המעגל הגדול

אני שוקל לדבר, מהסס, כבר מישהו אחר מרים את הרמקול ומתחיל את נאומו בליווי להקת מתופפים. מה יש לי לומר? הם צודקים, בטח שהם צודקים. רשמים מהמאהל
סדריק כהן סקלי

"אם אין אני לי, מי לי?" צועק באמצע נאום ספונטני אחד "האוהליסטים", שעומד במרכז מעגל אנשים. "כל אחד צריך לדאוג לעצמו ולכולם? כי אין לדעת אם את, אתה או אתם, אינכם סוכנים סמויים של השיטה המוצצת לנו את הדם". "אולי גם אתה סוכן סמוי?" מטיח בו בחזרה גבר בקהל. "אתה צודק, אולי גם אני סוכן סמוי, זו הסיבה שכל אחד ואחת צריכים לקום ולעשות מעשה, עד שנפסיק להיות עבדים של חברות הפלאפונים, חברות המזון, חברות הנדל"ן ו-17 בעליהן שמנהלים לנו את החיים."

"זו בדיוק הסיבה שאין להתמקד בממשלה הזאת", מתערב בשיחה צעיר אחר. "הרי אפילו אם נפיל אותה, 17 המשפחות האלה ימצאו לעצמן פודל אחר. אנחנו צריכים להפגין מול הבתים של דנקנר וחבריו, כי נתניהו, ברק, לבני הם רק הקופים שלהם, איילי ההון מסתתרים מאחוריהם וכשהם נשחקים ונמאסים על הציבור, הם זורקים אותם ומחליפים אותם כמו שמחליפים מנכ"ל או שוער".

"המדינה", מתפרצת אמא אחת, "מתנערת מאחריותה לחינוך, לבריאות, לפנסיה ומגלגלת אלינו את החשבון; אלפי שקלים לגנים, לרפואה משלימה, להשלמת חינוך, להשלמה לסעד שההורים מקבלים, אלפי שקלים למשכנתא, לחברות הסלולר והכבלים, ואצל 17 המשפחות, עוד הטבות במסים, עוד קנייה של נכסים של המדינה במחיר סופר מוזל, עוד ביטול של פיקוח המחירים".

"במגדלים של תל אביב, ניו יורק ולונדון הם יושבים", מחזיר לעצמו הנואם את רשות הדיבור, "והפוליטיקאים לאט לאט מסדרים להם את הנוף שהם חולמים עליו: צבא של עובדי קבלן. הם עושים את עבודת הגינון הזאת באמצעות החוקים והוראות השעה שהם מעבירים בכנסת. הצבא הזה המתרוצץ למטה יותר ממושמע מזה שמשרת בשטחים, זהו צבא שמשלם מסים, חשבונות, ארנונות, הטלים, קנסות, אוניברסיטאות, דמי שירות, דמי מעבר, דמי טיפול, זמן אוויר.

"כל אחד ואחד משלם את הסכומים הבלתי הגיוניים האלה עם כסף שאין לו, שהוא מלווה בריבית דריבית על בסיס המשכורת העלובה שלו, עד שפתאום, חס וחלילה, אשתו מתגרשת ממנו, או מחלה משתקת אותו, או דיכאון… וכל השנים האלה מלווה אותנו כל הזמן הרעש הנורא הזה של הטלוויזיה, של הרדיו שבו עשרות קולות מתמזגים בטונים צורמים ומשננים פעם אחרי פעם כמה קל להיות עשיר, כמה קל להיות רזה, כמה קל להיות יפה, כמה קל להיות מוצלח, כמה קל למצוא אהבה, כמה קל לזיין וליהנות.

"ואתה רץ כמו כלב אחרי האשליות האלה, ועם הזמן אתה נראה יותר ויותר מכוער עד שאתה נהיה הישראלי המכוער. העבד שמוכן לכל דבר כדי שיכול לשרת טוב יותר את אילי ההון ויוכל להתקרב אליהם בדמיונו או בעיני אשתו או חבריו, ואולי אולי יזכה בסוף גם הוא לטלפון מאחת החברות שתציע לו תפקיד של מנכ"ל או סגן מנהל ויהיה עוד יותר ממזרי מקודמו עם העובדים מתחתיו".

"אתה יודע", קוטע אותו איש שמן, "אני לא סטודנט כמוך, אני חי באמת בעוני, אני חי אצל אמי כבר למעלה מעשרים שנה ושורד אתה בעזרת הביטוח הלאומי ועמותות הצדקה. אתה צוחק על העולם ועל הטלוויזיה, אבל אף פעם לא פתחת מקרר ריק באמצע תוכנית טלוויזיה, לא עברת מהאורות הנוצצים של המסך לשממה המזממת של המקרר".

"אל דאגה," עונה לו הנואם, "לא נעזוב את האוהלים עד שהצדק החברתי ייעשה לכל אחד ואחת".

במעגל: שיחה על צדק, רווחה, אילי ההון, תדמיות כוזבות בטלוויזיה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

אני שוקל לדבר, מהסס, כבר מישהו אחר מרים את הרמקול ומתחיל את נאומו בליווי להקת מתופפים. מה יש לי לומר? הם צודקים, בטח שהם צודקים. כמה שנים חיכיתי להתעוררות הזאת! מהפכה, מדינת רווחה, צדק חברתי… כן, כן. אז מה? המדינה לא מתה. הריבון או הפסבדו-ריבון עוד יכול להתעורר ולהתערב בנורמות הכלכליות המתחדשות בעילום שם ובמקום וירטואלי, פיננסי, שלא פה ולא שם… כן ברור שאפשר, המדינה יכולה.

כבר ניצחנו בעבר את הליברליזם של המאה ה-19, אבל אז יצרנו דימוי חדש, ריבון חדש, העם. האם עוד אפשר לסמוך על עמי העבר? הרי הם בגדו בנו אחד אחד. שאל את ניצולי השואה. ממילא העמים האלה כבר מזמן לא קיימים, הם אתרים ארכיאולוגיים שאזרחים מזן חדש, שטרם מצאו שם לעצמם, מאמצים בבחינת דיור זמני וחיים בהם עד שיקרה משהו. תוניסיה, תוניסיה! מה עם כיכר אל תחריר? מה עם גיבורי איראן, לוב, סוריה? מה עם האינדיגנאדוס ועם קרבות הרחוב ביוון? האם כל זה מקרי?

או שמא אלה זוויות שונות של אותו גל ההולך וגואה? שמא זהו הריבון החדש הקורם עור וגידים לנגד עינינו, זהו דימוי הקולקטיב החדש. הלוויתן, אמרו פעם, שמנקודת מבטו ניתן לראות את המציאות האנושית החדשה שאנו חלק ממנה, ושמנקודת מבטו ניתן לעשות צדק.

הכותב הוא מרצה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת חיפה

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.