בדרך כל עו"ס

לפני כמה חודשים נחלו העובדות הסוציאליות כישלון בניסיון לייצר סדר חברתי חדש, המחויב לשיקומה של מדינת הרווחה. היום מבין ציבור נרחב שאז התחיל מאבק על דמותה המוסרית של החברה בישראל
יעל לוין

לפני ארבעה חודשים, לאחר סיום שביתת העובדות הסוציאליות בקול ענות חלושה, שבתי לעבודתי. התחושות שלי ושל עמיתותיי היו קשות ביותר. התמיכה הציבורית והתקשורתית במאבקנו לא קיבלה בסופו של דבר ביטוי בתוצאות המבזות של הסכם השכר החדש.

כעובדות סוציאליות נאבקנו ליצור סדר יום חברתי חדש, המחויב לשיקומה של מדינת הרווחה המתפוררת, בחברה שבה הקיטוב והפערים הכלכליים, יחד עם השחיתות והסיאוב השלטוני, עולים כפורחים. ההסכמה הגורפת בדבר "עבודת הקודש" שלנו, לא הצליחה להתרומם אז לכדי הכרה חברתית מסיבית ביחס להכרח בשינוי מדיניות חברתית שורשי ועמוק.

הפגנת העובדות הסוציאליות מול בית הדין הארצי לעבודה, 22.3. ההסתדרות והעומד בראשה לא התייצבו בחזית המאבק על מדינת הרווחה. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

אל מול המחאה וההתנגדות העזה של רוב רובם של העו"סות/ים כנגד ההסכם שהתרקם, התייצב עופר עיני והסביר לנו שזהו ההסכם הטוב ביותר האפשרי. נכון, זה היה ההסכם הטוב ביותר האפשרי במסגרת חוקי המשחק הניאו-ליברלי של המציאות החברתית הקיימת. לעופר עיני אין ולא הייתה שום כוונה לפעול לשינוי חוקי המשחק החברתי (מקסימום לסגור איזו "קומבינה" עם האוצר ולהשיב את השקט התעשייתי).

מדובר בחוקי משחק ציניים ואכזריים המגדירים, בין היתר, קבוצות עובדים חזקות שיש להן "זכויות" (המוקנות להם הודות ל"שלטרים" למיניהם) וקבוצות עובדים חלשות, כמו העו"ס (וכמו עובדים/ות מוחלשים/ות עוד  יותר) שצריכות להודות על הפירורים המבזים הניתנים להם.

ההסתדרות והעומד בראשה לא סברו אז שראוי להתייצב בחזית המאבק על חייה של מדינת הרווחה או לצידם של העו"סים כקבוצת עובדים מוחלשת ומקופחת. באותו זמן איבד עופר עיני, בעיניי, את המנדט המוסרי לעמוד בראש ארגון העובדים הגדול במדינה.

זמן קצר לאחר שחזרנו לעבודתנו בבושת פנים, פרצה שביתת הרופאים שנמשכת עד עצם היום הזה. לנגד עינינו מתרחש מופע נוסף של מאבק על חייה של מדינת הרווחה הגוססת, הפעם בדמותן של הזכות החברתית לבריאות ומערכת הבריאות הציבורית הקורסת.

והנה, מזה מספר שבועות, התקוממות אזרחית בעוצמה שלא נראתה במחוזותינו מזה שנים רבות. המאבק החברתי הנוכחי מהווה מבחינתי המשך ישיר של מאבק העובדות הסוציאליות. סיסמאות מאבק העו"ס, כגון: "רוצים צדק – לא צדקה" ממקדות ומגדירות גם את תכליתו של המאבק החברתי כאן ועכשיו. השלטים שנשאנו בהפגנות העו"ס רלוונטיים עכשיו יותר מתמיד.

בהפגנת רבע המיליון ב-06.08.11 צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

אופקיו של המאבק הנוכחי רחבים בהרבה מסוגיית הדיור או יוקר המחיה. פוליטיקאים שונים, ביניהם גם עופר עיני, וחלק מאנשי התקשורת, מסגרו את המאבק בתחילתו תחת הכותרת של "יוקר המחיה". חלק מהמאבק נסוב גם על עצם זכות ההגדרה העצמית שלו. זהו אינו מאבק על "יוקר המחיה". זהו מאבק על דמותה המוסרית של החברה הישראלית.

אנו נאבקים על הכרה חברתית רחבה בכך שלעוני ולפערים הכלכליים-חברתיים המתעצמים יש פגיעה אנושה במרקם החברתי, המובילה לדרדורן של אוכלוסיות רחבות להדרה, לניכור ולייאוש.

אנו נאבקים על הכרה מחודשת של מדינת ישראל במחויבותה לכלל אזרחיה, לזכויות האדם ולזכויות החברתיות שלהם: הזכות לחינוך, לבריאות, לרווחה, לתעסוקה, לביטחון סוציאלי, לדיור, לפרנסה בכבוד, לביטחון תזונתי, לסביבה בריאה ובת קיימא. כולנו נאבקים על שיקומה של מדינת הרווחה.

אנו נאבקים על השבת האמון שבין האזרחים ובין המערכות השלטוניות, על הגברת השקיפות ומלחמה בשחיתות הציבורית. אנו נאבקים על יצירת שיח חברתי שיגדיר מחדש את גבולות "השוק החופשי", שבו תתקיים חשיבה ביקורתית על המנטרה של "צמיחה כלכלית" ושבו ערכים של צדק חברתי וסולידריות חברתית יחדלו להיות מילים גסות. מי שיוביל את המאבק הוא מי שלא איבד את זכותו המוסרית להשמיע את קולו: הציבור.

הכותבת היא עובדת סוציאלית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. זכרון דברים

    כן כן, דווקא שלי שחייבת משום מה ודרך קבע להדהד את עופר עיני, קראה לכן להפסיק לשבות, הדגישה שההסכם שהושג הוא טוב ולמעשה הוציאה את כל רוח הלחימה ממפרשי המאבק.
    ככה זה בחיים, לפעמים אנחנו חוטפים דווקא מהקרובים לנו ביותר או ממי שנדמה היה לנו שהם כאלה.את זוכרת יקירתי מה אמר ינאי המלך לאשתו שלומציון:

    "אל תתייראי לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים, העושים מעשה זימרי ומבקשים שכר כפנחס"

  2. עופר

    גם אז נבגדו המורים על ידי הממסד, כולל יו"ר ארגון המורים. היום יש לנו הזדמנות לתקן את המעוות וזאת ללא הארגונים המסואבים שדואגים בעיקר לאנשי שלומם.

  3. אסנת

    איגוד העובדים הסוציאליים הוא חזית ותמיכה ב"עתידנו" המחויבת גם לעובדות ה"מופרטות" בעמותות זו הדרך שלכן כעובדות סוציאליות להפווך את ההפרטה לדרך לא ראויה לא כדאית ולא לגיטימית במשרד הרווחה!
    אשריכן שיש לכן האיגוד להאבק בתוכו. אח"כ אפשר להאבק להחליף את הנהגת ההסתדרות מבפנים (מי שחבר) או מבחוץ (כוח לעובדים). אח"כ את הנהגת המפלגות ואח"כ את הנהגת הממשלה. פוליטיקה אינה מילה גסה ! בדרך ההתאגדות והמאבק הפוליטי יקרה השינוי בסופו של ענין…

  4. אייל

    ולהעיף את ההנהגות המסואבות שלהם. ביבי ידע מה עושה כשרצה לסגור את העניינים עם רן ארז כמה שיותר מהר…