להרפות ממדורת השבט

אם "העם" רוצה לשנות את המציאות, עליו להיות קודם כל אדם שמסוגל לומר לא: לא להתנחלויות, לא להדרת המיעוט הפלסטיני, לא למיליטריזם, לא להפרדה בין אוהלי רוטשילד לאוהלי בית שאן ואלעראקיב
תאמר מסאלחה

אז פתאום קם העם וגילה שהוא אדם. לא סתם אדם – אלא אדם א-פוליטי. כזה שיכול לדרוש צדק חברתי ואיש לא ישאל אותו האם הוא מהשמאל ההזוי או מנתמכי הקרן החדשה, או חלילה ערבי שחייב ללכת לעזה. האדם שקם מתוך העם הוא אחד כזה שדרישת הצדק שלו היא חלולה ודמגוגית כמו מלות השיר "הבאנו שלום עליכם", שהישראלים כה אוהבים לשיר בחו"ל ובאירועים ממלכתיים – בזמן שהכיבוש ועוולותיו הולכים ומעמיקים עם השנים.

העם שגילה שהוא אדם רוצה את מדורת השבט. ולא סתם שבט או כל שבט, אלא שבט יהודי ציוני, כזה שנפגש עם הנשיא ומכריז אמונים בפניו על אהבתו העזה למדינה. האדם שקם מהעם מסתמן גם כיותר אשכנזי. אבל את זה האדם לא יאמר – הרי הוא א-פוליטי, הרי הוא חסר זהות וכל שמץ של גשמיות שאמורה להצביע על כך שמדובר ביישות בשר ודם.

העם שקם וגילה שהוא אדם רוצה את חיבוק הדוב של התקשורת, הוא נרקומן של אותה האמפתיה וההסכמה החמימה והדביקה של "הרוב". ולא, לא מדובר ב"רוב הדומם", אלא ב"רוב הציוני" או ב"רוב היהודי-ציוני". רוב שמעוניין יותר בצדק לאדונים, כי "האדם" כנראה לא באמת נקעה נפשו מהשיטה הרקובה ומהעוול הנוראי שהשיטה הזאת מייצרת מעצם מהותה. במקום זאת, מתרעם האדם על כך שהשיטה שמבטיחה את הפריבילגיות שלו לאורך כל השנים, מתחילה לכרסם במעמדו ולערער את העליונות הכה טבעית והא-פוליטית שנולד אל תוכה בכישרון כה רב. והרי אין זה מעשה של מה בכך להיוולד לאם הנכונה.

צדק חלוקתי דורש צדק מדיני. צילום: ygurvitz, cc by nc-nc

עד היום יכולנו לחוש בכך בעקיפין, מהעדרם הכמעט מוחלט של שלטים ברוטשילד שקוראים לשוויון בין יהודים לערבים, או לחיזוק הדמוקרטיה וסוף לפשיזם, או על הפסקת הכיבוש וההתנחלויות, או על כל סמן שיכול להכתים את העם שמבקש לחזור להיות אדם בסמן פוליטי מובהק; גם אם לא באמת ניתן להפריד את המילה צדק חלוקתי לצדק לאדונים וצדק למשרתים, צדק ליהודים וצדק לפלסטינים, או לפליטים. צדק חלוקתי דורש צדק מדיני, זה לא ברור? צדק חלוקתי דורש שוויון אזרחי, ושוויון אזרחי דורש כבוד לעקרונות הדמוקרטיה ולרב-תרבותיות ולסובלנות. גם זה לא ברור? חיזוק שכבת הביניים דורש הרחבה שלה לכזו שתכלול גם ערבים. הזכות לדיור לתל אביבי/ת מרוטשילד היא גם הזכות לדיור של תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב בגליל ובמרכז ושל תושבי שייח' ג'ראח.

האם הסטנדרטים של ה-OECD לא רלוונטיים גם להם? האם לא ברורה הדרישה להפנות משאבים לפריפריה במקום לבזבז אותם על התנחלויות ותקציבי ביטחון מנופחים? במקום זאת, קיבלנו ממנהיגי המאבק דרישה להקים מרכזי תעסוקה בנגב ובגליל ולא אזורי עדיפות לאומית, השקעה מסיבית בתשתיות והקמת מפעלים, והסרת חסמים להשתלבותו של המיעוט הערבי – כולל מלחמה באפליה ובגזענות ובחוסר השוויון. במקום אלה להנהגת רוטשילד יש רעיון מהפכני – בוא נחזיר את וויסקונסין לעירות הפיתוח ולערבים, אבל הפעם אנחנו נקרא לזה מרכזי תעסוקה ובמקום שביבי ושטייניץ יהיו חתומים על כך, "העם" שגילה שהוא אדם יהיה חתום על כך.

גנאולוגיה של העדר הצדק שמתחיל בכיבוש ובניצולו של עם אחר ומגיע עד לניצולו של האדם שיושב ברוטשילד כאשר אין עוד את מי לנצל. אלעראקיב, 22.07.11. צילום: אקטיבסטילס

יש מי שיגידו שאי אפשר לדרוש הכל, והם צודקים, אך אי אפשר גם עם הא-פוליטיות הזאת. עם ההתבטלות העצמית, עם האפולוגטיקה וריצת האמוק לקונסנסוס הלאומי, שאחריתה אישוש הסדר הקיים שרק יקרב אותנו עוד צעד אל החורבן. צדק חלוקתי אומר שוויון ושלום ומלחמה בכיבוש ובהתנחלויות, צדק חלוקתי היא אולי האמרה הפוליטית הכי מובהקת של השמאל כי היא מקפלת בתוכה את כל מה שהביא אותנו עד הלום, היא מראה לנו את הגנאולוגיה של העדר הצדק שמתחיל בכיבוש ובניצולו של עם אחר ומגיע עד לניצולו של האדם שיושב ברוטשילד כאשר אין עוד את מי לנצל.

למחאת האוהלים יש עוד סיכוי להפוך למהפכה, יש עוד סיכויי לשנות סדרי עולם – אך לא מתוך מדורת השבט, לא עם א-פוליטיות אנמית שחוששת להתעמת ולשלם מחיר. אחרת, היא תהיה לא יותר מאשר חיקוי חיוור לאביב העמים הערבי, המלווה בהתלהבות ילדותית. אם העם רוצה לומר לשנות את המציאות, עליו להיות קודם כל אדם שמסוגל לומר לא – לא להתנחלויות, לא להדרת המיעוט הפלסטיני, לא למיליטריזם, לא לריכוזיות ולעושק של השכבות החלשות העובדים הזרים והפלסטינים, לא לשיח ההגמוני וכללי המשחק ששיח זה מייצר, לא לחיבוק הדוב של התקשורת המסחרית והממלכתית, לא להפרדה בין אוהלי רוטשילד לאוהלי בית שאן ואלעראקיב.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. קראת לפוליטי בשמו

    חבל שלא יהודי כתב כך קודם.מאידך,טוב שכך,האמת במערומיה.בעל הבית עירום.האדם עירום.המוחה עירום וערייה ושקוף ככברה.
    מאמר הביקורת
    י הטוב ביותר בנושא המחאה שמתעלמת מכל ענייני השעה ובפרט מהיותה פוליטית גם אם אינה מוגדרת כך או שלא מיוחסת לה פוליטיות.
    א-פוליטי זו אשליה.גם הגנה על הטוריטופסיס ,זן האמבה הנצחי,היא פוליטיקה.
    האדם חיה פוליטית,המדינה פוליטית, ה כ ל כ ל ה אך ורק וקל וחומר,.הדינמיקה של המאבק הבחנמעמדי היא פוליטית בהולדתה.
    הפוליטיקה של הקפיטל היא הבוןטון.
    את התוצאות הפוליטיות של הקצאת אמצעי הייצור, המשאבים והרווחים האסטרונומיים,לפלוטרכיה בלבד,אנו רואים במשברי הכלכלה הגלובליים פתולוגיים- כרוניים ,מאז גרמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה ,עד הלום.
    זה ניכר,בדו"ח העוני,ביוקר המחייה,בקיטוב,בפער ביו השכר לכוח הקנייה,במיסוי הפרוגרסיבי המעוות,בפטור של מס החברות,במכירת רבע חינם של כל משאב ובדל לאומי,בשכר העבדים שמת , לנוכח העושר האגדי שההון האנושי הזה ,מספק,חינם אין כסף ,דרך מיסויו לבלי קץ,דרך העבדתו מבלי הפסק,ללא תמורה,לחזירים ללא שובעה שמוטטו עלינו את המשק.
    כל החסמים על המרקסיזם והסוציאל דמוקרטיה,לא הועילו במניעת קריסות הכלכלות הקפיטליסטיות הגדולות וישראל אינה יוצאת דופן.
    החזירים מייצרים בשטחים.את האדמות קיבלו על חשובן הערבים ומכספנו. את הסובסידייה ומענקי הקימום מכספנו.התשתית ההגנה על רווחיהם שלנו.צה"ל מממן אותה.אז לנו אין דירות.אין כלום.100000000000.00 ביליארד דולר,מאה ביליארד!!!עלות הפרזיטים שבחומות ובחווילות בשלושה עשורים.עלות שיכולה להניב אלף שנות בינוי ודיור ציבורי.
    בכספנו הם בנו מדינת רווחה מושלמת לדורסי העם.זה העת להלאים את כל תעשיות המדינה שהופרטו,להלאים הבנקים,המפעלים,האוצרות,
    להחרים בספי הפריצים המושחתים שעשו מעמנו,,לכלוא את הנבלים,להפשיט מהם את הפרוטה האחרונהממקלטי המס מודוז עד הים הכספי,הדמים שגזלו בלי למצמץ מכל עובד,מכל ילד,מכל משפחה.

  2. רוני בן אפרת

    תאמר צודק בכך שהמאבק החברתי הנוכחי דבק בשאלות חברתיות ומתעלם בינתיים משאלת הכיבוש, הגזענות והחברה הערבית המופלית. מצד שני המחאה היא פתוחה מאד ויש מקום רב להדבר ולהשפיע. למשל ארגון העובדים מען, שמאגד עובדים יהודים וערבים התגייס כל כולו להצלחת המאבק לשינוי סדרי העדיפויות במדינה. לצד השתתפותנו במאהל רוטשילד, בירושלים ובבקה אל גרביה, הקמנו מאהל יהודי ערבי בנצרת – נצרת עילית. מאידך צריך להודות בכך שהנהגת האוכלוסיה הערבית התעלמה בשנים האחרונות לחלוטין מהאג'נדה החברתית שפגעה אנושות באוכלוסיה הערבית והתמקדה באג'נדה לאומנית שרק תרמה לבדלנות. לדעתי צריך לשנות דיסקט, לא לעמוד בצד ולומר "נו.נו.נו" לתנועה אלא להצטרף למחאה, ובתוכה להעמיד על סדר היום את הבעיות של האוכלוסיה הערבית וגם להסביר את הקשר הגורדי בין עוני לבין כיבוש.

  3. פריץ היקה(הצפונבוני)

    נכון לעכשיו מקבלי ההחלטות במדינה הם אזרחי ישראל היהודים( מדורת השבט) ולא בקלות ניתן לשנות את המצב העגום והמרושע הזה. השמאל צריך להמשיך ולהשמיע את התביעות שאתה מעלה להמשיך ולתבוע את הפוליטיות( לעתים רבת הישראלי המצוי לא מבחין בין פוליטיות למפלגתיות) כי הזירה לשינויים המתבקשים היא הזירה הפוליטית וברור שגם המפלגתית. והזירה המפלגתית שדורשי מדינת רוחה ומדינת שויון לכל אזרחיה היא חד"ש וכמו שאני הציוני( המבקש שישראל תהיה מקלט בטוח לעם היהודי הנמצא בה ולכל תושביה) עברתי את מחסום ה,,רתיעה מה קומוניסטים,". על אלה הדורשים את השנוי המבני שתאמר מסאלחה מדבר עליו יעשו כן.

  4. ברורית

    אנא לינק, הפנייה, משהו

  5. נעמי

    רגע! שוויה שוויה, תרגיעו. גם את מה שקורה היום לא הצלחנו לעשות ב60 שנות קיומנו, אפילו את עצמנו אנחנו מפתיעים, מי היה מאמין. המחאה האמיתית באה עד היום רק מהשכבות החלשות. אני נזכרת בויקי כנפו וליבי נקרע לגזרים, הלא היא עשתה לבד את מה שעושים היום מאה וחמישים אלף איש, אבל תזכרו שהיא לא השתייכה למעמד הנכון ולכן זה לא הצליח לנו. כולנו "המשכילים והנאורים" יודעים היטב שלאורך כל ההיסטוריה מעמד הביניים היה זה שהצליח להוביל מחאה לצדק חברתי.
    קם סוף סוף מעמד הביניים בישראל, יצא מהמקום הנוח והמפנק שלו ועשה מעשה – שאפו. אני לא ראיתי שאנשי הקשת עשו מעשה, אפילו לא תיאורתי, אתם אלופים בלהתפלסף על דפי האתר האינטרנטי שלכם וללמד את הממשלה מה קורה בסקנדינביה, כאילו היא לא צריכה אתכם בשביל זה… אבל אתם אף פעם לא יצאתם מהמקום המפונק שלכם, אף פעם לא מחלתם על הכבוד המדוכא שלכם, ופניתם לשכבת הביניים בקריאה לצאת לרחובות. תודו – פספסתם למרות שידעתם שצדק חברתי לא יגיע מהמעמד החלש אותו ייצגתם, אני חייבת לציין, באמונה וביושר. היה לכם קל להתמודד עם מי שאתם מזדהים אתו אבל סלדתם מאלה שהם לא חלשים למרות שידעתם שרק משם תבוא הישועה. זה בגלל שאתם אולי חברתיים ומשכילים אבל אינכם אנשי חזון. צר לי. ובהתייחס למאמר של תאמר: עכשיו משאנחנו יודעים שיש לנו יכולות, אני מקווה שיהיו לנו גם היושרה והביטחון לדאוג לצדק של כל אזרחי ישראל ולא רק של היהודים. אני חושבת שיהיה זה נבון שלא לעשות דברים בפזיזות, אנשי הימין ינצלו זאת לרעה ונצא קירחים מכאן ומכאן. בהצלחה לעם ישראל.

  6. נפתלי אור-נר

    כל עוד המחאה תביע אך אי-שביעות רצון מהמצב הנוכחי, ולא תצביע באיזה אופן יש לשנות את התנהלותה של החברה, תועלתה תהא מוגבלת. כל עוד לא תרים תנועת המחאה את דגלי הטענות שלה נגד המשך הכיבוש, ונגד השקעות העתק בשטחים ובתקציב הביטחון, תסתיים המחאה ב"נזיד עדשים".
    העלאת הדגלים הנ"ל תביא, בהכרח, לצמצום ממדי תנועת המחאה אך היא תישא מסר ברור, ולכן תהא מאד אפקטיבית. היא תעמיד בפני הציבור הרחב והלא מרוצה את הברירה האמיתית: שלום ושגשוג (אם כי, לא בטווח מיידי) או המשך הכיבוש וטיפוח ההתנחלויות תוך הותרת המצוקות הפנימיות בעינן (וכמובן, המשך מצב האיבה בינינו לבין העולם הערבי, ולמעשה, כל העולם התרבותי). היא גם תמנע את המצב המגוחך לפין הימין, הנהנה ממדיניות הסיפוח וההשקעות בו, מצטרף למחאה. היא גם תמנע את ההסתופפות של "פורעי הגבעות" במאהל המפגינים (סביר שהם יפגינו נגדו)לשם כך יש צורך באומץ לב ציבורי. נכונות להיות מושא למחלוקת, ואובדן תמיכה של (לפחות) חלק מכלי התקשורת. אלא, שזו דרכה של מחאה אמיתית ולא פסטיבל בנוסח "וודסטוק"

  7. עדי בן יעקב

    בנתיים הצעירים הנפלאים הללו הצליחו במקום שכולם אבל כולם נכשלו. עניני אל ערקיב והתנחלויות ובכלל עניני "סמאל" הקלאסי נחלו כשלון טוטאלי בציבוריות הישראלית. צריך לתת להם לעשות מה שהם עושים בלי להסביר להם כלום. הם עשו מצוין עד עתה.
    אני מסכים אתך במאה אחוז שכל פתרון ואו שינוי חייב פשוט חייב לכלול את המגזר הערבי. לטעמי את כולו אזרחי ישראל כתושבי השטחים. אבל אנחנו לא שם. אנחנו במקום שתשובי מדינת ישראל אמרו עד כאן! ולטעמי כל אחד יכול לעמוד שם אחר כך נחזור לריב על הדברים הרגילים

  8. דורון שלו

    על מה אני מדבר ? רגע לפני המפץ הגדול , רגע לפני שפצחנו במחול , זרעו בעיננו חול . שוב אבדנו את הכל … האם לחינם שלבנו ידים ? האם לחינם נשאנו תפילה לשמים? האם על כדורגל אני מדבר או על המצב עם הפלשטינאים ? כך או כך – גורלנו למר נחרץ בנתיים

  9. שאול סלע

    צריך לטפל במחלה ולא בסימפטומים והמחלה היא הציונות. אין מקום להמציא "עם יהודי" על בסיס "לאומי". יהדות היא בראש וראשונה רשת בטחון לבני הקהילות היהודיות. יהדות אינה התנחלויות ,יהדות אינה הבאת יהודים בכחש ובמרמה לפלסתינה. את המזרחים תקעו בעיירות הניחשול והקיפוח,את יוצאי חבר המדינות הביא בכפיה ,בכחש ובמרמה,וחלק גדול מהם עוסק בעבודות מסריחות.

    לציונות ולקפיטליזם אין זכות קיום בודאי שלא לשילוב שבניהם.

  10. ¡EL PUEBLO UNIDO JAMÁS SERÁ VENCIDO!‏

    אבל אסור להתגודד סביב מדורת השבט הימני, זאת שעלולה לגרור אותנו למלחמת שולל נוספת, ולהקל על ביברק להמשיך ולגזול אותנו, וגם להמשיך להטיל מצור על עזה.

  11. יוסי ברנע

    צדק מדיני דורש קודם כל מדינה דמוקטית מודרנית. מדינה זו היא בהכרח מדינת לאום. הלאום כדי שיהיה מכליל (אינכלוסיבי) צריך להיות אזרחי. כלומר יש לדרוש הכרה בלאום הישראלי!

  12. עמנואל

    יש רק בעיה אחת במאמר שלך – המציאות.

    במציאות במאהל בבאר שבע, דווקא בחסות הא-פוליטיות יש אוהל של תושבי אל-עראקיב, והם משתתפים בכל הפעולות, וגם אנשים אחרים דואגים בדבריהם להזכיר את זה כסימן לא-פוליטיות.

    אז נכון שהאמת שכל המאבק הזה הוא דווקא מאוד פוליטי. אבל בגלל השם הרע שיצא לפוליטיקה, דווקא האשליה העצמית של אלה שדבקים בא-פוליטיות, מאפשרת להרחיב תא הממעגל בצורה שתכלול בתוכו גם גורמים שבד"כ נצאים מחוץ לקונסנזוס.

  13. חנן שליב

    ישקוש ועוד מהסוג המתחסד.יכולתי לתת את התשובה הדמגוגית ולשאול את
    תאמרה על המאהלים בככרות סוריה או אפילו על "הכלוב"
    בקהיר אבל באמת שלא עליו אני מלין אלא על "מתקני עולם נוסח האדון סלע שמסרב לראות את המציאות (על כל עוולותיה ונצחונותיה) ומתעקש לציירה בעיניו המדמינות.הכיבוש והמסר האולטרה לאומני קפיטליסטי הינם סטיה חמורה מדרכה המרכזית של הציונות ברוב שנות קיומה וכפי שהאמינו מרבית מגשימיה.המחאה והזעם הנוכחיים הינם תולדה ישירה ומנוגדת בעיקרה לסטיה חמורה זאת מהמסורת הציונית שהקימה את המדינה וכנראה שגם תחזור ותיקח עליה אחריות אחרי המשבר הקשה ההולך וקרב אלינו בסתיו חורף זה.קישקושים מתחכמים וארסיים אנטי ציוניים נוסח סלע ודומיו רק מחזקים רוחות ליברמניות ושאר סוטי דרך ומעוותיה.