המחוגים זזים בשעון סיני

מאז המהפכה, איבדו השוטרים המצרים את החסות שפרש עליהם שלטון מובארק, והשליטה בחופי מדבר סיני עברה לבדואים. זוהי בשורה טובה, אבל האיזור עוד מחכה לתיירות מישראל
מתי שמואלוף

עקבות המהפכה המצרית ניכרים בחיי עשרות אלפי הבדואים שחיים במחוז הדרומי של מדבר סיני, אשר קיבלו טעם חדש לחייהם. לאחרונה פגשתי כמה ממנהלי החופים הפזורים לאורך החוף בטאבה ושמעתי על אופק חדש של תקווה.

החיים במדבר סיני מושתתים ברובם על תיירות. השלטון המצרי לכאורה עזר לבדואים לשמור על ההתנהלות השקטה של המסחר. אך לפי עדויות הבדואים, השלטון המצרי הפריע להם בהתנהלות היומיומית. השוטרים העניים, ניצלו את הכוח של שלטון מובארק בכדי לקחת דמי חסות ("פרוטקשן") מהסוחרים המקומיים. במקרה שהם סירבו, הם סבלו מהיד הנוקשה של השלטון המצרי, ובכוחם של השוטרים היה להפליל את כל מי שהתנגדו למשטר האימים.

טאבה, 07.11. עקבות המהפיכה ניכרים גם כאן. צילום: מתי שמואלוף

השוטרים המצרים, כחלק מזרועות התמנון המצרי, הפעילו שיטות נוספות בכדי להרוויח הון בלתי חוקי. הם קנסו את הבדואים בכבישים בצורה בלתי חוקית. השוטרים המצרים טמנו פח לבדואים שלא שיתפו פעולה. לכאורה, ראו אותם הישראלים בחוף כשהם בודקים את הדרכונים, בשנים שחלפו לאחר הפיגוע בראס א-שטן. לעיתים קרובות השוטרים לא עזרו לביטחון אלא ניצלו אותו במטרה לעשות רווחים.

מאז המהפכה, איבדו השוטרים המצרים את הגב שהם קיבלו משלטון מובארק. הם הפכו ברגע אחד ממשטרת אֵימים שאין דרך להיחלץ משלטונה הקשה, לאנשים שהתחננו על חייהם. לפי הסיפורים של המקומיים, חלק מהשוטרים המצריים נחלצו מ"לינץ'" כתוצאה של עזרה שהעניקה להם ישראלית שהחביאה אותם בחוף שבניהולה בדרום סיני.

חילופי המשטר הדגימו למשתפי הפעולה עם השלטון הקודם את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. ברגע אחד, הפכה האחריות למעשים יכולה לקריטית, כך שאלו ששיתפו פעולה עם המשטר, הפכו לבזויים בעיני תושבי המקום. במקרה של דרום סיני, אפשר לחזות כבר בשינוי שמתרחש, כשהשוטרים "העבירו" באופן לא רשמי את האחריות על הביטחון לבדואים באיזור, כך שהם "מנהלים" את האיזור.

זוהי, למעשה, "אוטונומיה" ללא "אוטונומיה". הבדואים מחכים לבחירות במצרים על מנת לשלוח נציגים חדשים לפרלמנט. מעברי הגבול שהיו פעם סיוט לישראלים בפרט ולתיירים בכלל הפכו לנגישים, כך שהמעבר מהיר וקל. זאת בשל דרישה בדואית מהשוטרים המצרים במעבר טאבה שלא להקשות על הישראלים והתיירים שנכנסים למצרים.

עם זאת, המצב של התיירות באיזור דרום סיני לא טוב. מאז שמדינת ישראל מזהירה מנסיעה למקום, קשה לבעלי החוף לסיים את החודש. חופים שלמים מחכים לתיירים שמגיעים בטפטוף זרזיפים. במקרה שישראלים ימשיכו להימנע מלהגיע לסיני, יתרחש שינוי לא פשוט באיזור כולו. הבדואים, שעד כה נשענו על כלכלת תיירות, ישנו את אופי המסחר שלהם על מנת שיוכלו לשרוד. יכול להיות שהם יעברו להברחות, בדומה למה שמתרחש בגבול של ישראל עם מצרים, בין הים התיכון ומפרץ אילת.

התקווה והאור שחזרו לחיי הבדואים בסיני קשורים לשינוי הדמוקרטי שמתרחש במצרים. אך עתידם לא קשור אך ורק למצרים, אלא גם לתיירות הישראלית. רצועת החוף מטאבה עד אל עריש תרמה כל כך הרבה חוויות יפות לישראלים. עברה למעלה משנה לאחר שנורו הרקטות לאילת וירדן, אולי כדאי לבחון מחדש את המדיניות הישראלית כלפי האיזור.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אזרחית

    מעניין ביותר. להרחבה ממליצה על הספר הנ"ל

  2. סמדר לביא

    למרבה הצער, יש פער גדול בין המציאות הקשה של החיים הבדואים בדרום סיני לבין המאמר הזה. להלן קישורים מה-בי בי סי ומה-אקונומיסט המשקפים נכונה את המתרחש בסיני. בדרום סיני קיימת כעת אנראכיה מוחלטת. רוב תושבי הקבע (פחות או יותר) הזרים שלו, שהגיעו לגור במיוחד בשארם ובדהב חוזרים לארצותיהם או ממשיכים לארצות אחרות בעלות חיים זולים וגישה קלה לסמים. למעט הקולוניה הרוסית שהתגבשה בדרום סיני, ורק מתרחבת עקב האנארכיה, למרות המיגבלות נגדה ע"י החלקים שעדיין מתפקדים במנגנון המימשל המצרי בסיני. הביטחון האישי שברירי, עקב כך, שהאסורים הפליליים שיצאו לחופשי במצריים עם המהפכה מעדיפים לנהל את פעילותם באתרים בהם נמצאים זרים, או תיירים, ולכן הגיע מספר נכבד מהם לדרום סיני. מעברי הגבול עם ישראל קלים יותר מהצד המצרי עקב כך, שמשטרת הגבול, כמו מרבית עובדי הסקטור הציבורי, לא מקבלת שכר חודשי החל מפרוץ המהפיכה, ולכן לא בדיוק משקיעה בעבודה. אכן חיי הבדואים הוקלו בהרבה ללא המחסומים של המשטרה בסיני. אבל עדיין מופעל עליהם שיטור של המימשל המצרי בדרכים אחרות נגדן הם מוחים (ראה קישורים). עדיין קשה מאוד לבעלי דרכון ישראלי לקבל ויזה למצריים.אני חוששת, שהליך קבלת הויזה למצריים הופך קשה יותר עקב העליה הציבורית שם במפלס ההתנגדות לנורמליזציה של יחסים עם ישראל, ועקב החשש לשלומם של ישראלים (כולל פלסטינים אזרחי ישראל) במצריים. על הכוחות המעצבים את סיני לאחר המהפיכה ניתן לקרוא (או לחזות) בקישורים שלהלן:

    http://news.bbc.co.uk/2/hi/programmes/newsnight/9501505.stm

    http://www.economist.com/node/18867450

  3. שולי

    נראה כי סמדר מביאה תאור רחב יותר של המצב ומדייקת בעיקר ביחס לאזור של שארם ודהב, אך עדיין הנימה הנשמעת מבדואים צפונה מנואייבה (איתם שוחחתי ואלה אינם נתוני מחקר כמובן אלא התרשמות בלבד), לא ממצרים וזרים, היא של שחרור מסויים וגם סוג של תקווה, ועדיין הרבה אי ודאות. דהב כך נראה, הפכה למקום של "זרים" כשהבדואים הופכים יותר ויותר שוליים. ברצועה הצפונית יותר, נדמה לי שהמצב מעט שונה אבל בהחלט נזיל.

  4. Cat B

    אולי שארם?!

    זה המצב הטרגי ביותר – קונפליקט בין הרגש לשכל… סיני האהובה כמשל לעוד קונפליקט!

  5. רתם

    תודה על המידע. את מוכנה להרחיב משהו על הקולוניה הרוסית? על מה בערך מדובר?
    ולמתי, לעניות דעתי, ועם כל האהדה, התיירות של החושות בעיקר בביר סוור היא הכסף הקטן של התרבין, הבדואים שחיים שם. ההברחות היו ויישארו כסף גדול, תעסוקה גברית בלבד (החושות מספקות גם כסף כיס לנשים ונערות, אבל הן רק לדמי כיס). הכנסה מהברחות ייחודית לקבוצות שחיות באזורי אקלים קיצוני, בהם השלטון המרכזי אינו חזק יחסית. רצועת החוף מטאבה ועד נוויבע היא כמעט רק תראבין. הבדואים שחיים דרומה משם, אני חושבת שסמדר יודעת עליהם הרבה, מתפרנסים באופן די סביר מהתיירות ההמונית של דהב ושארם גם אם הם בדירוג נמוך של הכנסה ממנה. מעבר לזה, השלטון כמעט תמיד "בזוי" בעיני בדואים (או נוודים אחרים) עם יוצאת דופן ירדן שבה השלטון עצמו בדואי…כך שהיחס של בדואים בסיני לשלטון ממש לא ייחודי למצרים. מסקרן מה יביא הזמן לגן העדן האבוד