להרחיב את יריעת האוהל

זה הזמן ללכד מאבקים חברתיים, לחבור לשיתוף כל האוכלוסיות הנאנקות תחת הגזירות הכלכליות ולזכור את ההיסטוריה
דורית אברמוביץ'

אלפי צעירות וצעירים שהקימו אוהלי מחאה בתביעה לדיור בר השגה, מרחיבים בימים אלה את המאבק, שמתוכו עולה קריאה לפעול למען כל המינים והגילאים, למען כל אלה שידן אינה משגת קורת גג בטוחה. במקביל, מתקיים בימים אלה מאבק ענק של ארגוני נשים וארגוני צדק חברתי למנוע את העלאת גיל הפרישה. משמח לראות, שמהשטח עולה ביתר שאת התביעה לפרנסה ראויה לכל אלה שהכלכלה הניאו ליברלית של ביבי-שטייניץ מדירה.

עיר האוהלים בשדרות רוטשילד. צילום: ענת ליבר

בשם השוק החופשי, שנועד לעשירים בלבד, אוכלוסיות מתרחבות וגדלות מופקרות לחיים נטולי כל ביטחון כלכלי-תעסוקתי. האפליה בשוק התעסוקה, האבטלה המתפשטת בעיקר בקרב נשים, בייחוד נשים בגילאי ביניים, שכבר לא ראויות בעיני מעסיקים למשרה ראויה;  המשרות שמוצעות לצעירות וצעירים שאינן מספקות פרנסה שמאפשרת קורת גג אלא במאהל; הפרנסה המוצעת לנשים בגילאי ביניים המתמקדת במקצועות שירותים נמוכי שכר שלא מאפשרים תשלום משכנתא או שכר דירה.

כאשר קורת הגג הופכת לפריבילגיה במקום לתנאי קיום בסיסי, חובה עלינו לרתום למאבק את רוב האוכלוסייה, כי רובנו מאוימות ומאוימים כל העת שניוותר ללא מקום בטוח למחייה. מחאת האוהלים חייבת להתרחב, זו מחאה שחובה שיצטרפו אליה כל אלה שפונו כבר מבתיהן/ם, כל אלה שמחכות ללא מוצא לדיור ציבורי שמצטמצם לטובת בנייה של כרישי נדל"ן, כל אלה שלא מצליחים לשלם שכר דירה וגם להותיר לעצמן מעט מעות לשאר הוצאות מחייה, וכל אלה שממש זה עתה נאבקות נגד העלאת גיל הפרישה- כי עבורן אי קבלת קצבת זקנה בגיל 62, משמעותו להיוותר ללא קורת גג.

זה הזמן לחבר בין מאבקים חברתיים, לחבר את כל האוכלוסיות שנאנקות תחת הישרדות כלכלית יומיומית- לחבר בין צעירות למבוגרות, בין ותיקות לפליטות ומהגרות, בין יהודיות לערביות, בין כל הסקטורים החברתיים שיחד מרכיבים רוב ציבורי שנשחק בעול הכלכלי. יש לשלב ידיים- א/נשים צעירות/ים יחד עם מבוגרים/ות, ולהבין כי אין מדובר כאן בסוגיה סקטוריאלית או מוגבלת גילאית, כי אם בקושי ענק עמו מתמודדים חלקים ניכרים בציבור, במדינה שממשלותיה לא מספקות ביטחון אזרחי.

יש קשר ברור ובהיר בין המחאה נגד העלאת גיל הפרישה למחאה נגד הדיור שזה מכבר רחוק מלהיות בר השגה. כל אלה שנאבקים ונאבקות למען פרנסה הוגנת ולמען קורת גג בטוחה צריכים לחבור יחד, ולומר לביבי- שטייניץ: לא ניתן לברית שלכם עם כרישי ההון-אוצר-ונדל"ן לטשטש את מאבקנו.

מותר לפחד, חייבים להמשיך להיאבק. צילום: ענת ליבר

מחאת הדיור אינה רק של צעירים, היא אינה רק של סטודנטיות, היא של רוב הציבור- כי רובנו הן אלה שלא רק עתה, אלא מזה עשרות שנים, מושלכות אל תחתית מתעבה של שוק תעסוקה מעורער, למשרות רעב, לפרנסה לא רציפה, החוצה מדירות שיאוכלסו באנשי מעמד כלכלי-אתני "נכון" שיעלו את רווחי בעלי הבית והמדינה.

על כן, זו העת להסתכל על היסטוריה רצופה באוהלי חסרות וחסרי דיור, בעשרות שנים רצופות באוהלים של אלה שהושלכו מבתיהן כי לא ענו על קווי מתאר אתניים-כלכליים-מעמדיים שנחשבים כאן ל"ראויים", בשיטה כלכלית שלא עתה הומצאה ומזה עשרות שנים ממוטטת את קורת הגג מעל ראשיהן/ם של אלה שלא משוייכות למעמד האתני-כלכלי-גילאי הרצוי על-ידי שר אוצר וראש ממשלה.

מאהלי המחאה צריכים כבר עתה להתרחב משמעותית לחד הוריות, לנשים מבוגרות, למשפחות שמאוימות בפינוי מדיור ציבורי, לכאלה שמועסקות במשרות לא איכותיות, ולכל אלה שבעת בה הן נאבקות נגד העלאת גיל הפרישה- רבות מהן גם נאנקות תחת איום תמידי של היעדר עתידי של קורת גג בטוחה.

הכותבת היא מנהלת הקמפיין נגד העלאת גיל הפרישה לנשים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שביט

    כל יום יש יותר ויותר אוהלים, מדהים

  2. דיאנה דניאל שרים

    מאבק הדיור הוא אחד אבל יש מאבקים נוספים. כמובן, מאבק גיל הפרישה של נשים שדורית מדגישה אבל גם מאבק הרופאים, המורות והאחיות עובדות הקבלן, עובדי פרי גליל, עובדי כימליקלים חיפה (ואני בוודאי שוכחת עוד מאבקים). אני מקווה שישמעו את הקריאה של דורית ויבינו שהכול פוליטי, שלכול המאבקים אותו שורש: מאבק נגד תפיסה אידיאולוגית כלכלית ניאו-ליברלית קיצונית מאד.והעיקר לא לפחד כלל מהתוויות: שמאל ופוליטי.

  3. ג.ש

    דווקא כפמניסטית דורית אברומוביץ' בוודאי מכירה את הבעייתיות בכך שקבוצה אחת מדברת בשם כולם. היא רק לא מבינה שזה בדיוק מה שהיא עושה בעודה מנסה לקדם מאבק אוניברסאלי בשם כל המוחלשים באשר הם.
    מאבק הדיור אינו המאבק של מהגרי העבודה, הוא אינו המאבק של פלסטינים אזרחי מדינת ישראל ואינו המאבק של נשים לקראת גיל פרישה.
    ברור שכולם סובלים מאותה מערכת, אך האופנים בהם הם מופלים, צורת ההשתייכות שלהם למערכת ויכולתם להתאחד כקבוצות שונות, טמונה דווקא בשמירה על מאבקים שונים.
    אין זה אומר שאין מקום לשיתופי פעולה. אך אלו יצטרכו להיות שיתופי פעולה בין מחאות שונות. מאבק של כולם (בעיקר שהוא מונהג על ידי מיעוט ליברלי) למען הכל לא ישיג דבר בשביל אף אחד.

  4. סמדר לביא

    בסוף הקייץ יבוא ה"ביטחון" הקדוש, ויהיה מעניין לראות אם המחאה הזו תצליח לשרוד אותו. בינתיים מתחיל הרמאדאן עוד קצת פחות משבועיים, ולכן יהיה קצת שקט בענייני ה"בטחון" והתקשורת המשועממת (ללא הרוגים ופצועים מן ה"אוייב") תמשיך לכסות את המאבק הזה. אבל בסוף הקייץ ובסוף הרמאדאן, התקשורת תלך בעקבות ה"בטחון" — הצהרת העצמאות של המדינה הפלסטינית, תקיפה משוערת של איראן. האם כל שוכני האוהלים יעמדו בגאון מול ה"איום הבטחוני"? האם יבינו, שה"איום הבטחוני" על הכיסוי התקשורתי הבינ"ל שייקבל, ובעקבותיו, הכיסוי ע"י התקשורת הישראלית, יתוזמן ע"י המשטר כדי לחסל את המאבק שלהם בסוף הקייץ?

  5. נתן.

    ברגע שכל הפוליטקיאים מימין ומשמאל "מחבקים" את המוחים ותומכים בהם , זה הסימן שהמאבק נכשל ואפשר להתקפל.

  6. רוני

    מדהים לראות איך כולם מנסים לתפוס טרמפ על המחאה הטרנדית העכשווית. האוהלים פופולאריים – הבה נרתום אותם למאבק נגד העלאת גיל הפרישה. סולידריות בשקל תשעים.

  7. סמדר לביא

    איני חושבת שיש כאן תפישת טרמפ. אין מאבקים חברתיים לינאריים, על נושא אחד, שמצליחים כיום. המאבקים היחידים שמצליחים הם דרך עבודה בקואליציות רב-נושאיות. היה מעניין לראות אם תוכל לקום סביב סוגיית הדיור קואליציה של אירגונים-נושאים-מאבקים שתוכל לסרב לענייני "ביטחון" אותם ייכפה המשטר על האזרחים כדי לחסל כל אפשרות של מאבק אזרחי. מאותה סיבה שאזרחי המדינה הזו מנושלים מזכות לדיור הוגן, הם מנושלים מהזכות הטבעית להיות הורים על ילדיהם (ראה מקרה השמה במוסדות, או החזרה המתמדת בגירסאות שונות, עד היום, של פרשת ילדי תימן), הזכות האזרחית להזדקן בכבוד, להשתכר בכבוד, לקבל טיפול רפואי הולם, לחיות בבטחון אישי, וכו' וכו'. ועוד לא דיברנו על הסוגייה של למי בעצם שייכות האדמות של המדינה הזו ומי נושל מזכותו הטבעית למולדת למען תקום כאן סוג כזה של רפובליקת בננות. אגב – יש הסבר מדוע הסיפור עדיין לא תפש את התקשורת הבין לאומית? ה-ביבי וחבורתו לא זזים בלי כיסוי בינ"ל.

  8. דינה

    מביאים הרבה ילדים לעולם מבלי לקחת אחריות על פרנסתם.
    מי שעובד, משלם מיסים, עושה מילואים וחי ממערב לקו הירוק – הוא חמורו של משיח.
    המחאה צריכה להתמקד בעיוות הזה: פרזיטים מרוקנים את הקופה הציבורית – על חשבון מי שעובד, שידו אינה משגת להשתכר ולהתגורר בכבוד.

  9. גלעד

    ומה שעצוב הוא שמנהיגי המאבק הזה יסכמו לו.

    הם קוראים לזה קיצוץ רוחבי.
    אתם רוצים סבסוד לדירות?
    תקבלו
    אבל את הכסף נביא מזכויות החינוך, הרפואה, והביטחון הסוציאלי.

    ושוב מה שעצוב זה שהם יקנו את זה.

    צריך להבין שיש פה שיטה !

  10. נפתלי אור-נר

    מדינת ישראל משקיעה את חלבה ודמה בשטחים ובהתנחלויות. המדינה משקיעה בכל מתנחל פי שתיים מאשר היא משקיעה בתושבי הקו הירוק. במצב דברים זה אין כסף ומשאבים להשקיע בנו, ומכאן כל המצוקות.
    לכן, כל מחאה צריכה לכלול בריש גלי את הטענה כי יש להפנות את הכספים לתושבי ישראל ולא המתנחלים

  11. פמיניסט אמיתי

    העלאת גיל הפרישה תיטיב עם הנשים, ותהפוך אותן לעובדות שוות באמת, שכפועל יוצא גם שוות שכר שווה באמת.
    יתרה מזאת, העמדה כי לנשים מגיעות 9 שנות פנסיה בתשלום יותר מלגברים (5 הפרש גיל פרישה + 4 הפרש תוחלת חיים ממוצעת) היא שוביניזם נשי גס שמנפנף בידיים בטיעונים שאינם אפילו חצי אפויים בשביל לסמן מטרה מסביב לחץ שלו.

    הרצון של פמיניסטיות לא רדיקליות* לקשר בין מאבקן למאבקים אחרים ברור. אולי הן יידבקו בקצת תדמית של צדק.

    * (כלומר נשים שרוצות זכויות יתר לנשים, ורוצות להחליף הגמוניה גברית בנשית במקום לשאוף לביטול ההגמוניה)