כשצריך לראות רופא בלילה

הפערים הגדלים בבריאות קובעים גם את הסיכוי של האזרחים לבחור ולעצב את גורלם. על הקשר בין בריאות לדמוקרטיה
רמי אדוט

בישראל קיימים פערים בתוחלת החיים של תושבי עיר אחת בצפון לבין זו של תושבי עיר אחרת במרכז – פערים שמגיעים עד שמונה. אולי אכזרי לומר זאת, אך אכזרי הרבה יותר להתעלם מכך. תמותה ממחלות לב, תחלואת סוכרת וסיבוכיה, תמותת תינוקות, זמינות רופאים מומחים ומכשירי הדמיה – כל אלה מבדילים באופן משמעותי בין קבוצות ושכבות חברתיות בישראל, בין אזורים ובין קבוצות אתניות.

הפערים בבריאות בישראל הם ביטוי גס – אולי החריף ביותר – לפערים החברתיים-כלכליים בין עשירים לבין עניים, בין תושבי פריפריה לתושבי המרכז, בין ערבים ליהודים, יוצאי אתיופיה לוותיקים. בסדר, תאמרו, אבל התכנסנו כאן כדי לדבר על דמוקרטיה ולא על תפיסות שוויון חברתי – איך בדיוק פערים אלה מגבילים את השתתפות האזרחים במשטר הדמוקרטי? האם קשיש עני וחולה כליות שגר באופקים, למשל, מוגבל בזכותו להצביע לכנסת או לרשות המקומית?

מבחינה פורמאלית, ודאי שלא. אבל דמוקרטיה איננה עניין פורמאלי בלבד. השאלה היא: עד כמה אדם שכורע תחת מצוקות חייו, שנמנע מקניית תרופות חיוניות או מהליכה לרופא שיניים (ואגב, הזנחת שיניים היא לא רק עניין כואב, היא גם מדרדרת את כל בריאותו), אדם שאינו יוצא מביתו משום שאין ביכולתו לשכור שירותי מטפל סיעודי זר – האם אדם כזה יכול לממש את זכותו להיות שותף לקבלת החלטות על גורלו?

יש לומר: הזכות הדמוקרטית לא מסתכמת בהצבעה בבחירות. אחרי הכל, ביום הבחירות עשוי לבוא איזה קבלן קולות שינצל את מצוקתו ויסייע לו להגיע לקלפי. הנקודה היא – היכן נמצאת הדמוקרטיה ביומיום, בשעה שאותו אדם צריך להגיע למרפאה בלילה (באופקים, אגב, אין מרפאה בלילה, והתושבים נאבקים על כך), או לטיפול רפואי ביום. מגמות ההפרטה; תנאי העובש והמחנק ששם האוצר על קופות-החולים, אשר הביאו לפריחת הביטוחים המשלימים; שיעור ההשתתפות העצמית ברכישת תרופות; זמינות שירותי הבריאות והתאמתם התרבותית – כל אלה מצטרפים לפערים הנפערים עוד ועוד בישראל.

תהליכים אלה עלולים ליצור בישראל שתי אוכלוסיות: האחת כוללת אנשים שיושבים בבתים מרווחים, מאחורי חומות עם חברות שמירה ועם ביטוחים רפואיים פרטיים, אבל הם רועדים, חרדים לגורלם האישי. השנייה כוללת רבים אשר נזקקים בלית ברירה למערכת בריאות ציבורית מתפוררת, מודעים היטב למצבם הקשה ולבריאותם המושפעת מכך. אלה גם אלה הולכים ומאבדים אמון במערכת הציבורית, זו שגובה מהם מיסים ואמורה לספק להם רשת ביטחון אוניברסלית. במילים אחרות, אלה גם אלה עלולים לאבד אמון בדמוקרטיה. אם נדמה לכם שאנחנו רחוקים מכך, הציצו מעבר לגבול – במדינות במזרח התיכון, במזרח אירופה. אפילו בארצות-הברית.

לפני שנה הצטרפה ישראל ל-OECD, ארגון המדינות המפותחות, אולם מבין המדינות החברות בארגון, מצב הפערים בישראל מקרב אותה למכסיקו במקום למדינות אירופה המערבית. גם כלכלני ה-OECD, לאו דווקא סוציאל-דמוקרטים, זיהו את המצב והעבירו ביקורת קשה על רמת הפערים בישראל, ובאופן מיוחד, על הפערים בתחום הבריאות.

ממה מודאגים כלכלני ה-OECD, המייצגים את המיינסטרים בקרב מקבלי החלטות במערב? יש להניח שהם מודאגים מחומר הנפץ הזה, שממשלת ישראל מתעקשת להמשיך לייצר ולקבור מתחת ליסודות החברה הישראלית, בדיוק מתחת לכנסת, מושב הדמוקרטיה.

הכותב הוא ראש תחום בריאות באגודה לזכויות האזרח

פורסם במסגרת שיתוף הפעולה בין העוקץ לפרויקט דמוקרטיה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.