הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מה, אנחנו בקיסריה?
לקראת השעה אחת עשרה התחלנו להתקרב לאזור הבמה שברחוב קפלן. מעלינו התנשאה הכרזה הכמו-סובייטית האדירה, שהחליפה לפחות למשך ערב אחד פרסומת לרכב יוקרתי. מסביב נשמעה הלמות תופים ופחי שמן זית שהוסבו לתופים, ומדי פעם המה ההמון השאגות וסיסמאות: "צאו מהמרפסת, המדינה קורסת".
בצומת קפלן וליאונרדו דה וינצ'י הוצב מסך גדול, עליו הוקרן המתרחש על הבמה, אבל עדיין לא ניתן היה לשמוע דבר. פתאום צעק מישהו: "אנחנו בקיסריה!" שלמה ארצי נראה על הצג, כסוף ומחוייך, ומתחתיו כיתוב ובו מילותיו הראשונות של השיר "פתאום קם אדם בבוקר". משיחות בין המפגינים הצטייר שהחמצנו את ריטה ואת יהודית רביץ.
כעבור כמה דקות הגענו לטווח שמיעה ולמפגש עם דיסונאנס עמוק. מובן שארצי, שהתגייס למאבק ותרם לו משיריו, לא ביקש ליצור ניגוד אלא לקחת חלק, אבל לא היתה לו ברירה. מלבד מעט נפשות אמיצות שנותרות לרוב בשוליים (אליוט, למשל, או הבילויים), נמנעים בדרך כלל זמרי ישראל מלחבר שירי מחאה אמיתיים, מפחד לאבד את הקהל הרחב. הם מעדיפים שירים שיש בהם משיכת כתף יותר מאשר זעקה. "אלה הם חיינו בזמן האחרון", שר יהודה פוליקר, "יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון". ארצי מתמקד באסונות אישיים. אין בספר השירים שלו אפילו נבואה בלתי מתחייבת שכזאת.
ארצי מגיע לעת של זעקה מצוייד בעיקר בשירי קיטור. יוצא הדופן הוא אכן "שיר בבוקר בבוקר" שעובר בימים אלה טרנספורמציה. לאורך השנים ביטאו מילותיו של אמיר גלבוע בעיקר רגש ציוני עבור המאזין הישראלי. המילה "עם" נצבעת עכשיו בצבעים אחרים (ה"עם" הדורש צדק חברתי כולל גם את שוכני המאהלים ביפו ובאקה אל גרביה) אבל המהפך לא הושלם. אחרי שנים של האזנה לשיר, האסוציאציה אותה הוא מעורר באוזני כותב שורות אלה היא בעיקר לאומית-קנונית. הוא מביע את אותם ערכים שבהמנון הלאום גם אם ביתר אסרטיביות.
גם ב"ארץ חדשה" שאיתו חתם ארצי את הופעתו, יש אנרגיות בריאות, אבל לא נמסר בו מסר ברור. אין כמובן פסול בלהאט, להביט ולשים לב לפרטים. חלק מן ההבנות העולות מן המחאה הנוכחית נובעות מפעולות אלה ממש, אבל את זה עשינו בשלב הראשון. דחילק, שלמה, אין לך שיר שידרבן אותנו להעיף את השלטון לטובת הארץ החדשה, או לפחות לטובת גלעד שליט היקר לך?
במוקד הסט הארוך להפתיע שביצע ארצי מצויים שני שירים ארוכים שאין להם דבר עם רוח המחאה, אבל שכל אחד מהם מכיל שורה המתחברת במשהו לנושאה. "תחת שמי ים התיכון" מכיל את השורה "עולה עולה לנו, כמה זה עולה לנו", שזומזמה בעצלנות מסויימת מפי הניצבים סביבי ברחוב קפלן. פזמונו של השיר "ירח" מבטיח: "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". איך יהיה? לא אם נשאיר את זה לשלטון הנוכחי. בשלב זה הבחינו הצועדים שהשתתקו לכבוד שיר שאינו מחובר באמת להתרחשות ושבו לתופף ולכרוז סיסמאות.
כשהמדינה קורסת, אין זמן ללכת לאיבוד דרך מרפסת. הכשלון התוכני של הופעת ארצי, שהצטיירה בסופו של דבר כיחצ"נית יותר מאשר רלוונטית, צריך להוות תזכורת לאמני ישראל: יש לכם הרבה על מה לחבר שירי מחאה. תתחילו לעבוד על זה, אחרת תיתקעו ממש כמו דנה ברגר בשבוע שעבר, ובעומדכם מול הקהל העצום והמשולהב ביותר של חייכם תאלצו לשיר שיר של טרייסי צ'פמן.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
והם עדיין לא מצליחים למצוא זמר מזרחי אחד שיופיע על הבמות האלו. למעט שלומי שבת הצדיק שהופיע לבדו בערב הראשון…
(ע"פ לאונרד כהן. גרסא מקומית מאת יואל וירבה)
זה בא דרך חור באוויר
מהסטודנטים של כיכר תחריר
מהלחץ בחזה, מהתחושה שזה לא זה
או שזה זה, אבל זה קש כל כך שביר
דרך גז נגד הפס"דים בתוניס ובחברון
ברחוב בוער מחניק שורף כמו ערק בגרון
החופש עוד יגיע למזרח התיכון
זה בא דרך סדק בחומה
בשקט שאחרי המהומה
בנאום מקפיא ישבן שנשא נביא תורן
לא בדיוק הבנתי למה ועל מה
זה בא על כוס קפה של חקלאי באור ראשון
שבמטע זיתים עלוב מעז לרכב על הדמיון
החופש עוד יגיע למזרח התיכון
أبحري, أبحري,
يا سفينة الشعب
إلى شاطئ الذهب
حتى اليوم الصعب
أبحري
זה בא מהעצב ברחוב
ההשראה לרע ולטוב
מחורים בתיבות של אנשים בעניבות
שקובעים מי יקרא ומי יכתוב
מבארות ייאוש ומלח שהתייבשו עד הבטון
שם נשים נושאות תפילה שהוא יבוא כמו שיטפון
החופש עוד יגיע למזרח התיכון
أبحري, أبحري,
يا سفينة الشعب
إلى شاطئ الذهب
حتى اليوم الصعب
أبحري
כן, אני מודה, אני רגשן
אני אוהב את המדינה אבל שונא ת'בלגאן
ואנ'לא ימין או שמאל אם הלילה אני יכול להתמסטל מול המסך הקטן
אבל יש לי סבלנות של חמאר וכח סבל של אתון
והרסו לי את הבית אבל אני פותח לו חלון
החופש עוד יגיע
למזרח התיכון
ראוי לזכור שחלק ניכר מהכנסתם (הלא ניכרת), של רוב האמנים, מגיעה מאיתנו השלטון (אירועים למכביר שאנו ממנים במישרין ובעקיפין). ועל-כן, כדאי להם להזהר בתמיכתם במחאה.
אשר לארצי עצמו, כמה רדיקליות אפשר לחלץ מבן של ליברל עצמאי (ח"כ יצחק ארצי ז"ל), וממי שמצליח להחזיק כבר יותר משני עשורים תכנית בתחנת שידור צבאית. הכח וגם החן שלו מקורם בהיותו "מיינסטרים" עם סטייה ליברלית קלה. בסה"כ טוב שבא והזדהה ובכלל ראוי שהציפיות שלנו תהיינה מוגבלות.
כשהבינה שאין לה מה לשיר, לפחות שרה קאבר רלוונטי ולא טחנה לנו שיר לא קשור שלה.
מה באמת אתה רוצה?
שלמה ארצי גורם להמונים להבין שזו מחאה של ציבור רחב – ועדיין זה לא טוב?
עצרת ענק שרה ביחד: יש לנו ארץ, למה עוד אחת – זה לא הרבה?
הגישה שרק רדיקליזם נוסח הבילויים תביא את העם לעכל שיש צורך בשינוי – התרסקה, שוב ושוב ושוב. מעמד ה*ביניים* מוחה, ולא בכדי. מעמד הביניים שומע את הזמר של מעמד הביניים. אולי כדאי להתגולל על כל האחרים, שלא טרחו בכלל להגיע.
אולי אני מגזים אבל העצרת אתמול הרגישה כמו סוף המהלך לעבר שינוי רדיקלי.
כשארצי, רביץ וריטה, סמלי האשכנזיות-ממלכתיות הישנה, מופיעים, המשמעות היא שהמארגנים ויתרו על הממלכתיות החדשה שהתחילה לבצבץ פה – זו של "העם דורש!".
העם דורש קולות אחרים! (לפחות חלק ממנו) דורש אנרגיות, כעס, תקווה אמיתית – לא את החרא המנחם, מלטף, "סה"כ הכל חרא פה, אבל באמת אנחנו אחלה עם" הזה.
חזרנו לכל המסגרות המסורתיות: לדיבור על "אהבת המדינה" – ולא, אנחנו לא אוהבים את המדינה! המדינה זה ביבי וקריית הממשלה, מקסימום אנחנו אוהבים את הארץ, החברה, העם, וגם זה לא חובה; לדיבור המעורפל על גלעד שליט – רוצים "להחזיר" את גלעד שליט? סבבה, גם אני בעד. אבל הבקשה צריכה להיות דרישה. והיא צריכה להיות מופנית למדינה, והיא צריכה להיות מנוסחת כעוד אחת משורה של בקשות ולא כפנייה כללית "שלנו", אלא של חלק מאיתנו. אנחנו לא משפחה אחת גדולה – אנחנו עם. זה לא אותו דבר; לגברים שמדברים שעתיים עד שדוברת עולה לבמה; ואולי הכי מעצבן – להכרזה הא-פריורית "אל תדאגו, אנחנו לא מסוכנים באמת, אנחנו לא רוצים להפיל את ראש הממשלה ולא לשנות את מבנה הקואליצייה". בסדר, המחאה לא חייבת לשאוף להפלת הממשלה – אבל להכריז על זה? למה? באוהלים ובצעדה הראשונה הייתה אנרגיה של שינוי רדיקלי, שמשהו מהותי יכול להשתנות פה לטובה ושנמאס מהסדר הישן. בעצרת אתמול הייתה הרגשה של עצרת רבין + "צדק חברתי".
תנו לשמאלנים שלנו להוביל את המחאה הזאת והחברה "המצוינים" האלה העומדים על שלוש רגליים איתנות (הטהרנות הצדקנות והפלצנות) יצליחו להמאיס את המחאה על כולם ולמוטט אותה לחלוטין.
לו אני ביבי הייתי אפילו מתפלל לזה בלילות.
מה אתה רוצה, ששלמה ארצי ילחין את דף המסרים? איזה שיר מחאה משעמם זה יהיה
צריך להחריב מעגלים ככל שרק שניתן. צריך לצרף מן הגורן ומן היקב, חובה להעבור לפאזה מעמדית ענקית. מי שתקוע בפוליטיקת הזהות הבדלנית, המצמצמצת והממרמרת, המרחיקה תחת לקרב -מזיקה למאבק.צו השעה הוא לעקור את השנאה, להוריד את המסכות ולדבר לב אל לב מה אנחנו רוצים ומבקשים
http://www.youtube.com/watch?v=15BdpIhP1f8&feature=channel_video_title
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4105594,00.html
שיר המאבק, במזרחית למי שטען שאין
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=r9nAiUd7Hz8
ושיר ישן אבל רולוונטי – על אין אלטרנטיבה
פישי הגדול – פוליטריקים, חפשו לא מצאתי לינק
כי מישרוצה לצאת מהקונסנסוס( לפחות זה שהיה) עלול לשלם מחיר כבד. כש ד"ר דן אלמגור הצטרף להפגנות יש -גבול הוא נעשה מחביב הקהל לאויב המדינה מס.1
גנרלים שרוצים להביע דעה עצמאית עושים זאת רק אחרי שפרשו לגמלאות כי אולי הם בעלי אומץ לב קרבי אבל אין להם טיפה של אומץ לב אזרחי.
ב- 21/7 פורסם כאן הפוסט המצוין "לדוד נאג'ים אין טוויטר" של תאמר מסאלחה, שטען שכל מהפיכה מתחילה בשיר.
http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/07/21/%d7%94%d7%9e%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%a0%d7%90%d7%92%d7%99%d7%9d/
בהקשר הזה, מהי המשמעות של הקושי למצוא פס-קול למחאת האוהלים? חוסר בסיס עמוק? ניסיון לכלול ציבורים רבים ושונים? חוסר חומרים מתאימים?
צריך לחזור לשירי המעברה: הלכתי ללשכת עבודה/ שאל אותה מאיפה אתה/ אמרתי לו ממרוקו/ אמר לי תסתלק מפה
http://www.youtube.com/watch?v=MQAGrvtaSJQ&feature=related
או:
איש סווית בו גוריון
הג'ג'ת כל אלגום
סענא אל דעאיה
וג'ינה ושייתנה
ואשלון מסידה ג'ית וסדיתנה
טיירת א-סודה ולכן ג'בתנה,
כלת בינה לולה וכיליתנה ג'ינה
ופירושו: מה עשית בן-גוריון? הניעות את כל העם. שמענו התעמולה ובאנו במהרה, ואיזה מלכודת באה ולכדתנו
שחור האווירון אשר הביא אותנו, גרמת לנו בהלה ולכן באנו