ביבי לא יהפוך לאנטי-ביבי

ועל כן יש לחשוב איך לממש את המהפכה: הקמת מפלגה חדשה, תמיכה נוספת בחד”ש, השתלטות על מפלגות קיימות, וכמובן חיזוק ארגוני עובדים קיימים הם רק חלק מהאפשרויות
יוסי לוס

במקום אחד אני קורא שמחאת האוהלים היא מחאה אותנטית של העם ולכן אין מדובר במחאה פוליטית. במקום אחר אני קורא שהיא מאחדת את כולם, ימין ושמאל. במקום שלישי אני קורא שיש מי שחוששים שהיא בעצם תוצאה של הסתה של שמאלנים קיצוניים.

תקראו לה איך שתרצו אבל מה שאין ספק הוא שהסוגיות שעולות במחאה זו ומדביקות רבים רבים הן סוגיות שעד לאחרונה עסקו בהן אך ורק בחלקים משמעותיים של השמאל המכונה סהרורי ובשולי השוליים של השמאל המכונה ציוני. המושגים, הסוגיות, התובנות, הניתוחים, הדוגמאות שהיו שגורים בפיהם של מתי מעט הפכו לנחלת הכלל תוך ימים ספורים. סוגיות של שוויון, צדק חברתי, מעורבות של המדינה… הן סוגיות שמעסיקות באופן מסורתי את השמאל. המחאה היא באופן הכי פשוט של המילה וללא כל צל של ספק מחאה של שמאל. המעניין, המאתגר והמקסים בכל העניין הזה הוא שהשמאל הופיע ובאופן אותנטי במקום אחר מזה שמכונה "שמאל".

מפגינים/ות בתל אביב, ה-30.07.11. פעולה מאורגנת יכולה לשנות את סדר היום הניאו-ליברליסטי. צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס

כל מי שעיניו בראשו מבין שהציפייה שביבי יממש את הדרישות המוצדקות הללו היא חסרת תוחלת. לא בגלל שביבי רע או מטומטם. הוא פשוט עיוור. מעורבות המדינה כדבר מה חיובי, פורה, בונה, אחראי הוא רעיון שנמצא מחוץ לגבולות התפיסה שלו. הם דורשים אחריות של המדינה והוא מציע הטבות לקבלנים כדי שהם יהיו אחראים.

הם דורשים את הקטנת הפערים והוא מציע ביטול הבירוקרטיה כאילו בה טמונה האשמה. לכל אחד יש גבולות ואלה הן שלו. הוא לא מבין. הוא לא יוכל להפוך את עורו, למשוך את עצמו בשערות ראשו מהביצה, להפוך מביבי לאנטי ביבי. מדובר במעשה קסמים והוא בסך הכל מאחז עיניים.

מצד שני, אין מדובר בדיקטטור מסוגם של אסד או מובראק, אלא בראש ממשלה שנבחר בבחירות. אי אפשר לגרש אותו ובו בזמן לנסות לבנות סוף סוף את הדמוקרטיה הישראלית שהרי דמוקרטיה לא מוגבלת רק בגלל חוקי חרם… אלא בעיקר בגלל אי שוויון קיצוני.

אז מה אפשר לעשות?

הכיוון הכללי הוא להתכונן לבחירות הבאות בדרך שתבטיח שהמחאה הציבורית תשנה באופן יסודי את המפה המפלגתית. אין לצפות שכל המפגינים הנפלאים שברחובות יצביעו למפלגת שמאל מסורתית. במקום זאת, מה שצריך לשאוף אליו הוא שכל המפלגות או לפחות רובן יעברו לפעול למען מימוש של מעורבות מדינה בשוק, למען ביטול ההפרטות, למען עבודה מאורגנת וביטול האבטלה, למען הקטנה משמעותית של אי השוויון, למען העלאת המסים הפרוגרסיביים וביטול המסים הרגרסביים…

ראשית, יש לזכור שיש ציבור גדול מאד שפסק מלהשתתף בבחירות. אחוז המצביעים הלך וירד בעשורים האחרונים בגלל תחושת חוסר האונים המשתקת של המנושלים. תחושת חוסר אונים זו היא הצלחתה של האידיאולוגיה הניאו ליברלית הארורה להאשים את הקורבנות. היא לא רק נישלה אותם והעבירה את ההון שלהם למעטים מולטי מילירדרים אלא גם טבעה בנפשם את האמונה שהם אשמים בכך ולכן הם ראויים לגורלם.

אולם, המחאה הדמוקרטית העכשווית בהכרח זוקפת את קומתם ומנערת מעליהם את רוכביהם ויחד אתם גם את התפיסה העצמית של האדם שנכשל. אתם לא נכשלתם. הכשילו אתכם. הכשילו את כולנו. כפי שמרטין לותר קינג אמר באחד הנאומים המרהיבים שלו: "אי אפשר לרכב עליכם אם גבכם אינו כפוף”. לציבור זקוף זה צריך לתת אפשרויות בחירה ממשיות.

אפשרות אחת מתבקשת היא הקמת מפלגה חדשה שתציב על סדר היום שורה של סוגיות חברתיות ברוח סוציאל-דמוקרטית עם מועמדים כמו יוסי דהאן ואיציק ספורטא… באפשרות זו כרוכה הסכנה הקבועה בפוליטיקה הישראלית. ברגע שיהיה "מצב בטחוני" ההתארגנות עלולה לקרוס בגלל חילוקי דעות על פי החלוקה השטחית והנפוצה בשיח הציבורי בישראל שנקבעת על פי היחס לסכסוך הישראלי-ערבי. לחילופין, הסיכוי שהמוני המוחים יצביעו עבור המפלגה היחידה שדיברה בקול קבוע, יציב ונחרץ נגד הרפורמות הניאו ליברליות במשך כל עשורי הרפורמות והזהירה מפניהן (חד"ש) ויביאו אותה לשלטון הוא קלוש.

אפשרות נוספת ומהפכנית באופן יסודי ועשויה להיות פורייה ולהשלים את החסר היא התפקדות מסיבית למפלגות קיימות והשתלטות עליהן. טקטיקה זו מותירה לכל פרט ולכל קבוצה מבין מפגיני האוהלים להתפקד למפלגה שבה הם מרגישים הכי בנוח בשלב זה ולשנות אותה מבפנים כחלק מגוש גדול. אם אי אפשר לעשות מהפכה במדינה ולתפוס את השלטון באופן ישיר יש לעשות מהפכה במפלגות אשר יש להן כוח, מוסדות, מנגנונים, רכוש ודרכן לשנות את השלטון באופן יסודי. השינוי לא יהיה בהכרח בהעמדת מנהיג זה או אחר בראש המפלגה, למרות שזו אפשרות לא רעה, אלא בהשלטת סדר יום חברתי אחר במרכז פעילות המפלגה, כל המפלגות.

פעולה מאורגנת כזו, אם תהיה מסיבית דיה, יכולה להביא לכך שבכל מפלגה ומפלגה או לפחות בגדולות שביניהן יהיה כוח מסיבי אשר לא יעסוק בניגוח ארסי ושטחי של המפלגות האחרות, אלא במקום זאת יבקר את המנהיגים של מפלגתו ואת סדר יומה הניאו ליברלי.

למעשה, אין סתירה בין כל האפשרויות ולא חייבת להיות תחרות ביניהן – הקמת מפלגה חדשה, תמיכה נוספת בחד"ש, השתלטות על מפלגות קיימות, וכמובן מה שעמי וטורי הציע – חיזוק ארגוני עובדים קיימים והקמת חדשים נוספים. הן יכולות להיות משלימות ומחזקות זו את זו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור

    חברים, בני משפחה, המוסכניק שלי- מי שדיברתי איתו על המחאה- תומכים בה מאוד, אבל המטרות שלהם בורגניות לגמרי. הם רוצים וד"ל ולא דיור ציבורי, הורדת מיסים ולא הגדלת קצבאות. חלקם ממש התפלא כשהערתי לו שמארגני המחאה מתנגדים לוד"ל.
    כך שרצוי לבדוק כמה תמיכה ציבורית יש למהפיכה עמוקה. הרושם שלי הוא שרוב המפגינים צעדו ליד שלטי חד"ש, אך לא מזדהים עם האידיאולוגיה שלה. חלקם יחזרו לתמוך בממשלה כשהצד ה-"כחלוני" שלה יתחזק.

  2. עמית

    של המושג שמאל. היא שמאל במובן האוניברסאלי של המושג שמאל. להגיד שניתוחים כפי שנעשים כעת במאהלים נעשו רק ב"שמאל הסהרורי" או בשולי השמאל הציוני מעיד על ניתוק של הדובר מהציבור. בכל שיחת סלון יכלת לשמוע ניתוחים כאלה, לא מורכבים ומשכילים כמו אלה של איציק ספורטא או יוסי דהן, אבל כן מתוחכמים ברמת שיח המאהלים. אנשים, כולל גדולי הימנים, היו ממורמרים מהמצב החברתי מזה זמן רב, וכעת זה יצא החוצה.

  3. תתעוררו

    ההפרטה באה בעקבות חוסר היעילות והבזבוז העצום של הכסף שלנו (שנבעו בעיקר בגלל ההרגשה של החברות הממשלתיות שזה "כסף של אף אחד").
    הרעיון היה ועודנו הפרטה לצורך יצירת תחרות והתייעלות- מי זוכר כמה עלתה שיחה לחו"ל דרך בזק (לפני ההפרטה והתחרות)? 5 ש"ח לדקה!

    אנחנו צריכים להפגין נגד האוליגרכים הישראלים שדופקים אותנו עם רווחים עצומים להם, נגד הועדים של חברות החשמל והנמלים שלוקחים מחירים מופקעים תמורת השירות!!!

    רק כך נוכל לחיות בצורה נורמלית, הפלת השלטון (וההתעלמות מפשעי האוליגרכים והועדים המושחתים) רק מחלישים את הסיכוי שהממשלה תצליח לשנות…

  4. ברם ואולי מהפכה

    אם הזכרת את מרטין לותר קינג שנרצח ע"י מתנקש וקודם לכן נכלא ,על שום שיצא באופן בוטה ,ברור וחד משמעי נגד מדיניות שלאמונתו הייתה מעוותת מן היסוד ושללה את חירותם של מיליונים.
    למאהליסטים אין דיבור ברור.
    יש לומר פ ו ל י ט י בפה מלא.פוליטי במקום ה פוליטי הרקוב עד לזרא.
    הפוליטי קובע את סדר החיים הכלכלי,אג'נדת הקרקעות,השכירויות,הדיור הציבורי,המשכנתאות,הקצאת המשאבים.רק ה פ ו ל י ט י.כי בפוליס היוונית רק הקהל קבע דעה.
    אין מקום לפשרה בין העם לבין פוחלצים עטורי מחלצות, מדליות-גנרלים , שכל תפישת-עולמם נובעת מ"מצולקות הגוף והנפש " וממלחמות שווא, כגיבורי קולוניאליות כובשת ודכאנית שלבסיסה האידיאי מונח קפיטליזם שמרני,חזיריות פיננסית,רצח כלכלי של מעמדות שלמים ועבדות נרצית ללא חת.
    זה פוליטי.נגד פוליטי יש רק פוליטי באופן הרחב הכוללני והמקיף ביותר.
    מי שנמנע מפוליטי נמנע מיחסי הכוחות,מהמאבק לשעבוד מהמאבק להלאמה ,לאטטיזם,ומניח את המרחב לריכוזיות של משפחות בודדות ו"קלקלת
    שוק" מפריטנית,אשר מונחים כמניעים העיקריים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה עד למשברים הכלכליים הגלובליים לרבות קריסת שוק המשכנתאות בגלגלולו הנוכחי.
    יש בזה רק רע ועל הציבור האטום להבין זאת,ולא,יצעדו ברגליהם המותשות לעייפה צעידה או דשדוש אינסופי.
    זהו מאבק פוליטי!!!הפרסונה הקיימת והכוונה לכל מנגנון הציבור העצום על רבבותיו נגוע בסגרגציה כלכלית ובניכור,בסיאוב פלילי משורשר ומושרש עמוקות מכדי לשרשו מן השורש.
    מנגנון פלוטרכי זה שומר בשבעים ושבע עיניים בחזקת אינסוף ועוד,על מוקדי הכוח של אדוניהם.החל במרכזי הליכוד קדימה והעבודה ושאר המפלגות,דרך ארגוניהם,וועדיהם וההסתדרות.
    הם לא יניחו לטריליונים שהוגשו להם דרך הפרטה,תהליכי כיבוש תפיסה ואחזקה בכוח, פרוטקציוניזם ,הונאות ענק ושאר מכניזמים סובטיליים כחברות קש וחברות בנות ועוד,החל בשרון ובניו דרך אולמרט וכלה במצא ,אפל שלאף ,ליברמן,
    -ביבי שחולץ בעור שיניו מפרשיית בראון-חברון בה היו מעורבים כל מי שהוזכרו לעיל,-
    המושחתים מכל לרבות ספסרי הקזינו בתוספת הנגבי.
    הם לא יוותרו ,לעולם,בלי מאבק עקוב מדם,נוקשה,חריף וברור, על מוקדי הכוח,השליטה,קביעת סדר יום כלכלי וקל וחומר שלא יעבירו לדרישת התמימים מרוטשילד את הבעלות על אמצעי הייצור.לשם כך נרצחו כבר אנשים.
    הצחקת אותי ואותם יותר.
    מדיניות ההפרטה שנמשכת ארבעה עשורים מרים מדם בה שפכו בנינו דמם על אדמות עקרות ושהובילה באופן מכוון לקימום שתי מדינות תחת ריבונות אחת ממחישה את הקיטוב באופו הבוטה והאכזר מכל,ממזרח לקו הירוק ,לקיומם מדינת רווחה פראכסלנס, על תשתיותיה, הגנה ,בטחון שירותים, חינוך רווחה,
    לעומת זו המממנת אותה, שממערב לקו.
    זה גבול התיחום ופה קבור הכלב של קריסת הפרולטר (פועלים זעיר-בורגנים, בורגננים :מאיוני-מעמד הביניים),
    העיוורים שמסרבים להבין שפוליטי אינו גנאי אלא שם המשחק,קורסים תוך כדי שהם מממנים את הבטלנים הדכאנים הנבערים ,במדינת הרווחה של השטחים הכבושים.הרי לכם הגרעון או התקציב לבנייה מסיבית חינם לאלף השנה הבאות
    מי שרוצה שיעצום עיניים תוך כדי צעדה למוזיאון.
    מאה ביליארד דולר 100,000,000,000.00 $ !!!מחיר בניית מאחזי הרשע והחוב, של מדינת הרווחה שהקריסה את כלכלת ישראל וכלכלת האנשים הפרטיים בשומטה תחת רגליהם את אמצעי הייצור, הבעלות על הייצור ואת בסיס ההון, שהם עצמם,בנו נשאו והעבירו על גוום מרצונם החופשי -לא הכפוי כםי שציינת-,לידי הפלוטרכיה ,שההסדר הקיים מעניק לה בוחרים תמידית.
    רק דפוס הצבעה שונה שנובע מתודעה צלולה לגבי המציאות הפוליטית יזיז.
    רק התובנה שההכרח בשמאל כלכלי ,המתמצה בעימות בין הפועל ,האספסוף או ההמון, למול הקלגס ,הפריץ הניאוליברל- הפיאודל בעל "הדם הכחול ",רק החרפה והנגדה זו ועימותם זה בזו יובילו לעקירת המבנים הפיננסיים,הבעלות הצולבת,הקרטליזציה, מונופוליזציה ואווליגופוליה .
    או הם או אנחנו, או בעצם , כלום שנשאר או שלא יוותר ,ממעמד הפועלים שהינו גם מעמד הביניים.
    שהרי העלוקות מוצצי הדם במדינת הרווחה שקמה ממזרח לקו הירוק אינם עובדים,יש להם עבדים-גם יהודיים, והפלוטרכיה קל וחומר שידיה ברות ,ושדיאטת הכפיים שלהם היא מקדש,ומי שנושא את כולם בכפיו,או כבר לא נושא אותם משום שהמערכות מתמוטטות ,הינו מעמד הפועלים.
    רק מלחמה,הפיכה כמו בהפיכות גלובליות היסטוריות יכולה למחוק את התאוותנות עד מוות של הזולת (את רבין רצחו),אחרת החיה רק תופחת.

  5. אורן ארנון - חיפה

    המחאה למען "צדק חברתי" ו-"מדינת רווחה" היא פוליטית במהותה, אלא שהקושי הן של הקבוצות שמובילות אותה והן של רבבות התומכים בה, נובע דווקא מן הצורך הבסיסי שהיא מציבה: הצורך להגדיר ולארגן מחדש את מקומו של השמאל במערכת הפוליטית הישראלית.

    נתניהו הוא שהציב את האתגר הזה, כאשר מצידו הוביל בעשור האחרון, ובמיוחד בשנות כהונתו כשר האוצר בממשלת שרון, את סדר-היום הפוליטי האולטרה-קפיטליסטי של הימין בישראל. עיקרי הדברים ידועים: הפרטה מסיבית של השירותים החברתיים, מדיניות ברורה של הכבדת מיסוי על מעמד הביניים והשכבות החלשות והטבות מפליגות לאלפיון העליון, ושימוש ברטוריקה החבוטה בדבר "חילחול הצמיחה". אכן, ביבי לא יהפוך את עורו: סימון הבירוקרטיה הממשלתית כצוואר הבקבוק שחוסם את ה-"חילחול" מבעלי ההון לשכבות הביניים והשכבות הנמוכות, הוא המשך ישיר של הרטוריקה המשמשת את התפיסה שאימץ נתניהו ממה שמכונה בארה"ב ניאו-ליברליזם (או לחילופין ניאו-שמרנות).

    גם "ניתוב-האש" הצפוי כעת מצד נתניהו אל עבר הטייקונים, אינו שינוי מגמה אלא הסחת דעת, כיוון שאין מדובר כאן על כוונה של "המדינה", דהיינו הממשלה, לספק את השירותים החברתיים (על-אף עודפי התקציב שהצטברו מזה שנים) – הדרישה מבעלי ההון תהיה לכל היותר "להטות שכם לטובת הציבור", זאת תוך הצנעת חלקו של ביבי עצמו, במדיניות יזומה שמאפשרת לאותם טייקונים לצבור את הונם בדרך ישירה וגם עקיפה ע"י ניתוב לכיסם הפרטי, של הנכסים השייכים למעשה למעמד הביניים והשכבות החלשות (נכסים המושקעים בחסכונות, קרנות פנסיה, ביטוחים וכד'). למדיניות הימין הישראלי שמוביל נתניהו כיום, יש להוסיף גם את המתקפה ההולכת וגוברת על זכויות האזרח, ובראשם חופש הביטוי וחופש העיתונות.

    הצורך העולה כעת הוא כאמור הוא לארגן מחדש את השמאל הפוליטי בישראל, סביב הציר המשלב בין שני התחומים המגדירים את המושג "סוציאל-דמוקרטיה": מדיניות ממשלתית המציבה כמטרה לדאוג הן לזכויות חברתיות והן לזכויות האזרח. (במאמר מוסגר, גם ההפרדה בין שני התחומים היא אבן יסוד באידיאולוגיית ההפרטה המגדירה את הימין הישראלי בתקופת נתניהו, דהיינו יחס השלטון מכוון לאזרחים כפרטים בלבד, ומבטל ככל האפשר את ההכרה בקיומן גם של קבוצות חברתיות).

    מבין שתי האפשרויות שציין כאן יוסי לוס, השנייה היא בעייתית יותר בעייני, כיוון שהשגת שינוי מהותי בתפיסה החברתית והאזרחית, אינה דומה ל"החדרה" של ייצוג אינטרס לתוך תנועות ומפלגות קיימות. מצד שני, נכון שהמערך המפלגתי הוותיק עדיין יחלוש על חלק ניכר מן הפוליטיקה הממוסדת, בוודאי בבחירות לכנסת הבאה. אולי שאיפה ריאלית יותר, וגם קרובה יותר לרוח המפגינים במאהלים ובמחאות השונות, היא לא הקמה של מפלגה חדשה אלא ניסיון לגבש רשימה משותפת לאנשים ולקבוצות השותפים לרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים. זכורים לי דיווחים מן הבחירות בעשור האחרון לאסיפה הלאומית בצרפת, בהם בקרב גוש השמאל התמודדו לא פחות מ- 3 מפלגות שהגדירו את עצמן תחת השם "טרוצקיסטיות". ברור שיש להימנע מפיצול כזה של השמאל הישראלי המתגבש כעת, אבל ברור גם שיהיה קשה מאוד לאחד כיום את כל התנועות החברתיות והאזרחיות למסגרת מפלגתית הירארכית אחת. ההתארגנות לבחירות הבאות, שלהערכתי לא יתקיימו אלא בעוד שנה עד שנה וחצי, יכולה להיעשות בהמשך לפעילות של צוותי החשיבה והדיון שמתקיימים עכשיו במאהלים. המחאה אינה צריכה רק להתרחב כגל-הדף, אלא גם להעמיק שורשים בתודעת הציבור – תהליך שאנחנו רק בראשיתו וצפוי שיימשך זמן רב.

    אני חושב שצריך להתחיל לחשוב עכשיו כיצד ניתן לארגן רשימה סוציאל-דמוקרטית לקראת הבחירות הבאות לכנסת. אחת האפשרויות היא לאמץ שיטה דומה לשיטת דירוג המועמדים שנהוגה במדינות אחדות באירופה. קבוצות השמאל הישראלי המתגבש יוכלו להציג בפני ציבור התומכים רשימה של פעילים ופעילות מובילים, המייצגים רעיונות מרכזיים שעולים בקבוצות הדיון שימשיכו בפעילותן, והציבור יידרג את הרשימה שתרוץ לכנסת. ניתן לחשוב גם על שילוב מרכיב אזורי בדירוג המועמדים, והעבודה המעמיקה שנעשתה בנושאים האלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, יכולה לעזור לגבש שיטה מוסכמת על התנועות והאירגונים שיהיו שותפים לרשימה החדשה. נראה לי שזאת יכולה להיות דרך טובה להשיג את מה שמכונה "תירגום של המחאה למעשה פוליטי".

  6. הילה דיין

    יוסי, אהבתי את רעיון ההשתלטות ההמונית על מנגנונים קיימים, אפשר להוסיף למפלגות הפוליטיות בהקשר הזה גם את ההסתדרות הרקובה. באמת השאלה הבוערת עכשיו היא מהי האלטרנטיבה הפוליטית והאם יש לה סיכוי, זמן ומשאבים לצמוח מהשטח. אל שאלה זו יש להוסיף את שאלת השאלות: והיה וזה יתפתח בכל הכיוונים, גם צמיחה של משהו חדש, גם השתלטות על האג'נדה של הקיים, גם וגם, תהיה השאלה שנשאלה בפוסט מצויין מהיום, מה עושים עם הפיל שבמוזיאון, כלומר, איך ההשתלטות הרוחבית הזו לא תביא רק "סוציאל" אלא גם "דמוקרטיה" כלומר, סוף לכיבוש. שכלי כבוש על ידי הורמוני טרום לידה (אוטוטו) ואני לא ממש מצליחה לנסח תשובה לשאלת השאלות הזו. אשמח לשמוע אם יש לך עוד רעיונות יצירתיים.

  7. יוסי לוס

    לא. זו לא שאלה של סוציאל בלבד כששאלת הדמוקרטיה קשורה רק לכיבוש או רק ליחס המדינה לפלסטינים, אזרחים ולא אזרחים. אי השוויון עומד בלב ליבה של הפגיעה בדמוקרטיה. דמוקרטיה לא מתקיימת בלי שוויון. זהו תנאי יסודי. ככל שאי השוויון מחריף, כך הדמוקרטיה נפגמת. זאת ועוד, התוצאה של אי שוויון הולך ומחריף היא ירידה בהשתתפות בבחירות וזו פוגמת בדמוקרטיה עד שבשלב מסוים הכמות הופכת למהות. אז אי אפשר יותר לדבר על דמוקרטיה אלא באופן פורמאלי וציני. כמו היום, גם בלי חוקי החרם ודומיהם. דמוקרטיה מבטיחה חופש לאזרחים שווים. ככל שאי השוויון מתחזק והאחריות לכל עוברת מהממשלה אל האינדיבידואל, רמת השינוי במעמד החברתי (מוביליות) של הדור הבא… הולכת וקטנה והחופש של האזרחים לשנות את מר גורלם הולך וקטן.
    אני חושב שזו טעות להשתמש בשליטה הצבאית בשטחים כנייר לקמוס לקביעה של ערכה של עמדה פוליטית כזו או אחרת. הפוליטי לא מתחיל ונגמר בשטחים. אשמח אם השלטון הצבאי בשטחים יסתיים ובמקומו יהיה שלטון אזרחי שוויוני. כזו או אחר. אולם, אשמח גם אם "רק" המשטר הניאו ליברלי בישראל יגיע לקיצו, בזמן ששום דבר לא ישתנה באופן השליטה הצבאית בשטחים. כמובן שהשליטה הצבאית והמשטר הניאו ליברלי בגבולות הקו הירוק תלויים זה בזה באופנים רבים ומורכבים כפי שנכתב כבר באתר זה ובאחרים. אבל, אני משתדל להימנע מיומרות נבואיות לגבי העתיד ולהסתפק בפתיחה של אפשרויות קיימות בהווה להביא שינוי חיובי. רגע לפני שהמחאה הזו החלה, איש לא העלה בדעתו מה שקרה רגע אחרי שהיא החלה. אותו הדבר נכון גם לגבי התפתחויות היסטוריות רבות ולא רק לגבי המחאה במצרים, בתוניסיה, נפילת בריה"מ, השואה…
    הלוואי והמשטר הניאו ליברלי יוחלף במשטר סוציאל דמוקרטי והלוואי ויהודים ופלסטינים יחיו בשלום ובשוויון אלה לצד אלה ואלה עם אלה. איך נגיע מהראשון לשני? אין לי מושג ולאיש לא יכול להיות מושג אלא רק יומרה ויוהרה. מה שבטוח הוא שלהחליף את המשטר הניאו ליברלי בסוציאל דמוקרטי הוא משימה גדולה דיה.
    לגבי רעיונות אחרים. מעת לעת יש לי ואשמח מאד אם תשלחי לי מייל בהקדם. אני לא מוצא את הכתובת שלך.

  8. הילה

    תודה יוסי. מסכימה איתך שאי שיוויון זה גם פגיעה בדמוקרטיה, ראה ערך הריסות בתים ביפו, ברמלה, לוד, בדווים, וכו' וכו'. כשאני אומרת "כיבוש" אני מתכוונת למשהו דביק כזה, מגעיל, מרים את ראשו המכוער בכל מקום… ובכל זאת אולי אפשר גם לומר שבעקבות ההתקפה רבתי על היסודות הליברלים הרקובים של המדינה (חוק החרם וגו') שמשטר ההפרדה שכן נשען על אבחנה חדה בין כיבוש ללא-כיבוש בין הנהר לים מאיים להתמוטט ומה ההשלכות של התהליך הזה עוד אין לדעת. המייל שלי בכל מקרה:
    dayanhilla@gmail.com