המילון הפוליטי מתעדכן

הכוחות המחוללים את גלי המחאה, כאן כמו גם בעולם הערבי, אינם מצייתים לצורת הארגון המפלגתית הקלאסית. הם מניבים שיח אזרחי חדש, מאתגר ובלתי צפוי המעמיד את השלטון במבוכה
מרזוק אלחלבי

בכל זאת קיימים קווי דמיון בין גל המחאה העכשווי בישראל לזה ששטף מספר מדינות ערביות. אך במקביל יש הבדלים משמעותיים שאין לפסוח עליהם. נקודת שוני מרכזית היא העובדה שהמחאה בישראל מתרחשת בצילה של דמוקרטיה סבירה, ליהודים לפחות, ולעת עתה. נקודת שוני אחרת קשורה בעובדה שהמחאה בישראל מכוונת לתיקון עוולות השיטה, ולהגן בעיקר על זכויות חברתיות שנרכשו עם הזמן, בעוד שבמדינות ערב המחאה מבקשת להגן על זכויות פוליטיות בסיסיות שהופקעו עם הזמן.

מפגינים מתעמתים עם שוטרים בהפגנת ההמונים בתל אביב, 30.07.11 צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

באשר לקווי הדמיון, הם קיימים במרחב ההתרחשות, הסיבות המחוללות וזהות המחוללים. ראוי לציין למשל, שהמחוללים את הגל כאן ושם הם כוחות שאינם מאורגנים על-פי הדרך הישנה, כלומר במפלגות, אלא על פי קודים של החברה האזרחית. מבחינה זו, שם וגם כאן, המחאה מבטאת ערעור כפול, הן על השלטון והן על האופוזיציה וארגוניה. זוהי עוד עדות לקץ המפלגות במבנה הקלאסי, הנצפה כתופעה כלל עולמית.

יתירה מזאת, השיח של המחאה הערבית מהווה אלטרנטיבה לשיח הפוליטי הקיים. גם כאן, ניתן להתרשם שגל המחאה מתפתח מעבר למילון הפוליטי הישראלי שהלך והצטמצם הן בפי הימין הדורסני – הוא הרי כלל לא זקוק למלים מרוב כוח ושכרון כוח –  והן בפי החוגים הליבראליים שנדחקו לקרן זווית והשמאל שכמעט ונעלם.

בשתי הזירות, הערבית וכאן, מה שהניע את המחאה זו התחושה הכפולה של אין מוצא, ושאין מה להפסיד יותר. כאן ושם, אנשים הגיעו לקץ היכולת לסחוב את "המצב" על הגב כגיבנת. התברר להם שאין מוצא מהדרך בה מובילה אותם ההנהגה. תחושה כאילו נבצר מהם להמשיך את חייהם שנתקעו לרגלי חסמים אימתניים מזוהים ולא מזוהים. תחושה זו הובילה לרעותה, שאין עוד מה להפסיד והגיע עת היציאה להחזיר את החיים למסלולם.

הפגנה בכיכר תחריר. 29/1

במדינות ערב, תמיד ניסו המשטרים להצדיק היעדר זכויות פוליטיות וחירויות במצב העימות עם ה"כובש הציוני" או עם האימפריאליזם או לחילופין – עם שניהם יחד. גם כאן, הקריבו חלק משמעותי של הטוב הציבורי ושל זכויות חברתיות על מזבח "ביטחונה של ישראל". שם וכאן, דרשו מהחברה ומבניה להקריב קורבנות יקרים למען העמידה במבחן העימות המתמשך והאויבים האמיתיים והמדומיינים.

שם הקריבו את אשר היה להם בדוחק או שלא היה כלל, זכויות וכבוד אדם בסיסי, וכאן הקריבו את אשר רכשו בחסותה של מדינת הרווחה, זכויות חברתיות ורשת ביטחון סוציאלית ומערך תמיכות ממשלתיות. שם, נכנסה המדינה לוורידי האזרח עד ביטול האזרחות וכינונה של מונרכיה, ואילו כאן נסוגה המדינה לאחור לטובת שוק פרוע וכלכלה חזירית וכינונו של משטר הטייקונים, סוג מפותח יותר של מונרכיה!

שם נאבקים כדי ליצור יש של שכבות ביניים מהאין, וכאן נאבקים על מה שנשאר מאותן שכבות. שם, השלטון גרף את כל ההון, וכאן קנה ההון את כל השלטון. שם נשארו האנשים בלי כסף ובלי זכויות, וכאן נותרו האנשים עם זכויות וללא כסף לממשן.  שם, מרוב לאומנות לא הצליחו ליצור בית ואילו כאן, הבית הלאומי הפך ללאומני והותיר רבבות חסרי קורת גג.

סבורני, שהעובדה שיש במחאה המתרחבת משום שיח חדש, מאתגר ובלתי צפוי, מעידה על כשלון המנהיגות שם וגם כאן בהבנת המתחולל מול עיניה. שם בעיקר, אבל גם כאן, חשבו קברניטי המדינות שאם יחלקו סוכריות, ספינים תקשורתיים, תוכניות המושתתות על מלל שחוק ומרוט, הבטחות לשינויים מיידיים, מניפולציות של הפרד ומשול, הם יוכלו להכיל את המחאה ולשכך את הלהבות. זה בשלב הראשון של התגובה.

בשלב השני, נראים הקברניטים גם כאן כאחוזי תזזית והיסטריה. נותר רק לקוות שהוראותיו של מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, לשוטריו בצהרי יום חמישי לא יבשרו את הבאות ביחס לבחירות שייעשה השלטון בישראל למול המוחים בכיכרות. דרכו של שלטון נוטה על-פי רוב להתפתות ולהפעיל את כוחו מול הגורמים המפרים את השגרה, הלא צפויים והמערערים. ולכן, לא מן הנמנע, שידה של המשטרה תכבד יותר בכיסוי של מכבסת המלים העוטפת את האגרוף הקפוץ השש לחבוט! במדינות ערב הדבר לא סייע אף לברוטאלי שבהם, לעריץ מדמשק. אני סבור שהדבר לא יסייע גם כאן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ראובן מירן

    כתובות הקיר האלה ממאי 1968 עמדו במיבחן הזמן והמקום. בפריז לא היו אוהלים ברחובות ובתל אביב לא עוקרים (עדיין) אבני רחוב מהמדרכות. אבל כוחם של המצוקה, תחושת ההשפלה וחוסר העתיד אינן שונות. הכתובות האלה מוגשות לשימושם של כל מי שנאבקים עכשיו למען קיום הוגן, צודק ושיוויוני יותר בארץ הזאת.

    * אני מתקומם, משמע אני קיים.
    * הבריקדה חוסמת את הרחוב אבל פותחת את הדרך!
    * המהפכה היא כאן והיא אַתם!
    * הבה נהיה ראויים לחלומות שלנו!
    * כשההמונים מחרבנים, הביורוקרטים משקשקים!
    * המהפכן האמיתי לא שם קצוץ על לשון מצוחצחת:מוטב לגמגם מאשר לברבר.
    * העניין הוא לא לדעת מי יעמוד בראש אלא איך אנחנו הולכים בראש אחד.
    * זהירות! האופּורטוניסטים המַרְפְּקנים עלולים להתחפש ל"חברתיים".
    * רק ערך אנושי יכול ליצור אדם.
    * זה לא בגלל שהדברים קשים שאנחנו לא מעִזים.
    זה בגלל שאנחנו לא מעזים שהדברים קשים!
    * הנעורים אינם תקופה בחיים אלא מצב נפשי.
    * במקום שיש רצון יש גם דרך/
    * חילול הקודש הנורא ביותר הוא קפאון המחשבה/
    * מחשבה מאובנת היא מחשבה רקובה/
    * בזבוז זמן, בזבוז חומרי גלם, בזבוז אנרגיה – זאת החברה המכנה את עצמה "חברת צריכה" – ובעצם היא מכלה את עצמה/
    * על מהפכה לא מדברים, מהפכה עושים!
    * האנושות לא תהיה מאושרת אלא ביום שבו הביורוקרט האחרון ייתלה על מֵעיו של אחרון הקפיטליסטים!
    * כל מדינה היא מטִבעה גורם מדכא.
    * התסיסו את התרבות, תתחילו לחשוב!
    * אל תעלו עוד בעיות, לכו למחות!
    * החברה הקפיטליסטית מנכרת את ההמונים
    מתאימה אותם לצרכים שלה ומתסכלת אותם.
    * כשאין לך כלום, אין לך מה להפסיד.
    * צדק ללא כוח הוא חסר אונים.
    * כוח ללא צדק הוא רודני.
    * אנרכיה היא הביטוי הנעלה ביותר של סדר.
    * המהפכה היא לא חברה להשקעות הון.
    * תתקוממו, מספיק חלמתם.
    * החילול היחיד של קבר החייל האלמוני הוא זה שנעשה על ידי מי ששלח אותו אל הקבר.
    * חירותו של הזולת מרחיבה את חירותי שלי עד אינסוף.
    * אל תחליפו מפלגה, שנו את חייכם.
    * הניצחון נמצא ברחוב.
    * הטבע ברא את כל בני האדם שונים זה מזה, כנופיית פוליטיקאים חשבה שהיא יכולה להפוך אותם לרובוטים. היא שברה לעצמה את הפרצוף!
    * הכוח נמצא ברחוב!
    * לא מתחברים לחברה מתפוררת!
    * הדמיון תופס את השילטון!

    [מתוך "מאי 68 – גרפיטי על קירות הסורבון" מאת ראובן מירן, נהר ספרים 2008.]

  2. Diogenes

    Bibi et al. have few rabbits in the hat that will quell the masses in the tents: eliciting one or two rockets from Gaza, for instance.

    This will restore the masses to its normal, native state: fear of Arabs and absolute denial of any rights the deserve.

    This awakened 'Patriotism' will disperse the masses back to the stinking dwelling they came from, to wait there for the promised Messiah.