המחוגים זזים בשעון סיני

עקבות המהפכה המצרית ניכרים בחיי עשרות אלפי הבדואים שחיים במחוז הדרומי של מדבר סיני, אשר קיבלו טעם חדש לחייהם. לאחרונה פגשתי כמה ממנהלי החופים הפזורים לאורך החוף בטאבה ושמעתי על אופק חדש של תקווה.

החיים במדבר סיני מושתתים ברובם על תיירות. השלטון המצרי לכאורה עזר לבדואים לשמור על ההתנהלות השקטה של המסחר. אך לפי עדויות הבדואים, השלטון המצרי הפריע להם בהתנהלות היומיומית. השוטרים העניים, ניצלו את הכוח של שלטון מובארק בכדי לקחת דמי חסות ("פרוטקשן") מהסוחרים המקומיים. במקרה שהם סירבו, הם סבלו מהיד הנוקשה של השלטון המצרי, ובכוחם של השוטרים היה להפליל את כל מי שהתנגדו למשטר האימים.

השוטרים המצרים, כחלק מזרועות התמנון המצרי, הפעילו שיטות נוספות בכדי להרוויח הון בלתי חוקי. הם קנסו את הבדואים בכבישים בצורה בלתי חוקית. השוטרים המצרים טמנו פח לבדואים שלא שיתפו פעולה. לכאורה, ראו אותם הישראלים בחוף כשהם בודקים את הדרכונים, בשנים שחלפו לאחר הפיגוע בראס א-שטן. לעיתים קרובות השוטרים לא עזרו לביטחון אלא ניצלו אותו במטרה לעשות רווחים.

מאז המהפכה, איבדו השוטרים המצרים את הגב שהם קיבלו משלטון מובארק. הם הפכו ברגע אחד ממשטרת אֵימים שאין דרך להיחלץ משלטונה הקשה, לאנשים שהתחננו על חייהם. לפי הסיפורים של המקומיים, חלק מהשוטרים המצריים נחלצו מ"לינץ'" כתוצאה של עזרה שהעניקה להם ישראלית שהחביאה אותם בחוף שבניהולה בדרום סיני.

חילופי המשטר הדגימו למשתפי הפעולה עם השלטון הקודם את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. ברגע אחד, הפכה האחריות למעשים יכולה לקריטית, כך שאלו ששיתפו פעולה עם המשטר, הפכו לבזויים בעיני תושבי המקום. במקרה של דרום סיני, אפשר לחזות כבר בשינוי שמתרחש, כשהשוטרים "העבירו" באופן לא רשמי את האחריות על הביטחון לבדואים באיזור, כך שהם "מנהלים" את האיזור.

זוהי, למעשה, "אוטונומיה" ללא "אוטונומיה". הבדואים מחכים לבחירות במצרים על מנת לשלוח נציגים חדשים לפרלמנט. מעברי הגבול שהיו פעם סיוט לישראלים בפרט ולתיירים בכלל הפכו לנגישים, כך שהמעבר מהיר וקל. זאת בשל דרישה בדואית מהשוטרים המצרים במעבר טאבה שלא להקשות על הישראלים והתיירים שנכנסים למצרים.

עם זאת, המצב של התיירות באיזור דרום סיני לא טוב. מאז שמדינת ישראל מזהירה מנסיעה למקום, קשה לבעלי החוף לסיים את החודש. חופים שלמים מחכים לתיירים שמגיעים בטפטוף זרזיפים. במקרה שישראלים ימשיכו להימנע מלהגיע לסיני, יתרחש שינוי לא פשוט באיזור כולו. הבדואים, שעד כה נשענו על כלכלת תיירות, ישנו את אופי המסחר שלהם על מנת שיוכלו לשרוד. יכול להיות שהם יעברו להברחות, בדומה למה שמתרחש בגבול של ישראל עם מצרים, בין הים התיכון ומפרץ אילת.

התקווה והאור שחזרו לחיי הבדואים בסיני קשורים לשינוי הדמוקרטי שמתרחש במצרים. אך עתידם לא קשור אך ורק למצרים, אלא גם לתיירות הישראלית. רצועת החוף מטאבה עד אל עריש תרמה כל כך הרבה חוויות יפות לישראלים. עברה למעלה משנה לאחר שנורו הרקטות לאילת וירדן, אולי כדאי לבחון מחדש את המדיניות הישראלית כלפי האיזור.