אנשים מסוג בלתי מתאים

הפחד מלבנטיניזציה של המדינה הצעירה גרם לראשי היישוב להמציא תקנות מדוקדקות של סלקציה בהעלאת העולים ממרוקו. לקראת המפגש השני של "מפגשים מזווית כהה" שיתקיים הערב בסינמטק
חיים מלכה

משחר נעוריה הייתה הציונות המודרנית חילונית ומושחתת על מודל אירופי. היו לכך מספר סיבות: הראשונה, היא העובדה שערש הולדתה של הציונות במושגיה המודרניים, נולדה באירופה. השנייה, קשורה בכך שרובו המוחלט של העם היהודי חי אז במזרח אירופה. והשלישית, נובעת מכך שמנהיגי התנועה הציונית העולמית היו ילידי ארצות אירופה, ורוב פעילותם המדינית והפוליטית התבצעה שם. טבעי היה הדבר שהתגשמות החלום הציוני נחזה בעיני ההנהגה בדמות מדינה יהודית-חילונית על-פי המודל האירופי.

אנשי העלייה השנייה מארחים את הברון רוטשילד, 1914. חלמו על אירופה במזה"ת

בתקופת המנדט הבריטי (1948-1917) אוישה כל צמרת הנהגת היישוב היהודי בארץ-ישראל והנהגת התנועה הציונית כולה ביוצאי מדינות אירופה. בכל שלושים שנות המנדט הבריטי עלו ארצה 483,000 עולים: 83% מהם יוצאי אירופה ואמריקה, כ- 10%- ילדי אסיה, ורק אחוז אחד מילידי אפריקה. ערב הקמת המדינה, בנובמבר 1947, היוו ילידי אירופה ואמריקה את הרוב המוחלט בארץ – 84.9%, ילידי אסיה – 12.5% וילידי אפריקה 2.6%.

זרעי הסלקציה: 1951-1948

התקנות הסלקטיביות החמורות כנגד יהדות צפון-אפריקה התקבלו בארץ בנובמבר 1951. סיבתן היתה החשש לשינוי דמוגרפי בארץ, שעלול להפוך אותה למדינה לבנטינית נחשלת. מדיניות סלקטיבית זו פעלה במלוא עוצמתה בשנים 1956-1952, אך זרעיה נזרעו עוד לפני כן ונבעו מתוצאות "העלייה ההומנית" בשנים 1951-1948.

תוצאותיה של עלייה זו היו בעיקר שלוש:

1. השינוי הדמוגרפי בארץ: מ- 84.9% יוצאי אירופה ואמריקה בנובמבר 1948 – לכדי 63.1% בלבד בדצמבר 1951.

2. קשיי הקליטה בארץ מחוסר תקציב בכל התחומים: שיכון, תעסוקה ובריאות.

ג. הדימוי השלילי שיוחס ליהודי צפון-אפריקה בכלל, וליהודי מרוקו בפרט.

בתקופת של שלוש שנים וחצי הכפילה "העלייה ההמונית" את מספר תושביה של מדינת ישראל. רוממות-רוח אחזה בכל חלקי היישוב היהודי בארץ ישראל עם התגשמות החלום הציוני – הקמת מדינת ישראל. רוממות-רוח זו אחזה גם בחלק מיהדות הגולה, שכמהה לעלות לארץ ישראל ולחיות במדינה היהודית שזה אך קמה. כמיהה זו הייתה בעיקר מנת-חלקם של היהודים שחיו בארצות המצוקה – ארצות האסלאם ומזרח-אירופה. לא כך היה הדבר לגבי היהודים שחיו בארצות החופשיות, אשר מצבם הכלכלי, הפוליטי והחברתי היה טוב, כגון ארצות-הברית, קנדה, ארצות דרום אמריקה ומערב אירופה.

מדינת ישראל בחיתוליה, על כ-650,000 תושביה, התמודדה עם בעיות קשות מנשוא: מלחמה עקובה מדם, שבה נפלו קרוב לאחוז אחד מתושביה, בעיות אידיאולוגיות פנימיות שגרמו לאלימות בין הפלגים, הקמת מוסדות למדינה החדשה, בעיות כלכליות ואחרות.

אשמים בכל תחלואי המדינה

קיבוץ הגלויות בעלייה ההמונית הביא לארץ במשך כשלוש שנים למעלה מ- 300,000 יהודים מארצות האסלאם, בעלי תרבות שונה מזו של יוצאי אירופה, בני היישוב הוותיק, ומזו של העולים החדשים מרצות אירופה ואמריקה.

מתוך הסרט "לאן הלכת משה?" של הבמאי חסן בנג'לון. עליית גזע
מתוך הסרט "לאן הלכת משה?" של הבמאי חסן בנג'לון. רק הטובים והצעירים הורשו ללכת

אכן, היה פער תרבותי בין ארצות האסלאם לבין יוצאי אירופה, ומקורו ברמת ההתפתחות השונה בארצות אלה. שוני תרבותי זה בין עולים מארצות האסלאם לבין היישוב הוותיק ועולי ארצות אירופה ואמריקה יצר ניכור חברתי, והוא הקשה עוד יותר על קליטת יוצאי ארצות האסלאם בארץ. מצד אחד יצר הרגשת קיפוח אצל יוצאי ארצות האסלאם בכלל ויוצאי מרוקו בפרט, שכן העולים מארצות אירופה ואמריקה קיבלו עדיפות בשיכון ובתעסוקה, ומנגד יצר אצל יוצאי אירופה ואמריקה רגש עליונות על יוצאי ארצות האסלאם, תוך התעלמות מוחלטת מתרבותם וממאפייניהם. כל מעשיהם נבחנו ב"עיניים אירופיות", וכל תחלואי המדינה- עבריינות, זנות, מחלות ואבטלה – יוחסו להם.

הגדיל לעשות עיתון "הארץ". שלושת כתביו – עמוס איילון, שבתי טבת ואריה גלבלום – יצאו בסדרת כתבות משולחות רסן כנגד עולי ארצות האסלאם, ובעיקר כלפי יהודי מרוקו. כך, למשל, כתב גלבלום במרץ 1949 על עולי מרוקו (אף שעד חודש זה עלו משם פחות מ-5,000 יהודים, כלומר פחות מ- 3% מכלל העלייה!).

זו היא עליית גזע שלא ידענו עדיין כמוהו בארץ, לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם של יהודים אלה גובלת בבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוסר הכשרון שלהם לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל, הם עולים אך במעט על הדרגה הכללית של התושבים הערבים הכושים והברברים במקומותיהם. בכל אופן, זוהי דרגה נמוכה עוד יותר ממה שידענו אצל ערביי ישראל…

הללו נעדרים שורשים ביהדות, לעומת זאת הם נתונים לגמרי למשחק האינסטינקטים הפרימיטיביים שלהם. בפינות מגוריהם של האפריקנים תמצא את הזוהמה, משחק קלפים בכסף, שתייה לשכרות וזנות… יהודי מרוקו חסרי נתונים להסתגלות לחיי הארץ. הם עצלנים כרוניים ושונאי עבודה.

גלבלום מזהיר את ההנהגה העוסקת בעלייה:

כל מי שמידת אחריות כלשהי בו, צריך לא להתבייש ולא להיות מוג-לב ולהסתכל בפרצופה של הבעיה על כל משמעותה… הנתנו את דעתנו על-כך מה יקרה למדינה זו, אם זו תהיה אוכלוסייתה? והרי ביום מן הימים, תתווסף עליהם עליית יהודי ארצות-ערב. מה יהיו פני מדינת ישראל ורמתה, עם אוכלוסיות כאלה?

על גלבלום אמר חבר "ועדת העלייה", מ' סורקיס: "העיתונאי הזה שם עצמו להיות השופט העליון של סוגי העלייה השונים."

בעיתון "הבוקר" כתב ש' אוסישקין על עליית יהודים מארצות האסלאם בכלל, ומצפון-אפריקה בפרט:

אנשים מחוסרי רצון לעבוד, מחוסרי הבנה וסבלנות כדי להתגבר על התנאים ההכרחיים כאן. הבאת רבבות, אם לא מאות-אלפים של אנשים מסוג בלתי מתאים לארץ לא הוסיפה כוחות למדינה, לא תרמה תועלת ליישוב, לא נתנה תקווה טובה יותר לעתיד…

אכן, לא היה גבול לתווים השליליים שיוחסו לסטריאוטיפ של יהודי מרוקו. ביישוב הוותיק עלה החשש, שמא תגרום עלייה בממדים גדולים מארצות האסלאם להרס המורשת התרבותית בארץ ולהפיכתה ללבנטינית. וכך מסכם מ' ליסק חשש זה:

היישוב הוותיק נתמלא חרדה לא קטנה. שרר חשש חריף שמא המורשת החברתית והתרבותית של היישוב היהודי בארץ הולכת ונהרסת, הכרסום נראה חמור ביותר. התריעו על חשש מפני אוריינטליזציה, החברתיים והכלכליים בעקבות העלייה הזאת.

מטרת תקנות הסלקציה: בלימת עליית יהודי צפון-אפריקה

תקנות הסלקציה התקבלו בהנהלת הסוכנות ב- 18 בנובמבר 1951. ראש מחלקת הנוער והחלוץ, משה קול, מיפה את ארצות האסלאם כך: "בארצות מרוקו, תוניסיה ופרס יש כחצי מיליון יהודים, ועלינו לבחור מארצות אלה בעיקר נוער וחלוצים בגילאי 14-13." טיעוניו היו ברורים. "זה יהיה יותר זול, וגם נוכל לחנכם, והם יוכלו לקלוט את המשפחות שלהם כעבור שנתיים-שלוש ביתר קלות, ואם לאו – אנו עלולים לטבוע בים של לבנטיניות והארץ תיהפך לארץ של לבנט, מדיניות העלייה שלנו צריכה העלאת 80 אחוז חלוצים ונוער ו- 20 אחוז שהם תלויים בהם."

בנובמבר 1951 אישרה הנהלת הסוכנות היהודית (כהצעת הוועדה) את תקנות הסלקציה כדלקמן:

א. ההנהלה מקבלת לתשומת לבה את תוכנית העלייה לשנת 1952 שהוגשה על-ידי יצחק רפאל – ראש מחלקת העלייה {העלאת 120 אלף יהודים}.

ב. ההנהלה מטילה על מחלקת העלייה לנקוט בצעדים הדרושים להגברת העלייה ממצרים ומסוריה.

ג. לגבי הארצות שבהן אפשרית בחירת המועמדים לעלייה, כגון מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, תורכיה, פרס, הודו, ארצות אירופה המרכזית והמערבית וכו', קובעת ההנהלה ש-80% מהעולים מארצות אלו צריכים להיבחר מבין המועמדים לעליית נוער, חלוצים, גרעינים התיישבותיים, בעלי מקצוע, עד גיל 35 ומשפחות בהן המפרנס הוא עד גיל 35.

המועמדים הללו, פרט לבעלי מקצוע ובעלי אמצעים לשיכון עצמי, צריכים להתחייב בכתב לעבודות חקלאיות למשך שנתיים ימים. כמו כן, אישור לעלייה למועמדים הנ"ל ינתנו רק לאחר בדיקה רפואית יסודית בהשגחת רופא מהארץ.

רק 20% ממספר העולים מהארצות הנ"ל יהיו מעל גיל 35, כך שמעבר למצוין בסעיף ג', יותרו לעלייה רק מי שנלווים למשפחות שמפרנסם הוא צעיר ובעל כושר עבודה או שהם נדרשים ונקלטים על-ידי קרוביהם בארץ.

אישור לעולים הנדרשים על-ידי קרוביהם בארץ יינתן במחלקת העלייה, רק לאחר בדיקה של מחלקת הקליטה ועל יסוד הודעתה על יכולתו ונכונותו של הקרוב לקלוט.

יש לציין, כי תוכנית זו אינה כוללת עליית בעלי אמצעים ועליות הצלה דחופות, לגביהן מתקיים דיון נפרד. גם על הטיפול בעליית בעלי אמצעים לשיכון וסידור עצמי וכן על העלייה מרומניה, נקבעו דיונים מיוחדים.

תוכנית לחוד ומציאות לחוד

לשלוש השנים 1954-1952 תכננה הנהלת הסוכנות היהודית עליית 202,000 יהודים בתקציב של כ- 310 מיליון לירות. בפועל עלו בתקופה זו 54,065 יהודים בלבד.

מצפון-אפריקה, על כ-500,000 יהודיה, תכננה הנהלת הסוכנות עליית 68,000 בלבד, ומן הגדולה שבגלות שם – מרוקו, שבה היו כ-290,000 יהודים, תוכננו לעלייה במשך שלוש השנים 48,000 נפש בלבד (השווים בערך לריבוי הטבעי ממשך שלוש שנים).

בפועל עלו ממרוקו בתקופה זו 16,076 נפש בלבד, כלומר ממחצית הטבעי, כדברי מנהל מחלקת העלייה, יצחק רפאל: "הריבוי הטבעי של יהדות צפון-אפריקה כפול מהמספר שאנו מעלים משם."

מדוע לא מימשו ממשלת ממשלת ישראל והסוכנות היהודית את תוכניתן להעלאת 202,000 עולים בשלוש שנים אלה? הרי לא הייתה כל בעיה תקציבית. שערי מזרח-אירופה נותרו נעולים, מארצות מערב-אירופה ואמריקה לא רצו יהודים לעלות, ומצפון-אפריקה, שם היה פוטנציאל גדול ורבים היהודים שרצו לעלות (במרץ 1952 היו רשומים במרוקו בלבד 62,000 יהודים לעלייה).

אין זאת אלא שיהודי גלות זו לא היו רצויים בארץ מחשש שיגרמו ללבנטיזציה שלה, ולכן הועלו נגדם תקנות הסלקציה החמורות.

מתוך המבוא לספרו של הכותב "סלקציה" על הקליטה של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948-1956. מר מלכה ישתתף הערב בפאנל תחת הכותרת "הגירה או עקירה – על עזיבת היהודים את מרוקו", שיתקיים לאחר הקרנת הסרט "לאן הלכת משה". האירוע מתקיים היום (שלישי, 2 באוגוסט) בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסף שלמה דיין

    נולדתי בקזבלנקה ועליתי ארצה בגיל שנה וחצי. אין לי שום עכבות ואין לי שום זיקה למרוקו ,אני ישראלי בכל רמ"ח אברי. צמחתי מלמטה מבור הביבים של המעברות, הדלות והעוני ובציפורניים, אודות לכישורי הטבעיים והרצון העז להצליח,סיימתי יסודי ,תיכון ואוניברסיטה בהצטיינות. שרתתי בצה"ל ונתתי את נשמתי למדינה השתתפתי בכל המלחמות למן מלחמת ששת הימים ועד למלחמת לבנון הראשונה וסיימתי את שרותי בדרגת סגן אלוף. היום אני גמלאי וכותב ספרים. הדברים שמר חיים מלכה מעלה הם קשים וכואבים אבל אסור לנו להפוך אותם לכלי ניגוח כלפי אף מוסד שלטוני. אנחנו צריכים לשכוח את העבר, את דור המדבר, ועלינו להביט קדימה ולאסוף כוחות כולם יחד לשמר את מדינתינו הקטנטונת וכדי ליצור ולבנות עתיד טוב לילדינו ונכדינו. מספיק עם ההתבכיינות, מספיק עם ההלקאה העצמית, מספיק עם הרגשת הקיפוח והמסכנות. הביטו וראו מסביבכם איך הקהילה המרוקנית התפתחה ופרחה ויצאו ממנה אנשים ואישים שחותמם על החיים במדינה ניכר בכל התחומים. ראו כמה מרוקאים יושבים בממשלה (או ישבו ). אנחנו חייבים לזנוח את ההתרפקות על מסורת שחלפה לה ועלינו לבנות יחד עם כולם מסורת ישראלית שתשמר לדורות. מסביבנו אוייבים רבים שמקנאים בנו ורוצים להשמידנו, נגדם אנחנו צריכים לפעול ולא לאכול אחד את השני ולא לחרחר וליצור מחלוקות. מימי בית שני לא היה לנו בית כזה לתפארת לקנאתם של אוייבינו והרבה אומות בעולם ועל כן אני חוזר ואומר : מספיק להתבכיין.

  2. איתן ת

    והתגובה שלך כל כך מביכה אותי שבא לי לברוח מפה למרוקו. המדינה שאתה כל כך גאה בה הרסה את רוב התרבות שממנה הגעת ועוד במזרח התיכון, שאמור להיות לנו מקום טבעי. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה…

  3. מאיר עמור

    ארנסט רנן כתב במאמרו הידוע על "מהי אומה" כי לימוד ההיסטוריה לעיתים קרובות פוגע ברגש "הלאומי". מסתבר שלעיתים קרובות ה"פאטריוטים" הגדולים ביותר נרתעים מלימוד ההיסטוריה כמו מאש או מהשטן. רנן לא ידע עד כמה הדברים שלו יקלעו לליבו ולרגשותיו החמים של הסגן אלוף שעלה מביבי המעברה להיות קלישאה מושלמת בכל רמ"ח איבריו. כבר שמעתי הרבה טיפשויות. קראתי אפילו יותר, אבל גיבוב כזה של חוסר היגיון, בערות וחוסר רצון להתמודד עם עובדות היסטוריות במעטה של "אהבת ישראל" כל כך סכרינית ומגעילה לא קראתי מזמן. על ההישגים הללו מגיע "פרס ישראל" ואולי גם הדלקת המשואה ביום העצמאות לסגן האלוף הנכבד מר יוסף שלמה דיין. היסטוריה לא חשובה. מה שחשוב זו הרצאה נוספת של טיפשות טהורה.
    מאיר עמור

  4. נתן.

    התופעה המענינת היא שאותם עולים הצביעו בהמוניהם עבור אותה מפלגת שלטון שכך התיחסה אליהם.

    זה הופך להיות אפילו מעניין יותר כאשר מתברר שצאציהם של אותם עולים שוב ממשיכים להצביע בהמוניהם עבור מפלגת שלטון שמתעללת בהם.

    האם יש כאן "מנטליות של עבדים" שעוברת בירושה לאחר מאות שנים של הישרדות בגלות או שמדובר בתופעה אחרת?

  5. סמדר לביא

    לחיים מלכה תודות מעומק הלב על הספר המשובח, "הסלקציה." מחקר מעמיק ומתועד, תובנות נפלאות.כמובן, ככל המחקרים מסוג זה (ראה "המסיכה" של אהרון יצחקי) — הוצא הספר בהוצאה עצמית. אף מו"ל משוק הספרים בארץ, הנשלט ע"י אשכנזים ומזרחי וערביי המחמד שלהם, לא יהן לפרסם את תוצאות מחקרו של מלכה.

  6. אתה מביא בושות לעדה

    רק תגיד לי איפה אתה מתבלבל כדי שלא אטעה ואתפלל באותו בית כנסת. אני ממש מתבייש והולך להתבכיין שעות ולקוע קריעות ולקונן קינות על כך שמרוקאי כותב דברים כאלה. עוד מעט תשעה באב ואתה מפרק את כל עם ישראל

  7. יוסף שלמה דיין

    לאלמוני התמה
    עצם השימוש במונח "עדה" מעיד עליך כי עדיין לא יצאת מהמרוקניזם שלך ועדיין אתה לא מבין כי עלינו להיפרד מהמונחים הגלותיים כגון: "עדות", אשכנזי/ספרדי וכו' ועלינו ליצור כאן חברה אחת ישראלית הומוגנית.
    אני לא מצפה ממך כי תבין לעומק את הרעיון המרכזי כי אתה עסוק בתפילות,קינות,קריעות וכדומה שמטריפים לך את הדעת. אני מניח כי ילדך ונכדיך יבינו אותי יותר טוב. אתה ועוד מעטים שכמותך בעוד דור אחד או שנים תעלמו ובמקומכם יגיעו הדורות הבריאים והטובים שיאדירו את המדינה בלי השטויות של "עדות" "אשכנזי/ספרדי" וכו'.
    לאיתן
    אף אחד לא יפריע לך ולא יעצור מבעדך לחזור למרוקו.
    אם כאן לדבריך אתה אוכל חרא, שם תאכל חרא בלבן.

  8. יוסף שלמה דיין

    תגובה למר מאיר עמור
    היסטוריה של כל עם היא חשובה וצריך ללמד וללמוד אותה בתנאי שהיא אובייקטיבית ומקיפה את כל הנתונים והאירועים.
    כבר אמרתי בתגובתי הראשונה כי מאמרו של מר חיים מלכה הוא קשה ובכל זאת מה אתה מעדיף: להמשיך ולהתפלש במדמנת הבכיינות של המקופחים או לחפש נתיבים חדשים לאחדות לאומית. מה אתה מעדיף להמשיך לבכות על סיר הבשר שנטשו אבותינו במצרים או לבנות דור חדש נועז ופטריוטי.
    כמו שנאמר…"ובמושב לצים אל תשב"… כנראה שנכנסתי בטעות למאורת שרצים שטווח הראייה שלהם מוגבל אבל החמימות של החיכוך ההדדי קרי הבכיינות ההדדית עושה להם את זה.
    שיבושם לך ולכם וכפי שנפולאון אמר: מוטב להיות טיפש לרגע מאשר טיפש לכל החיים.

  9. אלי פילו

    את הספר " סלקמיה " אני מכיר אותו בעל פה כפי שאתה יודע, ויש לי שאלה פשוטה אך קשה.
    איך הרגשת כאשר התגלו לעיניך כל המסמכים, אותם אתה מביא בספרך, את הזוועה, את השנאה הניבטת מכל מילה של " גדולי " האומה ( לא בעיניי )
    את שנאתו של ד"ר שיבא, שפשוט בושה שישנו בית חולים מפואר קרוי על שמו, אפילו לא מרפאה לא מגיע לקרוא על שמו.
    את דבריו של בו גוריון " המושיע ( לא בעיני ), נחום גולדמן, זלמן שזר לימים נשיא כל יהודי מדינת ישראל, לבטח התכוון שהוא נשיא של התרבות הנאורה.
    את העיתונאים הגזעניים שכתבו טורים שלמים בגנות יהודי צפון אפריקה, את ההבדלים בין התנאים שהוענקו ליוצאי מזרח אירופה ולאלו שהוענקו ליהודי צפון אפריקה, את גירוש הילדים בחזרה למרוקו ועוד ועוד ועוד ועוד
    בושה למדינה הגזענית הזו והיא " מדינת ישראל "
    שבת שלום

  10. ורד שטרית

    קוראת ולא מאמינה אכן צדקו הורינו אפילו אותנו הצליחו אותם אשכנזים יפי הנפש לבלבל ,
    אלוהים אדירים כמה צדקו הורינו בא לי פשוט לברוח מכאן ולא לשוב עוד לעולם.
    נראה אותכם מסתדרים בלעדינו.

    הורינו עזבו בתים ורכוש ובאו להקים מדינה.
    אתם ברחתם מארופה האכזרית. אז מי שווה יותר המציל או הניצול, איזו תרבות בכלל הבאתם איתכם?