מוח'יים לאג'יאין אשראליין

בעיני נשים פלסטיניות שביקרו איתנו בתל אביב, נראו שד' רוטשילד כ"מחנה פליטים לישראלים". נקווה שיושבי האוהלים יתפכחו ויפסיקו לשלם את המחיר הכלכלי, הצבאי והאנושי שכופה עליהם מדינה של סקטור אחד, המוגדר אך ורק על פי דתם של חבריו
עפרה ישועה-ליית

צומת שינקין-רוטשילד, יום שישי בערב: אנחנו עם אורחותינו הפלסטיניות – קבוצת "שב"חיות" בלשונו המכוערת של שלטון הכיבוש. עבר עלינו יום נחמד של טיול ורחצה בים, ואנו בדרך לאירוח אלגנטי וחם לב אצל אחת מחברותינו שהתברכה בדירה עם גג יפה בלב תל אביב. והנה אטרקציה תיירותית חדשה: מחנה האוהלים הענק שאינו חדל לצמוח בשדרה.

האורחות שלנו, חלקן בכיסויי ראש חסודים, מקשיבות בעניין להסבר על צעירים יהודים ישרי דרך שאין להם יכולת למצוא מקום לגור, לעבוד וללמוד. האוהלים קטנים ורבים כל כך. הן מניעות ראש בפליאה, ספק השתתפות בצער ספק שביעות רצון על פוטנציאל הסולידריות החדשה. חדת הלשון שביניהן מנפקת מיד הגדרה שאף אחת מאיתנו לא חשבה עליה קודם: "הדא מוח'יים לאג'יאין אשראליין" יעני, מחנה פליטים לישראלים.

אנחנו צוחקות לשמע השנינות. לא דומה בכלל. ואולי יש כאן משהו. צעירי רוטשילד, אינשאללה תצליח דרכם ותיענה מחאתם, יכולים כביכול בכל עת לקום ולחזור לחיים הקשים שאיתם הסכינו לפני שהשתקעו בשדרה הלוהטת. אבל כוחות חזקים מהם גזרו עליהם מיקום בקצה הנמוך והעני של שרשרת המגורים הישראלית: ללא רכוש, ללא קרקע וללא קורת גג משלהם. חלק מהנשים שאיתנו הערב – מקסימות, סקרניות, מלאות שמחת חיים ותאווה לבילויים – גרות במחנה פליטים רוב חייהן. כמה מהן נולדו שם, אחרות נישאו ועברו לחלוק את גורלן של משפחות גדולות וצפופות בבתים מתפוררים שהחלו את דרכם כאוהלים זמניים בשולי הערים, העיירות והכפרים של הגדה המערבית.

ישראליות ופלסטיניות מהשטחים הכבושים בבילוי משותף בתל אביב-יפו, יולי 2011. חיים שלמים במחנה פליטים. צילום: אסתי צאל

למחרת, בהפגנת הענק במוצ"ש (לתמונות), מושמעים לא מעט ביטויי זעם על העדפות הדיור לחרדים ולמתנחלים. קל מאוד להצביע על השקעות המיליארדים בהתנחלויות בשטחים שנכבשו אחרי שנת 1967 כעל הנכסים שנגזלו מהדור הבא של צעירי ישראל. ברור כשמש שהעדפות סקטוריאליות בוטות אחראיות להזנחה שממנה סובל כל ישראלי משכיל יצרני וחרוץ, שאינו שייך לאחד ה"סקטורים" המועדפים ואין לו הורים עם כיס עמוק לרכישת נדל"ן חדש.

הפגנת ה-23.07 בתל אביב. פוטנציאל לסולידריות חדשה? צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס

קשה ומכאיב הרבה יותר להצביע על הבחירה הבסיסית של מדינת ישראל להיות מדינה שהחליטה במודע להיות מדינה של סקטור אחד, המוגדר אך ורק על פי דתם של חבריו, ולשלם על כך מחיר כלכלי, צבאי ואנושי בלתי נתפס. שליטי ישראל מנפנפים בעצם הימים האלה בהגדרתה כ"מדינה יהודית" כעיקרון המתנשא מעבר ליומרתה להיות חברה דמוקרטית, צודקת ושוחרת שלום. הם מקצינים ומסיתים, אבל לא המציאו דבר, בהיותם ממשיכיה של מסורת שהחלה עם הקמתה בדם ואש כחברה שאינה יכולה לסבול בתוכה מי שנתפסים כ"זרים" על פי ההלכה.

אדמות הלאום

גרפיטי לקראת יום הנכבה 2009. דור המייסדים של ישראל בחר לשכן מאות-אלפי פליטים קשי יום בבתים שמהם ברחו או גורשו מאות-אלפי פליטים קשי יום. צילום: זוכרות

רוב צעירי האוהלים בכיכר הבימה לא ירצו לשמוע על כך, אבל חלק גדול מהכתובות הנחשקות בעיר ללא הפסקה שייכות בעצם לבעלי בית שאינם יכולים להפקיע מחירים, שלא לדבר על עשית שימוש כלשהו בנכסיהם. ישראלים מכל הגילים מקדישים את מיטב שנותיהם ובוודאי חלק מרכזי מתשלומי המס שלהם למאמץ הסיזיפי שעושה מדינתנו מזה 63 שנים כדי למנוע מאותם בעלי בית את זכויות הקניין שלהם.

יפו ובנותיה, מנשייה הצמודה למתחם התחנה, סומייל בארלוזורוב פינת אבן גבירול, ג'מוסין של בבלי ומגדלי אקירוב, שייח מוניס של האוניברסיטה ורמת אביב אל"ף בי"ת גימ"ל והחדשה – כולם קרקעות ש"מינהל מקרקעי ישראל" מחוייב לשמור ביד ברזל של תקנות דרקוניות בידי המדינה כדי שיעמדו לשימושם של יהודים בלבד. מגוחך לשמוע את ראש הממשלה ודובריו מתנפחים בעלבון מול ה"קרטל" (כך הם מכנים את המינהל הזה) שהקימה הציונות כדי לשמר את אדמות הלאום בידי קבוצה אתנית אחת. רוצים שוק חופשי בקרקעות? יופי. בואו נברר קודם אצל מי הקרקע רשומה בטאבו וכמה היא שווה עבורו.

פתרונות הדיור הבלתי תקינים של ממשלות ישראל לדורותיהן לא החלו באריאל, עפרה, אפרת ומאות בנותיהן החמסניות והבלתי חוקיות. ביבי נתניהו לא המציא אותם. הוא נולד לתוכם כמו כולנו, בני דור ההורים של הצעירים הזועמים כיום. דור המייסדים הנערץ של ישראל בחר לשכן מאות-אלפי פליטים קשי יום בבתים שמהם ברחו או גורשו מאות-אלפי פליטים קשי יום. בשלב הבא הוא הציף את הארץ במחנות אוהלים וצריפים רעועים, "מעברות" להמונים שפותו לנטוש את בתיהם במדינות דוברות ערבית לטובת שיפור המאזן הדמוגרפי של היהודים בציון. אלה נשחקו עד דק לפני שבניהם ונכדיהם המציאו את עצמם מחדש – חלקם כלאומנים דתיים נלהבים – בחברה שייעדה להם מראש את תפקיד הפועלים והחקלאים, תחליף לפלסטינים שהשקיפו, וממשיכים להשקיף בעיניים כלות ממחנות הפליטים שלהם בכל איזור המזרח התיכון.

"הבית הוא הבסיס!" זעקו במוצ"ש המנהיגים המשולהבים של הפגנת הצעירים המרשימה, הצודקת, ומחממת הלב שזרמה ברחובות תל אביב. כולם דרשו צדק חברתי, לא צדקה, ולא פתרונות דמה נכלוליים שאינם אלא תחילתה של הבעיה הבאה. "התעוררנו", קראו שלטים שחורים, "לא נחזור לישון". אפשר לקוות שהם התעוררו גם מן האשליה שרק דיכוים הנמשך, האלים, של חלק מתושבי הארץ הזאת יבטיח את רווחתו של החלק האחר, שנולד במקרה לדת ה"נכונה" כאן וקיבל את אישור רבניה מטעם.

הפגנת ה-23.07 בתל אביב. פתרונות הדיור הבלתי תקינים של ממשלות ישראל לדורותיהן לא החלו באריאל, עפרה, אפרת ומאות בנותיהן החמסניות והבלתי חוקיות. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

התפכחות מתודעה כוזבת

אולי אין פתרונות בזק, אבל יש מפעלי ענק ציבוריים, ולארץ הזאת כמו לארצות אחרות יש די משאבים לכ-ו-ל-ם. הנה הצעה פשוטה בהישג-יד. חברה שידעה לשנע מאות-אלפים ממקומם, לבנות מעברות ועיירות פיתוח, וארץ שלמה של מחנות צבא והתנחלויות, צריכה להיות מסוגלת בקלילות רבה לפנות את מחנה הקריה בתל אביב לטובת דיור בר השגה במקום טוב עבור בניה העניים והצעירים של העיר. במוצ"ש נדחסו המפגינים אל קיר המחנה הזה שסליל תיל מכוער בראשו מול מוזיאון האמנות של תל אביב. מאחורי המפגע האסתטי הזה משתרעת נחלה ענקית ומרווחת, מקדשו המגודר והשמור היטב של הצבא האדיר ביותר במזרח התיכון ואחד האדירים בעולם.

קציני הצבא הגבוהים אינם באמת זקוקים למקום עבודה כל כך מפנק ונגיש כדי לתכנן עבורנו את המלחמה הבאה, שבה יודיעו לנו – שוב – ש"שקט, יורים", ותפסיקו לקטר על שכר הדירה. הם בוודאי יסכימו להתפנות כי הרי פסול לחלוטין למקם מיתקנים צבאיים בלב אוכלוסייה אזרחית, כך תמיד נזפנו בחיזבאללה ובחמאס.

ואולי לא יסכימו, כי כבר מזמן הם לא הצבא של המדינה אלא אנחנו אזרחיו הכנועים, ומי אנו שנזיז אותו מהמגדלים שמהם הוא משקיף עלינו מגבוה כל הדרך מעזריאלי עד קפה דובנוב. זהו הצבא שבחסות כוחו האלים מספקת ממשלתנו "פתרונות דיור" נדיבים על חשבון בלעין, ניעלין, חברון, בית אומר, ספא, נבי סלאח, ועשרות מקומות חבוטים אחרים. נשקו מאפשר מהלכים דורסניים לטובת מקורבים שזכו לדיור "בר-השגה" בסילוואן ובשייח' ג'ראח.

מתנחל ממודיעין עלית צופה לעבר בלעין, יולי 2011. צילום: אן פאק / אקטיבסטילס

ענני הגז הצהוב הצורב וסירחונם של סילונות הבואש, ידידיהם הנאמנים של כוחותינו המזוינים, עברו כבר מזמן יבשות ואוקיאנוסים ומרחפים בחלל אולמות האו"ם בניו יורק. מעשי הנישול והגירוש האלה שוב אינם ניתנים להסתרה ולהשתקה, כמו גורלם של תושבי עראק אלמנשיה (קרית גת) או סידנא עלי (הרצליה פיתוח). אבל מאחוריהם עומדת אותה אידיאולוגיה קשוחה ונבובה שעליה חינכו אותנו, וכיום מחייבת גם את ילדי הגן (!), שעל פיה "אסור ומסוכן" ליהודים לחיות בצוותא עם אנשים אחרים.

תושביהם הכועסים של "מחנות הפליטים הישראליים" ברחבי הארץ עוברים בימים חמים אלה תהליך התפכחות מהתודעה הכוזבת שהביאה את כולנו לצומת הבעייתית של קיץ 2011. זה לא תהליך קל, אבל שווה מאוד לעבור אותו. מנסיון. אלה מאיתנו שזכו השבוע לרקוד, להתחבק ולשיר עם חברותינו מהכפרים ומחנות הפליטים בשטחים הכבושים על גגו של בית בלב תל אביב לא יוותרו עוד לעולם על המגע האנושי החם עם בני האדם שפעם נחשבו לאויבינו. רק תחשבו כמה דירות נאות לכמה הרבה אנשים מכל דת, צבע ומין אפשר היה לבנות בכסף שבזבזנו בעשרות השנים האחרונות על ההתבצרות בקונספציה האווילית שרואה בהם "סכנה דמוגרפית".

ספרה של עפרה ישועה-ליית "ארץ, ברית; מדוע אין לישראלים מדינה דמוקרטית חילונית" יראה אור בימים הקרובים בהוצאת ספריית "מעריב". ב-4 באוגוסט ייערך ב"זוכרות" דיון עם המחברת ועם רג'א אומרי על הנושא: פוליטיקה, דת ודמוקרטיה, בהנחיית מתן בורד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסף

    ממתי יהודים הם סקטור? ממתי בתים מתל אביב שייכים לפליטים פלסטינים ולא לבעליהם הנוכחיים? אני לא כותב את זה כי "קשה לי להודות" אלא כי זה לא נכון. למרות שסבתא שלי ברחה מברלין אין לי בית בברלין שהוא שלי אבל בעצם לא שלי. אין וזהו. גם ליהודים שברחו ממדינות ערב אין בעלות על הבית שהיה שלהם. וגם לפלסטינים שברחו אין.

    את כורכת הכל בהכל באופן לא מועיל. אני מקווה שאת לא מנסה לקדם את הרעיונות האלה, אבל מהמאמר נדמה שהיית רוצה לבטל את מדינת ישראל כמדינת שקמה לשמש בית לעם היהודי שכמעט הושמד, ולהחזיר את הפליטים הפלסטינים ממש לבתיהם המקוריים שהיום הם תל אביב. לזה התכוונת?

    יפה לקרוא למפגינים להתעורר אל כך שמצוקתם כרוכה במדיניות כוללת שמעדיפה כיבוש ודת על פני חברה אזרחית חופשית.

    לכרוך את זה בבעיית הפליטים ובלגיטימיות של הקמת מדינת ישראל זה גול עצמי.

  2. עמית

    משעשע איך יש מי שמנסים לכפות הגדרות של עצמם על אחרים. משום מה הם תמיד יהיו אלה שימהרו לגחך כשהם יתקלו באיזה מאמר "מעולם בהיסטוריה לא היה עם פלסטיני".
    אני אתאיסט, ולא תמצאי תומך גדול ממני לקיומה של ישראל כביתו של העם היהודי. איך זה בדיוק מתיישב עם הדוגמה הסמי-דתית שלך?

    "שב"חיות בלשון המכוערת של שלטון הכיבוש"? איזה כיבוש בדיוק? כיבוש תל-אביב? גם אם מחר בבוקר הכיבוש יגמר מי שיכנס לישראל ולתל-אביב בלי אישור יהיה וישאר שב"ח. אז על איזה כיבוש בדיוק את מדברת?

    שדרות רוטשילד מזכירות לאורחות הפלסטיניות שלכן מחנות פליטים? איך בדיוק? לפלסטיניות הצעירות שהבאתן אין שמץ של מושג איך נראה מחנה פליטים, כלומר, כזה שמורכב מאוהלים. כל מה שהן מכירות אלו שכונות וישובים הבנויים מבתי קבע ובטון הממשיכים להקרא "מחנות" מסיבות פוליטיות. הן לא יידעו לזהות מחנה פליטים גם אם הוא ימצא להן מול העיניים (אני, שביקרתי באחד אמיתי באוגנדה [מה שגורם לי לגחך כל פעם שאני שומע את הכינוי "מחנה פליטים" לאחד השכונות הפלסטיניות], כנראה יודע פי כמה מאות מונים יותר טוב מהן מחנה פליטים מהו).אין להן מושג מחנה פליטים מהו, מהסיבה שכל חייהן שיקרו להן לגבי מה זה פליטים ומה זה מחנה פליטים.

    אבל בסדר, העיקר שתמשיכי להתגאות ב'אותנטיות' שלהן.

  3. עדי בן יעקב עו"ד

    הפרויקט הזה של הבאת נשים פלשתינאיות לים ולתל אביב הוא פרויקט מבורך שאני מצר שאני איני להיות שותף לו. אבל למרב הצער הכותבת וחברותיה מטעה את הפלשתינאים לחשוב שיש סיכוי לחזור לשייך מוניס. וגורמות בעקיפין לבעירת האזור והפיכתו למוקד בוער של אלימות.

  4. מאור

    כמה מאותן נשים "מקסימות, סקרניות, מלאות שמחת חיים ותאווה לבילויים" מוכנות לקדם במשהו את חזון המדינה הדו-לאומית שהכותבת מקדמת? עזבו פעילות פוליטית, נתחיל בחינוך. מעניין מה הבעלים, האחים והבנים שלהן היו עושים לניר נחשון, לו היה נכנס לשכונה שלהן בטעות.
    http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-926df5f3701d031004.htm

  5. נחמן

    הכפר סומייל היה כפר מעורב החל משנת 36, לאחר שדוד ושרה איטה פלדמן קנו בו שטח והקימו עליו פרדסים מצליחים. לפני שהיהודים הגיעו (1922 בערך) ישבו בו 450 איש. שיח מוניס – כפר של מהגרים מצרים שהוקם בתחילת המאה ה-19. עד שהתחילה הפרדסנות היהודית (1922) מנה 600 איש. ועדי הכפרים לא הביעו שאיפות לאומיות ככל הידוע לי מחיפושי ברשת. מרגע שהיהודים החלו להביא פרנסה לאזור הגרו לשם עוד מהגרים מצרים, כך שבשנת 1948 ישבו בשייח מוניס 2200 איש ובסומייל 850 איש (יהודים וערבים אם אני מבין נכון) חלק משטחי סומייל נמכרו לקבלנים יהודים שבנו דירות בתל-אביב עוד לפני הנכבה, כך שקשה להגיד מה היה שטח הכפר כשנכבש. הערבים בחרו להילחם נגד היהודים ב-48 ולבסוף נמלטו/גורשו/נכבשו. אגב, לצורך השוואה, בתל אביב בשנת 1925 ישבו 34,000 איש ובשנת 1948 כבר למעלה מ-100,000, ככה שלעשות דה-לגיטימציה לתל-אביב ("חלק גדול מהכתובות הנחשקות בעיר שייכות ל…") ולטעון שמאות אלפי פליטים קשי יום היו שם זה עיוות רציני ביותר. מאות האלפים הם, במקרה הקשה, עשרות אלפים, ורוב רובם הגיעו לאזור 15 שנה לפני הגירוש בזכות הפרנסה שהביאו אותם יהודים שאותם ניסו להרוג בהזדמנות הראשונה שהייתה להם. אני לא אומר שלא מגיעים פיצויים למי שישב שם לפני 1922, אבל לדרוש פינוי זה לא אנושי, לא ריאלי, ולא ישים. כמו שכתוב מעלי, אנשים כמוך רק מלבים את להבת הסכסוך והאיבה ודואגים שלא תכבה לעולם. מhttp://www.e-mago.co.il/Editor/history-3190.htm

  6. עידן סובול

    מאמרה של עפרה ישועה-ליית, הוא מאיר עיניים לראות בבירור את פרצופה האמיתי המכוער של מדינת-ישראל, המולכת במהירות גוברת והולכת לאבדון פאשיסטי על-ידי ממשלה גזענית באופן מובהק. אין ביקום כולו חיה "תיאוקרטית ודמוקרטית", ולכן הצירוף "יהודית ודמוקרטית" הוא צירוף אבסורדי, מגוחך וחסר תוחלת.

  7. עפרה ישועה-ליית

    לאסף – ממתי יהודים הם לא סקטור? במה שנוגע לבעלות על רכוש הפליטים תוכל להתעדכן במשרד האפוטרופוס על נכסי נפקדים. אפילו מדינת ישראל 2011 עוד לא ביטלה את הרישום בטאבו.
    לעמית האתיאיסט: לציונות אין שום יכולת, רצון או יומרה לזהות "יהודי" ללא קריטריונים רבניים. על כן היישות הציונית היא יישות דתית-אידיאולוגית שמחייבת גם "אתיאיסטים" עלק. אין כיבוש? זהו אכן חידוש מרעיש. העובדה היא שאתה יכול בכל עת להכנס לשטחי המחיה של שכניך והם משום מה אינם יכולים לבקר בשכונתך.
    מאור – קריאה מומלצת לסוג הטיעונים שלך במאמר מעולה: http://www.truth-out.org/14-propaganda-techniques-fox-news-uses-brainwash-americans/1309612678נחמן – לא ייתכן שאינך יודע כי מספר הפליטים ש"ברחו" ב-1948 נמדד במאות אלפים. אין שום דבר במאמרי הדורש "פינוי" של אזרחים מבתיהם, הפינוי המומלץ (מרצון) הוא של מתקני צבא בלב אוכלוסיה אזרחית. ואיך סתימת פיות תנמיך את "להבת הסכסוך"? האמנם מי שמלבה את הסכסוך הוא קומץ ישראלים שלא מפריע להם לזכור את הנכבה?

  8. עמית

    הציונות לא יכולה להגדיר יהודי שלא על פי קריטריונים רבניים? נראה לי מומלץ לך להעיף מבט קצרצר לעבר חוק השבות. מה זה אם לא הגדרת יהודי שלא על פי קריטריונים רבניים?

    בכל מקרה הגדרת מיהו יהודי כלל אינה רלוונטית לכאן, גם על פי ההגדרות הרבניות יהודי חילוני ואף אתאיסטי הוא יהודי למהדרין. כלומר, אפילו הדת היהודית מתייחסת, מאז ומעולם, ליהודים כמשהו שהוא לא רק קבוצה דתית. כמובן שזה סותר לחלוטין את כל הגישה שלך, אך כבר מובן שעובדות זה לא מה שמפריע לה.

    איפה בדיוק טענתי שאין כיבוש? את יכולה להפנות אותי לשם? אממ, נראה לי שהגישה שמאפשרת לך להעלות טיעוני-דחליל היא גם זו שמאפשרת לך לכפות על קבוצה שלמה זהות דתית-בלבד שהיא עצמה, ברובה המוחץ, דוחה. כמובן, אני לא ארצה להכנס לניתוח הפסיכילוגי של ההתנשאות שצריך אדם כדי לנהוג בצורה הזו.

  9. עוזי אורנן

    עמית טועה. חוק השבות (תיקון 1970) קובע שכל מי שרשום כ"יהודי" הוא בן הדת היהודית. הנה החוק:
    (1) "מי שנולד לאם יהודיה" – זוהי אכן תכונה אתנית, אבל הדת היהודית קובעת שכונה אתנית זו פירושה שהוא בן הדת היהודית, והחוק הישראלי קובע שהוא יהודי לפי הדת
    (2) מי שנתגייר – כמובן הוא בן הדת היהודית.
    (3) "אם לא עבר לדת אחרת" – אדם שנולד לאם יהודיה, לפי החוק הזה כבר יש לו דת, והדת שלו היא הדת היהודית.
    אם לא עבר לדת אחרת הוא נשאר בן הדת היהודית.
    לפני שהחוק הזה נחקק יכולת לומר על עצמך שאתה "יהודי אתאיסט" היום זו אמירה חסרת ערך: אתה יהודי וממילא אתה בן הדת היהודית. לעומת זאת אם תכריז על עצמך שאינך יהודי אלא ישראלי ותדרוש ותצליח בדרישתך שיימחק כל רישום המציין אותך בתור יהודי – אתה באמת תהיה ישראלי אתאיסט. זה מה שעושה עמותת אני ישראלי
    http://www.ani-israeli. org

  10. עוזי אורנן

    עמית טועה. בחוק השבות
    (1970)נאמר כך:
    "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת"
    וההסבר פשוט: לפי הדת היהודית אם אמך יהודיה, אתה בן הדת היהודית. בא המחוקק הישראלי וקיבל קביעה זאת, בתנאי שהנולד לאשה יהודיה "לא עבר לדת אחרת". בחוק הישראלי מי שנולד לאישה יהודיה הוא בן הדת היהודית. עם לדתו הוא נכנס כחבר לדת היהודית. אם לא עבר לדת אחרת – הוא נשאר בן הדת היהודית, אבל אם עבר לדת אחרת הוא יוצא מן הדת היהודית. "אתיאיזם" לא מוגדר כדת, ולכן עמית הוא גם היום למרות הצהרותיו, בן הדת היהודית. רק אם תדרוש ותצליח שהמילה "יהודי" לא תהיה רשומה בשום מסמך או רישום שמתאר אותך – רק אז תוכל לקבוע בסיפוק שאתה "ישראלי אתיאיסט". זה מה שעושה עמותת "אני ישראלי" ani-iswraeli.org

  11. עמית

    שכחת לציין שזכאי לעלייה הוא גם מי שהינו נכד של יהודי, ושזה נחקק מתוך המחשבה ש"מי שהוא מספיק יהודי כדי להרדף על ידי גרמניה הנאצית, מספיק יהודי כדי להיות זכאי לעלות לישראל". דה-פקטו זה נוגד לגמרי את ההגדרה הדתית למיהו יהודי. לגבי הדה-יורה, גם שם ההגדרה סותרת את ההגדרה הרבנית למיהו יהודי. רק ששם, באופן אירוני, ההגדרה סותרת מהכיוון השני. ביהדות, גם הממיר דתו הוא יהודי. יהודי חוטא בצורה קיצונית, אבל יהודי. לעומת זאת, ההגדרה בחוק השבות לא מגדירה כיהודי אדם שהמיר דתו. כלומר, מי שהוא יהודי מבחינת הדת היהודית, הוא לא יהודי עבור מדינת ישראל. גם כאן, מדובר ברציונאליות חילונית הסותרת את הגישה הדתית.

    בכל אופן – הדיון לגבי חוק השבות לא ממש רלוונטי בהקשר של הטענה המקורית שלי, שכן גם על פי ההגדרה הדתית (וגם על פי זו של מדינת ישראל) יהודי יכול להיות חילוני, אתאיסט, ועל פי ההגדרה הדתית הוא אפילו יכול להיות בן דת אחרת. לכן בפירוש לא מדובר בהגדרה שרואה ביהודים כקבוצה דתית בלבד, אלא בהגדרות שרואות ביהודים כעם.

    אגב, עוזי, לא ברור לי על פי מה הסקת (כפי שמשתמע מהתגובה השניה שלך), שאני לא מגדיר עצמי כיהודי. נראה לי יצאת מנקודת ההנחה (שאותה חולקת גם כותבת המאמר) שהיהודים הם רק קבוצה דתית ולכן אם אני אתאיסט אני לא יהודי. על נקודת ההנחה הזו בדיוק אני מלין, שכן היא מתעלמת מכך שהיהודים, ברובם המוחץ (אם לא – כמעט כולם) רואים עצמם כעם, ולא רק כקבוצה דתית. ההכחשה של היותם עם מעבר להיותה חסרת בסיס, תוחלת ותועלת, באה בשביל לשלול זכויותיהם הלאומיות, וזה מה שלא מקובל בעיני.

  12. אסף

    מדינת ישראל לא קמה כדי לספק בית לאומי לסקטור היהודי. את מכבסת מילים שבעצמך לא היית רוצה שאחרים יכבסו. תמיד השתמשו במילה מגזר, מונח כלכלי, כדי להעלים את היותם של הערבים הישראלים בני לאום אחר. עכשיו את באה ועושה אותו הדבר אבל הפוך. זה מסגיר את העמדה שלך לגבי זכותם של בני הלאום הפלסטיני על אדמתם לעומת העדר זכותם של בני "המגזר" היהודי.

    אל תשלחי אותי להתעדכן במשרד האפוטרופוס כאילו שהמידע הזה זמין באינטרנט. אם יש לך נתונים נא חלקי אותם איתנו, אחרת זו רטוריקה בגרוש. מעבר לזה הטאבו אינו נר לרגלי. אני לא חושב שמדובר כאן בשאלה משפטית. השאלה היא מוסרית ופוליטית והתשובה שלך מתחמקת בנבכי הטאבו.

    אין ספק שאני בן פליטים, ושהפלסטינים בני פליטים. השאלה מה עושים עם זה – התשובה שלך לא מספקת אותי. אין לי בעייה שיפנו את הקרייה – השאלה היא למה המאמר שלך הולך בדרך הפתלתלה שהוא הולך בה כדי להגיע למסקנה הלא מעניינת הזו.