• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

טריביוט לקארל

האירועים האחרונים בישראל יצרו רגע שמבהיקה ממנו פתאום הגאונות של מרקס. תגידו להתראות לכל אותן תודעות כוזבות לפיהן "הערבים/שמאלנים באים"

כרגיל, כמו בכל פעם שיש מאבק גדול למען צדק חברתי, באים הטייקונים ועוזריהם ומנסים בזה אחר זה להסית את הדיון מהמצוקה החברתית. ליברמן, שיש לו וילה באיזו התנחלות ועוד חברות שרשומות על שם בתו, אמר לנו – האנשים העובדים – שזה רק נדמה לנו, ושהמצב בכלל טוב. אבל אם כל כך טוב, למה כל כך רע? גם "אם תרצו" תרמו לניסיונות לפורר את המחאה. הם רקמו לעצמם קנוניות ילדים, וטוו מעשיות לכדי תיאוריית הקשר הרגילה שלהם: הכול מעשה ידיהם של "פעילים אנרכיסטים", "הקרן החדשה" והארגונים שבהם היא תומכת. אין באמת מצוקה ומחאה, רק קונספירציה.

צעדת העגלות בתל אביב, 28.07. רק קונספירציה? צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס

אלא שמה שמעניין במיוחד הפעם הוא שהניסיונות הפאתטיים האלו (אחרי הכול, מדובר בארגונים שונים, זמנים שונים ואנשים פרטיים), שבעבר התקבלו בציבור בכל פה (זכור לכולם הלהיט: "איך מסרתם מידע לגולדסטון?") זכו הפעם לקריאות בוז ושריקות צוננות על ידי הטוקבקים. בזה אחר זה בעטו המגיבים את הניסיונות להסית את הדיון הכלכלי-חברתי לשאלות שמרקס היה קורא להן "כוזבות". אחד אפילו כתב משהו כמו "הארגונים האלו פועלים כבר שנים למען רווחה חברתית בפריפריה ושוויון בכלל, והגיע הזמן לשאול את מי משרתים הסרטונים כמו אלו שאתם מפיצים, ובאיזה צד אתם".

אירועי הימים האחרונים בישראל יצרו רגע שמבהיקה ממנו פתאום הגאונות של מרקס. פתאום קשה להתחמק מהפרספקטיבה שלו. מרקס האמין, כידוע, שכל מה שלא קשור ליחסים הכלכליים הוא "תודעה כוזבת". הפלסטינים והיהודים, הדת, ההגירה, הגזעים… בטח אפילו האקלים. אם זה לא דיון בתהליך הייצור, הבעלות על אמצעי-הייצור, הניצול, והחלוקה הלא-שוויונית של ההון – אז זה לא דיון פוליטי, אלא בסך הכול הסחת דעת ההמונים ממי שדופקים אותם באמת. לדעתו, המלחמות והסכסוכים הדתיים – כמו השטויות של ילדי אם תרצו – נועדו אך ורק להסיח את הדעת מאיך שבעלי-ההון דופקים את מעמד הפועלים ("הפרולטריון") בכל חברה ותרבות, ובכל זמן ומקום.

תודעה כוזבת ומעמד הביניים

מחאת מעמד הביניים הנוכחית היא ממש לפי המרשם. על-פי מרקס, כאשר מעמד הביניים חובר אל המעמד הנמוך ומצטרף למחאה, נוצר פוטנציאל מהפכני, שעשוי לשנות את המערכת הכלכלית והחברתית-פוליטית כולה. החבירה הזאת יוצרת כוח חדש ואדיר שיכול, אם הוא מחליט לעשות זאת, לשנות את כללי המשחק לגמרי ולהקים מערכת אחרת, שוויונית יותר. ובאמת, במשברים כלכליים גדולים כמו אלו שמתרחשים כיום, תורתו של מרקס מתבררת כמתכון בדוק.

קארל מרקס. מחאת מעמד הביניים לפי מרשם

מאבקי הענק הנוכחיים בספרד וביוון לצדק חברתי מתרחשים בצלו של משבר כלכלי ענק ומהדהד, שחונק את מעמד הביניים ולא רק את המעמדות התחתונים, וכך מתאפשר שיתוף פעולה בין-מעמדי שמהווה את "רוב העם". גם בישראל המצוקה והניצול הם לא דבר חדש, אבל עכשיו הם הגיעו אל "הרוב הדומם" (שבעבר כיניתי "הרוב השַׂבֵע"). הלוא בפריפריה ואצל חרדים וערבים תחושת המחנק קיימת כבר הרבה זמן, ועדיין לא הייתה בה סכנה לאליטה, כי מעמד הביניים היה אדיש (ושַׂבע).

זה אל"ף-בי"ת של ניצול, אריסטוקרטיה יקרה. את המעמד הנמוך אפשר למעוך כמעט עד שהם משפריצים דם, אבל בטח שלא שוברים את הגב למעמד הביניים (הכוונה לאלו מגוש דן והחוף בעיקר). גם לסחוט להם את המיץ צריך לדעת. צריך להקפיד שמי שבאמצע לא יקרוס. אפשר לדרוך גם עליהם, כל עוד יהיה להם איך לשלם לפחות על החינוך, הבית, האוכל, הבריאות. כמו קפה תורכי שצריך להרתיח אבל אסור שיגלוש. זה אלמנטרי, טייקונים, בחייאת, אני לא צריך ללמד אתכם את זה. על פרדוקס העבד לא שמעתם?

אלא שבאחרונה המצוקה נעשתה גדולה מספיק גם בקרב שכבות הביניים, אלו שעובדים קשה במספר משרות, בעלי השכלה גבוהה, שפשוט לא מצליחים לסגור את החודש. כבר אין להם התנאים שהיו להוריהם – הסכמים קיבוציים, הסעות לעבודה, הלוואות נדיבות של המעסיק, ביטוחי חיים וועדי עובדים. למרות שכמעט כולם בדור הזה של מעמד הביניים בעלי השכלה גבוהה, הם בכל זאת תקועים בחוזים אישיים נצלניים, במשרות חלקיות, מקבלים שכר לפי המכירות שלהם, נעשים ברי החלפה זריזה, מקבלים תגמול לא הוגן, ומתמודדים עם שכר דירה ומשכנתא בלתי אפשריים לחלוטין.

מזה שנים שהמחירים בישראל עולים לרמה האירופית ואף יותר, ורק המשכורות לא ממש ממריאות וממש לא מדביקות את הפער. אם נדמה היה שלרגע הצליחה האריסטוקרטיה להרדים את מעמד הביניים, ואנשים התרחקו מהפוליטיקה והכלכלה, אז הנה עכשיו, לנוכח הניצול, הם נאלצים לחזור אליהן בעל כורחם, והם מעוצבנים לאללה. העושק המוגזם וסדרי העדיפויות הדפוקים דחפו את מעמד הביניים לשוב ולהתעורר ולהצטרף ואף להוביל את המחאה החברתית.

ברגע זה מתרחש גם משהו מעניין ביחס לכול אותן ה"תודעות הכוזבות" (כמו "ביטחון"), אשר בימים כתיקונים מצליחות להסתיר את העוקץ הפוליטי והתודעה "האמיתית", זאת המעמדית. פתאום אנשים לא מאמינים ולא קונים יותר את השטיקים של "הערבים באים!" או "השמאלנים באים!" או את השפיל של "ביבי, ההסתדרות והטייקונים מצטרפים למחאה". להפך, אנשים רוצים שהמחאה תישאר שלהם. הם רוצים להשבית את המשק, אבל בלי ההסתדרות של עופר עיני. הם רוצים לחבר בין המאבקים (ההורים, הרופאים, הדיור, הנכים, העובדים והמחירים), אבל בלי האופוזיציה (הניאו-ליברלית!) ובלי ארגוני סטודנטים שמחפשים כותרות והישגים אישיים בדרך לאיזו קריירה פוליטית בינונית.

וברגעים האלו, כמו שאמר מרקס, כל ההסחות האחרות כמו גם הניסיון לעשות קרימינליזציה למחאה, הן בסך הכול עוד תודעה כוזבת בשירות השיטה הנוכחית.

סחתיין עליך, יא קארל

אני לא יכול לומר שאני מרקסיסט. אפילו לא ניאו. למעשה, אני חושב שרוב הזמן יש בחברה הרבה דברים שהם לא רק כלכליים שהמרקסיזם מחמיץ. אני לא מתכחש ליחסי הכוח הכלכליים, אבל יש גם סקטורים (אשכנזים וחילונים למשל), יש קטגוריות זהות, יש מגדר, יש משאבים שהם לא רק כלכליים וחומריים, ויש כוחות נוספים ומורכבים שפועלים בה (לעתים בכיוונים מנוגדים), שהם אמיתיים, בעלי השפעה, כוחניים ואף דכאניים, משתיקים ונצלניים לא פחות מהיחסים הכלכליים. אפילו הטבע שמשתנה משפיע על החברה.

בעקבות היד הנעלמה

בנוסף, אני גם לא מכיר, אפילו בתקופות המהפכניות ביותר, איזושהי שאיפה ממשית לכך ש"פועלי העולם יתאחדו", ונראה שהחברות בכלל לא ששות לפרוץ את גבולות החלוקות הלאומיות והפוליטיות ברוח מה שמרקס האמין שיכול, אמור וצריך לקרות ברגעים מהפכניים כאלו. אבל מוכרחים להודות שיש לפחות דבר אחד שמרקס ידע להסביר באופן מזוקק ומוצלח, שמעורר השתאות גם אחרי כל כך הרבה שנים. בתקופות שבהן הניצול הכלכלי מגיע לשיא, מעמד הביניים חובר אל מעמד הפועלים, ולמאבק יש פוטנציאל מהפכני, שעשוי לשנות את יחסי הכוחות והניצול; ובמהלכו, כמו תמיד, ינסו להפעיל עליהם שלל הסחות דעת "כוזבות". בימים כאלו רואים את גאונותו.

אכן, גם המאבק הנוכחי בישראל הוא כבר לא עוד מרד או מחאה נקודתית על קוטג' או על הבנקים, הסלולרי, החשמל או שכר הדירה, המשכנתא והארנונה. הוא עובר עכשיו איזו נקודת רתיחה, ולכן יש בו פוטנציאל מהפכני. אם הוא ימשיך ולא יתמסמס או יתמסד תחת גג הארגונים וההסתדרות, רק אז – יהיה להמונים סיכוי להביא לעצמם עתיד אחר, ולהכניס שינויים משמעותיים במערכת הכלכלית ובאופן חלוקת המשאבים, כך שהמערכת שתקום תהיה שוויונית יותר, צודקת יותר ועממית.

אחרי הכול, מחאות כאלו כבר יצרו בעבר את המודלים הסקנדינביים השונים של דמוקרטיה שוויונית (הפועלים במידות שונות של הצלחה), ואולי זאת שמתרגשת עכשיו בישראל יכולה להביא משהו דומה למזרח התיכון.

הפוסט פורסם במקביל בבלוג אמת מארץ ישראל

כנראה שיעניין אותך גם: