גם להאוס ניגר אין דירה
ביום שני ערכנו ישיבת מועצה בנושא הדיור בעיר או ליתר דיוק – חוסר הדיור בעיר. מעט מדי, מאוחר מדי, אבל מוטב עכשיו מלעולם לא. נציגי הקואליציה עמדו דום מתוח מול הצעותיו של ראש העירייה ל"שיפור" משבר הדיור בעיר, כנראה שתמכו בו בגלל ניסיונו הרב בנושא, הכולל צווי פינוי לתושבי כפר שלם ולתושבי הדיור הציבורי ביפו, ג'נטריפיקציה לכל המרבה במחיר וכמובן, איך אפשר לשכוח, בזכות ניסיונו הרב בדיור הר השגה לאלפיון העליון.
אחרי יותר משנתיים וחצי בתפקיד חברת מועצה יש כמה דברים שאולי אמורים להיות ברורים מאליהם בהתנהלות קואליציונית עירונית. למשל, שלא משנה מה כתבו במצעם ולא משנה גם מה יוציאו בסוף לתקשורת, העובדה שראש העירייה מחזיק בשוט הפיטורים של סגניו, מקבלי משכורות העתק, לעולם תגרום לכך שידם תורם באופן מיידי בעד כל הצעה, אכזרית ומיותרת ככל שתהיה.
זה לא פשוט להיות חבר מועצה בהתנדבות, אבל זה אמור להיות גם לא פשוט להיות עבד שמוותר על כל שביב מוסריות בגלל כמה עשרות אלפי שקלים בחודש. לרגל פרידתי מהמועצה חשבתי כי מאחר שהבושה כנראה כבר לא עובדת עליהם אז אולי קצת דברי חוכמה של מלקולם אקס יסבירו להם עד כמה עלובים הם חיי קואליציה שלא מאפשרת לכם להתייצב לצד אלו ששלחו אתכם לפעול בשמם. העם.
כמו כל טקסט מכונן, למרות שעברו שנים מאז שנישא בפיו של מלקולם אקס, הוא רלוונטי גם היום, עם כמה שינויים הכרחיים:
פעם, בשנות החמישים, כאשר נציגים כמונו דיברו אל תושבי השכונות, לא הרגו אותם, פשוט שלחו את שחור הבית אחריהם לדבר ולהפריך את מה שנאמר. צריך להבין את ההיסטוריה כדי להבין את זה. היו שני סוגים של שחורים, שחור הבית ושחור השדה, ושחור הבית תמיד דאג לאדונו. כאשר שחור השדה חצה את הקווים הוא היה מחזיר אותו לקו, לשדה.
שחור הבית יכול היה להרשות לעצמו לעשות את זה כי הוא חי טוב יותר משחור השדה. הוא אכל טוב יותר, התלבש טוב יותר, והוא חי טוב יותר. שחור הבית גר ממש ליד אדונו – בעליית הגג או במרתף, הוא אכל את האוכל אותו אדונו אכל ולבש בגדים דומים והוא יכול היה לדבר, בדיוק כמו אדונו – דיקציה טובה – והוא אהב את אדונו יותר מאשר אדונו אהב את עצמו.
בגלל זה הוא לא רצה לפגוע באדונו. אם האדון חלה, הוא היה אומר, "מה בוס, אנחנו חולים?" כאשר ביתו של האדון נשרף, הוא ניסה לכבות את האש. הוא לא רצה שבית אדוניו יישרף. הוא לא רצה שהרכוש של אדונו יאויים. והוא היה שומר עליו יותר מאשר האדון רצה. זה היה שחור הבית.
אבל היו גם שחורי השדה שגרו בחושות, שלא היה להם מה להפסיד. הם לבשו בגדים מהסוג הגרוע ביותר. הם אכלו את האוכל הגרוע ביותר. הם חיו חיי גיהנום. הם הרגישו את העוקץ של השוט. הם שנאו את אדונם. אה, כן, הם שנאו. אם האדון חלה, הם לא היו מתפללים לשלומו. אם כסאו של האדון התנדנד, הם היו מתפללים שרוח חזקה תבוא. זה היה ההבדל בין השניים. והיום עדיין יש לנו שחורי בית ושחורי השדה.
שחורי שדה רבים נמצאים היום ברחובות ודורשים צדק חברתי, נקווה שיום יבוא והם יגיעו גם לעמדות מפתח.
הכותבת היא חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם סיעת עיר לכולנו ומנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. תושבת קריית שלום שבדרום תל אביב. למאמרים נוספים של יעל בן יפת
פורסם גם ב-Mynet
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
תודה על המאמר הרהוט, ועל הציטוט ההיסטורי של מלקולם X. בתשע השנים בהם הייתי תקועה בארץ שמעתי ממזרחים/יות על אותו "שחור הביית" שלנוץ הם כינו אותו/ה "קאפו מזרחי". את אופני ההתנהגות של הללו כינו "סינדרום הקאפו המזרחי". בין מאפייני הסינדרום, לפי מה שאמרו לי אותם/ן אלה המשתמשים בשם תואר זה: צנזורה עצמית של ההשפלה והאפליות שעברו על הציבור המזרחי, צנזורה של מי שמדבר/ת על ההיסטוריה הזו כשמכנים אותו/ה "מתבכיין/ת", ורצון עז להיות אשכנזי-אחוס"ל סוג ב'. שבת שלום. סמדר.
http://www.youtube.com/watch?v=znQe9nUKzvQ
http://www.youtube.com/watch?v=UQ_VWpJj0Dw
here was two kinds of slaves. There was the house Negro and the field Negro. The house Negroes – they lived in the house with master, they
dressed pretty good, they ate good ’cause they ate his food — what he left. They lived in the attic or the basement, but still they lived near the
master; and they loved their master more than the master loved himself. They would give their life to save the master's house quicker than the
master would. The house Negro, if the master said, "We got a good house here," the house Negro would say, "Yeah, we got a good house here."
Whenever the master said "we," he said "we." That's how you can tell a house Negro.
If the master's house caught on fire, the house Negro would fight harder to put the blaze out than the master would. If the master got sick, the house
Negro would say, "What's the matter, boss, we sick?" We sick! He identified himself with his master more than his master identified with himself. And
if you came to the house Negro and said, "Let's run away, let's escape, let's separate," the house Negro would look at you and say, "Man, you crazy.
What you mean, separate? Where is there a better house than this? Where can I wear better clothes than this? Where can I eat better food than
this?" That was that house Negro. In those days he was called a "house nigger." And that's what we call him today, because we've still got some
house niggers running around here.
This modern house Negro loves his master. He wants to live near him. He'll pay three times as much as the house is worth just to live near his
master, and then brag about "I'm the only Negro out here." "I'm the only one on my job." "I'm the only one in this school." You're nothing but a house
Negro. And if someone comes to you right now and says, "Let's separate," you say the same thing that the house Negro said on the
plantation. "What you mean, separate? From America? This good white man? Where you going to get a better job than you get here?" I mean, this
is what you say. "I ain't left nothing in Africa," that's what you say. Why, you left your mind in Africa.
On that same plantation, there was the field Negro. The field Negro — those were the masses. There were always more Negroes in the field than
there was Negroes in the house. The Negro in the field caught hell. He ate leftovers. In the house they ate high up on the hog. The Negro in the field
didn't get nothing but what was left of the insides of the hog. They call ’em "chitt'lings" nowadays. In those days they called them what they were:
guts. That's what you were — a gut-eater. And some of you all still gut-eaters.
*The field Negro was beaten from morning to night. He lived in a shack, in a hut; He wore old, castoff clothes. He hated his master. I say he hated
his master. He was intelligent. That house Negro loved his master. But that field Negro — remember, they were in the majority, and they hated the
master. When the house caught on fire, he didn't try and put it out; that field Negro prayed for a wind, for a breeze. When the master got sick, the
field Negro prayed that he'd die. If someone come [sic] to the field Negro and said, "Let's separate, let's run," he didn't say "Where we going?" He'd
say, "Any place is better than here." You've got field Negroes in America today. I'm a field Negro. The masses are the field Negroes. When they see
this man's house on fire, you don't hear these little Negroes talking about "our government is in trouble." They say, "The government is in trouble."
Imagine a Negro: "Our government"! I even heard one say "our astronauts." They won't even let him near the plant — and "our astronauts"! "Our
Navy" — that's a Negro that's out of his mind. That's a Negro that's out of his mind.
Just as the slavemaster of that day used Tom, the house Negro, to keep the field Negroes in check, the same old slavemaster today has Negroes
who are nothing but modern Uncle Toms, 20th century Uncle Toms, to keep you and me in check, keep us under control, keep us passive and
peaceful and nonviolent. That's Tom making you nonviolent. It's like when you go to the dentist, and the man's going to take your tooth. You're going
to fight him when he starts pulling. So he squirts some stuff in your jaw called novocaine, to make you think they're not doing anything to you. So you
sit there and ’cause you've got all of that novocaine in your jaw, you suffer peacefully. Blood running all down your jaw, and you don't know what's
happening. 'Cause someone has taught you to suffer — peacefully.
אדונים ומשרתים גרסת האלף השלישי ישראל-ת"א.
רק כדאי להזכיר שמדובר באנטשימי מהזן החולני ביותר עם שנאה פתלוגית ליהודים.
יש לצערי בשמאל מספר אנשים שסובלים מתסמונת האישה המוכה.
על פי איבתך לנ"ל אתה מקבל את ההגדרות של הציונות לאנטישמיות, בעוד מדינתנו היקרה מטפחת אאטישמיות בתוכה ,גד לר יהודים ומחוצה לה במדיניותה הגזענית מלקולם X הגדיר את עצמו מספיק טוב כשנאבק נגד מנצליו של השחור שיהודים רבים כמשכירי דירות בעיקר, היו בין נושיו ומדכאיו. גם חמיילניצקי מנהיג מרד הקוזקים נגד מלכות פולין המדכאת ב1648, מוקע אצלנו כאנטישמי ומוגדר כגיבור אוקראיני ובצדק. בעוד היהודים היו סוכני האצילים הפולניים וביתר דיוק שחורי הבית של האדונים מול האכרות הנדרסת.