• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

עושים ריאליטי

כדי לקדם אמירה חדשה, טהורה, נקייה מאינטרסים זרים, על ראשי המאבק להיזהר מהחיבוק של הטלוויזיה המסחרית
דן ערב

ביום שישי בצהריים, בלב השדרה, חונה ניידת שידור של קשת. כבלים המשתלשלים מתוך הניידת הממוזגת, האטומה, מחוברים למצלמות המעבירות את אווירת המאהל לטובת הצופים שבבית. אנשים עוקפים את הניידת וממשיכים בדרכם. נדמה כי חדירתה של הניידת למרחב המאהל, ולמעשה חלקה של התקשורת המסחרית בעיצוב המהפכה, יוצרים הפרעה – ועם זאת נתפסים כמובנים מאליהם.

הפרעה מובנת מאליה. צילום מסך ערוץ 2

שאלת הסיקור התקשורתי של המאבק טומנת בחובה דילמה לא פשוטה. מחד, כדי למנף את המאבק – גם בעידן האינטרנט – נצרכת תהודה תקשורתית גבוהה, המושגת דרך העיתונים המובילים וערוצי טלוויזיה מסחריים, שבראשם ערוץ 2. מאידך, כדי לקדם אמירה חדשה, טהורה, נקייה מאינטרסים זרים, על המאבק להתנתק מן החיבור הכפוי עם התקשורת המסחרית.

חשוב להעיר כי שינוי כללי המשחק עליו מדברים מנהיגי המאבק, חייב לעבור גם דרך מסגור מחודש של תפקיד התקשורת בחיינו. אחרי הכול, בעשרים השנים האחרונות ממלאת התקשורת המסחרית, ובראשה הטלוויזיה, תפקיד מרכזי בעיצוב אותם כללי משחק שעיקרם הסגידה להון, הפיכת הסלבריטאות לתו תקן נחשק והיומרה לכנות את ההבניה המניפולטיבית המאפיינת את המדיום – מן החדשות ועד לריאליטי – בשם "מציאות". אפשר לקבוע כי האחריות לחלק לא מבוטל של השיתוק, ההסתגרות והאדישות, שהיו נחלתה של החברה הישראלית, נופלת על התקשורת המסחרית.

מסיבת עיתונאים של ראשי המאבק. ללכת על כתבת השער החושפנית או לא? צילום: עמוד הפייסבוק "ב' זה אוהל"

דומה כי המודעות למציאות זו איננה נסתרת מעיניהם של לפחות חלק מתושבי המאהל. אלה, סטודנטים צעירים ובוגרים טריים של בתי ספר לתקשורת וחוגים לקולנוע וטלוויזיה העובדים בתוך ובשוליה של תעשיית התקשורת בישראל, נאלצים מדי יום לרתום את הלהט האמנותי שלהם, את כישרונם וניסיונם, לשירות המניפולציה האדירה הפועלת בשמם של בעלי ההון. חשוב להדגיש כי קריאות כנגד ההפרטה המושמעות בפיהם של מנהיגי המאבק, והמתווכות באמצעות התקשורת המסחרית, הינן אבסורדיות לא פחות מהצהרתם של הטייקונים על תמיכה במאבק.

אור אקטע ב"1 נגד 100". צילום מסך ערוץ 2

נדמה שיותר משזקוקים המפגינים לתקשורת זקוקה התקשורת לרוח המחאה. על כן, טוב יעשו מנהיגי המהפכה אם ישכילו לסמן קו ברור ומוחלט, שמעבר לו לא יתקיים שיתוף פעולה עם התקשורת המסחרית. יש לשאול, האם המאבק החברתי הכה חשוב אכן יצא נשכר מעיצובם של מנהיגיו כסלבריטאים לרגע? האם המהפכה חייבת לעבור דרך התערטלות אישית של מנהיגיהם שדיוקנם מתנוסס בשעריהם של מגזיני כרומו נוצצים? היציאה אל המרחב הציבורי, הניסיון ליצור מפגש אנושי בגובה העיניים, לפתח דיאלוג שיוויוני בין אדם לאדם – כל אלה ראוי שיבטאו את תחילתה של הנסיגה במעמדו של המדיום הטלוויזיוני בחברתנו.

כשהמדיום, שכל תכליתו מתמצית בניסיון העיקש להצמיד את צרכניו למסך הביתי, יוצא אל המאהל, יש לקבלו במידה רבה של חשדנות. להשתמש בו בזהירות כמנוף לקידום אגרסיבי של ערכים ישנים ורעיונות תמימים שכמו אבד עליהם הכלח: סולידריות, שוויון ואחווה.

הכותב הוא מרצה לתקשורת במכללה למנהל ובחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פייר בורדייה

    להחרים? לסלק ניידות שידור? טלויזיה ובפרט מסחרית היא חלק בלתי נפרד מהעולם המודרני. אפשר להשתמש בה להעברת המסרים והעצמתם.את מגבלות הז'אנר אנו מכירים וגם את הפכפכותה של התקשורת מחיבוק-לריחוק-לעוינות.

    צריך לעשות מה שצריך לעשות ולהתייחס פונקציונאלית לנוכחות התקשורתית. סדר היום לא צריך להיגזר מנוכחתה.

  2. עידן לנדו

    הנה:
    http://shakufbaohel.org.il/index.php/%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99_%D7%AA%D7%9C%D7%95%D7%99_(%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9F)

    הדברים נכונים וחשובים. העיתון הזה, יש לקוות, יעשיר את הערוצים האלטרנטיביים של הפייסבוק ואתר המאבק שכבר פועלים במרץ רב להפיץ מידע ישירות לציבור. מה שצריך לעשות עכשיו זה פשוט להפסיק להתראיין ולכתוב לתקשורת המסחרית ולהתחיל להעצים את התקשורת האלטרנטיבית.

  3. אשר עידן

    פייר בורדייה שהני: מי שנשאר מודרני במאה ה21, הוא הפרימיטיבי החדש. המודרניים של המאה ה20, הם הפרימיטיסיים של המאה ה21. לא צריך בשנת 2011 שום טלוויזייה ושום עיתון. הכל יכול לעבור לפייסבוק וליוטיוב. המהפכה של הרשתות החברתיות היא מהפכה של פעם באלף שנים. http://www.youtube.com/watch?v=D_Tis41MJ-s

  4. מילו

    די ברור מה הנגזרת האופרטיבית – לא להשתתף בתכניות בידור, לא להעניק ראיונות אישיים למגזינים ומוספים וכן הלאה.

    הבעיה ששניהם כבר נעשו, ומצד אחד הם פוגמים במחאה כיוון שהם מציגים אותה כריקה מתוכן (ראה במאמר), מצד שני הם מעלים חשד שמבחינת "מובילי המחאה" היא בעיקר כלי לקידום עצמי.

  5. צחי

    באיצטלה מתקדמת אתה מבקש לגזור החשכת מסכים וסתימת פיות.
    בלעדי התקשורת, שחלקים ממנה התגייסו פיזית ומקצועית – לא היה קם המאהל. חד וחלק. קל וחומר לא היו מתקיימות עצרות הענק. ואף אחד לא מתעלם מהאינטרסים של בעלי ההון, בלה בלה, הריאליטי המשחית, בלה בלה. אז מה? אנשים יכולים להבדיל היטב בין בידור מעוור עיניים, למחאה עממית. התוצאות מתבררות מדי יום. לטעמי,
    מאמר שהוא על גבול הקונספירציה המתוחכמת, איך לחסל את התהודה הציבורית של המחאה.

  6. דוב

    בהתחלה נכנסה לעניין כדי לסקד קוריוז כפי שזה שנראה אז. אח"כ ברור שלא ניתן היה להתעלם מהמחאה שהרי התעלמות ממנה היתה הופכת את התקשורת לקוריוז. אחרי הפגנת השלוש מאות אלף העניין נראה כבר רציני למדי. זה הזמן שערוץ 2 נכנס לעיניינים והחליט לבחוש. בכתבה מורחבת בסגנון מתלקק, בבמהדורה המרכזית של יום ראשון המליך את איציק שמולי יו"ר אגודת הסטודנטים למנהיג המחאה.
    הקבוצה המקורית שהתחילה את המחאה והנהיגה אותה לא בנויה מאותם חומרים שאפשר "לעשות איתם עסק" שמולי לעומת זאת, שהכניס להם כבר מקל בגלגלים, הוא צעיר (יתרון לעומת עופר עיני למשל), אבל פועל כמו פוליטקאי מהסוג המצוי "כמו גדול", זקן. עתידו בכנסת כנראה מוכטח אבל אם המחאה היא התקוממות עממית אמיתית היא תעבור מעליו ואם לא אז מה זה משנה.

  7. יניב

    זו ממש כפיות טובה.

  8. דוד גורביץ'

    אני קצת חולק על התיזה בענין הזיקה בין טלוויזיה מסחרית ומחאה אמיתית. נאמן לדרכי, אני חושב שצריך "לירוק לבאר שממנה אתה שותה", כלומר למצוא דרך מחוכמת לעשות שימוש במדיום (טלוויזיה מסחרית מניפולטיבית), נגד מדיום זה עצמו. הטלוויזיה המסחרית משדרת כי זו דרמה של עשרות אלפים שמשנים את פניו של המרחב הציבורי. במובן זה, הטלוויזיה גורמת לכולם להבין כי לא מדובר בטרעק וירטואלי, כי יש פנים למאבק, כי זה מצולם ואמיתי. אני מסכים, כי הסבריטאים הם קודם כל "תיירי המחאה". יחד עם זאת, הם משפיעים לטובה על ההמונים, לכן תרומתם האגואיסטית היא בה בעת מבורכת.