עושים ריאליטי

ביום שישי בצהריים, בלב השדרה, חונה ניידת שידור של קשת. כבלים המשתלשלים מתוך הניידת הממוזגת, האטומה, מחוברים למצלמות המעבירות את אווירת המאהל לטובת הצופים שבבית. אנשים עוקפים את הניידת וממשיכים בדרכם. נדמה כי חדירתה של הניידת למרחב המאהל, ולמעשה חלקה של התקשורת המסחרית בעיצוב המהפכה, יוצרים הפרעה – ועם זאת נתפסים כמובנים מאליהם.

שאלת הסיקור התקשורתי של המאבק טומנת בחובה דילמה לא פשוטה. מחד, כדי למנף את המאבק – גם בעידן האינטרנט – נצרכת תהודה תקשורתית גבוהה, המושגת דרך העיתונים המובילים וערוצי טלוויזיה מסחריים, שבראשם ערוץ 2. מאידך, כדי לקדם אמירה חדשה, טהורה, נקייה מאינטרסים זרים, על המאבק להתנתק מן החיבור הכפוי עם התקשורת המסחרית.

חשוב להעיר כי שינוי כללי המשחק עליו מדברים מנהיגי המאבק, חייב לעבור גם דרך מסגור מחודש של תפקיד התקשורת בחיינו. אחרי הכול, בעשרים השנים האחרונות ממלאת התקשורת המסחרית, ובראשה הטלוויזיה, תפקיד מרכזי בעיצוב אותם כללי משחק שעיקרם הסגידה להון, הפיכת הסלבריטאות לתו תקן נחשק והיומרה לכנות את ההבניה המניפולטיבית המאפיינת את המדיום – מן החדשות ועד לריאליטי – בשם "מציאות". אפשר לקבוע כי האחריות לחלק לא מבוטל של השיתוק, ההסתגרות והאדישות, שהיו נחלתה של החברה הישראלית, נופלת על התקשורת המסחרית.

דומה כי המודעות למציאות זו איננה נסתרת מעיניהם של לפחות חלק מתושבי המאהל. אלה, סטודנטים צעירים ובוגרים טריים של בתי ספר לתקשורת וחוגים לקולנוע וטלוויזיה העובדים בתוך ובשוליה של תעשיית התקשורת בישראל, נאלצים מדי יום לרתום את הלהט האמנותי שלהם, את כישרונם וניסיונם, לשירות המניפולציה האדירה הפועלת בשמם של בעלי ההון. חשוב להדגיש כי קריאות כנגד ההפרטה המושמעות בפיהם של מנהיגי המאבק, והמתווכות באמצעות התקשורת המסחרית, הינן אבסורדיות לא פחות מהצהרתם של הטייקונים על תמיכה במאבק.

נדמה שיותר משזקוקים המפגינים לתקשורת זקוקה התקשורת לרוח המחאה. על כן, טוב יעשו מנהיגי המהפכה אם ישכילו לסמן קו ברור ומוחלט, שמעבר לו לא יתקיים שיתוף פעולה עם התקשורת המסחרית. יש לשאול, האם המאבק החברתי הכה חשוב אכן יצא נשכר מעיצובם של מנהיגיו כסלבריטאים לרגע? האם המהפכה חייבת לעבור דרך התערטלות אישית של מנהיגיהם שדיוקנם מתנוסס בשעריהם של מגזיני כרומו נוצצים? היציאה אל המרחב הציבורי, הניסיון ליצור מפגש אנושי בגובה העיניים, לפתח דיאלוג שיוויוני בין אדם לאדם – כל אלה ראוי שיבטאו את תחילתה של הנסיגה במעמדו של המדיום הטלוויזיוני בחברתנו.

כשהמדיום, שכל תכליתו מתמצית בניסיון העיקש להצמיד את צרכניו למסך הביתי, יוצא אל המאהל, יש לקבלו במידה רבה של חשדנות. להשתמש בו בזהירות כמנוף לקידום אגרסיבי של ערכים ישנים ורעיונות תמימים שכמו אבד עליהם הכלח: סולידריות, שוויון ואחווה.

הכותב הוא מרצה לתקשורת במכללה למנהל ובחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב