכתבת ש"אריאל זה ארץ ישראל"?

  12. נתן.

    התגובה הקודמת מיועדת לשבי. מצטער.

  13. שבי

    גם לאנדרומדה ביפו אין לערבים כניסה, שכחת? וגם למאה שערים אין לו כניסה. הנקודה בעינה עומדת: זה עדיין אותו משטר. אלה לא ההתנחלויות שעושות מה שהן רוצות, שקיבלו אוטונומיה והן מרחפות בחלל מנותק מהריבונות הישראלית, אלא עם ישראל, ממשלת ישראל, ירושלים.

  14. נתן.

    שבי.

    לדעתי גם ליהודי עני אין כניסה לאנדרומדה ביפו.

    אבל לא זאת הנקודה, מעבר לקו הירוק שורר משטר אחר לחלוטין , לדגמה – במדינת ישראל יש חובה להביא עצור יהודי או ערבי לשופט תוך 48 שעות ממעצרו(אחד החוקים החשובים ביותר בכל שלטון דמוקרטי נאור), מעבר לקו הירוק החוק הבסיסי הזה לא קיים , וזאת רק דגמה.

    ברור שכל זה לא מונע מלהאבק נגד גזענות ואפליה קיימים בתוך מדינת ישראל, אבל לטעון שהמשטר ב"שטחים" זהה למשטר במדינת ישראל, זאת אחיזת עיניים שבאופן מעניין משותפת לימין הקיצוני ולשמאל הקיצוני כאחד.

  15. שבי

    איזה שוטר בדיוק יש למשטר הזה? שוטר ישראלי, במדים ירוקים, כחולים או אפורים. איזה מנהיג יש למשטר הזה? ממשלת ישראל הנבחרת על ידי העם היהודי וכמה ספיחים ערביים. איזה גבול יש למשטר הזה? נהר הירדן, מעבר אליו מתחילה ריבונות ירדנית. הוא משטר הטרוגני, לא אחיד, לא יציב ולא חדגוני, אבל אחד ויחיד, בעל גבול אחד, השקפה אחת, שלטון אחד ומערכת אחת.

    כל השאר – הזיות שלום עכשיוניקיות.

  16. כפיר אזולאי

    ליריב. כנראה שבאמת לא היית מעולם באריא
    באריאל גרים פלסטינים אזרחי ישראל, רובם סטודנטים במרכז האוניברסיטאי שאחוז הסטודנטים הערבים בו גבוה יותר מהרבה מוסדות אקדמים אחרים. אחוז הסטודנטים הפלסטינים באריאל גבוה יותר מבאוניברסיטה של ניב גורדון ואורן יפתחאל או מהמכללה שבניהולה של נעמי חזן למשל. גם אחוז הסטודנטים האתיופים באריאל הוא הגבוה ביותר בארץ מכל מוסד אקדמי אחר וגבוה יותר מאחוז הסטודנטים באוניברסיטת ת", ירושלים וב"ש גם יחד.
    נכון, פלסטינים שאינם אזרחים צריכים אישור להכנס לאריאל אך בוודאי שיש להם יותר אפשרות להכנס לאריאל מאשר לכפר סבא הצמודה לקלקיליה, לגבעה הצרפתית ובוודאי לשדרות רוטשילד. ובעניין בעל המפעל בברקן, אני מציע לך לבדוק שוב מה המוצא המעמדי והאתני של בעלי המפעלים בברקן לעומת אלו שירוויחו מהחרם עליהם.

  17. יהושע רוזין

    גם החרם על דר' אפריקה פגע בהרבה מועסקים שחורים אבל זה היה קרבן נדרש.העובדה ששהתנחליות הן בלתי חוקיות לפי החוק הבינלאומי והן אינן נמצאות בשטח המוכר בינלאומית כשטח ישראל, היינו בתוך גבולות הקו הירוק היא עילה לגיטימית להחרמתן. סרבנות השלום של ישראל כפי שזה מתבטא בהרחבת ההתנחלויות ובהמשך דכוי האוכלוסיה הפלסטינית מביאה לשלילת לגיטימיותה של ישראל ולתואנה לאנטישמים לעלות על עגלת ההתנגדות לישראל . החרם מוצדק ,, מיה בל מיה"( 100%)

  18. נתן.

    שאלת שאלה מצוינת:

    "איזה גבול יש למשטר הזה"?

    ועל אותו משקל ניתן היה לשאול "איזה גבול היה למשטר ה"אפרטהייד" בדרא"פ"?

    וזה בדיוק העיניין ,אין באמת גבול – על אותו יחידת שטח מסתובבים שני אנשים (שחור ולבן או יהודי וערבי) לכאורה אין בינהם גבול ולמעשה האחד אזרח הנהנ מזכויות למכביר כמו כל אדם חופשי והשני נתין מדוכא של משטר צבאי.

    חוסר הגבול משרת היטב את ישראל מאחר שהוא מאפשר להמשיך להחזיק בשטח בלי לתת זכויות לאנשים שחיים שם(הערבים כמובן).

  19. שבי

    אבל הן לא משנות את התוכן. המשטר הישראלי הוא אחד. קרה משהו ב-67' שאילץ אותו לצאת מגבולותיו ולחדור לשטח אחר, שעובר עכשיו תהליכי הטמעה מזורזים. אבל זה לא משנה. מה שנמצא בין הקו הירוק לנהר הירדן הוא ישראל, פשוט מכיוון שהוא לא שום דבר אחר. אין באמת אוטונומיה פלסטינית, אין מדינה פלסטינית ואין שום שטח שיפוט שבו לישראל אין את המלה האחרונה (אולי בעזה, זה סיפור אחר). השטחים הם ישראל וישראל היא השטחים.