אנחנו פס הייצור של העולם

במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית, המבוססת על חוב של משקי בית, את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות. רפובליקת האוהלים החליטה להביא את המצב הזה לסופו
יהושע סימון

זה לא מקרה שנושא הדיור הוא זה שהצית את התנועה העממית למהפכה. אמרו לנו שאם ניתן לעשירים להתעשר עוד יותר, הכסף יחלחל למטה דרך מקומות עבודה שיווצרו עם השקעה מחדש של הכסף שניתן לבעלי ההון בייצור של מקומות עבודה. למעשה, בעלי ההון עשו שני דברים: 1. הם העבירו את הכסף שנתנו להם למקום אחר, שבו לא צריך לשלם מס; 2. הם השקיעו בנכסים ספקולטיביים כמו נדל"ן, בורסה וגם אמנות. לכן, חשוב להבין מה מקום הדיור שלנו בכלכלה הזאת.

צילום: Sharon G, cc by-nc-nd

אנחנו לא נמצאים בכלכלת ייצור כי אם בכלכלת רנטות, ובמסגרתה – דיור הוא הרנטה הקבועה הגבוהה ביותר שאנחנו מוציאים. כדי להבין למה הכוונה בכלכלת רנטות, צריך להסתכל על המשק הישראלי (ועל מבנה הקפיטליזם העכשווי ברחבי העולם, שאינו שונה ואשר משלב פיננסים עם מבנה פיאודלי). משטר ההפרטה שכנגדו יצאו אזרחיות ואזרחי ישראל ניזון ממיסי החיים שלנו. מיסי החיים הם אלה שאנו משלמים בנוסף למיסי המדינה, הישירים והעקיפים, והמיסים לרשויות המקומיות. מיסי חיים הם התשלומים הקבועים שאנחנו משלמים כדי להיכנס לשוק התעסוקה: השכלה, תקשורת, אנרגיה, סביבה, בריאות, חסכונות ופנסיה, השכלה, דיור וסל קלורי שבעזרתם אנחנו בכלל נכנסים לשוק התעסוקה.

תחת משטר ההפרטה אנחנו בעצם מעלים מיסי חיים לגורמים פרטיים רק כדי להשתלב בשוק התעסוקה [הרי אי אפשר בלי סלולרי, אינטרנט וטלפוניה (שהופרטו), ואין יכולת להתנהל בעולם התעסוקה בלי חשמל, מים, בריאות, דיור, תחבורה, השכלה, תזונה. בנוסף לאלה, הפנסיות עתה מנתבות בחוק כדי לממן את שוק הפיננסים]. כך, נתוני הצמיחה במשק הישראלי בשנים האחרונות לא היוו ביטוי לגדילת הייצור או לרווחת האזרחים (לא נעשו העלאות שכר כלל), אלא להעמקת משטר הרנטות שבו בכל רגע ורגע האזרחים העלו מס לבעלי המונופולים על לוח המשחק – ממש כמו ב"מונופול" – של רשתות השיווק, התקשורת הנייחת והניידת, רשת האינטרנט, הדיור והמשכנתאות, הפנסיה, שרפ"ים, בנקים, חינוך אפור, חוגים, גנים פרטיים ולימודים אקדמיים.

כדי לממן את מיסי החיים, האזרחים נאלצו להיכנס לעוד ועוד חובות בדרך של משכנתאות, כרטיסי אשראי, משיכות יתר והלוואות. למעשה, כלכלת חוב של האזרחים מימנה את ההון דרך רנטות. רפובליקת האוהלים שהוקמה ברחבי הארץ, החליטה להביא את המצב הפיאודלי הזה לסופו.

משחקים במונופול. צילום: ygurvitz, cc by-nc-nd

בשנה האחרונה ראינו מאבקים של עו"סים, פרקליטים בשירות המדינה, רופאים, אחיות ומתמחים שדרישתם היתה (לצד זו האיגוד-מקצועית להעלאת שכר שנשחק שנים) להגדיל את התקנים מאחר והממשלה לא עמדה בחוקי הכנסת, למשל חוק זכויות החולה. מאחר וההון, דרך הממשלה שמשרתת אותו, לא מוכן לשלם על החיים מהם הוא ניזון – הרי מספיקים תריסר רופאים פרטיים מומחים וכמות דומה של פרקליטי יוקרה בשביל לשרת את משפחות ההון ועושי דברן; אין להון עניין ברופאים, אחיות, עו"סיות, ופרקליטים שיטפלו בנו יעזרו לנו ויגנו על האינטרסים שלנו כנגד ההון. כך, השביתות בשנה האחרונה נועדו לטובת כלל הציבור, כדי לאפשר למשרתי הציבור לעשות עבודתם נאמנה ולא לאפשר ייבוש של השירות הציבורי לטובת המערכת המקבילה של בעלי ההון (חישבו על הזנחת מקורות המים התת-קרקעיים בשירות מפעלי ההתפלה הפרטיים שמוקמים כאן).

בהקשר זה, ראוי לציין את אופיו של משטר ההפרטה. האימפריאליזם היה הכלי של הקפיטליזם לצאת לכבוש שווקים ומשאבים חדשים (כבר השתלטו דרך צורות שונות של צבירה פרימיטיבית וקפיטליזם של הרס על מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, העולם הערבי, סין ודמי כיס). עתה, מי שהוא מיצה את העולם בחוץ, ההון חוזר הביתה ומבצע קולוניזציה פנימית – הפרטה. כמו היליד שהכובש לוקח את אדמתו ואת הידע שלו לייצר ולגדל דברים למחייתו ומכניס אותו לכלכלת הכסף דרך עבדות-בחוב, כך אנחנו מאבדים להון עוד ועוד ידע ותחומי חיים שנכנסים לתוך כלכלת הכסף. כמו היליד שידע לגדל את מזונו ועתה נאלץ לעבוד בשביל הכובש כדי לקנות בכסף את הדברים שפעם ידע לעשות בעצמו, כך, עם משטר ההפרטה עוד ועוד דברים שמיסי מדינה ועירייה מימנו, נכנסו לכלכלת הכסף (אי אפשר לשתות מים מהברז – הרי חייבים מים מבוקבקים, ומה עם חינוך? בריאות? אלה עברו קולוניזציה פנימית ונכנסו לכלכלת הכסף גם כן).

נודה על האמת, הדור שהקים את רפובליקת האוהלים, גם כשהוא כבר נכנס לשוק התעסוקה אחרי ששילם את כל מיסי המדינה, העירייה ומיסי החיים לבעלי ההון, סובל לא רק משבירת העבודה המאורגנת וההסכם הקיבוצי. הוא גם סובל מכישורי יתר ביחס לשוק התעסוקה. העובדה היא שאת ואתה מכירים כמוני אנשים שיודעים לכתוב קוד, לנגן, לרפא, לצלם, לתרגם, ללמד – ובסופו של דבר מוצאים עצמם עובדים ביום בשביל שעות אפקטיביות כמורים ובערב ממלצרים במשמרות. פעם מספיק היה לדעת דבר אחד מאלה שהדור הזה יודע, והיתה לך עבודה קבועה עם פנסיה, חופשה שנתית ומתנות בחגים מהאיגוד המקצועי. אחרי שסיפרו לנו שעוברים לעידן פוסט-תעשייתי של אחרי פס-הייצור הפורדיסטי, ומהניינטיז מדברים איתנו על ה"וואן-מן-שואו" שבו כל אחת ואחד ידעו לעשות הכל, היום אנחנו מגלות ומגלים שפסי הייצור לא נעלמו, הם פשוט עוברים דרכנו.

פסי הייצור לא נעלמו, הם פשוט עוברים דרכנו

אנחנו פס הייצור – פה אנחנו מקבלים כסף על פרויקט עריכה שעבדנו בו, שם על הרצאה שנתנו, פה משמרת ושם טקסט שעלה לרשת (האימייל, הגוגל-דוקס – האם אלה לא פסי ייצור עכשוויים?). לכן, במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית, כלכלת רנטות שמבוססת על חוב של משקי בית, את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות. כאן אני מתכוון לא רק לעבדות כשיטת דיכוי או להיותנו רכוש (אנחנו כן רכוש – ממאגר המידע הביומטרי לזה של גוגל ושל פייסבוק, אנחנו רכוש. בנוסף, כבר שנים אנחנו סחורה בכלכלה הנוכחית: אנחנו נסחרים בין חברות כוח אדם לבין המעביד הלא-ישיר שלנו – המעביר מוכר אותנו לחברת כוח האדם. גם כשאנחנו צופים בטלויזיה אנחנו עובדים – שיטת הנילסניזם של מדידת הרייטינג היא בעצם צורת הערכה בעזרתה מתמחרים את מחיר הצופה, שהוא הסחורה שנמכרת למפרסם). אבל מעבר למודלים האלה, אני מתכוון כאן לעבדות כידע.

אם תחשבו על המטעים בקולוניות, הרי העבדים שהגיעו מרחבי אפריקה לקאריביים – דוברי שפות שונות ובני דתות שונות – הם אלה שידעו לתקשר זה עם זו, להפעיל את הציוד, לתקן אותו. בעל המטעים לא ידע כלום – הוא סתם שתה רום והכניס להריון נשים שהיו רכושו. אל תמונת שלטון ההפרטה כניאו-פאודליזם מצטרפת היום העבודה כעבדות שהיא ידע. אנחנו יודעים לעשות את העולם. אנחנו עושים אותו בכל רגע ורגע. העולם הזה הוא שלנו ואנחנו מביאים אותו בכל מקום להתקיים דרך הידע המשותף שלנו ויכולת הסוציאליזציה שלנו (זו יכולת הסוציאליזציה שלנו שמאפשרת את העולם, ובעידן הנוכחי יזמוּת היא היכולת הפשוטה להיכנס בינינו ולסחור ביכולת הזאת שלנו – תחשבו שוב על פייסבוק ועל גוגל).

רפובליקת האוהלים הוקמה על ידינו, על ידי אלה שעושים את העולם בכל רגע ורגע. אם וכאשר רפובליקת האוהלים תחליט לקום ממושבותיה – הכל יצטרך להיות אחרת.

תחי רפובליקת האוהלים!

כנראה שיעניין אותך גם: