תודעה צרובה באוהלים

אם ניתן ללמוד דבר כלשהו ממאבק האוהלים הנוכחי, הרי שזהו נצחונו התודעתי של הימין בישראל. נצחון זה מתבטא ראשית כל בתפיסה המדינית של הימין אשר הצליח להוציא מחוץ לתודעה של מרבית האזרחים את המשמעות הכלכלית של המשך הכיבוש עבור תושבי ישראל בתחומי הקו הירוק.

אך בעיקר, מבטא המאבק המתרחב בימים אלה את נצחונו של הימין הכלכלי, אשר מחק כל שמץ זיכרון למדינת הרווחה אשר התקיימה פה בעבר, וגרוע מכך: צרב את תודעת הציבור והפך את עצם השאיפה אליה לבלתי לגיטימית.

כי הרי מה בעצם מבקשים המוחים בכיכרות, המבולבלים וחסרי המטרה? מבלי דעת הם מבקשים את חזרתה של המדינה לחייהם. בעבר דאגו מוסדותיה וההסתדרות (גם אם בצורה לא מושלמת ולא שוויונית) להקמת מפעלים ציבוריים גדולים וקטנים כאחד – מרכזי תרבות, משביר לצרכן, קופות חולים, בריכות ציבוריות, מתקני ספורט ורשתות חינוך. במציאות של היום, לאחר עשרות שנים של הטפה והסתה מצד הימין הכלכלי, נותרו מכל אלו רק שרידים הנאבקים על קיומם כקבצנים המרכלים על פתחי המדינה במאבק על פירורי התקציב הציבורי.

מבלי לקרוא לילד בשמו, מבוהלים בעצמם מהמשמעות הפוליטית של המסקנה המתבקשת ממחאתם, דורשים אנשי האוהלים – צעירים, מבוגרים, מתנחלים ואנרכיסטים, חילונים וחרדים כאחד – את השבתה של המדינה לידי כלל האזרחים. האינטואיציה שלהם, מונעת ע"י זיכרון קולקטיבי עמום של ימים עברו, דוחקת בהם שלא לקבל כמובן מאליו את הסטטוס קוו הכלכלי הנוכחי.

בזמן שהעיתונות מלאה בסיפורי עלילות, תספורות טייקונים וכותרות על צמיחה אדירה הנופלת בחלקו של מגזר קטן בלבד, חווים מרבית האזרחים עליית מחירים בלתי פוסקת של עשרות אחוזים בזמן קצר במוצרי צריכה, חינוך, רפואה ודיור. עליית המחירים הצליחה להביא את רוב אזרחי ישראל לקצה גבול הסיבולת, ולמאוס במערכת האדישה המביטה בחוסר עניין על מצוקות מעמד הביניים והעשירונים התחתונים. זאת בזמן שמשאבי הציבור מחולקים בששון לבעלי הון וטייקונים ספקולנטים תוך הבטחות כזב ל"טפטוף העושר" כלפי מטה. טפטוף שלעולם אינו מגיע.

רבים בתקשורת ובאליטות הכלכליות לועגים למוחים ה"לוזרים" ולבקשותיהם, וקוראים להם להמשיך להסתפק במועט הניתן להם, לעבור לפריפריה (המוזנחת פי כמה) ושאר סיסמאות מתנשאות. כאילו אנו עדיין מצויים בימי הצנע והמחסור של שנות החמישים, ולא בעידן ה-OECD של שנת 2011.

סיסמאות השוק החופשי מופרחות בייאוש כמנטרות חלולות על-ידי חסידיו השוטים, תוך שילוח קללות מבוהלות "סוציאליסטים! בולשביקים!" באנשי הכיכרות. זאת גם בעיצומו של משבר עולמי אשר הבהיר לציבור הרחב שהדבר החופשי היחיד בשוק ממנו נסוגה המדינה, הינו המשך זרימת ההון לידי אלו שיש להם.

ניתן רק לקוות, שבתום תקופת הביניים הנוכחית תבשיל המחאה לכלל דרישה מגובשת וברורה: השיבו לנו את המדינה. לא עוד מסגרת רופפת הדואגת לרווחתם של מעטים בלבד, אלא מסגרת חזקה ורחבה הדואגת לחלוקה צודקת והוגנת יותר של המשאבים. בימים בהם אפילו נשיא ארצות הברית, נושאת דגל הקפיטליזם העולמי, מבין את הצורך בשינוי השיטה הכלכלית על מנת שתחלק את העושר במקום לרכזו, הגיע הזמן שגם אצלנו יפסיקו להתבייש בדרישה בסיסית זו.