יצר הרע

אאא

עורכי הדין של ראש הממשלה עבדו עליי כל היום

הם השכימו בבוקר וחבשו את החמור

הם הרכיבו משקפיים על העיניים הכחולות.

עיניים צרות, עיניים שהם הרוויחו מגלות מצרים

מזהב מצרים, כספי שילומים.

אני ישבתי לבדי על דוכן העדים, והבטן שלי כאבה

והאוזניים צלצלו. והלב שלי דאג כל כך. ואז זה התחיל.

כאב איום. מסכת של עינויים.

כבודו לבש מקור. והתחיל לנקר.

הם ניסו להפריד אותי. ונשארתי יחד.

הם ניקרו להפריד אותי. ונשארתי יחד.

ואז ציפור אחת בגלימה, שסבא שלה נשרף בשואה

והסבא השני עדיין חי. ציפור רעה ומיואשת במיוחד.

מחאה כפיים, הגביהה עוף אל תקרת בית המשפט

ומשם קרוב אל דוכן העדים, איפה שהייתי, ונעצה עיניים

איומות אלי. ולחשה: "אתה יכול לבד! הגיע הזמן!

אתה יכול לבד! אני יודעת", לחשה ציפור עורך הדין

של ראש הממשלה. "סבא שלי נשרף לבד. סבא השני שלי ימות לבד.

אתה יכול לבד! אני יודע שאתה יכול לבד!"

ולרגע אחד נשכחתם ממני. ונשכחתי ממני. ושרתי לעברו של עורך הדין שיר יפה מאוד. את השיר שאף פעם לא תבינו. את השיר המבולבל שאף פעם לא הבנתי עד הסוף. והייתי עייף.

אבל שרתי. כי סוף סוף מישהו ביקש. וראש הממשלה יצא מזה טוב.

יצר הרע – להמונים

הם ניסו להפריד אותנו. אבל נשארנו יחד.

הם ניסו להפחיד אותנו. אבל נשארנו יחד.

הם עייפו אותנו. הרדימו אותנו. נשארנו יחד.

הם אמרו שאנחנו הכי יפים לבד.

אבל נשארנו יחד.

כי אנחנו יחד בסיפור הזה.

ואבא סיפר את הסיפור הזה לילדיו

ושמח כל כך.

שירו של יוסי בבליקי מופיע באלבומו הכפול "האגרוף"