מכתב למהפכן המתחיל

אומרים לך שאתה שוגה באשליות, ציניקנים מנסים להוציא לך את הרוח מהמפרשים, אבל ההצלחה החצופה שלך הכניעה עד כה את כולם. רק אל תהיה עיוור לצבע ולמגדר, ואל תיבהל מהמהומה שעוררת כשנגעת בשואה

רגב יקר, אני תוהה כמה אתה צריך עכשיו גם את התובנות שלי, נראה שאתה מסתדר לא רע ועובר תהליך מזורז למהפכן בראשית דרכו. אינך מדלג על אף שלב, ומשבוע לשבוע אתה מתוודע לעולם כפוי הטובה של מי שמחליט לעשות ולא רק להתלונן.

זה מתחיל בניסיון לשכנע אותך שאין סיכוי, שהרעיון שלך הזוי מדי ולא יצליח. כולם ציניים וסקפטיים מסביבך, מנסים לשכנע אותך שחבל על האנרגיה שלך, אבל אתה מחליט בנחישות שמזמן לא ראינו כאן, לשכנע אותם בהפך בכל הכוח, המוח והיצירתיות שברשותך. ואין מה לומר, אתה יצירתי בהרבה ממי שניסו לפנייך.

רגב קונטס. נחוש, מלא אמונה ובעיקר יצירתי. צילום: סיני גז

כך קורה כאן שנים בכל המאבקים למען נשים. באופן שיטתי, כשמחלה חברתית נועדה לשרת מישהו מאיתנו, הוא יממש את כל האמצעים המסייעים לשימורה, אינספור פעמים אמרו לנו שתקיפות מיניות, גילוי עריות, צריכת מין מנשים וילדים– לא נצליח למגר אף פעם, הם היו כאן מקדמת דנא ויישארו לעולם, אז בשביל מה לנסות?

זה ממשיך באלו המצטרפים אליך, אותם היטבת לחלק למי שבאות לעזור לעומת אלו שיש להם הרבה עצות ודעות להשמיע. בעיקר להשמיע. ככל שההצלחה והסחף גדלים, אתה מוריד את מפלס הספקנות של האנשים שעמדו בצד וכעת הם מקימים עוד ועוד אוהלים או אוכלים עוד ועוד כובעים.

אז באים החשדנים, אלה שיש בידם את הסוד הבטחוני לגבי הקונספירציה שהביאה אותך עד הלום, והם לא מסתפקים בזה שהם עלו עלייך אלא מנסים לשכנע גם את כל מי שמסביב לפקוח עיניים ולראות את מה שרק הם הצליחו לפצח.

אבל ההצלחה החצופה שלך ממשיכה הלאה, רומסת גם את הספקנים ביותר. אלא שאז אתה עושה את ה-טעות, שבלעדיה אתה לא נחשב פעיל חברתי. אתה משווה את המאבק שלך לפרה הכי קדושה שלנו. לשואה.
כפי שרבים מאתנו עשו כששר במדינה הודיע על גירוש אנשים שנמצאים כאן רק בגלל שנולדו בזמן במקום ועם הצבע הלא נכונים, וזה הזכיר לנו את הסבות והסבים שלנו שנכלאו, עונו, נרצחו, נאנסו וגורשו מאדמות אירופה. גם אז, היה מי שלא הבין איך אנחנו מעזים להשוות, אבל רגשות אותנטיים של פעילות חברתיות אין להן נטייה להתיישב עם הצדקנות הלאומית.

הרשה לי לספר לך על אישה שהסתובבה כאן בקיץ שעבר עם טלאי צהוב ועליו היתה כתובה המילה child, היא שבתה רעב מול הכנסת בגן הוורדים, קראו לה מאיה ורד לב, היא האמינה שבשנת 2012 כולנו הולכים מכאן וחשבה שיש עוד סיכוי שנגיע לגן עדן אם רק נפסיק להתעלל בכל כך הרבה ילדים ונשים בעולם. יועצי התקשורת משלב שתיים המליצו לה כולם להוריד את הטלאי, זה לא יסחוף את האנשים וסתם יעורר אנטגוניזם, כאילו שבלי הטלאי היא היתה הופכת למאמי הלאומית שלנו.

מאיה ורד לב בהפגנה בירושלים. יעצו לה להוריד את הטלאי. צילום: עמוד הפייסבוק

סביר להניח שלא שמעת עליה, אל תרגיש רע, הרבה לא שמעו עליה, אף אחד כמעט לא רצה לסקר את הסיפור שלה כי היא סיפרה שאבא שלה ואחיה אנסו אותה משך כל ילדותה, וכשבערוץ 10 הסכימו לפרסם ראיון שנערך איתה הם קיבלו מכתבי איום על תביעת דיבה שמעולם לא הגיעה. בהמשך הוסר הראיון מכל מקום ואתר בהמלצת היועצת המשפטית של הערוץ, שקברה עוד אישה לשתוק את שעבר עליה.

גם היא חטפה מקלחת ציבורית, על החוצפה שלה להשוות בין פגיעה מינית לשואה המקודשת, הזיכרון שלנו קצר מדי, ילדים ונשים הם הפקר במדינה שלנו ואנחנו מאוד מקפידים לא לערבב בין קודש לחול. עשרות אלפי נשים מנוצלות בתעשיית המין, כל אישה שלישית מותקפת מינית, עשרות אלפי ילדים נפגעים יום יום, שעה שעה, באין מפריע. כל אלה הם כאין וכאפס לעומת האתוס הלאומי ההיסטורי שלנו שאסור, פשוט אסור לנו לטמא.

בהיותך גבר לבן, חמוש בטור שבועי ובמחאה שאינה מדברת על מצוקה של מין אחד אתה תופס כותרות וסוחף אחריך מדינה שלמה במהירות שיא. מאיה, היכן שלא תהיה ברגעים אלו (בפעם האחרונה היא נראתה בהודו), יכולה רק לחייך את החיוך המתוק שלה, ולקוות שאתה, למרות המגבלות שלך לראות מעבר לצבע ולמגדר בזכות האהבה והתמימות שאתה מביא איתך אלינו תצליח להאכיל לאט לאט וביסודיות את כל הספקנים, האדישים, צרי העין, המלעיזים, שיותר משהם מתקשים להתרגל לשינוי הם מתקשים לפרגן למי שמביא אותו. אלו שמבעד לחומות שבנו למקדשים שלהם לא יראו את הגזענות, המיזוגניה והשוביניזם שלהם עצמם.

אני רוצה להאמין בך בכל הכוח. אני רוצה להאמין שאתה לא תהיה כמותם.

 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    הרצון לזעזע על ידי השוואת כל פשע ועוול לשואה דומה לילד קטן שאומר קקי ופיפי בשביל לגרום הלם להורים שלו.

    השימוש בשואה בדרך כלל מעיד על חולשת הטיעון,
    במיוחד כאשר משתמשים בו כנגד פקחים קשיי יום שכל חטאם שמילאו את הוראות מנהליהם ופירקו אוהלים ריקים.

    טוב שרגב הבין מהר מאד מה זה אומר עליו ועל מה שהוא מייצג כאשר הוא משתלח ככה באוכלוסיה חלשה ממנו ולכן התנצל.

  2. חנה ארנדט

    שרירות וגסות לב ואנשים שרתומים לשרת מערכת אלימה ודכאנית כמו הפקחים (שזה מה לעשות מטה לחמם), יש בכל מקום בכל שעה.

    אנשים לא נולדים מפלצות. המערכת והנסיבות מדרדרות אותם לתהומות של שפל.

    ובכל זאת, ההתבטאות היתה אומללה, מיותרת ומזיקה, וטוב שחזר בו ממנה.

    קצת פרופרציות היסטוריות וריסון עצמי, לא יזיקו.

  3. חן ברקן

    אף אחד לא יכול לקחת מרגב את הקרדיט. אני לפחות לא רוצה.
    אף אחד גם לא יודע מה התפיסות הכלכליות חברתיות שלו. אני לפחות לא יודע.
    אבל השתן או דברי החנופה עלו לו לראש.
    לקרוא לאנשים עובדים בשכר נמוך, אנשים שאינם פרילנסרים המיוצגים ע"י סוכנים, אנשים בעלע משפחות וילדים להאכיל, להשוות אותם עם משתפי הפעולה עם הנאצים.
    זה לא שימוש בשואה כדימוי במאבק.
    זו גסות, אטימות ורוע שצפו ועלו ממרומי ההיבריס של רגב.
    רגב, תודה על המהלך שהתחלת,
    עכשיו עליך להיעלם.