• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

תודעה צרובה באוהלים

מבלי לקרוא לילד בשמו, מבוהלים בעצמם מהמשמעות הפוליטית של המסקנה המתבקשת ממחאתם, דורשים אנשי האוהלים למעשה את שובה של המדינה לחיי כלל האזרחים
אבי צוק

אם ניתן ללמוד דבר כלשהו ממאבק האוהלים הנוכחי, הרי שזהו נצחונו התודעתי של הימין בישראל. נצחון זה מתבטא ראשית כל בתפיסה המדינית של הימין אשר הצליח להוציא מחוץ לתודעה של מרבית האזרחים את המשמעות הכלכלית של המשך הכיבוש עבור תושבי ישראל בתחומי הקו הירוק.

אך בעיקר, מבטא המאבק המתרחב בימים אלה את נצחונו של הימין הכלכלי, אשר מחק כל שמץ זיכרון למדינת הרווחה אשר התקיימה פה בעבר, וגרוע מכך: צרב את תודעת הציבור והפך את עצם השאיפה אליה לבלתי לגיטימית.

מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד. צילום: ענת ליבר

כי הרי מה בעצם מבקשים המוחים בכיכרות, המבולבלים וחסרי המטרה? מבלי דעת הם מבקשים את חזרתה של המדינה לחייהם. בעבר דאגו מוסדותיה וההסתדרות (גם אם בצורה לא מושלמת ולא שוויונית) להקמת מפעלים ציבוריים גדולים וקטנים כאחד – מרכזי תרבות, משביר לצרכן, קופות חולים, בריכות ציבוריות, מתקני ספורט ורשתות חינוך. במציאות של היום, לאחר עשרות שנים של הטפה והסתה מצד הימין הכלכלי, נותרו מכל אלו רק שרידים הנאבקים על קיומם כקבצנים המרכלים על פתחי המדינה במאבק על פירורי התקציב הציבורי.

מבלי לקרוא לילד בשמו, מבוהלים בעצמם מהמשמעות הפוליטית של המסקנה המתבקשת ממחאתם, דורשים אנשי האוהלים – צעירים, מבוגרים, מתנחלים ואנרכיסטים, חילונים וחרדים כאחד – את השבתה של המדינה לידי כלל האזרחים. האינטואיציה שלהם, מונעת ע"י זיכרון קולקטיבי עמום של ימים עברו, דוחקת בהם שלא לקבל כמובן מאליו את הסטטוס קוו הכלכלי הנוכחי.

בזמן שהעיתונות מלאה בסיפורי עלילות, תספורות טייקונים וכותרות על צמיחה אדירה הנופלת בחלקו של מגזר קטן בלבד, חווים מרבית האזרחים עליית מחירים בלתי פוסקת של עשרות אחוזים בזמן קצר במוצרי צריכה, חינוך, רפואה ודיור. עליית המחירים הצליחה להביא את רוב אזרחי ישראל לקצה גבול הסיבולת, ולמאוס במערכת האדישה המביטה בחוסר עניין על מצוקות מעמד הביניים והעשירונים התחתונים. זאת בזמן שמשאבי הציבור מחולקים בששון לבעלי הון וטייקונים ספקולנטים תוך הבטחות כזב ל"טפטוף העושר" כלפי מטה. טפטוף שלעולם אינו מגיע.

רבים בתקשורת ובאליטות הכלכליות לועגים למוחים ה"לוזרים" ולבקשותיהם, וקוראים להם להמשיך להסתפק במועט הניתן להם, לעבור לפריפריה (המוזנחת פי כמה) ושאר סיסמאות מתנשאות. כאילו אנו עדיין מצויים בימי הצנע והמחסור של שנות החמישים, ולא בעידן ה-OECD של שנת 2011.

סיסמאות השוק החופשי מופרחות בייאוש כמנטרות חלולות על-ידי חסידיו השוטים, תוך שילוח קללות מבוהלות "סוציאליסטים! בולשביקים!" באנשי הכיכרות. זאת גם בעיצומו של משבר עולמי אשר הבהיר לציבור הרחב שהדבר החופשי היחיד בשוק ממנו נסוגה המדינה, הינו המשך זרימת ההון לידי אלו שיש להם.

ניתן רק לקוות, שבתום תקופת הביניים הנוכחית תבשיל המחאה לכלל דרישה מגובשת וברורה: השיבו לנו את המדינה. לא עוד מסגרת רופפת הדואגת לרווחתם של מעטים בלבד, אלא מסגרת חזקה ורחבה הדואגת לחלוקה צודקת והוגנת יותר של המשאבים. בימים בהם אפילו נשיא ארצות הברית, נושאת דגל הקפיטליזם העולמי, מבין את הצורך בשינוי השיטה הכלכלית על מנת שתחלק את העושר במקום לרכזו, הגיע הזמן שגם אצלנו יפסיקו להתבייש בדרישה בסיסית זו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אזרח.

    ליברליזם והעימות הישראלי-פלסטיני.

    http://www.youtube.com/watch?v=YPH-FQqwqIo

    הרצאתו של פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה, מתוך יום עיון בנושא "ליברליזם – מה זה? מסורות ומעשים בשיח האינטלקטואלי הישראלי" שנערך באוניברסיטת חיפה בחודש ינואר 2007.

    http://194.90.130.106/video/8_27/

    מושב שני .

    בין ריבונות האזרחים, לעוצמת בעלי ההון.

    דאבל-קליק על :

    פרופ' דני גוטויין, אוניברסיטת חיפה
    הפרטת הדמוקרטיה: החברה האזרחית כהגיון הפוליטי של שלטון ההון.

    והוידאו נפתח בקצה השמאלי העליון של העמוד.

  2. אייל

    חזק מאוד!

    רק למה בפתיחה אתה אומר שהימין השכיח את זיכרון מדינת-הרווחה ("מחק כל שמץ זיכרון למדינת הרווחה") ואילו בסוף שהוא כשל בכך ("האינטואיציה שלהם, מונעת ע"י זיכרון קולקטיבי עמום של ימים עברו")?

    ועדיין, טקסט מעולה

  3. אך כה מתבקשת

    בפשטותה ,מאת פרו' דני גוטווין

  4. מאור

    הרבה אזרחים גדלו ב-"מדינת הרווחה" של השמאל מלפני 77', מכירים אותה היטב ולא מתגעגעים אליה. הם זוכרים שהיא לא היתה שייכת "לכלל האזרחים" אלא בעיקר לוועדי העובדים ולאנשי שלומנו. אם רוצים למשוך את המצביעים האלו, חייבים לעדכן את המודל המוצע להם.

  5. בן אבויה

    יש כאן הנחה שכיום המדינה יושבת בצד ולא עושה כלום, אבל זאת טעות חמורה. מה היא לא עושה בשביל לדכא את היצע הדירות? היא לא משחררת קרקעות ש-92% מהם בבעלותה. היא לא מאפשרת לבנות וחוסמת כל ניסיון להוסיף דירה מסכנה במערכת מסועפת של בירוקרטיה במאות משרדים, רשויות וועדות שמתערבות בפרטים הקטנים ביותר. למשל איפה לשים מדיח כלים בתוכניות המטבח.

    הם מורידים את הריבית לרמות לא הגיונות ומנפחים מלאכותית את הביקוש למשכנתאות. הם נלחמים בשקל, מכרסמים בכח הקניה של ישראלים, ומזמינים השקעה מסיבית ולא טבעית מבחוץ. בקיצור, עם כל הבלאגן שהמדינה עושה, כדאי לחשוב פעמים לפני שמבקשים עוד.

    כתבתי על זה בקצת יותר פרוט בבלוג שלי:

    http://ezbo.org.il/articles/2011/07/16/tent-protest/

  6. נעם לוי

    השוק החופשי הוא בעייתי נקודה. אין מחסור בקרקעות לבניה ובאישורי בניה. הבעיה היא לא המדינה כמי שמדכאת שוק חופשי וכמי שאינו עושה די כרגולטור, אלא במדינה כמי שבורחת מהתווית מדיניות וניהולה של המדינה כשהשיקול שמנחה אותה הוא טובת כלל הבוחרים. קרא כאן למשל:
    http://www.teva.org.il/?CategoryID=216&ArticleID=6530&Page=1