אנחנו פס הייצור של העולם

במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית, המבוססת על חוב של משקי בית, את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות. רפובליקת האוהלים החליטה להביא את המצב הזה לסופו
יהושע סימון

זה לא מקרה שנושא הדיור הוא זה שהצית את התנועה העממית למהפכה. אמרו לנו שאם ניתן לעשירים להתעשר עוד יותר, הכסף יחלחל למטה דרך מקומות עבודה שיווצרו עם השקעה מחדש של הכסף שניתן לבעלי ההון בייצור של מקומות עבודה. למעשה, בעלי ההון עשו שני דברים: 1. הם העבירו את הכסף שנתנו להם למקום אחר, שבו לא צריך לשלם מס; 2. הם השקיעו בנכסים ספקולטיביים כמו נדל"ן, בורסה וגם אמנות. לכן, חשוב להבין מה מקום הדיור שלנו בכלכלה הזאת.

צילום: Sharon G, cc by-nc-nd

אנחנו לא נמצאים בכלכלת ייצור כי אם בכלכלת רנטות, ובמסגרתה – דיור הוא הרנטה הקבועה הגבוהה ביותר שאנחנו מוציאים. כדי להבין למה הכוונה בכלכלת רנטות, צריך להסתכל על המשק הישראלי (ועל מבנה הקפיטליזם העכשווי ברחבי העולם, שאינו שונה ואשר משלב פיננסים עם מבנה פיאודלי). משטר ההפרטה שכנגדו יצאו אזרחיות ואזרחי ישראל ניזון ממיסי החיים שלנו. מיסי החיים הם אלה שאנו משלמים בנוסף למיסי המדינה, הישירים והעקיפים, והמיסים לרשויות המקומיות. מיסי חיים הם התשלומים הקבועים שאנחנו משלמים כדי להיכנס לשוק התעסוקה: השכלה, תקשורת, אנרגיה, סביבה, בריאות, חסכונות ופנסיה, השכלה, דיור וסל קלורי שבעזרתם אנחנו בכלל נכנסים לשוק התעסוקה.

תחת משטר ההפרטה אנחנו בעצם מעלים מיסי חיים לגורמים פרטיים רק כדי להשתלב בשוק התעסוקה [הרי אי אפשר בלי סלולרי, אינטרנט וטלפוניה (שהופרטו), ואין יכולת להתנהל בעולם התעסוקה בלי חשמל, מים, בריאות, דיור, תחבורה, השכלה, תזונה. בנוסף לאלה, הפנסיות עתה מנתבות בחוק כדי לממן את שוק הפיננסים]. כך, נתוני הצמיחה במשק הישראלי בשנים האחרונות לא היוו ביטוי לגדילת הייצור או לרווחת האזרחים (לא נעשו העלאות שכר כלל), אלא להעמקת משטר הרנטות שבו בכל רגע ורגע האזרחים העלו מס לבעלי המונופולים על לוח המשחק – ממש כמו ב"מונופול" – של רשתות השיווק, התקשורת הנייחת והניידת, רשת האינטרנט, הדיור והמשכנתאות, הפנסיה, שרפ"ים, בנקים, חינוך אפור, חוגים, גנים פרטיים ולימודים אקדמיים.

כדי לממן את מיסי החיים, האזרחים נאלצו להיכנס לעוד ועוד חובות בדרך של משכנתאות, כרטיסי אשראי, משיכות יתר והלוואות. למעשה, כלכלת חוב של האזרחים מימנה את ההון דרך רנטות. רפובליקת האוהלים שהוקמה ברחבי הארץ, החליטה להביא את המצב הפיאודלי הזה לסופו.

משחקים במונופול. צילום: ygurvitz, cc by-nc-nd

בשנה האחרונה ראינו מאבקים של עו"סים, פרקליטים בשירות המדינה, רופאים, אחיות ומתמחים שדרישתם היתה (לצד זו האיגוד-מקצועית להעלאת שכר שנשחק שנים) להגדיל את התקנים מאחר והממשלה לא עמדה בחוקי הכנסת, למשל חוק זכויות החולה. מאחר וההון, דרך הממשלה שמשרתת אותו, לא מוכן לשלם על החיים מהם הוא ניזון – הרי מספיקים תריסר רופאים פרטיים מומחים וכמות דומה של פרקליטי יוקרה בשביל לשרת את משפחות ההון ועושי דברן; אין להון עניין ברופאים, אחיות, עו"סיות, ופרקליטים שיטפלו בנו יעזרו לנו ויגנו על האינטרסים שלנו כנגד ההון. כך, השביתות בשנה האחרונה נועדו לטובת כלל הציבור, כדי לאפשר למשרתי הציבור לעשות עבודתם נאמנה ולא לאפשר ייבוש של השירות הציבורי לטובת המערכת המקבילה של בעלי ההון (חישבו על הזנחת מקורות המים התת-קרקעיים בשירות מפעלי ההתפלה הפרטיים שמוקמים כאן).

בהקשר זה, ראוי לציין את אופיו של משטר ההפרטה. האימפריאליזם היה הכלי של הקפיטליזם לצאת לכבוש שווקים ומשאבים חדשים (כבר השתלטו דרך צורות שונות של צבירה פרימיטיבית וקפיטליזם של הרס על מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, העולם הערבי, סין ודמי כיס). עתה, מי שהוא מיצה את העולם בחוץ, ההון חוזר הביתה ומבצע קולוניזציה פנימית – הפרטה. כמו היליד שהכובש לוקח את אדמתו ואת הידע שלו לייצר ולגדל דברים למחייתו ומכניס אותו לכלכלת הכסף דרך עבדות-בחוב, כך אנחנו מאבדים להון עוד ועוד ידע ותחומי חיים שנכנסים לתוך כלכלת הכסף. כמו היליד שידע לגדל את מזונו ועתה נאלץ לעבוד בשביל הכובש כדי לקנות בכסף את הדברים שפעם ידע לעשות בעצמו, כך, עם משטר ההפרטה עוד ועוד דברים שמיסי מדינה ועירייה מימנו, נכנסו לכלכלת הכסף (אי אפשר לשתות מים מהברז – הרי חייבים מים מבוקבקים, ומה עם חינוך? בריאות? אלה עברו קולוניזציה פנימית ונכנסו לכלכלת הכסף גם כן).

נודה על האמת, הדור שהקים את רפובליקת האוהלים, גם כשהוא כבר נכנס לשוק התעסוקה אחרי ששילם את כל מיסי המדינה, העירייה ומיסי החיים לבעלי ההון, סובל לא רק משבירת העבודה המאורגנת וההסכם הקיבוצי. הוא גם סובל מכישורי יתר ביחס לשוק התעסוקה. העובדה היא שאת ואתה מכירים כמוני אנשים שיודעים לכתוב קוד, לנגן, לרפא, לצלם, לתרגם, ללמד – ובסופו של דבר מוצאים עצמם עובדים ביום בשביל שעות אפקטיביות כמורים ובערב ממלצרים במשמרות. פעם מספיק היה לדעת דבר אחד מאלה שהדור הזה יודע, והיתה לך עבודה קבועה עם פנסיה, חופשה שנתית ומתנות בחגים מהאיגוד המקצועי. אחרי שסיפרו לנו שעוברים לעידן פוסט-תעשייתי של אחרי פס-הייצור הפורדיסטי, ומהניינטיז מדברים איתנו על ה"וואן-מן-שואו" שבו כל אחת ואחד ידעו לעשות הכל, היום אנחנו מגלות ומגלים שפסי הייצור לא נעלמו, הם פשוט עוברים דרכנו.

פסי הייצור לא נעלמו, הם פשוט עוברים דרכנו

אנחנו פס הייצור – פה אנחנו מקבלים כסף על פרויקט עריכה שעבדנו בו, שם על הרצאה שנתנו, פה משמרת ושם טקסט שעלה לרשת (האימייל, הגוגל-דוקס – האם אלה לא פסי ייצור עכשוויים?). לכן, במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית, כלכלת רנטות שמבוססת על חוב של משקי בית, את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות. כאן אני מתכוון לא רק לעבדות כשיטת דיכוי או להיותנו רכוש (אנחנו כן רכוש – ממאגר המידע הביומטרי לזה של גוגל ושל פייסבוק, אנחנו רכוש. בנוסף, כבר שנים אנחנו סחורה בכלכלה הנוכחית: אנחנו נסחרים בין חברות כוח אדם לבין המעביד הלא-ישיר שלנו – המעביר מוכר אותנו לחברת כוח האדם. גם כשאנחנו צופים בטלויזיה אנחנו עובדים – שיטת הנילסניזם של מדידת הרייטינג היא בעצם צורת הערכה בעזרתה מתמחרים את מחיר הצופה, שהוא הסחורה שנמכרת למפרסם). אבל מעבר למודלים האלה, אני מתכוון כאן לעבדות כידע.

אם תחשבו על המטעים בקולוניות, הרי העבדים שהגיעו מרחבי אפריקה לקאריביים – דוברי שפות שונות ובני דתות שונות – הם אלה שידעו לתקשר זה עם זו, להפעיל את הציוד, לתקן אותו. בעל המטעים לא ידע כלום – הוא סתם שתה רום והכניס להריון נשים שהיו רכושו. אל תמונת שלטון ההפרטה כניאו-פאודליזם מצטרפת היום העבודה כעבדות שהיא ידע. אנחנו יודעים לעשות את העולם. אנחנו עושים אותו בכל רגע ורגע. העולם הזה הוא שלנו ואנחנו מביאים אותו בכל מקום להתקיים דרך הידע המשותף שלנו ויכולת הסוציאליזציה שלנו (זו יכולת הסוציאליזציה שלנו שמאפשרת את העולם, ובעידן הנוכחי יזמוּת היא היכולת הפשוטה להיכנס בינינו ולסחור ביכולת הזאת שלנו – תחשבו שוב על פייסבוק ועל גוגל).

רפובליקת האוהלים הוקמה על ידינו, על ידי אלה שעושים את העולם בכל רגע ורגע. אם וכאשר רפובליקת האוהלים תחליט לקום ממושבותיה – הכל יצטרך להיות אחרת.

תחי רפובליקת האוהלים!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שטפן צווייג

    אכן מאז סוף שנות ה-70,עם צמיחת הררי הפיננסיים, מעבר משפל לגאות וביתר שאת עם כניסתם של רייגן ותאצ'ר על משטר ההפרטות הפרוע, הכלכלה המודרנים מזכירה יותר ויותר את הפיאודליזם. התחושה של רבים מדי היא שאין להם עוד מקום מכובד וראוי בעולם האקונומי-גיהנומי הזה.
    בזמנים אחרים ובהקשרים אחרים של חשרת סופה, אך מאותה תחושה שהמציאות אינה מותירה לאדם מקום נסבל, נכתבו הדברים הבאים: "אין עוד עיר מקלט, מקום קבע לגור בו. מעתה ואילך, החיים אינם אלא נדודי נצח. אותה יציאת מצרים מימים ימימה".

    ועוד: "הימים ההם לא ישובו. לא עוד יפסע להנאתו על גשר אליזבת, לא יטייל בשדרה הגדולה של הפראטר, לא יראה את ניצנוץ פיתוחי הזהב של ארמון שנברון או את השובל הארוך של השמש השוקעת על גדות הדנובה. הלילה ירד לנצח"

  2. יעקב

    כתבת כמה דברים מאד מעניינים אבל הם חלקיים או לא מנומקים. החומר הזה שווה ספר שלם. האם אתה מתבסס על מקורות שונים? אני מציע שתוסיף ותפרט אותם.

  3. רז'ידי

    נראה לי שיותר מדויק יהיה לומר שאנחנו חלקים מתוחכמים של פסי יצור מתוחכמים (ולא שפס היצור עובר דרכנו, או שאנחנו פס היצור של העולם). כלומר, המודל שאתה מתאר דווקא קרוב יותר לתפיסה המרקסיסטית, ולמעשה ממקם אותנו כברגים משוכללים-ניידים במערכת הקפיטליסטית. האדם הפך להיות חלק מפס היצור העל-מכונתי, פועל במקומות בהם לא יכול לעבוד 'סיני' (או מכונה) – איפה שצריך אינטליגנציה אנושית: בשיווק, בצילום, בהרצאות, בתכנות (כמו שכתבת) – ולכן הפס אינו עובר דרכו אלא חייב את בינתו השכלית והרגשית כמכשיר, ומשעבד אותן לצרכיו באורח מבוזר. מה שמביא אותי לעניין השני: לעומת ה'סיני', העבד החדש הוא מכשיר רב-ערוצי, אבל כזה שערוציו אינם מכוונים בהכרח לתחנה הנכונה. בעוד שהעבד הקלאסי הוכשר לעניין אחד ממוקד (לתפור דוגמאות מסוימות, לשייף מוצר כלשהו), הOVERQUALIFIED הוא אולר שווייצרי שמשתמש במשייף הציפורניים שלו כדי לפתוח קופסאות שימורים. כלומר בפועל יש לרוב פער בין ההכשרה המקצועית לפעולה המשמשת בפס היצור, לא רק בהנמכה של הכישורים (מאקדמאי למלצר) אלא גם בהסתה של הפוטנציה בתוך התחום התעסוקתי (ממעצבת מוצר למעצבת גרפית). מרקס דיבר על המרחק בין הפועל לבין התוצר; כאן קורה משהו קיצוני יותר: על המרחק בין הפועל לתוצר נוסף פער בין פעולה לפעולה, חוסר מיקוד תעסוקתי, שמטשטש את הסובייקט בתוך כל אחת מהמערכות המעסיקות – בגלל חד-הפעמיות של העבודה – וגם את הסובייקט ביחס לעצמו, שלא מסוגל יותר להגדיר ולקבע את תפקידו בעולם, את תחום ההתמחות והאחריות שלו. עם זאת, ייתכן שדווקא חוסר המיקוד והתנודתיות בשוק העבודה יצרו רישות של מיומנויות אישיות, שאיפשר לבסוף את המחאה הזו. במילים אחרות: הגיע הזמן נקמת המוכשרים מדי!

  4. אזרח.

    אחד הטובים שקראתי.

  5. אורן ארנון - חיפה

    הדברים מאוד מעניינים וגם כתובים באופן ברור. מעניין אותי לדעת באיזה אופן לדעתך תורמים לתהליך שתיארת, שנראה לי רלוונטי למצב במדינות רבות, הארגונים המובילים כיום את הקפיטליזם הגלובלי: הבנק העולמי, ארגוני הסחר הבינ"ל, חברות "דירוג האשראי" וכו'. הביקורת שמתח לאחרונה פרופ' שטיגליץ (לשעבר הבנק העולמי), אינה יוצאת כנגד העקרונות שבבסיס הקפיטליזם הגלובלי כפי שהתפתח בסוף המאה הקודמת, ועל אף זאת נראה שגם התיקונים שהיא מציעה ליישם בתוך המסגרת הקיימת, לא צפויים להתבצע בעתיד הקרוב. אם אכן כך, אני סבור שאם אמנם יתרחש שינוי מהותי במדיניות החברתית והכלכלית בישראל, ממשלה סוציאל-דמוקרטית תידרש להתמודדות ממושכת ולא קלה כלפי חוץ, אל מול ארגוני הקפיטליזם הגלובלי. חשוב לדעתי לנסות כבר עכשיו לנסח לפחות עקרונות מנחים לאסטרטגיה של התמודדות כזו, גם בפן הכלכלי וגם בפן ה"פוליטי-דיפלומטי".

  6. עדי בן יעקב

    אני הייתי מוסיף שתי נקודות להבהרה.
    הראשונה שחשוב מאד לציין שאין שום כוונה טובה בשיטה הנוכחית כלומר לביבי יש לו אומנם משנה סדורה אותה תפיסת עולם נאו רפובליקנית שהביאה עלינו את האסון הזה. אבל אין בתפיסת העולם הזה כלום שמאמין שהיא לטובת מישהו. כוונתה להרע לרוב האנשים בעבור אותם פאודלים שפעם שהתגללגו בקיאם שיכורים מרום בחברת השפחה החדשה שהגיעה מאפריקה והיום הם מבלים עם רני רהב.
    טריקל דאון אקונמי אינו כווונה אמיתית אלא סלוגן שנועד להשיח דעתם של העבדים.

    הנקודה השניה היא שהאלטרנטיבה אינה סוציאליזם קלאסי ובטח לא פתרונות קינסיאנים אלא כלכלת שוק מפוקחת בנחישות ע"י הריבןן. אין כמעט שום כשל שוק שקיים בשיטה הנוכחית שלא ניתן לפתרון צודק ובר קימא בכלים של שוק חופשי עם פקחו נכון.

  7. יהושע

    תודה על ההתעניינות. כפי שודאי זיהית, הרקע התיאורטי והמושגי של המחשבות כאן נשען על מרקס (גרונדריסה, קפיטל כרך I, כתבים כלכליים-פוליטיים), אנגלס, (תנאי מעמד הפועלים באנגליה), לנין (איפריאליזם השלב העליון של הקפיטליזם, מדינה ומהפכה), סי.אל.אר.ג'יימס (היעקובינים השחורים), נועם יורן, נעמי קליין (קפיטליזם של חורבן), פאולו וירנו (התבונה הכללית), מאוריציו לאצרטו (עבודה לא-חומרית), מריו טרונטי (אסטרטגיית הסירוב), כריסטיאן מאראצי (האלימות של הקפיטליזם הפיננסי), סטפאנו הארני (משילות, מדינה ועבודת חיים), חגי בועז, מייקל הארדט (עבודה רגשית), ג'ודי דין (קפיטליזם תקשורתני), לוק בולטנסקי ואווה שאפלו (הרוח החדשה של הקפיטליזם), דלז המאוחר מאוד (חברת השליטה) וכמובן דיויד הארווי (היסטוריה קצרה של ניאוליברליזם, לקרוא את הקפיטל, חידת ההון). זה מה שעולה לי בראש עכשיו. ניפגש בהפגנה במוצ"ש

  8. יהושע

    רז'ידי בוקר טוב. תודה על התגובה היפיפיה והרעיונות המעולים! אני לחלוטין מקבל את הניסוח שלך! כמובן שווה מאמר בפני עצמו. בהקשר של הרעיון שפיתחת לגבי הכלכלה המבזרת, שימושי לדעתי לחשוב על מושג ה"דיבידואל" שדלז מצטט מגאווטרי במאמר הקצר שלו על חברת השליטה (1992): http://kenrogers.org/archive/items/show/200
    בגיליון 'מעין' הקודם כתבתי על הדיבידואל (החתיך) לעומת האינ-דיבידואל (הבלתי חתיך) דווקא כהזדמנות, בהשראת המונולוג בסוף "ענבי זעם" של סטיינבק, שמאפשרת להתחבר ולייצר פרוייקט גדול מתוך ההבנה שאנחנו עושים את העולם. נכין שלטים אחה"צ ונצא להפגנה? תחי רפובליקת האוהלים!

  9. גלי בת חורין

    מעולה. אבל גם אנחנו שיתפנו פעולה , בכך שעלינו בחדווה על פסי הרכבת-אל-השיעבוד בכל פעם שהתנפלנו בתאווה ילדותית על חבילות אוויר , בעבור חופן אייפון חינם למשך שלוש שנים, על מבצעי שניים פלוס אחד מיותר, ושלט טלוויזיה נוצץ עם המון עריצים.

  10. המאמר חובה

    יש פה נפילה כפרי בשל לדוקטורינות ההון השונות המניחות זחיחות-דעת,פחד ושאננות של המעמד הפועל.
    הניתוח ההיסטורי מדוייק גם הביקורת אודות הניואנסים הדקים עד אבק, אודות מיקרו או מקרו מרחק מהמוצר ומהסובייקט.
    האלטרנטיבה אינה מועלית.
    די בסקירות היסטוריות לעייפה.מקומן ייפקד.אך הווה הוא הקריטי בכל אשר למודעות המעמדית.
    זו שעת -כושר לדרבן את התמימים והתמימות ואת רדומי-המודעות לפעול בנחרצות תוך לקיחת סיכון אישי.
    זו אינה הודו ואין המחאה כנגד שלטון קולוניאלי בריטי.
    הפגנה זו לוקה בתחושת חשך-קרביים וכליות.
    המהפכה הצרפתית,רצח הצארים, ספרטקוס ,ג'ון בראון ומרד העבדים, מלחמת האזרחים,המלחמה למען זכויות השחורים,
    תחריר-חמה,אנשים נהרגים על שום מחאת אין הברירה.
    האפאטיה של הבלוז המתנגן בשדרה רחוקה משם מרחק מהותי-תכני.

  11. ליהיא

    מאמר מעניין. שמעתי אותך מדבר ברוטשילד וכשדיברת על האנשים עם כישורי היתר שתי נשים שעמדו לידי צחקו ואמרו "איפה האנשים האלה? אנחנו רוצות להכיר אותם." אני מסכימה איתן. "כישורי יתר" כמו שאתה קורא להם יש רק לאנשים שמשפחתם יכלה לממן עבורם את החינוך האפור עליו אתה כותב. בשוק העבודה המצב שונה. אנשים נדרשים לבצע דברים רבים ולרכוש כל הזמן מיומנויות חדשות והשכר נשאר נמוך. למשל מזכירות או מנהלות משרד שצריכות לדעת היום מגוון שפות ותוכנות כדילעבוד.

  12. ולהמליץ על אופרציה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1237216.html
    שטרנהל ייזכר לעד בגין הנהירות,היושרה,האומץ והחוכמה הפשוטה.
    זה מה שאני טוען כל הזמן.
    מהי החלופה האופרציונית,כדי שהכל לא ייגמר קפוט,כמו במאי 68 ?

  13. יונתן ליבנה

    גם על "מיסי החיים" וגם על רשימת הקריאה המעולה של טוקבק 8:07. מקווה להתראות כולנו במוצ"ש הבא. כפי שנאמר – גל פופוליסטי שוטף את המדינה.

  14. אריה הרשקוביץ

    גוגל ופייסבוק לא נכנסים ביננו וסוחרים ביכולת שלנו. הם ודומיהם מורידים את עלותם של אמצעי הייצור עד שרבים מאיתנו יכולים לרכוש אותם (תופעת "הזנב הארוך"). מאידך יש שכבה הולכת וגדלה של אנשים שהודרו גם מהאפשרות הזו. הם נעשים "מיותרים" – לא ניתן אפילו לנצל אותם.
    אבל אלו אינם האנשים בשדרות רוטשילד, אלא בגיטאות של ירושלים, בני ברק, צפת…

  15. אבי

    אמנם לא הכי קל להבנה, אבל מכיל תובנות חשובות ומעניינות

  16. אייל דותן

    נתקלתי בו רק עכשיו. שופע תובנות ואנלוגיות.הניאו-פיאודליזם נכון ומדויק ברמ"ח אבריו.