• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

ודרעי ממלא פיו מים

אם אריה דרעי החדש עדיין מעוניין לערער במשהו את תשתית הגזענות האנטי-מזרחית בישראל – הוא חייב להחזיר את אריה דרעי הישן. זה שלא התחנף להגמוניה האשכנזית ושתק מחשש שתדבוק בו "עדתיות"

תודה לאל, שהידיעה בדבר תמיכתו של הסופר עמוס עוז בשובו של אריה דרעי נתחוורה כשגויה. השבח לבורא עולם, שלא הדריך את סופר החצר של ההגמוניה האשכנזית, שדמות המזרחי בסיפוריו מתאפיינת בתכונות השליליות שמייחסת לו אותה הגמוניה, אל פתחו של דרעי – ובאמצעותו אל כלל המזרחים/ות. סופר חצר זה, שמעולם צידד, גם אם באופן "ספרותי" ופסיבי, בדיכוי ובגזענות האנטי-מזרחית בישראל – מקומו הטבעי והמתגמל הוא בביצה שבה הוא דוגר עוד משחר נעוריו. אבל, הסיפור האמיתי הוא לא עוז. הוא במקום אחר.

בדיוק שבע שנים חלפו מאז שוחרר דרעי מכלאו. דרעי, לאחר ששילם את חובו לחברה (האשכנזית, חשוב לציין), אינו דומה כלל לדרעי שהכרנו במהלך העשור האחרון של המילניום השני. הופעותיו התקשורתיות המועטות יחסית במהלך שבע השנים האחרונות, נעדרות כל אמירה שיש בה כדי לערער משהו מתשתית הגזענות האנטי-מזרחית בישראל.

תשתית זו, המשתרעת מהמגזר החילוני-אשכנזי ועד המגזר החרדי-אשכנזי, ומה שביניהם, חוגגת את הישגיה המשמעותיים מדי יום ביומו, בעוד דרעי (כמו גם המזרחים הביקורתיים שלנו, באקדמיה ובמקומות אחרים) ממלא פיו מים, כאשר חששו הגדול הוא שמא רבב ה"עדתיות" והבכיינות, כלי הנשק היעילים והקטלניים ביותר של ההגמוניה, יידבק בו.

אריה דרעי. הזיות שווא של ממלכתיות. צילום: מהיר חימה, cc by-nc-sa

גם כשפרשת הגזענות החרדית-אשכנזית המכוערת בעמנואל עמדה בעין הסערה התקשורתית, ביכר דרעי את תפקיד ה"מתווך" וה"מפשר" ונמנע מהבעת דעה נחרצת ותקיפה, כפי שעשה חה"כ חיים אמסלם, למשל. דרעי הולך, ואני מקווה שאתבדה, בדרכם של כמה פוליטיקאים מזרחים, ששגו בהזיות השווא של הממלכתיות וה"ביחד", ומהר מאד מצאו עצמם "עדתיים".

את מעמדו הבכיר של דרעי בציבוריות הישראלית, לבד מאישיותו ומהכריזמה הטבעית שלו, הוא ינק מהציבור המזרחי. את שיא כוחו הפוליטי, עד לפני כעשור, הנביע סדר היום המזרחי שאליו חתר, כמו גם תמיכתו של אלקטורט מזרחי עצום – כמעט חצי מיליון מצביעים – בסדר יום זה, המוכחש בתקיפות על-ידי ההגמוניה. האצת ההגירה הלבנה מברית המועצות לשעבר, תוך התעלמותו של הממסד ממוצאם הלא-יהודי של מרבית המהגרים (ובמקביל בהקפדה יתירה על יהדותם של עולי אתיופיה השחורים), הייתה פועל יוצא ישיר של אותה מציאות.

אחד הסיפורים הלעוסים לעייפה הוא, שהעמימות של דרעי נועדה לרכך את זעמו הצפוי של הרב עובדיה, החושש מפני ייסודה של מפלגה בראשותו, אשר תכרסם בכוחה של ש"ס. גם אם לסיפור זה יש רגליים, דרעי יכול היה להצהיר חד משמעית שאינו מתכוון להקים מפלגה, ויחד עם זאת לאתגר את ש"ס בסדר יום מזרחי תקיף ונחרץ, למשל בנושא הגזענות בעמנואל, הסלקטורים של הוועדה לבחירת שופטים, המצנעים, החפרים, ההרצוגים, ההסללות בחינוך ועוד. אבל דרעי מבכר לשתוק. ואם הוא אומר משהו, זה משהו סתמי כמו ביטולן של המפלגות החרדיות, אחדות העם והבלים מן הסוג הזה.

לדרעי יש, בלשון המעטה, יכולות מוכחות. מצבת הפוליטיקאים הנוכחית, כולל בכיריה, אינה בליגה שלו. הצעת החוק למניעת שובו של דרעי לפוליטיקה, בניצוחה של החוטובלית, אינה אלא ניסיון נואש להנצחת תת-הבינוניות במוסד המחוקקים, אגב מניעת תחרות איכותית ומתבקשת. אלא, שליבת העניין אינה בניסיון להכשיל את שיבתו של דרעי לשדה הפוליטי, לא כל שכן האם עמוס עוז, הכל כך צפוי, תומך, או לא, בדרעי. עתידו של דרעי, זאת עליו לדעת, הינו תלוי מזרחים בלבד.

צילום: Nir Nussbaum, cc by-nd

זניחתו של סדר יום מזרחי מכיוונו של דרעי תזמין נטישה של האלקטורט המזרחי הפוטנציאלי. אם הוא משתעשע באשליה שה"ממלכתיות" ו"אחדות העם" תתגמל אותו בבונוסים מההגמוניה האשכנזית, מהר מאד הוא ימצא עצמו כעוד מזרחי "עדתי", בדיוק כפי שקרה לכל פוליטיקאי מזרחי שניסה להחניף לזרם המרכזי, התבטל בפניו, אך מהר מאד מצא עצמו מחוץ למשחק.

אם לדרעי חשובה דמותה של החברה בישראל, ואם מקדם הצדק החברתי והיעדר העדתיזם הם המגדלור הרעיוני שלו, ראוי היה שהוא יתחבר מחדש לצד המזרחי שבו, כי דרך המיינסטרים האשכנזי – כך מלמד הניסיון האמפירי – חרושה בעדתיות מסוכנת (ורק לפני כמה ימים מצנע עשה לנו תזכורת).

***

בבחירות לכנסת ה-15, שהתקיימו במאי 1999, נמנה כותב שורות אלה עם מי שהצביעו עבור ש"ס והעלו את מספר המנדטים שלה מעשרה ל-17. למעלה מ-400 מאות אלף מזרחים נרתמו לסדר היום החברתי-תרבותי שהציע דרעי, ועל כך גאוותי. לקראת סוף ספטמבר 2000 נכלא דרעי. מאז, 11 שנים חלפו, ולא השתתפתי בהצבעות לכנסת. החלטתי לא לקחת חלק במצג השקרי של ההגמוניה האשכנזית. יש לקוות שדרעי, אם ירוץ לכנסת, ייתן לי סיבה סבירה לשנות את החלטתי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בני

    אנחנו לא בשנות ה-90. נוסף על האפייה המתמשכת יש היום גם שנאה מזרחית נגד אשכנזים ונגד שמאלנים שנתפסים כאשכנזים ונגד אשכנזים שנתפסים כשמאלנים.

  2. הירשזון גם ראוי שלא ישוב לפוליטיקה

    מי שפשע ,חמורות,בנסיון למכור את ענייני השעה ליועץ משפטי מטעמו,הכדי שיגן עליו אהדדית בפני הרשעה בפלילים ויביא לעסקת טיעון באשמת השוחד בה נידון בביהמ"ש.
    ,כנבחר ציבור ,קלון קשה רובץ עליו.
    קלון על,שיקול דעת לא מוסרי ביחס לתועלת העם והמדינה לעומת הפקת רווח ותועלת אישית.
    ראוי לציין שביבי-ליברמן- הנגבי-בר-און ודרעי היו הוגי ההסדר המביש שכרך גיבוי פלילי חמור למעשים פליליים בגינם עמד דרעי למשפט.המשטרה המליצה להעמיד את כולם לדין.
    אליקים רובינשטיין וארבל,שניהם לימים שופטי העליון לא קיבלו ההמלצה,פרט לגבי דרעי.
    גם כאן אכן אפליה חמורה.
    העדה,ה"גזע"הסוג והמין אין להם שייכות עניינית לפשע , למהות הפשיעה,לתכניה.
    האם ליברמן ראוי לכהונה פוליטית?וודאי שלא .האם ביבי ראוי?או הנגבי וכיו"ב?קל וחומר שלא.
    אין סתירה בין המלחמה בפשע לאפרטהייד הפוליטי .יש לבור את המוץ מן התבן וציןן את העובדה שדרעי הואשם לא בגין הקנונייה המבישה שלעיל אלא בפלילים ,שכבר נידונו בביהמ"ש קודם לכן ושמהלך הברור של גזר הדין הביא לפרשייה המבזה.
    כאן הינך צודק וישנה אפלייה והדרה של המזרחי בפני הפושע האוקראיני,או האשכנזי יליד הארץ הגס .
    על אלו יש להילחם עד חורמה.
    פושע הינו פושע גם כאשר הוא אשכנזי,ספרדי או מזרחי.
    לפעמים האשכנזי גם נתפס בעוונו ויש להוריד את כל האליטה הרקובה.

    האופי החבוי או לא,באדם המעוניין במכירת עניין הציבור ותועלותיו,לטובת ספסור אישי ,נגד רווחי הציבור ,עצם התודעה המכוונת ,ההכרה ההוגה ומתכננת והביצוע של אדם כזה מותירים מקום לספק באשר להיותו פועל מטעם הציבור לעתיד?
    פליליות שבאושיותיו של אדם,הינה תכונה מסד.
    אדם שפשע בעודו נבחר ומייצג ציבורים ,אינו ראוי לשמש בשום תפקיד כנושא משרה ציבורית.

  3. סמדר

    עם דרעי או בלעדיו, מפלגה שייצגה סדר-יום מזרחי (להבדיל מתדמיות וסיסמאות נבובות), מה שזה לא יהיה.
    ראיתי לא מעט מזרחים — בני משפחתי האהובים — תופסים את ראשם בייאוש מול הצגת השווא של יהדות חרדית אשכנזית בכל רמ"ח ושס"ה, שלא היו לה אח ורע במרוקו ובתוניס, כ"תרבות מזרחית". גם מי שחשים בהשתקת הקול התרבותי המזרחי ממש לא מצאו אותו בדרעי או בש"ס. סדר היום שהיא קידמה היה סדר יום דכאני, חשוך ומפלה. כן, גם ב 99. גם קודם.

  4. נתן.

    אם ככה הסתובבו הרבנים במרוקו אני צנצנת, מדובר בחיקוי ברור של תלמידי הישיבות הליטאיות שהקשר היחיד שלהם למזרח הוא ש ליטא נמצאת במזרח אירופה.

  5. אילן

    ואם דרעי יצוץ לפתע וישמיעו מנטרות חברתיות יסתדרו העניינים? לכל היותר זה יהיה עוד ספין.

    אני גם לא מבין על מה אתה כל גך מתגאה בהצבעה לש"ס, מה גם שמאז לא הצבעת. גם בעבר חשבתי שאתה צריך לקצץ בטענות נגד האשכנזים ולהיות נועז מספיק לראות תמונה קצת יותר רחבה. לצערי אתה אפילו לא מספיק נועז כדי להודות בטעויותיך.

  6. ג. אביבי

    שובו של אריה דרעי לפוליטיקה, בליווי אמירותיו ה"ממלכתיות" והלא-עדתיות ובתמיכתו בגזעני החרדים האשכנזים לפני שנה (בנות יעקוב, עמנואל), מציג את מהות האישיות הפוליטית הזאת באור האמיתי. מדובר בעוד פוליטיקאי מזרחי אופורטוניסטי, הכריזמה הטבעית שלו לא צריכה להטעות. טועה מי שחושב שתזכורת לדרעי בעניין ההתכחשות ועל תלותו הפוליטית במזרחים תשנה משהו – האדם הזה כל כולו מכוון קריירה והשתדרגות עצמית. הוא ימצא את ההזדמנות ואת בני הברית המתאימים כדי לחזור לפוליטיקה – התירוץ הוא משני. יתרה מזאת, אם דרעי אכן היה פועל לשיכוך תופעת הגזענות האשכנזית, הוא לכל היותר היה מצליח להסתיר את הגזענות הנראית לעין – לא את המנגנון הגזעני הבסיסי עליו מושתתת מדינת ישראל. מנהיג בודד, מסור ככל שיהיה לסבלות המזרחים בישראל, לא יכול לשנות את האפליות הבלתי פוסקות במקומות עבודה, בחלוקת תקציבים מפלה ולא את הרכב האנשים שידם על ברזי הממון. הוא לא ישפיע על ההרכב האתני באקדמיה, במערכת המשפטית הכל אשכנזית, במנגנוני הביטחון (גם זה חשוב) וברוב מוקדי הכוח. גם אם הוא יצליח לתגבר את הייצוגיות המזרחית בממשל, זה לא מה שישנה את ההרכב האתני (באחוזים ובמספרים מוחלטים) באיוש המשרות הבכירות והקובעות בכל תחומי התעסוקה – והרי זהו הבסיס העיקרי לחוסר השוויון בארץ.
    אבל הטעות העיקרית כאן היא לצפות מאישיות כלשהי, מתוך העסקונה הקיימת, להיות מנהיג הדוברות או אפילו של המאבק המזרחי. המאבק המזרחי חייב להיות בלתי תלוי במבנים הממסדיים הקיימים, בפוליטיקאים של היום ובאישיות מנהיגותית כלשהי.
    המזרחים צריכים להקים שכבת מנהיגות רחבה ומסורה שלא ניתן לקנות אותה. היא לא תבנה מסביב לאישיות כריזמטית (או סתם עסקנית אפורה) אחת – אותה תמיד ניתן לשבור (ראה ההיסטוריה הארוכה של תפירות תיקים לפוליטיקאים מזרחים) פוליטית או לקנות. עדיף שכבת מנהיגות של אנשים נטולי אגומאניה אבל עם אמונה במאבק לשוויון, עם נחישות רבה ועם מטרות ברורות ומוסכמות על כולם. הם יכולים להיות אפורים ונטולי כריזמה או מבריקים וכריזמטיים – העיקר הוא הרצינות והדבקות בהשגת המטרה.