• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

המלה "מהפכה" בפי כל

עוד יום בעיר האוהלים: אנשים שמעולם לא מחו על דבר לומדים על כלכלה ופוליטיקה, מתנסים לראשונה בהחזקת מגאפון ודיבור מול קהל, מוצאים שותפים פוליטיים לא צפויים, ובונים דמוקרטיה של הרחוב
חגי מטר

דקה אחרי שהאקטיביסט הצרפתי עלה לדבר, חששתי שהוא הסתבך. "אני מגיע מקבוצה בפריז שעושה את מה שאתם עושים כאן, בהשראת תחריר וספרד, ואני רוצה להעביר לכם מסר של סולידריות ותמיכה", אמר בתחילת דבריו, וזכה למחיאות כפיים רועמות. אבל אז המשיך, ואמר שהוא מאוד מתרשם מהדמוקרטיה הישירה שנוצרת במאהל, ותוהה אם ניהלנו כבר דיונים על פגיעות אחרות בחופש הביטוי במדינה שלנו. "יש לי חברים שהגיעו לאחרונה בטיסה של סולידריות עם הפלסטינים וגירשו אותם. זה משהו שמעסיק אתכם?", שאל בתמימות כנה, לא בעוינות. להפתעתי, אף אחד לא צעק עליו, וכולם הקשיבו בעניין. בסיום דבריו קרא לאנשי המאהל להצטרף לרשת הנרקמת של ארגונים לשינוי חברתי באירופה ובעולם הערבי, שנערכים להפגנות גדולות נגד ה-G20 בצרפת בתחילת נובמבר. בשלב הזה אף אחד כבר לא הבין על מה הוא מדבר, והצרפתי עזב קצת מבולבל.

שד' רוטשילד, 20.07. מאות אנשים קבעו בהצבעה המונית שהם-הם הריבון של המאבק. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

ניסויים בדמוקרטיה

כמעט שבוע אחרי תחילת מאבק הדיור בשדרות רוטשילד התקיימו בו היום שתי אסיפות עממיות ראשונות. לראשונה קבעו מאות אנשים בהצבעה המונית שהם-הם הריבון של המאבק, שבלעדיהם הוא לא היה קיים, ולכן צריך להיות להם חלק בבנייתו. אלה היו רגעים מרגשים ומעצימים לכל הנוכחים.

אבל בין ההחלטה למימוש – המרחק עוד גדול. בניגוד למיעוט זעיר של פעילים פוליטיים מנוסים, ובניגוד לאיה שושן שחזרה זה עתה ממדריד או לאקטיביסט הצרפתי שמורגל באקלים פוליטי אחר, רוב רובם המכריע של השותפים למאבק הזה לא התנסו מעולם בקבלת החלטות בקבוצה גדולה. מעטים התנגדו להפקעת קבלת ההחלטות מה"הנהגה". קבוצה קטנה יחסית חשבה שרק "מומחים" צריכים להציע פתרונות. רבים אחרים לא הבינו את חלוקת הדיון לפרקים ולנושאים שונים, ותפסו את המיקרופון בתורם פשוט כדי לשפוך את אשר על ליבם. בסופו של יום התקבלו הרבה פחות החלטות משמארגני האסיפות תכננו, ונושאים רבים נדחו למחר, ואת רוב הזמן העברנו בשמיעת סיפורים אישיים והגיגים ופחות בהצעות קונקרטיות להצבעה.

וזה היה פשוט מרתק.

קודם כל, כי ניתן היה לראות את הדמוקרטיה נבנית ומתעצבת מול העיניים, את ההבנה ההדרגתית של הדוברים לגבי הכוח שיש למילים שלהם, את הפוטנציאל שיש לקבוצת אנשים שמתאגדים יחד וחושבים ומדברים ופועלים. ההתרגשות של כל דובר ודוברת מההבנה הזו הייתה מדבקת, ויצרה באז של העצמה.

אבל מעבר לכך – הסיפורים עצמם היו מעניינים, וחשוב היה ליצור את הידע הקולקטיבי הזה. כך עלו באסיפת היום והערב שתי נשים חד הוריות מערי הלווין של תל אביב, וסיפרו על המצוקה שלהן, השונה מאוד מזו של הצעירים ברוטשילד. כך עלו גם אנשים שסיפרו איך הגיעו למאהל רק מתוך תחושת תסכול עמומה, ואיך בימים בודדים של שיחות במעגלים למדו שהבעיה שחוו על בשרם משותפת גם לאחרים, ונובעת לא רק מבעל בית חמדן, אלא ממערכת כלכלית שבה עובדים יותר תמורת פחות כסף שקונה פחות. כך עלתה גם מי שסיפרה בהתרגשות על החברות שנוצרה בינה, לסבית מוצהרת, לבין קבוצת חרדים מבני ברק שסובלים גם הם ממצוקת דיור. כך ביקשה מישהי שלא יעשנו סמים ליד ילדים. כך עלתה חברת איגוד העובדות הסוציאליות, והודיעה שהיא וחברותיה החליטו על תמיכה במאבק ויצטרפו אליו מעכשיו. בין לבין הדוברים הגיעו קריאות לעזור במטבח, להצטרף לחסימת כביש מחר בשש, או לבוא לפרוק ממשאית את תאי השירותים הכימיים שהגיעו למאהל (סוף סוף!). כך עלה צ'רלי ביטון מהפנתרים, דיבר על מהפכה, וזכה למחיאות כפיים ממושכות.

ובכלל, כמעט כולם דיברו על מהפכה. חלק קראו לה "תחריר", חלק אמרו שתגיע רק דרך מאבק הדיור, וחלק אמרו שצריך לקשור את המאבק למאבקים אחרים. חלק דיברו על חסימת כבישים, וחלק על מתינות. חלק אמרו עכשיו, וחלק מחר. אבל כולם הסכימו שצריך לשנות את השיטה, מהיסוד, ושבסופו של דבר זו המטרה.

ומסביב המהפכה הולכת ונבנית גם מחוץ לאסיפות. היא נבנית עם שורת האוהלים, שכבר חצתה את שינקין וממשיכה להתארך. היא נבנית עם מתקן הקומפוסט שהופיע היום, עם השלטים החדשים שמעלים רעיונות חדשים, עם קבוצת סטודנטים לתיאטרון שעשו מיצג בו חילקו כסף מונופול לאנשים ואז שדדו אותו מהם בשם בעל הבית, הבנק, צרכי ביטחון, ועוד. היא נבנית עם מיליון ואחד דיונים שממשיכים להתקיים מחוץ למליאה, ומעגלי לימוד משותף, ומוזיקה ולהטוטני אש, ואווירה של שמחה בריאה, ושל תחילתו של שינוי גדול.

שד' רוטשילד, 20.07. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

אחרי שירד מבולבל מהבמה תפסתי את הפעיל הצרפתי בצד, והתחלתי להסביר לו שהאנשים שהוא דיבר איתם לא רואים קשר בין המאבק שלהם למאבק הפלסטיני, וסביר להניח שרובם לא מבינים את ההשפעה של מוסדות בינלאומיים כמו ה-G20 על הכלכלה והמשברים העולמיים, ולכן גם עליהם. אמרתי לו שכשהוא אומר "שמאל" בארץ, כולם חושבים רק על הסכסוך, ולא קושרים את זה למאבק שלהם ברחובות. בהתחלה הוא הסתכל עלי במבט ספק לא-מאמין ספק מרחם. "אז כל האנשים האלה הם חסרי ניסיון לגמרי בפעילות? אין בכלל חשיבה שמאלית ביקורתית, עמוקה, שמחברת בין המאבקים?", שאל מאוכזב. אבל לפני שעניתי, נפל לו האסימון. "רגע", הוסיף, "אם ככה, זה אומר שכל מה שקורה פה עכשיו זה פעם ראשונה שלהם. הם לומדים תוך כדי עשייה, הם מתחילים מבעיות אישיות ומגלים את הפגמים של המערכת כולה, ונשארים פה ורוצים להלחם בה למרות הכוח שלה. זה פשוט אדיר. ככה מתחילה מהפכה". נכון, אמרתי לו, ממש ככה.

המבחן של שבת

בתהליך הסבוך והמורכב הזה, בו מאות ואלפי אנשים, אולי יותר, כאן בתל אביב ובכל הארץ, מתחילים לגלות את כוחם יש, כאמור, פוטנציאל גדול. במוצאי שבת הפוטנציאל הזה יכול לזנק אל-על, או לספוג מכה לא פשוטה, בהפגנת הענק המתוכננת בכיכר הבימה.

ההפגנה, תחת הכותרת המעולה "הממשלה נגד העם – העם נגד הממשלה", היא ניסיון אמיץ ראשון בימים האלה לחיבור בין מאבקים. ההנהגה הראשונית של מאבק הדיור הכריזה על הפגנת דיור ענקית, וללא ספק המונים מרחבי הארץ יענו לקריאה. לאותה הפגנה יגיעו גם מתמחים מהרפואה הציבורית, ונשים המוחות על סגירת מקלטי סיוע, ונציגי ועדי עובדים מוחים, ועוד. יגיעו גם, בצעדה ארוכה מכיכר רבין, ארגוני השמאל, שימחו על החקיקה האנטי-דמוקרטית, וסביר להניח שלא ישכחו גם לדבר על הכיבוש וההתנחלויות.

המפגש הזה בין כל התנועות והמאבקים בהכרח יהיה מרתק. ייתכן שזו תהיה תחילת הסוף של ממשלת הימין הקיצוני, ידידת ההון, מחרחרת המלחמות, משתיקת המחאות. יתכן גם שמפגינים מהרקעים השונים ירגישו שלא ניתן מספיק מקום לדרישותיהם, או שניתן יותר מדי מקום לדרישות של אחרים, או שהעירוב בין הנושאים היה שגוי, ושגונבים להם את המאבק בין הידיים. יתכן גם שתהליכי הלימוד והשיח המשותף שנוצרו במאהל בשבוע האחרון יהפכו את הכיכר למקום מפגש ענקי, בו במקביל לנאומים הרגילים מעל הבמה אנשים יתחילו לדבר, להתווכח, ולהכיר בצורה שלפני כן מעולם לא הזדמן להם לעשות.

חלק מזה כמובן לא תלוי בנו, אלא בכוחות גדולים מאיתנו. ובכל אופן – לכל אחת ואחד מאיתנו יכול להיות תפקיד מכריע בהפגנה הזו. אם נקפיד לקבל את כל מי שמגיע לכיכר, כל אישה ואיש עם מצוקותיהם הם, ולא נגרר לסכסוכים המתבקשים, נוכל לבנות גשרים חדשים של סולידריות חברתית שכמותם לא ניתן היה לדמיין בארץ עד לפני שבועיים (ויש שיאמרו: עד לפני ה-25 בינואר, שם הפילו ההמונים במצרים את חומות הדמיון והבלתי אפשרי). במוצאי שבת יכולה להתחיל בארץ מהפכה מורכבת, דינאמית, מסוג שלא הכרנו עוד. מהפכה שלא תפיל את שלטון ההון והכיבוש מחר בבוקר, אבל שתאותת להם שימיהם ספורים. מהפכה של כולנו.

הפוסט התפרסם באתר Mysay

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איתן לרנר

    הי חגי

    כשאתה מתאר זאת אתה מצליח להלהיב אותי שהאפשרות ממשית. אני מאוד מקווה שבשבת לא נגלה שחוסר ההבנה לגבי הקשר אל הכיבוש , הניאו ליברליזם , העוולות בתוך הארץ ורדיפת השמאל והמתנגדים יהיו בעוכרי המהפיכה האפשרית הזו. אני מתלהב אבל מאוד סקפטי. מצד שני מהפכות יכולות להפתיע.

  2. הילי

    הי חגי,
    תודה, גם לי יש רושם שקורים דברים טובים שם.
    רציתי להציע לחבר זאת לצורך להתכונן לדיכוי אכזרי של מאבק פלסטיני קרב –
    כפי שכתב אביב טטרסקי כאן
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/07/19/%D7%9B%D7%93%D7%90%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%9F-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%98%D7%9E%D7%91%D7%A8/

    הצלחה של מאבקי האהלים היא כידוע פיתוי נוסף לממשלת ישראל ל'פעילות בטחונית' (נגד הפלסטינים ו/או נגד איראן)
    אבל אם אנשים מודעים ל'טריק' הוא יעבוד פחות,
    ואפשר ללכת לכיוון הפוך:
    העיניים הנפקחות למכלול הדיכוי יכולות לקחת חלק במניעת הטבח הבא – בעיקר אם הנושא לא יודחק בינתיים.
    ואולי גם שותפות 'ככרות תחריר' במחשבה על עתיד משותף היא הריאליות של מחר אם נרצה?

  3. גרי רשף

    ..ולא רק מתי הסטודנטים התמימים יגלו את האור שהפעיל הצרפתי הביא להם ברוב חסדו.

    ולעובדות- במצרים ההמונים יצאו נגד ממשלת הדיכוי והפילו אותה, וכך גם בטוניסיה. רק ההיסטוריה תלמד אותנו אם הם הצליחו להקים דמוקרטיה, או לגרום לשלטון הדיכוי הישן להתחלף בשלטון דיכוי חדש (ע"ע איראן 1979, ע"ע רוסיה 1917).

    בסוריה ובלוב המלחמה בעיצומה ואין רואים את סופה.

    בספרד ובישראל יש דמוקרטיה, ל"המונים" אין למרבה הצער שום דיקטטורה להילחם נגדה, אבל יש להם זכות מלאה להביע את דעתם וזאת הם עושים.
    חגי מטר ו"הפעיל הצרפתי" יכולים להלהיב אותם עד מחר בסיסמאות על מהפיכה, אך מה לעשות- המשטרה לא תירה עליהם, הם אינם שמים את נפשם בכפם, הם בני חורין להביע את דעתם וכך הם עושים. זו זכותם המלאה!

    "הפעיל הצרפתי" מוזמן בהזדמנות חגיגית זו, במסגרת שליחותו להביא את האור לעמים רחוקים, להגיע גם לדיקטטורות האמיתיות כאן בסביבה ולא רק להתפנק פה.

  4. סמולן

    כדאי להבהיר: מדובר במאה ומשהו אוהלים, אולי מאתיים. סיפור מדליק, שמעלה תהיה נוגה: האם בעצם אין צורך במזגנים בשיא הקיץ ?

  5. עמית

    בוא נשחק משחק אסוציאציות קטן:
    צעירים ישראלים, אוהלים, "אווירת-שכונה", אנשים שמסתובבים להם בתחתונים.
    מה התסמיך (אסוציאציה) שעולה לכם בראש?

    לאקטיבטיסט מהפכן-בפני-עצמו מין הסתם זה יעלה לראש את תחריר. בשביל רוב הצעירים באוהל זה יזכיר מששהו קצת אחר – מילואים. גם לאלה שלא עשו יום מילואים בחייהם זה יזכיר מילואים, פשוט זה כי כל-כך נטמע בתרבות הישראלית. מקבץ ישראלים ששוכנים באוהלים עם גישה שאנחנו הולכים להציל את המדינה אבל בין לבין נעשה לנו מדורה וקצת צחוקים. זה בדיוק זה.

  6. יורם

    האקטיביסט הצרפתי תוהה "אז כל האנשים האלה הם חסרי ניסיון לגמרי בפעילות? אין בכלל חשיבה שמאלית ביקורתית, עמוקה, שמחברת בין המאבקים?".
    הו- כמה תמימים הילידים כאן!

    כך לבטח חשבו גם המיסיונרים שהגיעו לאפריקה או לאמריקה ופגשו פראי אדם שלא שמעו על אדוננו ישו ועל החסד האלוהי,
    וברחמנות אין קץ החדירו באהבה את אמיתות הנצח לנשמותיהם הזכות,
    ודאגו לשרש את מנהגיהם הקלוקלים.

    יש לחנך את הילידים כאן שיבחינו בין זכות השיבה הצודקת של אחינו הפלסטינאים לבין הצינות הלאומנית והמדכאת,
    בין דיקטטורות אפילות כמו מדינת ישראל למדינות דמוקרטיות ושוחרות שלום כמו טורקיה ששלחה לכאן את פעילי ה-IHH על המאווי מרמרה,
    וכמובן- בין "פעילי שלום" שיש לאהוב ל"פאשיסטים" שיש לשנוא.

  7. דרור ק

    הבעיה עם חגי מטר ופעילים אחרים מסוגו, שהם עסקו כל-כך הרבה בסוגיית "השטחים" שהם שכחו להסתכל פנימה אל תוך מדינת ישראל, וגם לא טרחו יותר מדי להסתכל פנימה אל תוך החברה הפלסטינית. לכן חגי מטר מופתע מהדמוקרטיה הישראלית, אבל היא הייתה כאן כל הזמן.

    מחאות סטודנטים בישראל אמנם לא נפוצות כמו בצרפת, אבל הן מתקיימות בכל פעם כשהממשלה מגדישה את הסאה, וטוב שכך. לפעמים הן מצליחות יותר, לפעמים פחות. המחאה הציבורית נגד הקיפאון הצבאי בלבנון הביאה לנסיגת צה"ל מדרום לבנון, אף על-פי שחזבאללה וסוריה עשו כל שביכולתם למנוע את הנסיגה. המחאה שהייתה בערך באותו זמן על שכר הלימוד המופרז באוניברסיטאות הביאה בסופו של דבר להפחתתו.

    אני מאוד מקווה שהמחאה הנוכחית תסתיים בתוצאות טובות אף יותר, אולי אפילו בשינוי מהותי של המדיניות.

    טועה חגי מטר אם הוא חושב שהצעירים הישראלים מתכוונים ללמוד מבחור צרפתי איך לנהל מחאות. המחאה הזאת היא לא חלק מהגלובליזציה. להפך, זו מחאה מקומית שעוסקת בבעיות מקומיות – וטוב שכך. זו מחאה ששותפים לה כל חלקי הציבור הישראלי, אבל אין לה קשר ישיר למאבק שמנסה לנהל אותו פעיל צרפתי. הניסיונות לגלובליזציה של הכלכלה, של הפוליטיקה ושל המחאה מוליכים למקומות לא-טובים. העובדה שהצעירים התל-אביבים לא הבינו על מה אותו צרפתי מדבר היא דווקא סימן מעודד.

    ופטור בלא כלום אי-אפשר – העובדה שאין דמוקרטיה בגדה המערבית וברצועת עזה היא באחריות הפלסטינים לא פחות משהיא באחריות ישראל. המחאה הדמוקרטית הטבעית של צעירים ישראלים, ביניהם גם ערבים וגם חרדים, עדיין נראית כמו חלום באספמיא כשמדובר בצעירים פלסטינים, וזה לא בגלל הכיבוש הישראלי.

  8. דרור בל"ד

    ומייד בהמשך: "ייתכן שזו תהיה תחילת הסוף של ממשלת הימין הקיצוני". ומעט קודם: "הממשלה נגד העם – העם נגד הממשלה". העיקר שכולם מדברים על מהפכה ועל כיכר תחריר. ויהיו גם "ארגוני השמאל", שימחו על "החקיקה האנטי-דמוקרטית", וסביר להניח שלא ישכחו גם לדבר על ה"כיבוש" ו"ההתנחלויות".

    המאבק הזה, יותר מכל דבר אחר, הוא נסיון חוזר להפיל את ממשלת נתניהו. גם ב98 הבינו כל מיני אנשים כי נתניהו מחריב להם את המדינה היהודית והדמוקרטית שלהם. הפריוילגיות מהן נהנו נמצאות (גם ב 98-99 וגם כיום) בסכנה. תוצאותיו של המאבק הקודם היו התאספות רבתי של בעלי הפריוילגיות בכיכר רבין וקריאות "רק לא שס". (אזהרותיו של לב גרינברג אודות הסוס הטרויאני הימני הקיצוני זכו להתעלמות ואפילו לבוז). תוצאותיו של המאבק הזה תהיינה המלכתה של פושעת המלחמה ציפי לבני, שתמשיך בתחבולותיה ובפשעיה ותהפוך ללגיטימית את מדיניותו הנפשעת של המשטר הציוני. אין ספק כי תעשה זאת טוב יותר מנתניהו.

    תזכורת למושג כיכר תחריר: לא בממשלה צריך להאבק אלא במשטר עצמו. כאשר מוחים לא על משטר אנטי דמוקרטי אלא על חקיקה אנטי דמוקרטית, בל יתפלאו "שומרי המרחב הדמוקרטי" כי הפלסטינים, רובם ככולם, לא מצטרפים אליהם והמהדרין אפילו מחרימים אותם (את אותם מחרימי "הכיבוש" ו"ההתנחלויות"). זהו בהחלט לא מפגש של כל התנועות והמאבקים, כפי שסבור חגי מטר, זהו מאבק לשימור הפריוילגיות של היהודים.

    הנה עוד תזכורת למושג כיכר תחריר. להלן תגובתם של יוצאי מפגש כל התנועות והמאבקים לפנייה של יהודים יוצאי ארצות ערב:
    "תסרבו לשרת בצבא הכיבוש של פלסטין ואז נדע שאתם אכן שונים בכוונותיכם לעתד של האזור. כל עוד אתם משרתים את צבא הכיבוש הציוני אתם חלק מהקולוניזציה והדה-ערביזציה של פלסטין ומשום כך קשה לנו להתייחס אליכם כאל אחים למאבק על מזרח תיכון חדש ודמוקרטי. האם יש מביניכם המסוגלים לעמוד מול טנק ישראלי? האם יש מביניכם המסוגלים לעמוד מול כדורי החיילים הישראלים? בסופו של דבר אתם תיוותרו המדינה הלא-דמוקרטית הכובשת והקולוניאלית היחידה במזרח התיכון. אנחנו מכבדים את ברכותיכם ואת הבעת ההזדהות, אך כרגע היא באה רק מן הפה אל החוץ ולא מן הלב הערבי שלכם, אם נותר משהו ערבי בלבכם אחרי דורות של דיכוי ערביותכם. התנגדו לצבא הכיבוש הציוני והציגו חזון אמיתי למדינה אחת דמוקרטית גדולה מהים ועד הנהר ואז נדע שיש לנו אחים לחזון".
    (תירגם ותימצת: סמי שלום שטרית)
    http://kedma.co.il/block/archives/1418/comment-page-1#comments

  9. נעם לוי

    דאגנו לרגע שלא תיקחו אמירה כמ זו שבחר חגי לעשות בה שימוש להדגשת תפיסת עולמו – שהיא כמובן לא בלתי בעייתית אינספק או לחלופין כזו שראויה לביקורת – ותהפכו בה כמוצאים שלל רב לתפיסת עולמכם שלכם אותה הבאתם מהבית. העיקר שאנחנו דמוקרטיה לעילא ושצרים עלינו לכלותנו ושיחזור לצורפת. ושחגי מטר לא יתלונן (או למיצער ייחל) לכך שיווצר כאן שמאל-חברתי מעמדי ששואף לבטל את משטר ההון והכיבוש כי…מה לעשות ואין כאן מסורת אקטיביסטית כמו באירופה של מחנה כזה. אין כאן באמת מודעות לנזקי הגלובליזציה שעה שמדובר ב…דיור?! כלומר התחום הפעוט הזה שמופקר ל"תחרות חופשית" שהביאה – בין שאר דברים – לדירות הרפאים בירושלים, והשתלטות של קנייני דירות זרים על בתים בתל-אביב לצורכי השכרה. אבל למה שמישהו (צרפתי בטח צרפתי, כלומר חגי מטר השמאלני הזה) ילמד אותנו משהו. שיפסיק לנכס לעצמו כל דבר שיש בו בדל של סממן חיובי. שישאיר לנו לנגח אותו בציניות או לחלופין למסמס אותו בשירת התקוה רועמת בדרך למילואים וחשבון הבנק שמתרוקן…

  10. דרור ק

    דרור בל"ד – על-פי הכינוי שבחרת לעצמך, אני מבין שאתה תומך במפלגה ישראלית מסוימת. המפלגה הזאת (לפחות המנהיגים שלה) הביעו הערצה גלויה למשטר של משפחת אל-אסד בסוריה. בסוריה מתקיימות בימים אלה הפגנות נגד השלטון. השלטון בתגובה יורה על המפגינים ומשסף את גרונותיהם של המוחים. האם ראית תופעות מעין אלה בתל-אביב? בירושלים? בחיפה? בנצרת? הנה אנשים מוחים ובמקום לירות בהם, ראש הממשלה מכנס ישיבת חירום של שריו ויועציו כדי לחשוב איך לבוא לקראת המפגינים. זה עדיין לא אומר שהוא ראש ממשלה טוב – להפך, ההצהרות שלו בנושא רק מוכיחות שאנחנו צריכים ראש ממשלה אחר ובדחיפות. אבל למה יש לך בעיה עם משטר שמקשיב למפגינים במקום לירות בהם? יצא לך לראות עיתונים אתמול? הבעות תמיכה מקיר לקיר במפגינים. נראה לך שעיתונים כאלה היו יכולים לצאת לאור בגלוי בסוריה? אפילו במצרים שאחרי ה-25 בינואר פרסומים כאלה עלולים להיות מסוכנים למפרסם.

    לנעם לוי – אתה לא מבין את האבסורד שאותו פעיל צרפתי מבקש ליישם כאן? מצד אחד הוא דוגל בהתנערות מהגלובליזציה שהיא במידה רבה תירוץ לדורסנות חברתית. מצד שני, הוא מסתכל בבוז על המחאה הישראלית המקומית, כי הם עדיין לא מוחים ברמה גלובלית. אנשים רוצים לשפר את מצבם ברמה המקומית, וזה מצוין. לו הפלסטינים היו מחליטים לשפר את מצבם ברמה המקומית, במקום לחלום על פלסטין מהים ועד הנהר, ובמקום להתרוצץ ברחבי העולם כדי למצוא מישהו שיקים להם מדינה, מצבם היה טוב לאין ערוך – הם כבר היו חיים במדינה משלהם בגדה וברצועה ומנהלים את חייהם. האסון של הפלסטינים הוא הגלובליזציה של הבעיה שלהם, ואתה מציע לנו לייבא את האסון הזה ולהחיל אותו גם על ישראל.

  11. הבנתם?

    כך, לדעת "דרור ק", צריך להבין כל ציוני שפוי… כי כך הוא כתב: "העובדה שאין דמוקרטיה בגדה המערבית וברצועת עזה היא באחריות הפלסטינים לא פחות משהיא באחריות ישראל" – HOT AIR GEZUGT [גזוגעט זה באידיש "אמר"].

  12. ميدان التحرير

    זו השאלה. האם "עמישראל" ישתחרר מהכיבוש ומ"הון-תשקורת-שלטון"?

  13. דרור בל"ד

    דרור ק. – על-פי הכינוי שבחרת לעצמך, אני מבין שאתה תומך במפלגה ישראלית מסוימת. ראשי מפלגה זו התכנסו לדיון בטחוני בו הכריז אולמרט כי יש לטבוח לכל הפחות בכ 1400 מתושבי עזה. שר הבטחון לא התעקש על מס' הנטבחים אך דרש כי לפחות מחציתם יהיו ילדים, ואילו ציפי לבני אמרה: תטבחו כמה שאתם רוצים, רק תגמרו את הטבח לפני חילופי השלטון בארה"ב.

    ההבלים אותם אתה מפיץ בלי בושה נועדו אך ורק כדי להסיח את הדעת מפשעי הציונים. אינך היחיד. גם מפלגת חד"ש נהגה כך, וראה תגובותיי שם.
    http://hagada.org.il/2011/04/27/%D7%93%D7%A8-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%A8/

    בעוד מפלגת בל"ד הסירה את תמיכתה באסאד (התמיכה הייתה אינטרסנטית, לא אידאולוגית – כדאי לזכור זאת), ממשיכים הציונים לתמוך בפשעי המלחמה של מנהיגיהם. סופם יהיה כמו של העלאווים בסוריה, כפי שמתאר עדנאן ערעור (דקה 6:46 ואילך)
    http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=816343

  14. דרור ק

    קודם כול שיעור קצר ביידיש – יידיש נכתבת באותיות עבריות, והמימרה הידועה נכתבת כך: האָט ער געזוגט (אלף-קמץ נהגה כמו חולם בעברית, ע נהגית כמו סגול). אני מצפה מאנשים שמוטרדים מסוגיות תרבותיות להתייחס קצת יותר ברצינות לשפה כמו יידיש, אפילו מדובר בשפה של אשכנזים.

    עכשיו לעניין האחריות הפלסטינית להתנחלויות: מי שבנה ועדיין בונה את ההתנחלויות הם ערבים-פלסטינים. הראשון שהכריז חרם על ההתנחלויות ואסר על פלסטינים לבנות בהן הוא ראש הממשלה הנוכחי של הרשות הפלסטינית, סלאם פיאד.

    אני מכיר את הטענות על כך שלפלסטינים לא הייתה בררה, אבל אלה תירוצים. כשיש משימה לאומית, כמו הקמת מדינה, דואגים למצוא מקורות מימון ולא משתפים פעולה עם פעולות שמנוגדות לאינטרסים הלאומיים, אפילו אם יש בכך צורך כלכלי. לחגור חגורות נפץ וללכת להתאבד זה כן, אבל לדאוג שפלסטינים לא ישתתפו בבניית ההתנחלויות – זה לא?

    הפלסטינים החזיקו במשך שנים באסטרטגיה מוזרה מאוד בלשון המעטה ואין פלא שהיא לא הובילה אותם לשום מקום.

    זה שישראל עושה שטויות – האם פירוש הדבר שהפלסטינים פטורים מאחריות כי ישראל אשמה בכול?

    ישראל גם פינתה התנחלויות ברצועת עזה ובצפון השומרון, והתחייבה לפנות עוד התנחלויות בגדה. איך הגיבו הפלסטינים? כמובן, בהגברת ההתקפות שלהם על יישובים ישראלים. איפה השכל? איפה ההיגיון? סופסוף הכובש הישראלי נסוג, ואתם במקום לעודד אותו מחרחרים מלחמה?

    אמנם אין דמיון רב בין המקרים, ובכל זאת כדי לסבר את האוזן: אחרי שנים של דיכוי מצד אינדונזיה, מזרח טימור זכתה סופסוף בעצמאות, ומיד הושיטה יד לשלום לשכנה הגדולה, הכובשת לשעבר. כך מתנהג עם שבאמת חושב על העתיד שלו.

  15. ניר

    אין קשר בין כיבוש למצוקת הדיור וראיה לכך היא שמצוקה זו קיימת במקומות אחרים בעולם.
    יש לטפל בבעיית הדיור ללא קשר לכיבוש וכיבוש.

  16. דוד רומנו

    ציטוט ממילון אבן שושן: "פוליטיקה: מדיניות, ניהול המדינה, ארגון מנגנוני המדינה, יחסי המפלגות".
    הכל פוליטי! אין פשוט מזה. כל לחץ ציבורי הדורש שינוי משלטון שבכוחו לבצעו, יחשב כפעולה פוליטית.
    הכלל פשוט – אם "הנמענים" למחאה שבכוחם ובסמכותם לבצע את השינוי נמצאים בעמדת כוח בזכות האצבעות שלנו ולזמן קצוב- הפעולה היא פוליטית. דרישה ומחאה של אזרח במסמיה ג' לייבוש שלולית שהיא מקור ליתושים או מאבק להוזלת הדיור במדינה-שתיהן פעולות פוליטיות פאר-אקסלאנס. במשך עשורים-ולכך דוגמאות רבות-המאיסו הפוליטיקאים בהתנהגותם הנלוזה את עצמם על האזרח הישראלי ובכך תרמו לזילותה של הפוליטיקה הצרופה והנקייה עד דק. אל לנו לשכוח כי ה"משחק הפוליטי" הוא הכלי היחידי לבניית חברה דמוקרטית ואין בילתו. כל חלופה אחרת מאיימת על הדמוקרטיה איום של ממש. הציבור הישראלי במהלך העשורים האחרונים פיתח תגובה רפלקסיבית שלילית לפוליטיקה באשמת פוליטיקאים לא ראויים. בכך פגענו ראשית לכל בעצמנו. אנשים ראויים הדירו עצמם ממעורבות ציבורית ופוליטית. את התדמית הזו אנו חייבים לשנות.
    כן לפוליטיקה בונה,יוצרת, חברתית ואיכפתית!
    לא לפוליטיקאים מאכזבים העושים במעמדם ובכוחם קרדום לחפור בו לתועלתם האישית.
    דוד רומנו-תנועת עמי
    http://www.a-m-i.org.il

  17. אריה גל

    .
    הבוקר הלכתי לראות,- ולצלם,- את מאהל המחאה של מחוסרי הדיור על הדשא של בית הכנסת הגדול הסמוך לעיריית כפר סבא, והתבוננתי, וקצת תהיתי: מדוע בעצם צריכים האוהלים להיות רק גימיק זמני של הפגנות בדרישה לפתור את בעייתם של מחוסרי הדיור, ולא יהיו,- הם,- האוהלים,- הפתרון עצמו ?
    כמובן, לא באמת אוהלים. אבל בקתות תוצרת עצמית, על אדמה של אף אחד, מותקנות למישעי על ידי מי שיתגורר בהן,- עם פטיש וכמה מסמרים, -עם עזרה הדדית של שכן לשכן,- מלוחות של רהיטים ישנים ואריזות קרטון ריקות של מוצרי חשמל גדולים, ופח גלי ישן שהושלך בשדה,- כמו בכל רפובליקת בננות מתוקנת. בתים,- בקתות,-מיום אחד של בנייה עצמית. בתים שבוודאי נוחים לא פחות מכוך תל אביבי מצוי בגודל מגירה שמשלמים עליו לבעל הבית שלושת אלפים שקלים לחודש, רק בלי לשלם את השלושת אלפים. בקתות. יותר טוב מאוהל. שכונות שלמות תוצרת עצמית. יום אחד עבודה ויש לך בית. כמו בכל רפובליקת בננות מתוקנת. בפארק הירקון יש שפע של מקום. גם ב"יער אוסישקין" בכפר סבא,- כל עוד הוא עדיין קיים,- מגורשי פתח תקווה בזמנו של נחום גוטמן כבר עשו זאת שם מקודם,- שכונות למי שזו הדירה שהוא יכול להשיג. שכונות שלמות. כמו בכל רפובליקת בננות מתוקנת. יהיו בארץ ווילות פאר מדהימות המגמדות את אלה של כל שייח' סעודי ויהיו מיגדלים יקרים עם דירות ברמה של חלום לאנשי ולחברי ולמקורבי החונטה השלטת, ויהיו שכונות צרות סימטאות של בקתות מאולתרות שגגותיהן פחים, שנבנו בידי דייריהן מפסולת ושאריות, לאלה שאינם,- בשום צורה,- קרובים איכשהו לצלחת.
    יש שיקראו לזה חופש. אתה ממש לא חופשי כשהתחייבת לשלם לבנק ששת אלפים שקלים בכל חודש. יש שיקראו לזה חופש. יש שיקראו לזה קאסטות. מעמדות. יש בינינו מי שבחרו בתבונה למי להיוולד, ויש בינינו מי שבחרו נכון פחות. אבל באמת שזה לא פחות טוב מכוך תל אביבי בגודל מגירה שעליו משלמים לבעל הבית שלושת אלפים שקלים לחודש, וזה בלי לשלם את השלושת אלפים. תהיינה כאן הווילות של קיסריה. ויהיו מיגדלי עזריאלי. לחונטה השלטת ולמקורביה ולמלחכי פנכתה. ויהיו כאן Favelas לכל השאר. מה יש ? מה רע ? כמו בכל רפובליקת בננות מתוקנת.

  18. עמית

    אני לא יודע אם נצליח להפוך את שלטון הממון לשלטון ההמון, אבל אני מתמלא שמחה ותקוה כשאני רואה איך אנשים מפסיקים לחטט בקורקבן של עצמם ויוצאים לרחוב להפגין.

  19. תנועת עמי

    חכמים הזהרו בדבריכם: מהפך ולא מהפיכה. ההבדל הוא תהומי. מהפיכה מתבצעת בכוח וכופה את עצמה בכוח הזרוע ודיקטטורה. מהפך מתבצע דרך הקלפי בדרך דמוקרטית. הבדל של שמים וארץ!!

  20. נורית

    מה עם אנשים שיוצאים כעת לפנסיה ואין להם בית וצריכים לחיות עם 1800 ש,ח
    איך חיים עם סכום כזה אחרי
    שעובדים 31 שנה ואין פנסיה
    על זה לא שומעים מילה,כי אתם שוכחים שכולם יגיעו לגיל הזה