• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

שביל הזהב למדינת הרווחה

הנהגת המאבק צריכה לחתור לדרך ביניים בין אידיאולוגיה למדיניות: לוותר על תוכנית כוללת שתחייב שינוי ביחסי הכוחות הפוליטיים, ולקדם מהלך של העלאת המיסוי על "החזקים"
אריה ארנון

לעתים רחוקות משתנה מציאות מול עיניו של אדם. אמנם בישראל, בקיץ הלוהט של 2011, עדיין לא מדובר על שינוי המציאות החברתית עצמה, אך ביסוד חשוב שלה, חל מהפך של ממש. מי האמין לפני חודש שהרוב הגדול ידבר בשבחי "מדינת הרווחה" ו"צדק חברתי" ויעסוק בדיון אינטנסיבי בלילות ובימים החמים על כשלי כלכלת השוק? על אי התאמת המשחק הכלכלי החופשי להסדרת חיי חברה ראויה? השינוי החשוב בתודעה הוא דרמטי מאין כמוהו והוא זה שפותח דרך לשינוי המציאות הכלכלית-חברתית גופא. אם כחברה אכן נצליח להיחלץ מלפיתתו של רעיון שווא ששלט פה – או כך לפחות חשבו רוב הפוליטיקאים, שליחי הציבור ומפלגותיהם, כבר שני עשורים לפחות — נפתחות בפנינו אפשרויות שאי אפשר היה להעלות על הדעת עד עתה.

מסיבת עיתונאים של ראשי המאבק. צילום: עמוד הפייסבוק "ב' זה אוהל"

המחאה מתגלגלת והיא ניצבת לפני שאלת התרגום של התודעה החדשה לתוכנית; למדיניות כלכלית-חברתית חלופית. מהצעירים המובילים את המחאה, שהעם חייב להם את פרץ האופטימיות הנוכחי, מבקשים מה שנראה על פניו כסתירה בלתי פתירה: קוראים להם להציג דרישות, קרי, תוכנית מעשית שתביא לשינוי המציאות מהיסוד. אך לא סתם תוכנית, אלא כזו שמצד אחד תספק תשובה למצוקות הרבות שהועלו על נס המאבק, ומצד שני תתיישב עם המדיניות הכלכלית הנוכחית, זו שהובילה אותנו אל השבר.

כך, דוברי השלטון מציגים בפני ראשי המחאה משימה שכמעט אי אפשר לעמוד בה: נסחו תוכנית כלכלית "מעשית" שתענה על דרישותיכם, "אל תדברו בסיסמאות" ו… אל תסתרו את המדיניות של השלטון הנבחר. אך המסגרת של המדיניות שהנהיגו בישראל קובעי המדיניות הכלכלית מזה שני עשורים, על היקף ההוצאות הציבוריות ודרך מימונן, בין יתר המרכיבים, אינה מאפשרת לטפל במצוקות שיצרו את המחאה. לכאורה, סמטה ללא מוצא.

שינוי מהסוג שאליו חותרת המחאה, כינונה של מדינת רווחה מותאמת למאה ה-21 בישראל, היא משימת ענק. היא שקולה ל"ניו דיל" שהונהג בארה"ב לאחר המשבר הגדול של שנות השלושים, למדינת הרווחה שכוננה באנגליה אחרי מלחמת העולם השניה, ואפילו ל"תוכנית מרשל" ששיקמה אז את אירופה. לא מדובר בשינוי קטן במדיניות, אלא בשינוי דרמטי. יישום של תוכנית ענק כזו ידרוש זמן. הנה דילמה נוספת. מה לדרוש עכשיו ומה לדרוש להמשך? באבחנה הזו מסתתר, אולי, הפתרון לסתירה שלמעלה.

ראש הממשלה ועימו רוב הקואליציה הממשלתית מחויב אידיאולוגית לסדר היום הניאו-ליברלי שהוביל אותנו לכשל הנוכחי. צילום: cc by-Mike Licht, NotionsCapital.com

צריך לדרוש מנציגי השלטון לקבל, עקרונית, את הצורך בשינוי מדיניותם כנגד מדינת הרווחה, על כל רכיביה – קיצוצו של הסקטור הציבורי, הפרטה, שוק עבודה ללא הגנה לעובדים, מסים נמוכים לחזקים וכו'. צריך לדעת שהשלטון הקיים, כנראה, לא יסכים לכך; הוא יוותר רק בלית ברירה וינסה לחזור בו מיד.

הסיבה ברורה: ראש הממשלה ועימו רוב הקואליציה הממשלתית מחויב אידיאולוגית לסדר היום הניאו-ליברלי שהוביל אותנו לכשל הנוכחי. הפתרון היחיד לכך הוא פוליטי במהותו וארוך טווח. בידיעה שכך, האם אפשר לדרוש דרישות שיובילו לתוכנית מהירה, טרום שינוי פוליטי, שיש בה הגיון פנימי, תוכנית שתביא הישגים משמעותיים ושתחזק את השינוי התודעתי המבורך?

זהו האתגר שעומד בפני הנהגת המאבק על כל אגפיה. להערכתי, אפשר לנסח תוכנית שתוגדר מלכתחילה ככזו שאינה כוללת את בנייתה מהיסוד של מדינת הרווחה, אך יהיה בה כדי להצביע על כיוון חדש. תוכנית שהיא "שביל הזהב" בין הרצוי והניתן, בין מה שייעשה עכשיו ומה שיבוצע רק בעתיד. תוכנית "שביל הזהב" תציע דרך ביניים: היא תוותר על תוכנית כוללת, המחייבת שינוי ביחסי הכוחות הפוליטיים, שזמנה עוד יגיע, אך תקדם תוכנית שניתן לבצע עכשיו.

תוכנית אפשרית כזו כרוכה בהעלאת הוצאות בהיקף של עשרות מיליארדים ובמקביל בהעלאת המיסוי על החזקים, בצורת מיסים ישירים על הכנסה וחברות. אין "מדינת רווחה" ואין "צדק חברתי" ללא שני אלה. מאבק למען תחרותיות רצוי, אך אין בו די. אפשר יהיה בדרך זו לשנות כיוון, ולהתחיל לחתור לבניית מדינת הרווחה הישראלית של המאה ה-21. כדי להצליח בכינונה של זו, יצטרך להיבנות פה כוח פוליטי שזה יהיה דגלו ושינצח בעתיד בבחירות. תוכנית "שביל הזהב" תצביע על הכיוון.

פרופ' אריה ארנון הוא כלכלן, ראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים ובאוניברסיטת בן גוריון

כנראה שיעניין אותך גם: