רפואת האליל של נתניהו

למי דומים נתניהו והשרים שלו? לרופא אליל, שיודע רק כישוף אחד ומשתמש בו להתמודד עם כל בעיה. גם אם המציאות מראה פעם אחרי פעם שהכישוף איננו עובד, הוא אינו מוכן/מסוגל לוותר עליו. כישופם של נתניהו והשרים שלו הוא "יעילותו של השוק", כפתרון קסם לכל בעיה חברתית.

המרשם הניאו-ליברלי (הפרטה, הורדת מסים, ליברליזציה של שווקים, דרגולריזציה של הכלכלה, מסחורה של מדינה הרווחה, וויתור על הפיקוח הדמוקרטי על הכלכלה לטובת שליטתם של בעלי הון מקומיים ובבינלאומיים), "קונצנזוס וושינגטון" הידוע, נכשל פעם אחרי פעם. המשבר האסיאתי בסוף שנות ה-90, "אפקט הטקילה", קריסתה של כלכלת ארגנטינה ב-2001 לאחר עשור של רדיקליזציה ניאו-ליברלית, וכמובן המשבר הפיננסי ב-2008, משבר שממנו כלכלת ארה"ב וכלכלת אירופה טרם הצליחו להתאושש; והגידול הבלתי פוסק בפערים בין עניים ועשירים, הן ברמה הגלובלית, הן בכל מדינה ומדינה, הם כולם דוגמאות לתוצאות החברתיות ההרסניות של המדיניות הניאו-ליברלית.

אך נתניהו ושריו בשלהם. כמו הבורבונים, לא למדו כלום ולא שכחו כלום. אל מול גל המחאה של אזרחיות ואזרחים שמבקשים צדק חברתי, שהגיעו למסכנה שהחלום הניאו-ליברלי הוא חלום למעטים וסיוט לרובנו; הם רק יכולים לדקלם פעם ועוד פעם את אותן מנטרות ניאו-ליברליות. השר גדעון סהר טוען – איך לא – שמדובר בבעיית הסברה: "גם כשהטיעונים הכלכליים שלנו נכונים, זה לא מספיק כדי לדבר לציבור ברמה הרגשית". בגרסה ימנית של תפיסת "התודעה הכוזבת", מבקש סער לדבר לאנשים הרגשניים האלה בשפה שיכולים להבין, כי הם אינם מסוגלים להבין שאין כלכלה אחרת. יש "כלכלה נכונה" ויש רגש. סער מבקש להמשיך בדרך של ה"כלכלה הנכונה" תוך התחשבות ברגשות של האנשים. הוא אינו מבין שרבבות הנשים והגברים שפוקדים את הרחובות מבינים שמודל כלכלי שאינו מאפשר להם דיור ראוי, שאינו מאפשר פרנסה בכבוד, שמגביל יותר ויותר את החינוך ואת שרותי הבריאות לאלה שמסוגלים לשלם עבורם, איננה כלכלה נכונה.

כמו סער, גם נתניהו, מסוגל לתת רק פיתרון אחד: "השוק יציל אותנו". פתרון מצוקת הדיור מחייב בנייה ציבורית, התערבות ממשלתית דרך מדיניות המס, רגולציה של מחירים ושל בנייה. אך תשובתו של ביבי אל מול מצוקת הדיור הוא "חוק ההוד"לים", אשר משמעותו הפרטת קרקעות, העמקת הדרגולציה והמשך העברת משאבים וכוח לבעלי הון מעטים. מחאת ההורים הצעירים מחייבת תשובות מגוונות: מעונות יום מגיל קטן במחיר נגיש, שיפור משמעותי של מערכת החינוך כולל יום לימודים ארוך, אופציות תעסוקה. אך אל  מול הפגנת האבות והאמאות הוא מגיב עם הצהרה על הסרת המגבלות על יבוא חלב, זאת אומרת more of the same: ליברליזציה, "שוק חופשי", "תחרות".

המחאה החברתית ששותפת את ישראל היא רב-גונית, פלורליסטית, אולי לא לגמרי ממוקדת. אך היא משמיעה בבירור מספר מושגים שנתניהו ושריו (ולצערנו גם רוב האופוזיציה), אינם מסוגלים אפילו להבין: "צדק חברתי", "התערבות מדינתית", "סולידריות". אלה מושגים חסרים בלקסיקון של רופאי האלילים הניאו-ליברלים.